מבזק מס מספר 398 - 5.5.2011

בימים אלו התפרסמה החלטת מיסוי 6587/11, שעניינה דחיית תשלום המס לחברה נותנת שירותים, אשר קיבלה שכר טרחה בגין שירות שנתנה, באופציות למניות של "שלד בורסאי".

דובר בחברה פרטית תושבת ישראל העוסקת במתן שירות בשוק ההון. החברה מקבלת את שכר טרחתה במזומן ו/או מניות ו/או אופציות למניות של החברות (פרטיות או נסחרות) השוכרות את שירותיה.

החלטת המיסוי דנה בשכ"ט, שקיבלה החברה בגין החזרתו של השלד הבורסאי למסחר בבורסה, וכן בגין הכנסת פעילות חברה העוסקת במלונאות לשלד הבורסאי בדרך של החלפת מניות. בתמורה לשירותיה אלו קיבלה החברה כתבי אופציה לא סחירים של השלד הבורסאי, הניתנים למימוש למניות השלד הבורסאי במשך תקופה של שנתיים ורבעון ללא תוספת מימוש.

האופציות לפי סעיף 3(ט) הומרו למניות השלד הבורסאי (להלן: "מניות התמורה"). נוסיף, כי המניות היו מוגבלות וחסומות למימוש בהתאם למגבלות הקבועות בחוק ניירות ערך ותקנותיו, כך שלא היו ניתנות למימוש כלל בתקופה של 6 חודשים, ולאחר מכן, ניתן היה לממש במשך 6 רבעונים עד 1% מהון החברה בכל רבעון (להלן: "תום החסימה הסטטוטורית").

 
החלטת המיסוי קובעת כדלקמן:

• אירוע המס יחול במועד מימוש האופציות למניות (להלן: "מועד ההמרה") (חשיבות לעניין קיזוז הפסדים, שיעורי מס וכו).
•  סכום המס יחושב לפי שווי ההטבה במועד "מכירת המניות" (להלן: "מועד המימוש"), שהוא המוקדם מבין:
• מועד המכירה לצד ג' – ע"פ התמורה בפועל ואם המכירה לצד קשור – ע"פ הערכת שווי לאותו מועד.
•  ביצוע מיזוג/פיצול –  ע"פ הערכת שווי למועד שינוי המבנה.
• העברת מניות התמורה לפי 104א – ע"פ הערכת שווי למועד שינוי המבנה.
•  שנתיים ממועד ההמרה – ע"פ הערכת שווי לאותו מועד.

המשמעות הינה שסכום התמורה יקבע (במידה ולא ייעשה שינוי מבנה) ע"פ שווי ההטבה במועד מכירת מניות התמורה ואם המניות לא יימכרו בתום שנתיים ממועד ההמרה, השווי ע"פ שווי המניות (ע"פ הערכת שווי) בתום שנתיים ממועד ההמרה. ריבית והצמדה יחושבו 30 יום ממועד מכירת המניות ועד לתשלום המס.

• ההכנסה תחויב כהכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה.
•  דיבידנד ממניות התמורה יחויב כהכנסה מעסק בידי החברה נותנת השירותים וכן קביעות ומגבלות נוספות.

בעבר ניתנה החלטת מיסוי ברוח זו (החלטת מיסוי 34/06) לעובד בחברה פרטית, אשר קיבל אופציות 3(ט) למימוש למניות החברה. העובד מימש את האופציות למניות וביקש להחזיק במניות החברה ולהתמסות בעת מימוש המניות. החלטת מיסוי זו קבעה כי אירוע המס לעניין פטורים, זיכויים, שיעורי מס וכו, יחול במועד מימוש האופציות למניות ואילו שווי ההטבה ייקבע לפי המוקדם מבין מועד מימוש המניות או רישום המניות למסחר או העברת המניות לעובד – במגבלה של שנתייםממועד מימוש האופציות למניות.

חדשות לבקרים מתלבטים נותני שירותים, אשר לא חלות עליהם הוראות סעיף 102 לפקודה, כיצד ניתן לקבל חלק מן התמורה בדרך של מניות או אופציות מבלי שהדבר יגרור חסרון כיס כל עוד לא נמכרו הזכויות, מהחלטה זו ניתן ללמוד מספר עיקרים:

הנפקה של אופציות שאינן סחירות הניתנות למימוש מיום הנפקתן ללא תוספת מימוש לא מקימה אירוע או חבות במס ביום ההנפקה!!

כך שנותן שירותים הזכאי לקבל חלק מתמורת השירות במניות יכול לדחות את אירוע המס אם יקבל בשלב ראשון אופציות וזאת עד למועד המימוש למניות.

גם בשלב מימוש למניות ניתן לדחות את תשלום המס למועד מאוחר יותר במידה והמניות הן חסומות למימוש – אומנם החלטת המיסוי נשענת על מגבלות סטטוטוריות אך לא מן הנמנע כי ניתן להחילה גם אם המדובר במגבלות מסחריות אשר נקבעו בין הצדדים.

זה המקום לציין כי מקרים כגון אלו צריך שיבחנו גם מהיבטי המע"מ הכרוכים בהם, שכן אין ספק שהמדובר במתן שירותים העונה לגדר עסקה ואשר לאור העובדה שהתמורה אינה במזומן יש להחיל עליה את הוראות סעיף 10 לחוק מע"מ על המשתמע ממנו.

בעיקר חשוב היבט המע"מ מקום שמקבל השירות מוגבל באפשרויות קיזוז התשומות, לדוגמא מקום שהשירות לא ניתן לעוסק או שהשירות לא ניתן לו לצורך עסקו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי כהן ממשרדנו.

במסגרת ההטבות שניתנות לתושב חוזר ותיק ו/או עולה חדש (להלן: "יחיד מוטב"), לפי תיקון 168 לפקודה, חברה תושבת חוץ לא תיחשב כתושבת ישראל לצורך מס, אף אם השליטה והניהול על עסקיה מופעלים מישראל, אם הם מופעלים בידי מי שהינו יחיד המוטב או מי מטעמו. קביעה זו הינה ביחס לחברות בשליטתו וניהולו של היחיד המוטב למשך 10 שנים מיום שהיה לתושב ישראל. זאת, לאור תכלית החקיקה הבאה, ככלל, לשמר את מצבו של היחיד המוטב שהיה לתושב ישראל כאילו נותר תושב חוץ בתקופת ההטבות.

על אף האמור, יש לשים לב לכך שבעוד שהתיקון קובע כי לעניין שליטה וניהול של חברה זרה תחשב עדיין כתושבת חוץ, לא יינתן פטור על הכנסותיה של החברה הזרה שמקורן בישראל, אף אם היא מוחזקת, נשלטת ומנוהלת בידי יחיד מוטב, כאמור(שהרי הוא הדין לו היה מדובר

בפעילות בישראל של חברה אשר התאגדה בחו"ל המוחזקת, נשלטת ומנוהלת ע"י תושבי חוץ). יוצא מהאמור, כי כאשר מתבצעת פעילות עסקית של החברה הזרה בישראל, יהיה בכך כדי להקים חיוב במס לחברה הזרה, בהתאם לסיווג הכנסתה ולכללי המקור הקבועים בסעיף 4א לפקודה.

לעניין זה נזכיר, כי קיימת חשיבות רבה למקום מושבה של החברה הזרה. כך, מקום בו החברה הזרה הינה תושבת מדינת אמנה, יש לבחון את הוראות האמנה לעניין "מוסד קבע", לפיהן, קיימות דרישות סף לקיומו של מוסד קבע (מקום עסקים קבוע / קיומו של סוכן תלוי), ואף פעולות עזר שמוחרגות מהפעילויות שעשויות להגיע לכדי מוסד הקבע. במקרה בו החברה הזרה אינה תושבת מדינת אמנה, כל פעילות עסקית המתבצעת בישראל, אף המזערית ביותר, תקים חבות ברישום החברה במערכי המס בישראל ותשלום מס חברות בישראל.

לדעתנו, יש לבצע מספר אבחנות, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, בטרם יקבע אם אכן יש מקום לחיוב במס בישראל של חברה זרה כאמור, ובין היתר אופי הפעילות ומיהות הלקוחות והספקים: כאשר פעולות ניהול בסיסיות ועבודות אדמיניסטרטיביות של החברה מתבצעות מישראל באמצעות היחיד המוטב (המהוות במהותן פעולות של שליטה וניהול), אך העסק עצמו הלכה למעשה מתנהל מחוץ לישראל, לא יהיה מקום לחיובה במס בישראל.

מיקום הלקוחות, הספקים ונותני השירותים מחוץ לישראל מהווה אף הוא אינדיקציה חזקה לכך שהפעילות העסקית מתבצעת מחוץ לישראל. לאור תכלית החקיקה, לדעתנו, מן הראוי שהרשות תנקוט בפרשנות מקילה אודות מיקום הפעילות העסקית וייחוס הכנסות לאותה פעילות, מקום שהפעילות העסקית האמורה הינה המשכה של פעילות שהייתה קיימת ומבוססת מחוץ

לישראל קודם להגעתו של היחיד המוטב לישראל; זאת, להבדיל ממצב בו מדובר בתולדה של פעילות חדשה המקימה חבות במס בישראל.

באמרת אגב נציין, כי במסגרת ההטבות שניתנו ליחיד מוטב, הכנסה מדיבידנד המשולמת לו על ידי חברה זרה, פטורה ממס בישראל בהתאם לסעיפים 4א ו- 14(א) לפקודה. בחוזר מ"ה 1/2011 בדבר תיקון 168 לפקודה נאמר כי:

"דיבידנד המשולם על ידי חברה זרה וההכנסה שממנה מחולק הדיבידנד הופקה בישראל, אין לראותה הכנסה שמקורה מחוץ לישראל ואין להחיל עליה את הוראות סעיף14(א') לפקודה".

על כך נרחיב במבזק נפרד.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד אתי גורלי-הלמן ממשרדנו.

תאונת עבודה תוכר במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לעובד עצמאי כאשר הוא רשום כעובד עצמאי ובמידה והתאונה אירעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. החוק חל גם על תאונה בדרך לעבודה בתנאים מסוימים, בין היתר כאשר העובד העצמאי נוסע ממקום עבודה אחד למשנהו או בדרך מהבית לעבודה.

עובד עצמאי שנפגע בעבודה מקבל טיפול ראשוני בכל מקום שאינו פרטי ואת המשך הטיפול מקבל בקופת חולים. עליו להצטייד בטופס בל/283 (במקום בטופס בל/ 250 שממלאים עבור עובד שכיר).

המוסד משלם דמי פגיעה עד 91 יום ממחרת התאונה, כאשר לעובד עצמאי 12 ימים ראשונים

הם על חשבונו. מדובר ב- 12 ימים שאותם אישר המוסד כזכאים לגמלה (ולא 12 ימים קלנדריים).

שיהוי: כדי להיות זכאים לדמי פגיעה את התביעה יש להגיש עד 12 חודשים ממועד התאונה ולצרף תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, תעודות רפואיות, דו"ח מד"א או דו"ח חדר מיון, דו"ח משטרה, סיכומי מחלה ותביעה של חברת הביטוח.

הגמלה נועדה לפצות עבור אובדן הכנסה כאשר הנפגע אינו עוסק למעשה, בכל עבודה בשל התאונה, או צמצם את עיסוקו בשל התאונה והרופא אישר לו את הצמצום.

כאשר נפגע נמצא באובדן כושר מלא על פי הוראות הרופא, ולמרות זאת הוא עובד באופן חלקי, נשללת ממנו הזכאות לגמלה לחלוטין, כמו שקרה בעניינו של סאמי סאלם שתבע את המוסד בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 16806-08-10) ופסק הדין ניתן ביום 7.4.2011.

עובדות פסק הדין

למר סאלם (התובע) עסק למכירת חומרי בנין בנצרת שנמצא מתחת לביתו.

התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 29.12.2008 כאשר הוא נפל מהאופנוע ונפגע ביד ימין שהושמה בגבס.

הרופא אסר עליו לעבוד והנפיק לו תעודות המעידות על אי כושר מלא לעבוד.

במשך חצי השנה הראשונה הוצאו לתובע תעודות מחלה רגילות ולא הוזכר עניין הפגיעה בעבודה. ביום 1.6.2009 הוצאה לתובע התעודה הרפואית הראשונה לפגיעה בעבודה, רק אחר כך התובע פנה למוסד וטען שנסע לבנק לאומי להפקיד כספים ונפצע בדרך.

העסק לא היה סגור בתקופות אי הכושר ולא הועסקו בו עובדים. אשתו של התובע שאינה מתמצאת בענייני העסק ושני ילדיו הקטינים טיפלו בעסק בהשגחתו של התובע דרך אינטרקום וביקוריו בחנות מדי פעם.

המוסד דחה את התביעה לחלוטין בטענה שהנסיעה הייתה פרטית ולא תוך כדי העבודה

המוסד לא שוכנע כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב העיסוק במשלח היד.

בית הדין האזורי קבע כי המוסד לא הצליח להפריך את גרסתו של התובע ולפיכך אישר את התאונה כתאונת עבודה.

בית הדין קבע כי בהתאם לעדויות בני המשפחה התובע עבד בתקופות אי הכושר באופן חלקי וקבע כי אינו זכאי לדמי פגיעה מאחר שהציג תעודות על אי כושר מלא.

מסקנות

• כאשר תאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה, מומלץ לדווח על כך כבר בטיפול הראשוני שמקבלים, כדי למנוע ספקות בעתיד, וכמובן, לשמור עדויות רבות ככל שניתן.
• כאשר אובדן הכושר הוא מלא, הרופא מחייב את הנפגע להימנע מכל עבודה וכך עליו לעשות. חוק הביטוח הלאומי קובע אפשרות תשלום של דמי פגיעה מופחתים לעובד עצמאי שצמצם את מספר שעות עבודתו מחמת אי כושר חלקי שנגרם מהפגיעה, אך היקף אי הכושר חייב להיקבע באישור הרפואי.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) וחיים חיטמן.

תאונת עבודה תוכר במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לעובד עצמאי כאשר הוא רשום כעובד עצמאי ובמידה והתאונה אירעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. החוק חל גם על תאונה בדרך לעבודה בתנאים מסוימים, בין היתר כאשר העובד העצמאי נוסע ממקום עבודה אחד למשנהו או בדרך מהבית לעבודה.

עובד עצמאי שנפגע בעבודה מקבל טיפול ראשוני בכל מקום שאינו פרטי ואת המשך הטיפול מקבל בקופת חולים. עליו להצטייד בטופס בל/283 (במקום בטופס בל/ 250 שממלאים עבור עובד שכיר).

המוסד משלם דמי פגיעה עד 91 יום ממחרת התאונה, כאשר לעובד עצמאי 12 ימים ראשונים

הם על חשבונו. מדובר ב- 12 ימים שאותם אישר המוסד כזכאים לגמלה (ולא 12 ימים קלנדריים).

שיהוי: כדי להיות זכאים לדמי פגיעה את התביעה יש להגיש עד 12 חודשים ממועד התאונה ולצרף תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, תעודות רפואיות, דו"ח מד"א או דו"ח חדר מיון, דו"ח משטרה, סיכומי מחלה ותביעה של חברת הביטוח.

הגמלה נועדה לפצות עבור אובדן הכנסה כאשר הנפגע אינו עוסק למעשה, בכל עבודה בשל התאונה, או צמצם את עיסוקו בשל התאונה והרופא אישר לו את הצמצום.

כאשר נפגע נמצא באובדן כושר מלא על פי הוראות הרופא, ולמרות זאת הוא עובד באופן חלקי, נשללת ממנו הזכאות לגמלה לחלוטין, כמו שקרה בעניינו של סאמי סאלם שתבע את המוסד בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 16806-08-10) ופסק הדין ניתן ביום 7.4.2011.

עובדות פסק הדין

למר סאלם (התובע) עסק למכירת חומרי בנין בנצרת שנמצא מתחת לביתו.

התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 29.12.2008 כאשר הוא נפל מהאופנוע ונפגע ביד ימין שהושמה בגבס.

הרופא אסר עליו לעבוד והנפיק לו תעודות המעידות על אי כושר מלא לעבוד.

במשך חצי השנה הראשונה הוצאו לתובע תעודות מחלה רגילות ולא הוזכר עניין הפגיעה בעבודה. ביום 1.6.2009 הוצאה לתובע התעודה הרפואית הראשונה לפגיעה בעבודה, רק אחר כך התובע פנה למוסד וטען שנסע לבנק לאומי להפקיד כספים ונפצע בדרך.

העסק לא היה סגור בתקופות אי הכושר ולא הועסקו בו עובדים. אשתו של התובע שאינה מתמצאת בענייני העסק ושני ילדיו הקטינים טיפלו בעסק בהשגחתו של התובע דרך אינטרקום וביקוריו בחנות מדי פעם.

המוסד דחה את התביעה לחלוטין בטענה שהנסיעה הייתה פרטית ולא תוך כדי העבודה

המוסד לא שוכנע כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב העיסוק במשלח היד.

בית הדין האזורי קבע כי המוסד לא הצליח להפריך את גרסתו של התובע ולפיכך אישר את התאונה כתאונת עבודה.

בית הדין קבע כי בהתאם לעדויות בני המשפחה התובע עבד בתקופות אי הכושר באופן חלקי וקבע כי אינו זכאי לדמי פגיעה מאחר שהציג תעודות על אי כושר מלא.

מסקנות

• כאשר תאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה, מומלץ לדווח על כך כבר בטיפול הראשוני שמקבלים, כדי למנוע ספקות בעתיד, וכמובן, לשמור עדויות רבות ככל שניתן.
• כאשר אובדן הכושר הוא מלא, הרופא מחייב את הנפגע להימנע מכל עבודה וכך עליו לעשות. חוק הביטוח הלאומי קובע אפשרות תשלום של דמי פגיעה מופחתים לעובד עצמאי שצמצם את מספר שעות עבודתו מחמת אי כושר חלקי שנגרם מהפגיעה, אך היקף אי הכושר חייב להיקבע באישור הרפואי.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) וחיים חיטמן.