מבזק מס מספר 290 - 12.2.2009

ביום 8.2.2009 אושרו בועדת הכספים של הכנסת תקנות מס רכוש וקרן פיצויים(תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשס"ט- 2009 (להלן- הוראת השעה).

הוראת השעה קובעת כי ה"אזור קובע" ,קרי, ישובים הנמצאים בדרום באזור שהוגדר במפה, שצורפה לתקנות יחשבו כ- "ישובי ספר" בתקופת הוראת השעה, דהיינו בין 27.12.2008 ועד 19.1.2009 (להלן- תקופת הוראת השעה) ויהיו זכאים לפיצוי עקיף בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". ההגדרה כוללת ישובים המרוחקים עד כ-40 ק"ממגבול רצועת עזה.

ככלל, הוראת השעה דומה במהותה להוראות דומות בעבר וקובעת מספר מסלולי פיצוי (המוגדרים "ירוקים") כלומר, מתבססים על נוסחאות הכוללות רכיבים מסוימים בלבד לצורך חישוב הפיצוי.

קיימים מסלולי פיצוי נוספים לענפים כלכליים ספציפיים כגון: אולמות שמחות, חקלאים, חברות אשר עיסוקן במסחר בדלק, קבלנים ועוד.

הוראת השעה מגדירה כאמור את נוסחאות הפיצוי ואת מסלולי הפיצוי. להלן, בקצרה, המסלולים הקיימים בהוראת השעה:

מסלול שכר עבודה

מסלול זה נותן מענה למעסיק אשר שילם שכר לעובדיו בתקופת הוראת השעה למרות שעובדים אלו נעדרו מן העבודה "בשל המצב הביטחוני" כמוגדר בהוראת השעה.

במסלול זה קיימת הגדרה לשכר העבודה שיהווה בסיס לצורך פיצוי ותקופת ההיעדרות הרלוונטית.

הפיצוי יחושב על פי השכר המוכפל פי- 132.5% ומהווה את הפיצוי למעביד.

יש לציין כי קיימת למעביד חובת תשלום שכר עבודה לעובדיו (עפ"י תיקון מקביל שנעשה בדיני עבודה).

עוד יש לציין כי קיימים מקדמי הכפלה אחרים לגבי מעביד שהוא קיבוץ, מעביד שהוא קבלן כוח אדם ומעביד שהוא מוסד ציבורי.

תקרת "השכר המרבי" לפיה יחושב הפיצוי, היא השכר הממוצע למשרת שכיר כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוכפל פי- 2.5.

במסלול זה יש לבדוק את השפעות ההגדרות השונות על סוגי המעבידים השונים ובמקביל לבדוק את חלופות המסלולים הנוספים.

נוסחת הפיצוי :

  * "תשומות" – ללא תשומות על ציוד.

גם למסלול זה תקרה לגובה הפיצוי שהיא הסכום הנמוך מבין :

א.           2.5 מליון ₪.

ב.            מחזור עסקאותיו של הניזוק כשהוא מוכפל במקדם ההאטה (כפי שחושב במסלול המחזורים).

עפ"י הוראת השעה, לא כל הניזוקים יכולים להיכנס לכל מסלול שיבחרו.

הוראת השעה אף מגדירה את הניזוקים עליהם אינה חלה כלל הוראה זו כגון המדינה, גופים מתוקצבים,חברות ממשלתיות, קופ"ח ועוד.

כמו כן, ההוראה אינה חלה על עסקים שנסגרו לפני

מסלול מחזורים

מסלול זה קובע כי יינתן פיצוי אשר יחושב על פי השוואת מחזורים (ינואר 2009 בהשוואה לינואר 2008), לאחר קיזוז הוצאות נחסכות והשפעות המיתון במשק. נוסחת החישוב נבנתה בהתבסס על ההנחה כי קיימת ירידה במחזור עסקאותיו של הניזוק כתוצאה מהמלחמה, אך עם זאת, קיימת במקביל ירידה בהוצאות התפעול המשתנות של העסק הניזוק (דוגמא: הוצאות חשמל להפעלת המכונות בעסק עתיר מכונות, שפעולתן מופסקת).

"שעור ההוצאה הנחסכת" מהווה במהותו את ההוצאות המשתנות אשר נחסכו, במקביל לירידה במחזורים, כתוצאה מהפגיעה בפעילות העסק. נקבע כי שיעור ההוצאה הנחסכת יקבע ע"פ סך התשומות השוטפות חלקי המחזור ב- 2008 ומוכפל במקדם של  0.85 (בהוראה קודמת המקדם היה 0.8, ולפיכך בהשוואה לעבר, הפיצוי יוקטן עקב הגדלת ההוצאה הנחסכת ב- 5%).

בשונה מהוראות שעה קודמות, כלל המחוקק גם "מקדם האטה" שמשמעותו השפעה צפויה של  המיתון במשק על מחזורי הפעילות בהשוואה למחזורי העסקאות ב- 2008. מקדם זה אמור לשקף את הירידה במחזורים, שאינה נובעת מהמצב המלחמתי (מקדם זה נקבע ע"פ השוואת מחזור העסקאות נובמבר, דצמבר 2008 עם זה של 2007).

נוסחת הפיצוי (למעט חריגים):

קיימות בהוראות השעה הבחנות בין ניזוק המדווח בשיטה דו חודשית לבין המדווח בשיטה חד חודשית. כמו כן, קיימת הבחנה בין ניזוק לניזוק שעסקו בהפעלת בית מלון/חדר אירוח/ אולם שמחות או גן אירועים. לגביהם קיימות מספר חלופות להגדרת "מחזור עסקאות".

למסלול זה קיימת תקרה לגובה הפיצוי והיא 2.5 מליון ₪.

מסלול הוצאות

מסלול זה נבנה תחת ההנחה שמחזור עסקאותיו של הניזוק, נמוך מהוצאותיו בגין תקופת הנזק,כלומר, עסקו של הניזוק בהפסד תפעולי.

קיימת התניה כי הימצאותו בהפסד נובעת מן המצב הביטחוני ולא מנסיבות אחרות המוגדרות אף הן בהוראת השעה.

תקופת ההכרזה או שלא היו פעילים לפני תקופת ההכרזה.

מסלול הוצאות לא חל על העוסקים במסחר סיטונאי או קמעונאי בדלק, על חקלאים , על מי שרכש נכס להגדלת עסקו במהלך חודש ינואר ועוד.

חשוב לציין כי ניזוקים אשר עליהם חל החוק הראשי (הם "ישובי ספר" מתחילת שנות ה- 90) או חלה עליהם הוראת השעה שהוארכה עד לסוף שנת 2009 יכולים להגיש תביעה באופן שבו יחושב הנזק הממשי שנגרם להם ללא הסייגים שהוזכרו לעיל ובכלל זה בגין נזקים שנגרמו ע"י צה"ל.

לאור ריבוי החלופות והמסלולים השונים, מומלץ להתייעץ ולבדוק את המסלול הראוי ביותר לכל ניזוק וניזוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.

ביום 8.2.2009 אושרו בועדת הכספים של הכנסת תקנות מס רכוש וקרן פיצויים(תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשס"ט- 2009 (להלן- הוראת השעה).

הוראת השעה קובעת כי ה"אזור קובע" ,קרי, ישובים הנמצאים בדרום באזור שהוגדר במפה, שצורפה לתקנות יחשבו כ- "ישובי ספר" בתקופת הוראת השעה, דהיינו בין 27.12.2008 ועד 19.1.2009 (להלן- תקופת הוראת השעה) ויהיו זכאים לפיצוי עקיף בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". ההגדרה כוללת ישובים המרוחקים עד כ-40 ק"ממגבול רצועת עזה.

ככלל, הוראת השעה דומה במהותה להוראות דומות בעבר וקובעת מספר מסלולי פיצוי (המוגדרים "ירוקים") כלומר, מתבססים על נוסחאות הכוללות רכיבים מסוימים בלבד לצורך חישוב הפיצוי.

קיימים מסלולי פיצוי נוספים לענפים כלכליים ספציפיים כגון: אולמות שמחות, חקלאים, חברות אשר עיסוקן במסחר בדלק, קבלנים ועוד.

הוראת השעה מגדירה כאמור את נוסחאות הפיצוי ואת מסלולי הפיצוי. להלן, בקצרה, המסלולים הקיימים בהוראת השעה:

מסלול שכר עבודה

מסלול זה נותן מענה למעסיק אשר שילם שכר לעובדיו בתקופת הוראת השעה למרות שעובדים אלו נעדרו מן העבודה "בשל המצב הביטחוני" כמוגדר בהוראת השעה.

במסלול זה קיימת הגדרה לשכר העבודה שיהווה בסיס לצורך פיצוי ותקופת ההיעדרות הרלוונטית.

הפיצוי יחושב על פי השכר המוכפל פי- 132.5% ומהווה את הפיצוי למעביד.

יש לציין כי קיימת למעביד חובת תשלום שכר עבודה לעובדיו (עפ"י תיקון מקביל שנעשה בדיני עבודה).

עוד יש לציין כי קיימים מקדמי הכפלה אחרים לגבי מעביד שהוא קיבוץ, מעביד שהוא קבלן כוח אדם ומעביד שהוא מוסד ציבורי.

תקרת "השכר המרבי" לפיה יחושב הפיצוי, היא השכר הממוצע למשרת שכיר כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוכפל פי- 2.5.

במסלול זה יש לבדוק את השפעות ההגדרות השונות על סוגי המעבידים השונים ובמקביל לבדוק את חלופות המסלולים הנוספים.

נוסחת הפיצוי :

  * "תשומות" – ללא תשומות על ציוד.

גם למסלול זה תקרה לגובה הפיצוי שהיא הסכום הנמוך מבין :

א.           2.5 מליון ₪.

ב.            מחזור עסקאותיו של הניזוק כשהוא מוכפל במקדם ההאטה (כפי שחושב במסלול המחזורים).

עפ"י הוראת השעה, לא כל הניזוקים יכולים להיכנס לכל מסלול שיבחרו.

הוראת השעה אף מגדירה את הניזוקים עליהם אינה חלה כלל הוראה זו כגון המדינה, גופים מתוקצבים,חברות ממשלתיות, קופ"ח ועוד.

כמו כן, ההוראה אינה חלה על עסקים שנסגרו לפני

מסלול מחזורים

מסלול זה קובע כי יינתן פיצוי אשר יחושב על פי השוואת מחזורים (ינואר 2009 בהשוואה לינואר 2008), לאחר קיזוז הוצאות נחסכות והשפעות המיתון במשק. נוסחת החישוב נבנתה בהתבסס על ההנחה כי קיימת ירידה במחזור עסקאותיו של הניזוק כתוצאה מהמלחמה, אך עם זאת, קיימת במקביל ירידה בהוצאות התפעול המשתנות של העסק הניזוק (דוגמא: הוצאות חשמל להפעלת המכונות בעסק עתיר מכונות, שפעולתן מופסקת).

"שעור ההוצאה הנחסכת" מהווה במהותו את ההוצאות המשתנות אשר נחסכו, במקביל לירידה במחזורים, כתוצאה מהפגיעה בפעילות העסק. נקבע כי שיעור ההוצאה הנחסכת יקבע ע"פ סך התשומות השוטפות חלקי המחזור ב- 2008 ומוכפל במקדם של  0.85 (בהוראה קודמת המקדם היה 0.8, ולפיכך בהשוואה לעבר, הפיצוי יוקטן עקב הגדלת ההוצאה הנחסכת ב- 5%).

בשונה מהוראות שעה קודמות, כלל המחוקק גם "מקדם האטה" שמשמעותו השפעה צפויה של  המיתון במשק על מחזורי הפעילות בהשוואה למחזורי העסקאות ב- 2008. מקדם זה אמור לשקף את הירידה במחזורים, שאינה נובעת מהמצב המלחמתי (מקדם זה נקבע ע"פ השוואת מחזור העסקאות נובמבר, דצמבר 2008 עם זה של 2007).

נוסחת הפיצוי (למעט חריגים):

קיימות בהוראות השעה הבחנות בין ניזוק המדווח בשיטה דו חודשית לבין המדווח בשיטה חד חודשית. כמו כן, קיימת הבחנה בין ניזוק לניזוק שעסקו בהפעלת בית מלון/חדר אירוח/ אולם שמחות או גן אירועים. לגביהם קיימות מספר חלופות להגדרת "מחזור עסקאות".

למסלול זה קיימת תקרה לגובה הפיצוי והיא 2.5 מליון ₪.

מסלול הוצאות

מסלול זה נבנה תחת ההנחה שמחזור עסקאותיו של הניזוק, נמוך מהוצאותיו בגין תקופת הנזק,כלומר, עסקו של הניזוק בהפסד תפעולי.

קיימת התניה כי הימצאותו בהפסד נובעת מן המצב הביטחוני ולא מנסיבות אחרות המוגדרות אף הן בהוראת השעה.

תקופת ההכרזה או שלא היו פעילים לפני תקופת ההכרזה.

מסלול הוצאות לא חל על העוסקים במסחר סיטונאי או קמעונאי בדלק, על חקלאים , על מי שרכש נכס להגדלת עסקו במהלך חודש ינואר ועוד.

חשוב לציין כי ניזוקים אשר עליהם חל החוק הראשי (הם "ישובי ספר" מתחילת שנות ה- 90) או חלה עליהם הוראת השעה שהוארכה עד לסוף שנת 2009 יכולים להגיש תביעה באופן שבו יחושב הנזק הממשי שנגרם להם ללא הסייגים שהוזכרו לעיל ובכלל זה בגין נזקים שנגרמו ע"י צה"ל.

לאור ריבוי החלופות והמסלולים השונים, מומלץ להתייעץ ולבדוק את המסלול הראוי ביותר לכל ניזוק וניזוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.

כידוע, סעיף 5(5) לפקודה קובע כי הכנסה ממשלח יד שמבצע תושב ישראל באמצעות "חברת משלח יד זרה" ('חמי"ז') תהיה חייבת במס בישראל. בהתאם לסעיף 5(5)(ב) לפקודה, לעניין הכנסה שהפיקה "חברת משלח יד זרה" הנובעת מפעילות ב"משלח יד מיוחד" ודיבידנד המחולק ממנה לבעלי מניותיה תושבי ישראל, יראו את החמי"ז כאילו השליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל. כפועל יוצא, הכנסה כאמור חייבת במס בישראל, מבלי להידרש לשאלת מקום ביצוע הפעילות העסקית או השירות, ודין דיבידנד המחולק מאותה הכנסה – כדין דיבידנד המחולק על ידי חברה תושבת ישראל. לקביעה זו השלכות רבות, וביניהן:

(1) בהתאם לסעיף 14(ג) לפקודה, תושב חוזר "רגיל" פטור ממס על דיבידנד שהופק או שנצמח מחוץ לישראל או שמקורו בנכסים מחוץ לישראל שרכש בתקופת שהותו מחוץ לישראל. בהתאם ל"פיקציה" המיסויית לפיה דיבידנד שמחולק מרווחי חמי"ז מקורו בישראל (החברה המשלמת הינה "תושבת ישראל" מכוח שליטה וניהול לעניין זה), הרי שככל הנראה, דיבידנד שמקבל תושב חוזר מחמי"זלפני המכירה, כלומר: 20% או 25% בידי יחיד, ו- 0% בגין דיבידנד שמקורו ברווחים שהופקו בישראל, המתקבל בידי חברה החבה במס חברות, לפי העניין. לדעתנו, גם רווחי חמי"ז מהווים "רווחים ראויים לחלוקה" בעת פירוקה או מכירתה; לפיכך, מקום בו חברה תושבת ישראל מוכרת מניותיה בחמי"ז, חלק הרר"ל מתוך רווח ההון הריאלי לא יחויב במס.

  שהוקמה לפני חזרתו, יהא חייב במס בישראל על אף הוראות סעיף 14(ג) לפקודה. לדעתנו, בהעדר הוראה מקבילה לגבי רווח הון ממכירת מניות החמי"ז, הרי שמכירתה של החמי"ז או פירוקה, כאשר הרווחים עדיין צבורים בה, יובילו לסיווג העסקה במישור ההון, הנכנס לגדר הפטור ממס בידי התושב החוזר בהתאם להוראות סעיף 97(ב)(2).

לכן, במקרים כאמור, כאשר קיימת תכלית כלכלית לפירוק החמי"ז או למכירתה, יש לשקול ביצוע פירוק או מכירה על פני חלוקת דיבידנד. יש לזכור שהחזרת יתרת החובה של בעל המניות בחמי"ז, בדרך של פירוק, עלולה  להיות מסווגת ע"י פקיד השומה כדיבידנד כבר במועד משיכת הכספים ולפיכך עלול הפטור להישלל (ראה לעניין זה פס"ד ארנון הראל עמ"ה 1283/03 ודיון בנושא במבזקנו מס' 285).

 (2) סעיף 94ב לפקודה קובע כי במכירת מניה, יוגדר חלק מסכום רווח ההון הריאלי כרווחים הראויים לחלוקה (רר"ל), בהתאם לחלקו של מוכר המניה בזכות לרווחים בחברה. על סכום הרר"ל, חלף שיעורי המס החלים על רווח ההון הריאלי, יוטל שיעור המס שהיה מוטל על המוכר אילו הרר"ל חולק לו כדיבידנד בסמוך נדגיש כי במקרה של תושב חוזר, אין בכך כדי לפגוע בפטור בעת המכירה\הפירוק כמפורט לעיל, משום שסעיף 94ב לפקודה דן בשיעור המס על חלק רווח ההון הריאלי השווה לחלק מהרר"ל ולא בשינוי סיווג ההכנסה (מרווח הון לדיבידנד).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח גדי אלימי או לעו"ד לילך רובין-אשרוב ממשרדנו.

ביום ה-28.01.09 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין סגנון הכרך בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 000748/07). השאלה שנידונה בפסק הדין, האם תיקון משכורות רטרואקטיבי לבעלי שליטה שנעשה על ידי רשות המיסים מחייב את הביטוח הלאומי, כך שעל סמך תיקון זה, יחויב המוסד לבצע אף הוא, תיקון רטרואקטיבי של משכורות תוך החזרת כספי דמי ביטוח ששולמו ביתר.

עובדות פסק הדין: בעלי השליטה בחברת סגנון הכרך בע"מ הפחיתו את שכרם באופן רטרואקטיבי בשל מצוקה כלכלית (יצוין, כי לבעלי השליטה לא שולם בפועל שכר והוא נותר כולו בידי החברה). החברה פנתה לפקיד השומה, שהסכים להפחית את השכר והוגשו דוחות 102, 106 ו-126 מתוקנים. החברה פנתה עם האישור מפקיד השומה למוסד לביטוח לאומי, שסרב להפחית את השכר.

פסק הדין קבע כי תיקון משכורות רטרואקטיבית ברשות המיסים לא יחייב את הביטוח הלאומי. השופטים סמכו ידיהם על שני נימוקי הערכאה הראשונה כדלקמן: הנימוק הראשון, הוא השיקול הביטוחי ולפיו בלתי סביר לאפשר קבלת זכות ביטוחית, ולאחר שהיא לא מומשה להקטין בדיעבד את מחירה. האמור נכון שבעתיים כשעוסקים בבעלי שליטה, שהרי במקרה של עובד מן השורה המצב העובדתי של הפחתת השכר בדיעבד, אינו יכול להתקיים.

הנימוק השני הוא, אי החלת פירוש מורחב. סע' 344 לחוק הבט"ל מגדיר מהי הכנסתו של המבוטח וקובע כי, "ההכנסה החודשית" היא: "הכנסתו החודשית של העובד בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה". אין לפרש את חוק הביטוח הלאומי באופן, שבו כל פעם שפקיד השומה קובע בדיעבד שומה מתוקנת ל"עובד", הדבר יחייב את המוסד לביטוח לאומי. כל שנקבע בסעיף 344 הוא, שההכנסה היא הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה. לא נקבע  בסעיף כי ההכנסה היא לפי מה שקבע פקיד השומה.

יחד עם זאת, וכפי שנפסק בעניין גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 514, ראוי ורצוי כי קביעת הרשויות המנהליות יהיו אחידות. דהיינו, ש"ההכנסה" לפי הפקודה תהיה בעלת גודל זהה ביחסי הפרט עם הרשויות השונות : רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. אלא, שכלל זה אינו מוחלט וזוהי רק נקודת המוצא.

אך בהתקיים נימוקים וטעמים לכך, המוסד לביטוח לאומי רשאי לסטות מקביעת פקיד השומה. למשל, מה דין ביקורת של המוסד לביטוח לאומי, המגלה כי שכר העובד שדווח אינו השכר האמיתי (דב"ע  מא/0-115 המוסד לביטוח לאומי נ. שולמית פיקהולץ, פד"ע י"ד 46). הרי אין חולק כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לגבות את דמי הביטוח האמיתיים גם ללא תיקון "השומה" אצל פקיד השומה. במקרה זה קיים טעם לסטות מקביעת פקיד השומה בשל העיקרון הביטוחי.

לסיכום, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בעלי שליטה, המקבלים משכורות בחברה שבבעלותם, חייבים לנהוג כפי שהם נוהגים כלפי משכורותיהם של יתר העובדים.  כל שינוי רטרואקטיבי (שאינו טעות) הגם שאושר על ידי פקיד השומה, לא בהכרח יתקבל על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח (גלרט)

ביום ה-28.01.09 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין סגנון הכרך בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 000748/07). השאלה שנידונה בפסק הדין, האם תיקון משכורות רטרואקטיבי לבעלי שליטה שנעשה על ידי רשות המיסים מחייב את הביטוח הלאומי, כך שעל סמך תיקון זה, יחויב המוסד לבצע אף הוא, תיקון רטרואקטיבי של משכורות תוך החזרת כספי דמי ביטוח ששולמו ביתר.

עובדות פסק הדין: בעלי השליטה בחברת סגנון הכרך בע"מ הפחיתו את שכרם באופן רטרואקטיבי בשל מצוקה כלכלית (יצוין, כי לבעלי השליטה לא שולם בפועל שכר והוא נותר כולו בידי החברה). החברה פנתה לפקיד השומה, שהסכים להפחית את השכר והוגשו דוחות 102, 106 ו-126 מתוקנים. החברה פנתה עם האישור מפקיד השומה למוסד לביטוח לאומי, שסרב להפחית את השכר.

פסק הדין קבע כי תיקון משכורות רטרואקטיבית ברשות המיסים לא יחייב את הביטוח הלאומי. השופטים סמכו ידיהם על שני נימוקי הערכאה הראשונה כדלקמן: הנימוק הראשון, הוא השיקול הביטוחי ולפיו בלתי סביר לאפשר קבלת זכות ביטוחית, ולאחר שהיא לא מומשה להקטין בדיעבד את מחירה. האמור נכון שבעתיים כשעוסקים בבעלי שליטה, שהרי במקרה של עובד מן השורה המצב העובדתי של הפחתת השכר בדיעבד, אינו יכול להתקיים.

הנימוק השני הוא, אי החלת פירוש מורחב. סע' 344 לחוק הבט"ל מגדיר מהי הכנסתו של המבוטח וקובע כי, "ההכנסה החודשית" היא: "הכנסתו החודשית של העובד בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה". אין לפרש את חוק הביטוח הלאומי באופן, שבו כל פעם שפקיד השומה קובע בדיעבד שומה מתוקנת ל"עובד", הדבר יחייב את המוסד לביטוח לאומי. כל שנקבע בסעיף 344 הוא, שההכנסה היא הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה. לא נקבע  בסעיף כי ההכנסה היא לפי מה שקבע פקיד השומה.

יחד עם זאת, וכפי שנפסק בעניין גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 514, ראוי ורצוי כי קביעת הרשויות המנהליות יהיו אחידות. דהיינו, ש"ההכנסה" לפי הפקודה תהיה בעלת גודל זהה ביחסי הפרט עם הרשויות השונות : רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. אלא, שכלל זה אינו מוחלט וזוהי רק נקודת המוצא.

אך בהתקיים נימוקים וטעמים לכך, המוסד לביטוח לאומי רשאי לסטות מקביעת פקיד השומה. למשל, מה דין ביקורת של המוסד לביטוח לאומי, המגלה כי שכר העובד שדווח אינו השכר האמיתי (דב"ע  מא/0-115 המוסד לביטוח לאומי נ. שולמית פיקהולץ, פד"ע י"ד 46). הרי אין חולק כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לגבות את דמי הביטוח האמיתיים גם ללא תיקון "השומה" אצל פקיד השומה. במקרה זה קיים טעם לסטות מקביעת פקיד השומה בשל העיקרון הביטוחי.

לסיכום, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בעלי שליטה, המקבלים משכורות בחברה שבבעלותם, חייבים לנהוג כפי שהם נוהגים כלפי משכורותיהם של יתר העובדים.  כל שינוי רטרואקטיבי (שאינו טעות) הגם שאושר על ידי פקיד השומה, לא בהכרח יתקבל על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח (גלרט)