מבזק מס מספר 286 - 15.1.2009

לפני מספר ימים נתפרסם פסק דינה של השופטת המחוזית דניה קרת, בעניין חברת גזית גלוב בע"מ (להלן – החברה). נשוא הפסק הינו עניין קלאסי ורווח מאוד בשנים האחרונות: חברה ישראלית המגייסת הון מהציבור (בדר"כ אג"ח ), ומלווה את כולו /מרביתו לחברות מוחזקות בשיעורים ובשרשורים שונים, ואשר הללו משתמשות בכספי ההלוואות להשקעות נדלניו"ת ברחבי העולם.

עמדת מנהל מע"מ (להלן- המנהל)  הינה, כי למעשה החברה עצמה הינה זו המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, ומשכך ומכיוון שעסקאות שיבוצעו בעתיד בנדל"ן אלו: רווח הון  ו/או דיבידנד, אינו עסקה בישראל לעניין חוק מע"מ , הרי שאין לאפשר ניכויו של מע"מ התשומות שנשאה בו החברה.

יצויין כי לחברה הכנסות נוספות מן החברות המוחזקות בחו"ל מעבר להכנסות מימון על ההלוואות, כגון שרותי יעוץ שונים, ניתוחים כלכליים וכד'.

הסוגיה כאמור מוכרת ורווחת. לא מעט הסדרים"…המאפיינים העיקריים …לעניין מדיניותה של החברה הם השקעה במדינות בעלות יציבות פוליטית  וכלכלית השקעה בנדל"ן מניב באמצעות חברות בנות מקומיות…". כן צוטט קטע מתוך התשקיף – הפניה לדרוג האג"ח שביצעה חברת מעלות לחברה:"גזית גלוב הינה חברת השקעות בנכסים מניבים העוסקת בעיקר באמצעות חברות בנות שהיא מקימה ו/או רוכשת ואשר נמצאו בשליטתה, ברכישה פיתוח וניהול של נכסים מניבים בארה"ב ..בקנדה…ובישראל". וכן עוד כהנה וכהנה ציטוטים מעיין אלו.

לא עזרו הסברי מנהלי החברה כי מדובר בעצם בצורת התנסחות, כי מדובר בכתיבה ברוח "מאוחד" ולא דווקא על החברה עצמה וכי החברה עצמה כלל אינה משקיעה בנכסים בחו"ל. ביהמ"ש קבע כי: בהסבר זה (שתואר לעיל' – א.א.ח) – אין כדי להסביר את האמירות המפורשות שצויינו על ידי לעיל, בהן מתוארת פעילות החברה בנפרד מפעילות הקבוצה כחברת נדל"ן הגדולה בישראל העוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים. כך כאמור הן בפרופיל החברה, הן בדין וחשבון של הדירקטוריון ובמיוחד בתשקיף החברה הנותן תאור מפורט של פעילות החברה , תוך ציטוט דוח מעלות המתייחס לחברת גזית גלוב, היא החברה המערערת". וכן: "המערערת עצמה רואה את עיסוקה בנדל"ן בחו"ל ולא במתן שרותים. מדובר אם כן בבחינת פעילותה של המערערת עצמה ולא בדרך של יחוס (החברות הבנות – א.א.ח)". בקיצור, ביהמ"ש  קובע כי משתיארה החברה את עצמה בכל מיני מסמכים, כחברה המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, הרי היא אכן כזו, ובלשונו: "מקובלת עלי לחלוטין מסקנתו של המשיב כי המערערת היא אכן חברת הנדל"ן הגדולה בישראל אשר עוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים מניבים בצפון אמריקה קנדה ואירופה. לכן רוב פעילותה של המערערת אינה מצמיחה עסקאות החייבות במע"מ בישראל".

אמנם בית המשפט התיר ניכוי של  25% ממע"מ  התשומות, לאור הפעילויות האחרות בארץ ובחו"ל, כפי שהתיר גם המנהל עצמו, עוד טרם הערעור.

לדעתנו כיוון החשיבה שלביתהמשפט הינו שגוי בעליל: יש לבחון לדעתנו את פעילותה של חברה לפי העובדות ולא לפי פירסומים ותאורים הן בכתב והן בישיבות שונות, חשובים ככל שיהיו. אם החברה היתה חוזרת חזור והדגש בתשקיף ובכל מסמך אחר, בסיכום, על פניו נראה כי ערעור לעליון הינו בלתי נמנע. אמנם יתכן כי תוצאת הפסיקה בביהמ"ש העליון,יכול ותהא זהה, אך יש להניח כי נימוקיו יהיו אחרים. חתומים עם המנהל בשיעורי ניכוי שונים מחד,  ועררים פתוחים בבימ"ש מנגד , קיימים בעניין זה, ואולם אנו מוכרחים לציין כי פסק הדין, שהינו הראשון הדן בסוגיה ספציפית זו,  הינו אבסורדי:

אמנם בתאור הרקע מציין ביהמ"ש בשורות בודדות את עמדת המנהל לפיה: "אין זה משנה לעמדת המשיב אם העברת הכספים לצורך השקעתם בחו"ל נעשית בדרך הסכמי הלוואה בין המערערת לבין חברות בנות שם. אין בכך כדי להפוך את המערערת לחברה שעיסוקה הוא במתן אשראי. המערערת איננה נותנת אשראי לכל המעוניין אלא לחברות קשורות בלבד…האמור לגבי מתן האשראי לחברות בנות חל גם לגבי שרותי ניהול אותם נתנה המערערת לחברות בנות".

ואולם עיקר הפסק סב הלוך ושוב סביב תאורים במסמכים שונים: תשקיף, פרוטוכלי ישיבות דירקטוריון וכד' בהן מתואר בכל מיני וריאציות כי החברה במישרין ובאמצעות חברות בנות עוסקת ברכישה ניתוח וניהול של נכסים מניבים:כי היא רק חברת הדגל, המלווה ונותנת שרותי מימון ויעוץ שונים לחברות הבנות שלה בחו"ל העוסקות בעיסוקי נדל"ן שונים – האם במצב דברים זה, תוצאת פסק הדין היתה הפוכה??!

דגשים ונקודות חשיבה מן הפסק:

• ביתהמשפט , אף שבתאוריו דש בעניין מעורבות החברה ומנהליה בהחלטות עסקיות של החברות המוחזקות בחו"ל, כלל לא נגע בסוגיית תושבות החברות הבנות, דרך סוגיית השליטה והניהול. אין ספק שסוגיה זו עלולה להיות נדונה  בתיקים אחרים.

• ביהמ"ש קבע פסיקתו מבלי שביצע הרמת מסך, ואף לא ביצע לטענתו, יחוס של פעילותן של החברות הבנות לפעילותה של החברה עצמה (ביהמ"ש התייחס לשתי הסוגיות,אך לא נצרך להן…).

• לא נדונה כלל טענתו הראויה לדיון של המנהל לפיה , אין משנה העובדה כי החברה בעצם הלוותה כספים לחברות הבנות, וכי הכנסותיה הינן בפועל ממתן שרות לתושב חוץ, וכי לדעתו העובדה כי ההלוואות היו רק לחברות הבנות ולא "לכל המעוניין", גורמת לכך כי בעצם אין לראות בכך עסקת מתן שרותים (מימון הינו עסקת שרות בחוק מע"מ), אלא ברכישה ישירה של מקרקעין בחו"ל ע"י החברה, אף שנעשו בעצם בפועל ע"י החברות הבנות.

• על פי ניתוחו של המנהל ובאישורו שלביתהמשפט : שמא יש לראות גם את הרווחים או ההפסדים שינבעו לחברות הבנות בחו"ל , כאילו נעשו במישרין ע"י החברה האם בישראל, גם לצורך מס הכנסה ??

• שמא ניתן יהיה לראות בפעילות חברת אם שהינה חברת אחזקות, לחברות בנות שהינן חברות עסקיות, כפעילות עסקית?

• או שמא לשיטתו של המנהל, מעתה חברה שהינה עוסק מורשה המלווה רק לחברות בקבוצתה ולא "לכל המעוניין", כבר לא תחשב הפעולה כעסקת שרות בחוק מע"מ, ולא תחוייב במע"מ? ושמא יבחן המנהל מה בעצם עשו החברות הלוות בכסף שלוו, ורק אחר כך יסווג את עסקת ההלוואה או את תשומותיה בידי החברה הלווה ??  ונעצור כאן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה  ממשרדנו.

ישראל נטלה על עצמה בחקיקה, בשונה מכל מדינה אחרת בעולם, את פיצוי תושביה בגין נזקי מלחמה הנגרמים לרכושם. החוק דרכו מיושמת החלטה ערכית זו הוא: "חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א- 1961" והתקנות שהותקנו מכוחו.

עקרונות הפיצוי נקבעו בחוק ומוסדרים כאמור,בתקנות. החוק האמור מטפל בשני ראשי נזק עיקריים: "נזק ישיר" ו-"נזק עקיף" כאשר קיימים ראשי נזק נוספים המוגדרים אף הם בחוק.

"נזק ישיר": כהגדרתו נזק לגופו של נכס, כלומר פגיעה ישירה כתוצאה מירי קסמים פצ"מרים או בעת פיגוע או בכל מקרה דומה אחר.

"נזק עקיף": הינו נזק הנגרם כתוצאה מאי יכולת לנצל נכס כתוצאה מפעולות מלחמה שונות.

לאורך השנים המחוקק פיתח, שִכלל והתאים את דרך הפיצוי לאור הנסיבות המשתנות תוך ניסיון לתת מענה הולם לנזקים כלכלים הנגרמים בעת מלחמה, זאת במסגרת רוח החוק העיקרי.

בחוק העיקרי הפיצוי ניתן לעסקים ומפעלים בתחום "ישובי ספר", רשימת ישובים סגורה המנויה כאמור,בחוק.

עם זאת, בעיקר במהלך מלחמת לבנון השנייה ,ניתן פיתרון רוחבי ומותאם לפי "אזורי הגבלה" שהוגדרו בהוראת שעה מיוחדת . בהוראה זו אף נקבעו משכי הזמן הרלוונטיים לפיצוי על פי המצב ששרר בשטח ובהתחשב במבחנים כלכליים שונים.

בהוראת שעה זו ובהוראות שעה שהוצאו והותאמו למצב ששרר באזור הדרום טרם היציאה למבצע "עופרת יצוקה", נקבעו מספר חלופות ("מסלולים") לפיצוי לפי פרמטרים שונים שיכולים להצביע על נזקים כלכלים לסוגי העסקים השונים. ה"מסלולים" מבחינים בסוג העסק ,מבנה ההוצאות וההכנסות ופרמטרים נוספים. נטל ההוכחה, בהתאמה לדיני הראיות של מדינית ישראל ,חל על הניזוק. לכן לצורך הרמת נטל ההוכחה על הניזוק לקשור את הנזק לפעולה ולפעילות העסקית. חשיבות רבה יש לתת לבחירת המסלול המתאים לניזוק המגיש את התביעה,לצורך קבלת הפיצוי המרבי עליו החליט המחוקק.

בשבועות הקרובים נרחיב ונפרט בהקשר לפיצויים האמורים .

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.

לפני מספר ימים נתפרסם פסק דינה של השופטת המחוזית דניה קרת, בעניין חברת גזית גלוב בע"מ (להלן – החברה). נשוא הפסק הינו עניין קלאסי ורווח מאוד בשנים האחרונות: חברה ישראלית המגייסת הון מהציבור (בדר"כ אג"ח ), ומלווה את כולו /מרביתו לחברות מוחזקות בשיעורים ובשרשורים שונים, ואשר הללו משתמשות בכספי ההלוואות להשקעות נדלניו"ת ברחבי העולם.

עמדת מנהל מע"מ (להלן- המנהל)  הינה, כי למעשה החברה עצמה הינה זו המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, ומשכך ומכיוון שעסקאות שיבוצעו בעתיד בנדל"ן אלו: רווח הון  ו/או דיבידנד, אינו עסקה בישראל לעניין חוק מע"מ , הרי שאין לאפשר ניכויו של מע"מ התשומות שנשאה בו החברה.

יצויין כי לחברה הכנסות נוספות מן החברות המוחזקות בחו"ל מעבר להכנסות מימון על ההלוואות, כגון שרותי יעוץ שונים, ניתוחים כלכליים וכד'.

הסוגיה כאמור מוכרת ורווחת. לא מעט הסדרים"…המאפיינים העיקריים …לעניין מדיניותה של החברה הם השקעה במדינות בעלות יציבות פוליטית  וכלכלית השקעה בנדל"ן מניב באמצעות חברות בנות מקומיות…". כן צוטט קטע מתוך התשקיף – הפניה לדרוג האג"ח שביצעה חברת מעלות לחברה:"גזית גלוב הינה חברת השקעות בנכסים מניבים העוסקת בעיקר באמצעות חברות בנות שהיא מקימה ו/או רוכשת ואשר נמצאו בשליטתה, ברכישה פיתוח וניהול של נכסים מניבים בארה"ב ..בקנדה…ובישראל". וכן עוד כהנה וכהנה ציטוטים מעיין אלו.

לא עזרו הסברי מנהלי החברה כי מדובר בעצם בצורת התנסחות, כי מדובר בכתיבה ברוח "מאוחד" ולא דווקא על החברה עצמה וכי החברה עצמה כלל אינה משקיעה בנכסים בחו"ל. ביהמ"ש קבע כי: בהסבר זה (שתואר לעיל' – א.א.ח) – אין כדי להסביר את האמירות המפורשות שצויינו על ידי לעיל, בהן מתוארת פעילות החברה בנפרד מפעילות הקבוצה כחברת נדל"ן הגדולה בישראל העוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים. כך כאמור הן בפרופיל החברה, הן בדין וחשבון של הדירקטוריון ובמיוחד בתשקיף החברה הנותן תאור מפורט של פעילות החברה , תוך ציטוט דוח מעלות המתייחס לחברת גזית גלוב, היא החברה המערערת". וכן: "המערערת עצמה רואה את עיסוקה בנדל"ן בחו"ל ולא במתן שרותים. מדובר אם כן בבחינת פעילותה של המערערת עצמה ולא בדרך של יחוס (החברות הבנות – א.א.ח)". בקיצור, ביהמ"ש  קובע כי משתיארה החברה את עצמה בכל מיני מסמכים, כחברה המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, הרי היא אכן כזו, ובלשונו: "מקובלת עלי לחלוטין מסקנתו של המשיב כי המערערת היא אכן חברת הנדל"ן הגדולה בישראל אשר עוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים מניבים בצפון אמריקה קנדה ואירופה. לכן רוב פעילותה של המערערת אינה מצמיחה עסקאות החייבות במע"מ בישראל".

אמנם בית המשפט התיר ניכוי של  25% ממע"מ  התשומות, לאור הפעילויות האחרות בארץ ובחו"ל, כפי שהתיר גם המנהל עצמו, עוד טרם הערעור.

לדעתנו כיוון החשיבה שלביתהמשפט הינו שגוי בעליל: יש לבחון לדעתנו את פעילותה של חברה לפי העובדות ולא לפי פירסומים ותאורים הן בכתב והן בישיבות שונות, חשובים ככל שיהיו. אם החברה היתה חוזרת חזור והדגש בתשקיף ובכל מסמך אחר, בסיכום, על פניו נראה כי ערעור לעליון הינו בלתי נמנע. אמנם יתכן כי תוצאת הפסיקה בביהמ"ש העליון,יכול ותהא זהה, אך יש להניח כי נימוקיו יהיו אחרים. חתומים עם המנהל בשיעורי ניכוי שונים מחד,  ועררים פתוחים בבימ"ש מנגד , קיימים בעניין זה, ואולם אנו מוכרחים לציין כי פסק הדין, שהינו הראשון הדן בסוגיה ספציפית זו,  הינו אבסורדי:

אמנם בתאור הרקע מציין ביהמ"ש בשורות בודדות את עמדת המנהל לפיה: "אין זה משנה לעמדת המשיב אם העברת הכספים לצורך השקעתם בחו"ל נעשית בדרך הסכמי הלוואה בין המערערת לבין חברות בנות שם. אין בכך כדי להפוך את המערערת לחברה שעיסוקה הוא במתן אשראי. המערערת איננה נותנת אשראי לכל המעוניין אלא לחברות קשורות בלבד…האמור לגבי מתן האשראי לחברות בנות חל גם לגבי שרותי ניהול אותם נתנה המערערת לחברות בנות".

ואולם עיקר הפסק סב הלוך ושוב סביב תאורים במסמכים שונים: תשקיף, פרוטוכלי ישיבות דירקטוריון וכד' בהן מתואר בכל מיני וריאציות כי החברה במישרין ובאמצעות חברות בנות עוסקת ברכישה ניתוח וניהול של נכסים מניבים:כי היא רק חברת הדגל, המלווה ונותנת שרותי מימון ויעוץ שונים לחברות הבנות שלה בחו"ל העוסקות בעיסוקי נדל"ן שונים – האם במצב דברים זה, תוצאת פסק הדין היתה הפוכה??!

דגשים ונקודות חשיבה מן הפסק:

• ביתהמשפט , אף שבתאוריו דש בעניין מעורבות החברה ומנהליה בהחלטות עסקיות של החברות המוחזקות בחו"ל, כלל לא נגע בסוגיית תושבות החברות הבנות, דרך סוגיית השליטה והניהול. אין ספק שסוגיה זו עלולה להיות נדונה  בתיקים אחרים.

• ביהמ"ש קבע פסיקתו מבלי שביצע הרמת מסך, ואף לא ביצע לטענתו, יחוס של פעילותן של החברות הבנות לפעילותה של החברה עצמה (ביהמ"ש התייחס לשתי הסוגיות,אך לא נצרך להן…).

• לא נדונה כלל טענתו הראויה לדיון של המנהל לפיה , אין משנה העובדה כי החברה בעצם הלוותה כספים לחברות הבנות, וכי הכנסותיה הינן בפועל ממתן שרות לתושב חוץ, וכי לדעתו העובדה כי ההלוואות היו רק לחברות הבנות ולא "לכל המעוניין", גורמת לכך כי בעצם אין לראות בכך עסקת מתן שרותים (מימון הינו עסקת שרות בחוק מע"מ), אלא ברכישה ישירה של מקרקעין בחו"ל ע"י החברה, אף שנעשו בעצם בפועל ע"י החברות הבנות.

• על פי ניתוחו של המנהל ובאישורו שלביתהמשפט : שמא יש לראות גם את הרווחים או ההפסדים שינבעו לחברות הבנות בחו"ל , כאילו נעשו במישרין ע"י החברה האם בישראל, גם לצורך מס הכנסה ??

• שמא ניתן יהיה לראות בפעילות חברת אם שהינה חברת אחזקות, לחברות בנות שהינן חברות עסקיות, כפעילות עסקית?

• או שמא לשיטתו של המנהל, מעתה חברה שהינה עוסק מורשה המלווה רק לחברות בקבוצתה ולא "לכל המעוניין", כבר לא תחשב הפעולה כעסקת שרות בחוק מע"מ, ולא תחוייב במע"מ? ושמא יבחן המנהל מה בעצם עשו החברות הלוות בכסף שלוו, ורק אחר כך יסווג את עסקת ההלוואה או את תשומותיה בידי החברה הלווה ??  ונעצור כאן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה  ממשרדנו.

ישראל נטלה על עצמה בחקיקה, בשונה מכל מדינה אחרת בעולם, את פיצוי תושביה בגין נזקי מלחמה הנגרמים לרכושם. החוק דרכו מיושמת החלטה ערכית זו הוא: "חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א- 1961" והתקנות שהותקנו מכוחו.

עקרונות הפיצוי נקבעו בחוק ומוסדרים כאמור,בתקנות. החוק האמור מטפל בשני ראשי נזק עיקריים: "נזק ישיר" ו-"נזק עקיף" כאשר קיימים ראשי נזק נוספים המוגדרים אף הם בחוק.

"נזק ישיר": כהגדרתו נזק לגופו של נכס, כלומר פגיעה ישירה כתוצאה מירי קסמים פצ"מרים או בעת פיגוע או בכל מקרה דומה אחר.

"נזק עקיף": הינו נזק הנגרם כתוצאה מאי יכולת לנצל נכס כתוצאה מפעולות מלחמה שונות.

לאורך השנים המחוקק פיתח, שִכלל והתאים את דרך הפיצוי לאור הנסיבות המשתנות תוך ניסיון לתת מענה הולם לנזקים כלכלים הנגרמים בעת מלחמה, זאת במסגרת רוח החוק העיקרי.

בחוק העיקרי הפיצוי ניתן לעסקים ומפעלים בתחום "ישובי ספר", רשימת ישובים סגורה המנויה כאמור,בחוק.

עם זאת, בעיקר במהלך מלחמת לבנון השנייה ,ניתן פיתרון רוחבי ומותאם לפי "אזורי הגבלה" שהוגדרו בהוראת שעה מיוחדת . בהוראה זו אף נקבעו משכי הזמן הרלוונטיים לפיצוי על פי המצב ששרר בשטח ובהתחשב במבחנים כלכליים שונים.

בהוראת שעה זו ובהוראות שעה שהוצאו והותאמו למצב ששרר באזור הדרום טרם היציאה למבצע "עופרת יצוקה", נקבעו מספר חלופות ("מסלולים") לפיצוי לפי פרמטרים שונים שיכולים להצביע על נזקים כלכלים לסוגי העסקים השונים. ה"מסלולים" מבחינים בסוג העסק ,מבנה ההוצאות וההכנסות ופרמטרים נוספים. נטל ההוכחה, בהתאמה לדיני הראיות של מדינית ישראל ,חל על הניזוק. לכן לצורך הרמת נטל ההוכחה על הניזוק לקשור את הנזק לפעולה ולפעילות העסקית. חשיבות רבה יש לתת לבחירת המסלול המתאים לניזוק המגיש את התביעה,לצורך קבלת הפיצוי המרבי עליו החליט המחוקק.

בשבועות הקרובים נרחיב ונפרט בהקשר לפיצויים האמורים .

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.

ביום 29 דצמבר, 2008 התקבל בכנסת תיקון מס' 169 לפקודה, במסגרת תוכנית להאצה כלכלית, שאת עיקריו סקרנו במבזקים קודמים (284 ו-285). במבזק זה נדון בהיבטי החלת מס חברות מופחת (5%) על דיבידנד המתקבל על ידי חברה ישראלית מחברה בת זרה, בכפוף לתנאים מסויימים.

נדגיש כי התיקון חוקק כהוראת שעה, החלה (לעת עתה) לגבי דיבידנד שהתקבל בשנת 2009 בלבד. אין וודאות שהוראת השעה תוארך ולכן יש מקום לבחון האם כדאי לנצל הטבה זו בקבוצות בהן קיימים רווחים ראויים לחלוקה בחברות בחו"ל, העונים על התנאים.

ע"פ התיקון יחול מס מופחת בשיעור של 5% בלבד על הכנסת דיבידנד מחו"ל שקיבלה חברה תושבת ישראל (ס' 126א' לפקודה), בכפוף לסייגים. בין הסייגים – אין ההטבה חלה על דיבידנד שמקורו ברווחי חנ"ז אשר היו עונים על הגדרת "רווחים שלא שולמו" (כמשמעותם בס' 75ב') לולא חולקו כדיבידנד. יובהר לעניין זה כי הכוונה היא לדיבידנד שמקורו ב"הכנסה פאסיבית" כהגדרתה על פי הדין בישראל ולא על פי הדין הזר (ס' 75ב' (א)(5)). כך שאם, נאמר, מדובר בפעילות של השכרת נכסים שעולה בדין הזר לכדי עסק, אין בכך כדי לקבוע גזירה שווה לצרכי מס ישראליים.

זיכוי בשל מס זר – הפקודה קובעת כברירת מחדל זיכוי ישיר (בגין מס שנוכה במקור על ידי מדינת החוץ על סכום הדיבידנד המחולק לישראל ממנה). בתיקון נקבע, כי במידה וחברה בוחרת במסלול המיסוי המופחת, לא תהא זכאית לבקש "זיכוי עקיף" (זיכוי בגין מס ששולם בחו"ל בגין הרווחים מהם חולק הדיבידנד) וכמו כן הוראות סעיף 205א לא יחולו על מסי החוץ – קרי עודף זיכוי לא יותר לשימוש בעתיד. ייתכנו מצבים בהם ייטב לחברה שלא לנצל סעיף זה, אלא לבחור במסלול הזיכוי עקיף, הקבוע בסעיף 126(ג) לפקודה, במידה והיא עונה על תנאיו. לדוגמה, באם החברה מחלקת הדיבידנד נמצאת במשטר מס גבוה לגבי רווחיה, עם ניכוי במקור בשיעור נמוך. כך למשל בחלוקה מחברה תושבת בריטניה, בה מס החברות הוא בשיעור של 28% ככלל, ואין ניכוי במקור מתשלומי דיבידנד לתושב חוץ על פי הדין הפנימי. חלוקה במהלך 2009 תחיל בישראל מס חברות בשיעור של 26%, אך עליו יינתן זיכוי בשיעור המס ששולם בבריטניה (28%), שבעקבותיו לא ישולם מס נוסף בישראל. יצוין, כי גם במצב זה לא יותר "עודף זיכוי" לשימוש כנגד הכנסות נוספות או בעתיד, והחברה לא תהא כפופה למגבלות הקבועות בסעיף 126א' החדש. עוד יצוין, כי ישנן אמנות מס שבהן נקבעו תנאים משופרים לקבלת זיכוי עקיף, ביחס לתנאי סעיף 126(ג). החברה הישראלית תהא זכאית לזיכוי בגין מס ששילמה במדינת חוץ בדרך של ניכוי במקור, גם אם בחרה במסלול המס המופחת.

כפי שתיארנו במבזקינו הקודמים, התיקון קובע כי הכנסת דיבידנד "מזכה" כפופה ל"שימוש בישראל", בהכנסת הדיב'. כך למשל, השימוש כולל רכישת נכסים בישראל (שאינם ני"ע), אולם אינו קובע מגבלת זמן מינימאלית להחזקת הנכס. לכאורה, רכישת מבנה בשנת המס 2009 לזמן קצר ומכירתו בשנת 2010 יכולה לענות על ההוראה. כך גם אין הוראות מפורטות לעניין תשלומים לצדדים קשורים. כפי שציינו, גם מימון לרכישה עצמית של אג"ח יכול להיעשות תוך שימוש בדיבידנד מוטב.

שוב נדגיש כי התיקון כולל הוראות אנטי תכנוניות שנועדו למנוע העברת סכומים מישראל לחברה בת זרה, אשר יוחזרו כדיבידנד מוטב: מסכום ההכנסה המוטבת יופחתו הלוואות/ערבויות ששילמה מקבלת הדיבידנד למחלקת (או לקרובה) וסכומים שהוציאה לרכישת ני"ע של המחלקת או קרובה.

החלת הוראות סעיף 126א' נתונה לבחירת החברה. מאחר ולא נקבע דבר באשר לאופן הבקשה, פשיטא שהחברה תורשה להחיל מסלול זה בדו"ח השנתי שתגיש לשנת 2009 (בדומה לדיווח על החלת סעיף 126(ג) שאינו מחייב הגשת בקשה פורמאלית).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך רובין-אשרוב או לעו"ד עופר רחמני ממשרדנו.