לפני מספר ימים נתפרסם פסק דינה של השופטת המחוזית דניה קרת, בעניין חברת גזית גלוב בע"מ (להלן – החברה). נשוא הפסק הינו עניין קלאסי ורווח מאוד בשנים האחרונות: חברה ישראלית המגייסת הון מהציבור (בדר"כ אג"ח ), ומלווה את כולו /מרביתו לחברות מוחזקות בשיעורים ובשרשורים שונים, ואשר הללו משתמשות בכספי ההלוואות להשקעות נדלניו"ת ברחבי העולם.

עמדת מנהל מע"מ (להלן- המנהל)  הינה, כי למעשה החברה עצמה הינה זו המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, ומשכך ומכיוון שעסקאות שיבוצעו בעתיד בנדל"ן אלו: רווח הון  ו/או דיבידנד, אינו עסקה בישראל לעניין חוק מע"מ , הרי שאין לאפשר ניכויו של מע"מ התשומות שנשאה בו החברה.

יצויין כי לחברה הכנסות נוספות מן החברות המוחזקות בחו"ל מעבר להכנסות מימון על ההלוואות, כגון שרותי יעוץ שונים, ניתוחים כלכליים וכד'.

הסוגיה כאמור מוכרת ורווחת. לא מעט הסדרים"…המאפיינים העיקריים …לעניין מדיניותה של החברה הם השקעה במדינות בעלות יציבות פוליטית  וכלכלית השקעה בנדל"ן מניב באמצעות חברות בנות מקומיות…". כן צוטט קטע מתוך התשקיף – הפניה לדרוג האג"ח שביצעה חברת מעלות לחברה:"גזית גלוב הינה חברת השקעות בנכסים מניבים העוסקת בעיקר באמצעות חברות בנות שהיא מקימה ו/או רוכשת ואשר נמצאו בשליטתה, ברכישה פיתוח וניהול של נכסים מניבים בארה"ב ..בקנדה…ובישראל". וכן עוד כהנה וכהנה ציטוטים מעיין אלו.

לא עזרו הסברי מנהלי החברה כי מדובר בעצם בצורת התנסחות, כי מדובר בכתיבה ברוח "מאוחד" ולא דווקא על החברה עצמה וכי החברה עצמה כלל אינה משקיעה בנכסים בחו"ל. ביהמ"ש קבע כי: בהסבר זה (שתואר לעיל' – א.א.ח) – אין כדי להסביר את האמירות המפורשות שצויינו על ידי לעיל, בהן מתוארת פעילות החברה בנפרד מפעילות הקבוצה כחברת נדל"ן הגדולה בישראל העוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים. כך כאמור הן בפרופיל החברה, הן בדין וחשבון של הדירקטוריון ובמיוחד בתשקיף החברה הנותן תאור מפורט של פעילות החברה , תוך ציטוט דוח מעלות המתייחס לחברת גזית גלוב, היא החברה המערערת". וכן: "המערערת עצמה רואה את עיסוקה בנדל"ן בחו"ל ולא במתן שרותים. מדובר אם כן בבחינת פעילותה של המערערת עצמה ולא בדרך של יחוס (החברות הבנות – א.א.ח)". בקיצור, ביהמ"ש  קובע כי משתיארה החברה את עצמה בכל מיני מסמכים, כחברה המשקיעה בנדל"ן בחו"ל, הרי היא אכן כזו, ובלשונו: "מקובלת עלי לחלוטין מסקנתו של המשיב כי המערערת היא אכן חברת הנדל"ן הגדולה בישראל אשר עוסקת ברכישה פיתוח וניהול נכסים מניבים בצפון אמריקה קנדה ואירופה. לכן רוב פעילותה של המערערת אינה מצמיחה עסקאות החייבות במע"מ בישראל".

אמנם בית המשפט התיר ניכוי של  25% ממע"מ  התשומות, לאור הפעילויות האחרות בארץ ובחו"ל, כפי שהתיר גם המנהל עצמו, עוד טרם הערעור.

לדעתנו כיוון החשיבה שלביתהמשפט הינו שגוי בעליל: יש לבחון לדעתנו את פעילותה של חברה לפי העובדות ולא לפי פירסומים ותאורים הן בכתב והן בישיבות שונות, חשובים ככל שיהיו. אם החברה היתה חוזרת חזור והדגש בתשקיף ובכל מסמך אחר, בסיכום, על פניו נראה כי ערעור לעליון הינו בלתי נמנע. אמנם יתכן כי תוצאת הפסיקה בביהמ"ש העליון,יכול ותהא זהה, אך יש להניח כי נימוקיו יהיו אחרים. חתומים עם המנהל בשיעורי ניכוי שונים מחד,  ועררים פתוחים בבימ"ש מנגד , קיימים בעניין זה, ואולם אנו מוכרחים לציין כי פסק הדין, שהינו הראשון הדן בסוגיה ספציפית זו,  הינו אבסורדי:

אמנם בתאור הרקע מציין ביהמ"ש בשורות בודדות את עמדת המנהל לפיה: "אין זה משנה לעמדת המשיב אם העברת הכספים לצורך השקעתם בחו"ל נעשית בדרך הסכמי הלוואה בין המערערת לבין חברות בנות שם. אין בכך כדי להפוך את המערערת לחברה שעיסוקה הוא במתן אשראי. המערערת איננה נותנת אשראי לכל המעוניין אלא לחברות קשורות בלבד…האמור לגבי מתן האשראי לחברות בנות חל גם לגבי שרותי ניהול אותם נתנה המערערת לחברות בנות".

ואולם עיקר הפסק סב הלוך ושוב סביב תאורים במסמכים שונים: תשקיף, פרוטוכלי ישיבות דירקטוריון וכד' בהן מתואר בכל מיני וריאציות כי החברה במישרין ובאמצעות חברות בנות עוסקת ברכישה ניתוח וניהול של נכסים מניבים:כי היא רק חברת הדגל, המלווה ונותנת שרותי מימון ויעוץ שונים לחברות הבנות שלה בחו"ל העוסקות בעיסוקי נדל"ן שונים – האם במצב דברים זה, תוצאת פסק הדין היתה הפוכה??!

דגשים ונקודות חשיבה מן הפסק:

• ביתהמשפט , אף שבתאוריו דש בעניין מעורבות החברה ומנהליה בהחלטות עסקיות של החברות המוחזקות בחו"ל, כלל לא נגע בסוגיית תושבות החברות הבנות, דרך סוגיית השליטה והניהול. אין ספק שסוגיה זו עלולה להיות נדונה  בתיקים אחרים.

• ביהמ"ש קבע פסיקתו מבלי שביצע הרמת מסך, ואף לא ביצע לטענתו, יחוס של פעילותן של החברות הבנות לפעילותה של החברה עצמה (ביהמ"ש התייחס לשתי הסוגיות,אך לא נצרך להן…).

• לא נדונה כלל טענתו הראויה לדיון של המנהל לפיה , אין משנה העובדה כי החברה בעצם הלוותה כספים לחברות הבנות, וכי הכנסותיה הינן בפועל ממתן שרות לתושב חוץ, וכי לדעתו העובדה כי ההלוואות היו רק לחברות הבנות ולא "לכל המעוניין", גורמת לכך כי בעצם אין לראות בכך עסקת מתן שרותים (מימון הינו עסקת שרות בחוק מע"מ), אלא ברכישה ישירה של מקרקעין בחו"ל ע"י החברה, אף שנעשו בעצם בפועל ע"י החברות הבנות.

• על פי ניתוחו של המנהל ובאישורו שלביתהמשפט : שמא יש לראות גם את הרווחים או ההפסדים שינבעו לחברות הבנות בחו"ל , כאילו נעשו במישרין ע"י החברה האם בישראל, גם לצורך מס הכנסה ??

• שמא ניתן יהיה לראות בפעילות חברת אם שהינה חברת אחזקות, לחברות בנות שהינן חברות עסקיות, כפעילות עסקית?

• או שמא לשיטתו של המנהל, מעתה חברה שהינה עוסק מורשה המלווה רק לחברות בקבוצתה ולא "לכל המעוניין", כבר לא תחשב הפעולה כעסקת שרות בחוק מע"מ, ולא תחוייב במע"מ? ושמא יבחן המנהל מה בעצם עשו החברות הלוות בכסף שלוו, ורק אחר כך יסווג את עסקת ההלוואה או את תשומותיה בידי החברה הלווה ??  ונעצור כאן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה  ממשרדנו.