מבזק מס מספר 646 - 9.6.2016

ביום 30.5.2016 ניתן פס"ד בעניין ערן מיטל (ע"מ 41178-10-11). ערן באמצעות חברה בבעלותו נתן שרותי ליווי ויעוץ פיננסיים מספר שנים לחברת פארק ינאי בע"מ (להלן: "ינאי"), בעלת מקרקעין מניבים בפ"ת. בתחילת 2006 נחתם הסכם אופציה בין ינאי לערן לפיו יהא זכאי ערן לרכוש מינאי עד 2,000 מ"ר וחניות, בתמורה שנקבעה (תחשיב לפי 600 דולר למ"ר). תמורת האופציה שילם ערן לינאי 6,000 דולר. בהמשך ינאי איפשרה לערן לרשום הערת אזהרה לטובתו ערן על המקרקעין.
מתחילת 2006 ועד 8.2006 נוהל מו"מ ממושך עם חברת שטראוס להשכרת יתרת הבניינים שבבעלות ינאי, כשבסופו נחתם הסכם עקרונות עם שטראוס להשכרה עם אופציה לרכישה. בסופו של המו"מ צורף גם ערן לניהולו, כנציג ינאי.
מובן כי האופציה לרכישת המקרקעין של ערן עמדה בסתירה לאופציה שניתנה לשטראוס, ובשל כך נוהל מו"מ בין הצדדים ובסופו הודיעה שטראוס כי יתכן ודירקטוריון החברה לא יסכים לוותר על האופציה לרכישה שניתנה לה, כולה או חלקה.
לאור הודעה זו באו ינאי וערן בדברים ונחתם הסכם לפיו מוכן ערן לוותר על האופציה שניתנה לו תמורת פיצוי בסך של 1.2 מיליוני דולר (תחשיב מסויים לפי 1,500 דולר למ"ר).
יום למחרת הסכם הפיצוי מומשה האופציה של שטראוס, ונחתם הסכם למכירת המקרקעין מינאי לשטראוס. ינאי שילמה לערן את הפיצוי שהוסכם בסך של 1.2 מיליון דולר.
בראשית הפסק מודיע ביהמ"ש כי האבחנה בין הכנסה הונית להכנסה פירותית "אינה קלה כלל ועיקר". "הפסיקה והספרות המשפטית מנו מספר "מבחני עזר" לצורך ההבחנה האמורה, ובכללם: טיב הנכס, תדירות העסקאות או הפעולות, ההיקף הכספי, אופן המימון, תקופת ההחזקה, יעוד התמורה, ידענותו ובקיאותו של הנישום, קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת, פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק, ועוד".
מעל כולם וכדי לא לנסות לפצח הקביעה באמצעות כימות מתמטי של תוצאות המבחנים – נקבע "מבחן העל": "כוונת הדברים היא לנסיבות מיוחדות במינן הכרוכות בעסקה הנבדקת והמאפילות בחשיבותן על המבחנים האחרים. אף אם לכאורה על פי המבחנים האחרים התגבשה תוצאה מסוימת, יכול מבחן "גג" זה לשנות את התוצאה. במסגרת מבחן זה ניתן לבחון את כוונת הצדדים, נסיבות הרכישה, נסיבות המכירה וכיו"ב. ראיית התמונה הכוללת חשובה במיוחד במצב בו חלק מהמבחנים מכוונים לקיומו של "עסק" וחלק מעידים ההפך".
לאור המקובלה כי "דין פיצוי כדין הפירצה אותה הוא בא למלא", עומד ביהמ"ש להתחקות אחר מקור האופציה, ובוחן בשל מה הגיעה זו לידיו של ערן:
מכלול הנסיבות והשתלשלות הדברים מתחילתם ועד סופם מטה את הכף למסקנה כי האופציה ניתנה על ידי ינאי לערן בקשר לשירותים שזה נתן לה:

• ערן סיפק שירותי ליווי וייעוץ פיננסיים לינאי, זה שנים.
• קשריו עם ינאי היו קשרי עבודה שוטפים. הוא סיפק לה שירותים, היא שילמה לו תמורה.
• האופציה לא היתה נוצרת אילולא קשר זה. (אמנם גם בהתקיים קשר עסקי תיתכן עסקה הונית חורגת, אך נטל הראיה יהיה על הנישום)
• התשלום ששילם ערן לינאי עבור רכישת האופציה היה מזערי עד אפסי: 6,000 דולר, ולא עמד בכל יחס סביר לשוויה האמיתי של האופציה.
• גם הסכום, שהמערער היה צריך לשלם לינאי אילו היה מממש את האופציה: 600 דולר למ"ר, היה נמוך בהרבה מהשווי האמיתי.
  (הוכח כי בזמן מקביל התנהל מו"מ עם אחרים למכירה במחיר של 1100-1750 דולר למ"ר).
  שטראוס רכשה את כל שטח המתחם לפי שווי יותר מכפול: 1,500 דולר למ"ר.
• בתוצאה הסופית, הפיק ערן מעסקת האופציה שעשה עם ינאי סכום של 1,200,000 דולר תמורת השקעה של 6,000 דולר בלבד. רווח זה נגרע כמובן, מחב' ינאי, שהפסידה אותו סכום.
• בהתחשב בנתונים שהיו בידיה של ינאי בשעת חתימת הסכם האופציה: השווי האמיתי של כל מ"ר, המשאים ומתנים שהתנהלו וכו', "הפסד" זה היה צפוי ונעשה במודע. מאחר שההנחה היא שינאי מבקשת להפיק רווח ולא הפסד מעסקה, הרי שהמסקנה הסבירה היחידה היא, שינאי "שילמה" למעשה למערער עבור מתן שירותיו באמצעות הענקת אופציה זו, ולאחר מכן באמצעות מתן הפיצוי על ויתורו עליה.

בסיכום קובע ביהמ"ש, כי רווח זה הגיע לידי המערער בקשר לשירותים שנתן לחב' ינאי, בין אם הוא יכונה כרווח שוטף ממשלח ידו ובין אם הוא יכונה כרווח מעסקת אקראי – עיסקה חד פעמית שנוצרה ביניהם בקשר לאותה מערכת עבודה שביניהם, וכחלק מהתמורה עבור אותם שירותים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ב – 21 באוגוסט 2014 נחתמה אמנה חדשה עם גרמניה, המחליפה את האמנה הקודמת שנחתמה בשנות השישים. ב – 8 במאי 2016 ניתן צו מס הכנסה (מניעת מיסי כפל) (גרמניה), התשע"ו-2016, הנותן תוקף לאמנה, החל מ – 1 בינואר 2017.
לקראת כניסתה לתוקף של האמנה ולאור ההשקעות הרבות שמבצעים ישראלים בגרמניה, ובהמשך למבזקנו הקודם (מס' 645), נקדיש מבזק זה להשלכות האמנה החדשה ולסוגיות מיוחדות הקשורות אליה.

זיכוי עקיף
באמנה הישנה נכללה הוראה ייחודית המעניקה זיכוי עקיף ליחיד (מבלי שסוייגה לגבי חברות בלבד, כמקובל בדין הישראלי) וללא דרישה לשיעור החזקה מינימלי בחברה המחלקת (לעניין זה, ראו גם מבזקנו מס' 510).

באמנה החדשה, בוטלה ההוראה האמורה, כך שלגבי יחיד ישראלי המחזיק במישרין ב – 10% או יותר חברה גרמנית ובידו היכולת לשלוט על עיתוי חלוקת הדיבידנד, מומלץ לשקול להקדים חלוקת דיבידנד עוד בשנת 2016, וכך ישלם רק 25% על הדיבידנד (שיעור ניכוי המס במקור על דיבידנד באמנה הישנה), בלא צורך בהשלמת מס נוסף בישראל עקב קבלת הזיכוי העקיף, במקום 30% (כבעל מניות מהותי) החל משנת 2017 (בהעדר זיכוי עקיף).
ביחס לחברה ישראלית לעומת זאת, מומלץ לשקול להשהות חלוקת דיבידנד, שכן לגביה קיים זיכוי עקיף בכל אופן בדין הפנימי, ולכן השיקול הרלוונטי הינו הקיטון בניכוי המס במקור (לחברות בלבד, המחזיקות 10% ומעלה בחברה המחלקת) מ-25% ל-5%. כך ישולם על ידה בסה"כ (לרבות מס החברות הגרמני החל על החברה המחלקת) 25% מס בלבד בגין פעילות פאסיבית (במקום 37%, מס חברות ומס במקור על דיבידנד בגרמניה על פי האמנה כיום) וכ – 34% בגין פעילות עסקית (במקום כ – 48% היום, כנ"ל).

עיתוי ביצוע התשלומים
כאמור, בהתאם לסעיף הכניסה לתוקף באמנה החדשה, שיעורי המס המופחתים בגין ריבית, דיבידנדים ותמלוגים כאמור לעיל, יחולו על תשלומים שיבוצעו החל מ – 1 בינואר 2017. זאת, ללא קשר למועד הפקת ההכנסה. כך, למשל, ריבית שנצברה בשנת 2016 אך שולמה לתושב גרמניה רק בשנת 2017, תהא כפופה לניכוי במקור בישראל בשיעור של 5% בלבד (ולא 15% כקבוע באמנה הישנה). לכן, במקרים המתאימים, יש לשקול דחיית התשלומים כאמור עד למועד כניסת ההוראות החדשות לתוקף.

ספק באשר לתחולת האמנה על יחידים מוטבים
סע' 4 לאמנה מגדיר מיהו "תושב" לעניין האמנה, קרי על מי יחולו הוראותיה המקלות. המונח "תושב מדינה מתקשרת" באמנה החדשה זהה לנוסח המצוי באמנת המודל של ה – OECD ובמרבית האמנות עליהן חתומה ישראל. פירושו – "כל אדם אשר לפי דיני אותה מדינה, נתון בה למס מכוח מקום מושבו, מקום מגוריו, … אולם מונח זה אינו כולל אדם הנתון למס באותה מדינה רק לגבי הכנסה ממקורות שבאותה מדינה או לגבי הון הנמצא בה".
לאור הגדרה זו, ייתכן ספק לגבי זכאותם להטבות אמנה של יחידים ישראלים בעלי מעמד של עולים ותושבים חוזרים ותיקים, הפטורים ממס על הכנסות המופקות בחו"ל ללא קשר למקום קבלתן. לדעתנו, יחיד מוטב יוכל לטעון גם כלפי גרמניה להטבות אמנה בשל תושבותו הישראלית. למיטב הבנתנו, עמדת רשות המסים בישראל היא כי אותם יחידים הם תושבי ישראל לעניין אמנות המס, כך עולה, בין השאר, מחוזר מ"ה 1/2011 בדבר הקלות במס לעולים חדשים ולתושבים חוזרים (חלק א').

תחולת האמנה על נאמנויות
נאמנות כלולה בהגדרת המונח "אדם", ללא פירוט נוסף באמנה או בפרוטוקול, ועשויה ליהנות מהטבות האמנה (כבמספר אמנות חדשות). באמנה הקיימת כיום, קיים ספק לגבי עצם זכאות הנאמנות להטבות האמנה, ובמקרים רבים עשוי להיווצר כפל מס משום שהנישום במדינה מתקשרת אחת אינו הנישום במדינה המתקשרת האחרת (למשל, במדינה אחת נישום היוצר בעת הפקת ההכנסה ע"י הנאמנות ובמדינה האחרת, הנהנה נישום בעת חלוקת ההכנסה).

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

בפסק דין בעניין קע"ל (ו"ע 25914-03-12), שניתן ביום 9.3.2015, נדון מקרה שבו החזיקה עמותת "חיי שמעון" (מוסד ציבורי), ב-60% ממניותיה של "חברת בית" (חברת קע"ל בע"מ), שמכרה מספר יחידות בבניין שבבעלותה וביקשה פטור חלקי על 60% ממס השבח. לטענתה, בהיותה חברת בית יש לייחס לעמותה את השבח שנצמח בגין היחידות שנמכרו ועל כן בהתאם לסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, זכאית לפטור על מחצית המס, גם במידה ולא היה בנכס שימוש במישרין ע"י העמותה.
הועדה דנה וקבעה במספר סוגיות העולות מהמקרה הנדון, ששתי העיקריות ביניהן הינן:

1. ניתן לראות בשבח האמור, הכנסה לעניין סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המיוחסת לבעלי מניותיה, לרבות לעמותה.
2. לשון סעיף 61(ב)(2) לחוק "בידי המוסד" "סובלת" פרשנות לפיה גם החזקה בעקיפין בידי חברת בית תחשב החזקה בידי המוסד הציבורי.

(להרחבה, ראו מבזקנו מס' 588 באותו עניין).
ביום 5.6.2016 קיבל ביהמ"ש העליון (ע"א 5169/15) את ערעורו של מנהל מסמ"ק על פסיקת הועדה. השאלה שבמחלוקת – האם ניתן להחיל את הפטור הקבוע בסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק כאשר הזכות במקרקעין הוחזקה שלא ישירות בידי העמותה אלא באופן עקיף, בידי חברת הבית כהגדרתן בסעיף 64 לפקודה?
ראשית, קובע בית המשפט העליון כי הגישה הרווחת היא שההכנסה החייבת של חברת הבית כוללת גם שבח ממכירת מקרקעין (גישה ותיקה המקובלת גם על רשות המיסים למרות שלשון החוק לא קובעת זאת באופן מפורש).
עם זאת ולאור הלכת מומב (בעניין ייחוס שבח במכירת דירת מגורים בחברה משפחתית. ראה מבזק מס' 612), קובע ביהמ"ש כי הכללתו של השבח בהכנסה החייבת (המחושבת עפ"י הוראות הפקודה) של חברת הבית נעשית מכוח סעיף 48ב(א) לחוק מסמ"ק המהווה מעין "צינור", בין הוראות חוק מסמ"ק להוראות פקודת מס הכנסה, בקובעו בלשונו המצמצמת והמגבילה כי "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו, יראו את השבח… כחלק מההכנסה החייבת במס הכנסה בשנת המס שבה נעשתה המכירה". כלומר, הכללת השבח כאמור בהכנסה החייבת הינה רק לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו בלבד!!! ולא למשל לעניינים אחרים כגון ניכויים, קיזוזי הפסדים או פטורים.
לפיכך קובע ביהמ"ש: "…בשלב שבו הועברה ההכנסה מהשבח לנישום המייצג (צ.ל: לבעל המניות – א.ח.א.כ) במסגרת סעיף 64 לפקודה, "יצא" השבח מגבולות חוק מיסוי מקרקעין ולא ניתן היה עוד לבצע בו פעולות פטור". הערעור התקבל.

הארות ותובנות:
ראשית – להליך הפורמלי שהתנהל: יש לזכור כי עסקינן בחברת בית, אשר תחת המוסכמה כי השבח שנצמח לה מיוחס לבעלי מניותיה, הרי שאין להטיל עליה כל חיוב במיסוי, אלא רק על בעלי מניותיה.
מהאופן המשפטי בו נוהל ההליך בו נדון מעמד המיסויי של בעל המניות (המוסד הציבורי) כבר בשומת חברת הבית במשרדי מסמ"ק – ניתן להשליך גם על מקרה כגון זה:
חברת בית מוכרת נכס היסטורי. שיעורי המס על נכסים היסטוריים בידי חברות החלו לעלות לפני שבוצעה העלאה גם לגבי יחידים. אי לכך ניתן יהיה לדרוש ממנהל מסמ"ק להוציא שומת מס שבח נמוכה יותר לחברה לפי שיעור המס המחושב לבעל מניותיה כאמור.
שנית – יתכן ומזור לכל הסוגיה שנדונה בפסק יכול היה להימצא לו היו בעלי מניות החברה מפרקים אותה טרם מכירת המקרקעין. (אמנם בפועל לא נמכר כל המבנה, אך…).
במקרה כזה מי שהיה מוכר את הנכס היה המוסד הציבורי עצמו, הוא עצמו היה זכאי להחלת הפטור לפי סעיף 61 לחוק, וכעולה מהפסק, גם תקופת שהיית הנכס בידי חברת הבית היה נחשב לתקופה בה הוחזק הנכס "בידי המוסד".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

בפסק דין בעניין קע"ל (ו"ע 25914-03-12), שניתן ביום 9.3.2015, נדון מקרה שבו החזיקה עמותת "חיי שמעון" (מוסד ציבורי), ב-60% ממניותיה של "חברת בית" (חברת קע"ל בע"מ), שמכרה מספר יחידות בבניין שבבעלותה וביקשה פטור חלקי על 60% ממס השבח. לטענתה, בהיותה חברת בית יש לייחס לעמותה את השבח שנצמח בגין היחידות שנמכרו ועל כן בהתאם לסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, זכאית לפטור על מחצית המס, גם במידה ולא היה בנכס שימוש במישרין ע"י העמותה.
הועדה דנה וקבעה במספר סוגיות העולות מהמקרה הנדון, ששתי העיקריות ביניהן הינן:

1. ניתן לראות בשבח האמור, הכנסה לעניין סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המיוחסת לבעלי מניותיה, לרבות לעמותה.
2. לשון סעיף 61(ב)(2) לחוק "בידי המוסד" "סובלת" פרשנות לפיה גם החזקה בעקיפין בידי חברת בית תחשב החזקה בידי המוסד הציבורי.

(להרחבה, ראו מבזקנו מס' 588 באותו עניין).
ביום 5.6.2016 קיבל ביהמ"ש העליון (ע"א 5169/15) את ערעורו של מנהל מסמ"ק על פסיקת הועדה. השאלה שבמחלוקת – האם ניתן להחיל את הפטור הקבוע בסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק כאשר הזכות במקרקעין הוחזקה שלא ישירות בידי העמותה אלא באופן עקיף, בידי חברת הבית כהגדרתן בסעיף 64 לפקודה?
ראשית, קובע בית המשפט העליון כי הגישה הרווחת היא שההכנסה החייבת של חברת הבית כוללת גם שבח ממכירת מקרקעין (גישה ותיקה המקובלת גם על רשות המיסים למרות שלשון החוק לא קובעת זאת באופן מפורש).
עם זאת ולאור הלכת מומב (בעניין ייחוס שבח במכירת דירת מגורים בחברה משפחתית. ראה מבזק מס' 612), קובע ביהמ"ש כי הכללתו של השבח בהכנסה החייבת (המחושבת עפ"י הוראות הפקודה) של חברת הבית נעשית מכוח סעיף 48ב(א) לחוק מסמ"ק המהווה מעין "צינור", בין הוראות חוק מסמ"ק להוראות פקודת מס הכנסה, בקובעו בלשונו המצמצמת והמגבילה כי "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו, יראו את השבח… כחלק מההכנסה החייבת במס הכנסה בשנת המס שבה נעשתה המכירה". כלומר, הכללת השבח כאמור בהכנסה החייבת הינה רק לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו בלבד!!! ולא למשל לעניינים אחרים כגון ניכויים, קיזוזי הפסדים או פטורים.
לפיכך קובע ביהמ"ש: "…בשלב שבו הועברה ההכנסה מהשבח לנישום המייצג (צ.ל: לבעל המניות – א.ח.א.כ) במסגרת סעיף 64 לפקודה, "יצא" השבח מגבולות חוק מיסוי מקרקעין ולא ניתן היה עוד לבצע בו פעולות פטור". הערעור התקבל.

הארות ותובנות:
ראשית – להליך הפורמלי שהתנהל: יש לזכור כי עסקינן בחברת בית, אשר תחת המוסכמה כי השבח שנצמח לה מיוחס לבעלי מניותיה, הרי שאין להטיל עליה כל חיוב במיסוי, אלא רק על בעלי מניותיה.
מהאופן המשפטי בו נוהל ההליך בו נדון מעמד המיסויי של בעל המניות (המוסד הציבורי) כבר בשומת חברת הבית במשרדי מסמ"ק – ניתן להשליך גם על מקרה כגון זה:
חברת בית מוכרת נכס היסטורי. שיעורי המס על נכסים היסטוריים בידי חברות החלו לעלות לפני שבוצעה העלאה גם לגבי יחידים. אי לכך ניתן יהיה לדרוש ממנהל מסמ"ק להוציא שומת מס שבח נמוכה יותר לחברה לפי שיעור המס המחושב לבעל מניותיה כאמור.
שנית – יתכן ומזור לכל הסוגיה שנדונה בפסק יכול היה להימצא לו היו בעלי מניות החברה מפרקים אותה טרם מכירת המקרקעין. (אמנם בפועל לא נמכר כל המבנה, אך…).
במקרה כזה מי שהיה מוכר את הנכס היה המוסד הציבורי עצמו, הוא עצמו היה זכאי להחלת הפטור לפי סעיף 61 לחוק, וכעולה מהפסק, גם תקופת שהיית הנכס בידי חברת הבית היה נחשב לתקופה בה הוחזק הנכס "בידי המוסד".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 22 במאי 2016 פירסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) חוזר המבהיר את הוראות החוק לאחר תיקונו בתיקון 159 בו נוסף סעיף 363א – שקובע התיישנות על חיוב דמי ביטוח.

(ראה הרחבה בעניין הסעיף האמור במבזקנו מספר 558 מיום 14.8.2014).

בחוזר הנוכחי מפורטת עמדת המל"ל בעניין התיישנות החיובים והתיישנות דרישת החזרי דמי ביטוח.

רקע חוקי שעליו מבוסס החוזר

• סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי נכנס לתוקף ביום 1.1.2015. ככלל, הסעיף הגביל החל מיום 1.7.2016 את התקופה שבה רשאי המל"ל לדרוש לראשונה חוב בדמי ביטוח וקבע את המועד שממנו מונים את שבע השנים לעניין ההתיישנות.
• עד 30.6.2016 המל"ל רשאי לגבות חוב בדמי ביטוח משנת 1999 במגבלות התיקון.
  אך בפועל המל"ל גובה רק שבע שנים רטרואקטיבית.
• תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ"ז-1997 (להלן: "התקנה") מגבילה החזר דמי ביטוח שנוכו ביתר לעובד אצל מעסיקים שונים, שבע שנים ממועד הדרישה.

להלן תמצית החוזר
התיישנות חוב דמי ביטוח

• לפי האמור בסעיף 363א, מועד תחילת תקופת התיישנות חוב בדמי ביטוח – מהיום שבו קויימה חובת דיווח או חובת רישום או מיום שנודע למל"ל על קיומו של החוב. הכלל שנקבע בחוק להתיישנות כולל שני תנאים:
  1. משלוח דרישה לתשלום חוב בתוך שבע שנים מהמועד החוקי לתשלום חוב בדמי ביטוח.
  2. ביצוע הליכי גביה אקטיביים במסגרת תקופה זו או קיזוז.
  רק בהתקיים שני התנאים המצטברים האמורים, המל"ל רשאי לגבות חוב בדמי ביטוח לתקופה שעולה על שבע שנים.
• כאשר לא מתקיימים שני התנאים גם יחד – המל"ל אינו רשאי לגבות את דמי הביטוח וכל תוספת קנסות, פיגורים וכו'. במצב זה אי התשלום לא יפגע בזכויות המבוטח על פי החוק.
• כל פנייה של המל"ל שבה נדרש החוב נחשבת דרישה לפי החוק, וכל עוד היא נשלחה לפי פרטי מען תקינים (כתובת שמעודכנת ממשרד הפנים או שנמסרה למל"ל), קיימת חזקה עובדתית כי הדואר הגיע למענו תוך פרק זמן סביר (גם אם חזר למל"ל).
  החזקה ניתנת לסתירה כך שניתנת לחייב אפשרות להוכיח כי היתה סיבה אובייקטיבית שמנעה ממנו קבלת הדואר (תקלה בחלוקת הדואר באזור מגוריו וכו').
• התיישנות שעולה על שבע שנים – אם נודע למל"ל על חוב ישן גם מעבר לשבע שנים, ייספרו שנות ההתיישנות מיום שבו נודע על דבר החוב. כך שבמקרים מסוג זה תקופת ההתיישנות יכולה להיות ארוכה משבע שנים. כגון: חובות שהתקבל לגביהם מידע מרשות המיסים וחובות שנקבעה לגביהם שומה סופית.

התיישנות חוב דמי ביטוח – דוגמאות

• בתיק "לא פעיל" קיים חוב ולא נשלחו כלל הודעות חוב מפאת חוסר כתובת למשלוח דואר – תחול התיישנות לחוב לתקופה מעל שבע שנים.
• הודעות שנשלחו אך חזרו ובתנאי שהכתובת תקינה, אם בוצעו הליכי גביה אקטיביים – החוב לא יתיישן.
• חיוב במשק בית (שהמל"ל יודע עליו) שטרם שולם: תחול התיישנות חוב לתקופה של מעל לשבע שנים שבהן המעסיק לא קיבל הודעות חוב.

התיישנות החזר דמי ביטוח

• מועד התחלת תקופת ההתיישנות להחזר דמי ביטוח הוא ביום שבו נולדה עילת התובענה. כלומר, שבע שנים אחורנית מהיום שבו הוגשה התביעה להחזר דמי ביטוח.

התיישנות דרישת החזר דמי ביטוח – דוגמאות

• ניכוי ותשלום דמי ביטוח כעובד רגיל למקבלי קצבת זקנה או קצבת נכות – שבע שנות ההחזר ייספרו מיום הגשת בקשת ההחזר.
• ביטול תושבות אחורנית (ובקשת החזר דמי הביטוח ששולמו) – יש למנות את שבע השנים מיום בקשת ההחזר.
  בעד תקופה שעבורה המבוטח היה רשום בקופת חולים לא יוחזרו דמי ביטוח בריאות, אלא דמי ביטוח לאומי בלבד, לתקופה של שבע שנים.
• החזר דמי ביטוח משני מעסיקים – שבע שנים מהיום שניתן היה להגיש בקשת החזר לראשונה, מכאן כי במקרה זה ההתיישנות נספרת מהשנה הקודמת לשנה הנוכחית.
• עובד או פנסיונר נכים, אשה נשואה המקבלת פנסיה, מקבל פנסיה בגיל המותנה, ידועה בציבור המקבלת פנסיה מוקדמת, עובד שמקבל קצבת זקנה, תושב חוץ שדווח כישראלי, תושב באיזור – לגבי כל הללו החזר דמי ביטוח יהיה עד שבע שנות מס שקדמו לשנה השוטפת.

לגבי שומות ניכויים למעסיק בגין דמי ביטוח והתיישנותם – הוצא חוזר נפרד, והוא ידון בפעם אחרת

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.