בפסק דין בעניין קע"ל (ו"ע 25914-03-12), שניתן ביום 9.3.2015, נדון מקרה שבו החזיקה עמותת "חיי שמעון" (מוסד ציבורי), ב-60% ממניותיה של "חברת בית" (חברת קע"ל בע"מ), שמכרה מספר יחידות בבניין שבבעלותה וביקשה פטור חלקי על 60% ממס השבח. לטענתה, בהיותה חברת בית יש לייחס לעמותה את השבח שנצמח בגין היחידות שנמכרו ועל כן בהתאם לסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, זכאית לפטור על מחצית המס, גם במידה ולא היה בנכס שימוש במישרין ע"י העמותה.
הועדה דנה וקבעה במספר סוגיות העולות מהמקרה הנדון, ששתי העיקריות ביניהן הינן:
- ניתן לראות בשבח האמור, הכנסה לעניין סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המיוחסת לבעלי מניותיה, לרבות לעמותה.
- לשון סעיף 61(ב)(2) לחוק "בידי המוסד" "סובלת" פרשנות לפיה גם החזקה בעקיפין בידי חברת בית תחשב החזקה בידי המוסד הציבורי.
(להרחבה, ראו מבזקנו מס' 588 באותו עניין).
ביום 5.6.2016 קיבל ביהמ"ש העליון (ע"א 5169/15) את ערעורו של מנהל מסמ"ק על פסיקת הועדה. השאלה שבמחלוקת – האם ניתן להחיל את הפטור הקבוע בסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק כאשר הזכות במקרקעין הוחזקה שלא ישירות בידי העמותה אלא באופן עקיף, בידי חברת הבית כהגדרתן בסעיף 64 לפקודה?
ראשית, קובע בית המשפט העליון כי הגישה הרווחת היא שההכנסה החייבת של חברת הבית כוללת גם שבח ממכירת מקרקעין (גישה ותיקה המקובלת גם על רשות המיסים למרות שלשון החוק לא קובעת זאת באופן מפורש).
עם זאת ולאור הלכת מומב (בעניין ייחוס שבח במכירת דירת מגורים בחברה משפחתית. ראה מבזק מס' 612), קובע ביהמ"ש כי הכללתו של השבח בהכנסה החייבת (המחושבת עפ"י הוראות הפקודה) של חברת הבית נעשית מכוח סעיף 48ב(א) לחוק מסמ"ק המהווה מעין "צינור", בין הוראות חוק מסמ"ק להוראות פקודת מס הכנסה, בקובעו בלשונו המצמצמת והמגבילה כי "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו, יראו את השבח… כחלק מההכנסה החייבת במס הכנסה בשנת המס שבה נעשתה המכירה". כלומר, הכללת השבח כאמור בהכנסה החייבת הינה רק לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו בלבד!!! ולא למשל לעניינים אחרים כגון ניכויים, קיזוזי הפסדים או פטורים.
לפיכך קובע ביהמ"ש: "…בשלב שבו הועברה ההכנסה מהשבח לנישום המייצג (צ.ל: לבעל המניות – א.ח.א.כ) במסגרת סעיף 64 לפקודה, "יצא" השבח מגבולות חוק מיסוי מקרקעין ולא ניתן היה עוד לבצע בו פעולות פטור". הערעור התקבל.
הארות ותובנות:
ראשית – להליך הפורמלי שהתנהל: יש לזכור כי עסקינן בחברת בית, אשר תחת המוסכמה כי השבח שנצמח לה מיוחס לבעלי מניותיה, הרי שאין להטיל עליה כל חיוב במיסוי, אלא רק על בעלי מניותיה.
מהאופן המשפטי בו נוהל ההליך בו נדון מעמד המיסויי של בעל המניות (המוסד הציבורי) כבר בשומת חברת הבית במשרדי מסמ"ק – ניתן להשליך גם על מקרה כגון זה:
חברת בית מוכרת נכס היסטורי. שיעורי המס על נכסים היסטוריים בידי חברות החלו לעלות לפני שבוצעה העלאה גם לגבי יחידים. אי לכך ניתן יהיה לדרוש ממנהל מסמ"ק להוציא שומת מס שבח נמוכה יותר לחברה לפי שיעור המס המחושב לבעל מניותיה כאמור.
שנית – יתכן ומזור לכל הסוגיה שנדונה בפסק יכול היה להימצא לו היו בעלי מניות החברה מפרקים אותה טרם מכירת המקרקעין. (אמנם בפועל לא נמכר כל המבנה, אך…).
במקרה כזה מי שהיה מוכר את הנכס היה המוסד הציבורי עצמו, הוא עצמו היה זכאי להחלת הפטור לפי סעיף 61 לחוק, וכעולה מהפסק, גם תקופת שהיית הנכס בידי חברת הבית היה נחשב לתקופה בה הוחזק הנכס "בידי המוסד".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
