מבזק מס מספר 168 - 17.8.2006

לאחרונה פורסמו שינויי חקיקה נרחבים בדיני המס בהונגריה, אשר צפויים להיכנס לתוקף באופן הדרגתי  החל מספטמבר 2006 עד לשנת 2008, להלן תמציתם:

1. מס חברות:
• הטלת מס סולידריות (חדש) בשיעור של 4%  מההכנסה החייבת.

לדעתנו, למרות שמדובר במס נפרד, הוא מחושב כאחוז מההכנסה, ועל אותו בסיס לפיו מחושב מס החברות (עם התאמות קלות בלבד, בכל הנוגע להכנסות ממקור זר). לפיכך, מס זה עונה על הגדרת "מסי חוץ" לעניין תחולת כללי חנ"ז מכוח סעיף 75ב' לפקודה, זיכוי ממס זר לעניין פרק שלישי סימן ב' וכן זיכוי עקיף ממס זר עפ"י סעיף 126(ג) לפקודה. עם זאת יש לזכור, כי העלאת שיעור המס אינה מוציאה מתחולת הוראות חנ"ז, משום ששיעור המס הכולל עדיין "אינו עולה על 20%". יצויין כי שיעור המס לעניין חנ"ז מחושב ע"י חלוקת סכום המס הזר בסך הכנסותיה הפאסיביות של החברה; בשל העובדה שבסיס המס לעניין מס הסולידריות שונה במקצת מזה שלצורך מס החברות ייתכן שבמקרים ספציפיים שיעור המס החל יעלה על 20%.

• נקבע "מס מינימום": כאשר ההכנסה החייבת אינה מגיעה לכדי 2% מסך המכירות המקומיות בניכוי עלות המכירות, יראו את אותם 2% כהכנסתה החייבת של החברה. מס המינימום אינו חל בשנת התאגדותה הראשונה של החברה.
2. רווח הון:
• פטור ממס על רווחי הון ליחידים וחברות בעת מכירת מניות בחברה מוחזקת בתנאי ששיעור ההחזקה בחברה הנמכרת הינו 30% או יותר למשך שנתיים לפחות. הפטור חל על מכירת מניות בחברה זרה ומקומית כאחד, ומותנה בדיווח לרשויות המס בהונגריה תוך 30 יום ממועד רכישת המניות (תנאי טכני בדומה לתנאי הקבוע בסעיף 97(ב3) לפקודה). אליה וקוץ בה: הפסד הון מהשקעה כאמור לא יותר בקיזוז מההכנסה החייבת משום שאילו היה רווח היה פטור ממס. הפטור על רווח ההון כאמור לא ילקח בחשבון לעניין חישוב מס הסולידריות.
3. מיסוי יחיד:
• הטלת מס סולידריות חדש בשיעור של 4% יוטל על יחידים בעלי הכנסות גבוהות.
• הכנסות מריבית ורווח הון מני"ע נסחרים הונגריים וזרים יחויבו בשיעור מס של 20%.

יודגש כי שינוי החקיקה כולל שינויים נוספים בחוקי המס הישיר והעקיף בהונגריה אשר לא נדונו בסקירה זו.

ביום 10 באוגוסט התקבל בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין   אוסיף (ע"א 2744/05). בפס"ד נדון עירעורו של מנהל מיסוי מקרקעין כנגד החלטת ועדת הערר בשאלת שיעור מס המכירה אשר יחול במכירת זכויות ע"י אוסיף לחברת פאלס אשר הפעילה בממכר דיור מוגן. בבנין כ – 120 יחידות דיור ומיועד לדיור מוגן, שטחים ציבוריים, וקומת לובי המיועדת לשימוש דיירי הדיור המוגן.

בהליך הראשון, אוסיף טענה כי בהתאם לסעיף 72ד(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, כיוון שמדובר במכירת דירות מגורים שהן מלאי עסקי בידה, יוטל מס מכירה מופחת בשיעור של 0.8% (שחל על מכירות באותה תקופה). לעומתה טען המנהל כי מס המכירה שיחול הינו בשיעור של 2.5% מן הטעם שהממכר משמש לרוכשת כעסק של בית אבות ולא כדירות מגורים.

ועדת הערר שדנה בנושא קבעה כי יש לפצל את הממכר והטילה מס מופחת על יחידות הדיור ושטחים נוספים עומדים לרשות הדיירים ובאי ביתם בלבד. לגבי מרכז הקניות ושטחים ציבוריים נוספים, קבעה ועדת הערר כי יחול  מס מלא משום שאין להם זיקה ליחידות המגורים

ביהמ"ש העליון מקבל את החלוקה שקבעה ועדת הערר בין הדירות לשאר השטחים. לגבי הדירות ביהמ"ש קובע כי בענייננו יש לבחון האם הממכר הינו דירת מגורים והאם הינו מלאי עסקי. תנאי היות הממכר מלאי עסקי מתקיים, ונותר לדון בהיות הממכר "דירת מגורים".

ביהמ"ש קובע כי המטרה לשמה ניתנה ההקלה ממס מכירה בסעיף 72ד(ב) הינה לעודד קבלנים להקים דירות מגורים בשונה מהפטור במכירת דירת מגורים ע"פ סעיף 49א' לחוק, הניתן למוכר יחיד על מנת להקל על התא המשפחתי לשנות מקום מגורים. בנוסף קובע ביהמ"ש כי כל אחת מיחידות המגורים מקיימת את המבחן האובייקטיבי הנדרש (התאמתה לשמש למגורים) וכי עצם העובדה שהרוכשת רוכשת את הפרויקט על מנת להפעילו כעסק של דיור מוגן, אין בו כדי להכשיל את התקיימות המבחן הסובייקטיבי (השימוש שנעשה בפועל בדירה), שכן במקרה שלפנינו הדיירים בפרויקט רוכשים זכות למגורים ביחידה מוסכמת לתקופה ארוכה (24 שנים) וכל אחד מהם ינהל חיים עצמאיים ביחידה שרכש.

המסקנה העיקרית מהפס"ד: אין הכרח בסמטריה בין שיעור מס הרכישה הלא מופחת ששילמה פאלס בגין רכישת הדירות (בגלל היותן מלאי עסקי בידה) לבין שיעור מס המכירה (המופחת) שתחוייב בו אוסיף בגין מכירת אותן דירות. הערעור נדחה.

לאחרונה פורסם בעיתונות כי רשות המיסים בוחנת את עמדתה בהקשר לאופן חישוב שבח מקרקעין במכר דירת מגורים (שלא בדרך של פטור ממס), אשר הושכרה בעבר למגורים.

כידוע, בהשכרה למגורים ישנם מספר אפיקי "מיסוי": מסלול הוראת השעה – פטור מלא ממס (בכפוף לתקרה), מסלול סעיף 122 לפקודה – 10% מס, ומסלולים מוקלים אחרים.

בעת מכירת דירת מגורים אשר הושכרה בעבר למגורים, גורסת הרשות ובצדק, כי יש להתחשב בפחת הרלוונטי לתקופות ההשכרה "כאילו נתבע".

 לפי עמדת רשות המיסים, המנגנון שנקבע בסעיף 122 לפקודה, לפיו בעת מכר הדירה יתווסף הפחת לשווי המכירה,  נקבע לפני התאמת הפקודה והחוק להשפעת האינפלציה ולפיכך, הדרך הנאותה כלכלית לדעת רשות המיסים, להחזרת הפחת שנוכה, היא על ידי הפחתת  הפחת משווי הרכישה כדרך של פחת רגיל לפי הפקודה (המשמעות: הוספת הפחת המתואם לשבח המקרקעין).

פרשנות רשות המיסים כפי שהתפרסמה אף כי איננה בלתי סבירה יכולה להעשות, לדעתנו, אך ורק בדרך של שינוי חקיקה ראשית, שכן החוק קובע מפורשות בסעיף 122 לפקודה כי הפחת יווסף לשווי המכירה. לדעתנו, אין לרשות המיסים היכולת לקבוע כי במקום הוספת הפחת שלא נוכה לשווי המכירה (המשמעות: הוספת הפחת הנומינלי לשבח המקרקעין), יופחת הפחת האמור מהעלות/שווי הרכישה (המשמעות כאמור לעיל: הוספת הפחת המתואם לשבח המקרקעין).

 כמו כן פורסם, כי עמדת רשות המיסים לגבי נישום אשר בבעלותו יותר מדירת מגורים אחת ואינו מתגורר בדירה הנמכרת, כי יש להניח שהדירה עמדה בעבר להשכרה, ולפיכך נכנסה לאחד ממסלולי המיסוי המוטבים לעיל".

 לעניין זה נאמר כי לא מקובל בדיני מיסים ובכלל, כי ברירת המחדל הינה מיסוי האזרח, ואם ירצה האזרח – שיוכיח ההיפך. נציין כי מובן שיתכנו מקרים, בהם הדירה האחרת שבבעלות הנישום משמשת למגורי בן משפחה ללא תמורה או עומדת ריקה וכד'.

לדעתנו, יש, לכל הפחות, לאפשר לאזרח מתן הצהרה במש"ח, בדבר אי השימוש בדירה הנמכרת או השימוש בה ומהותו, ועל סמך הצהרה זו לקבוע את תחשיב המיסוי.

 בנוסף, לעמדת הרשות, חלק יחסי מהוצאות הוניות שיש לזוקפן לעלות הנכס כגון מס רכישה, תיווך ברכישה, שכ"ט עו"ד והוצאות מימון, לא תותרנה בניכוי, בהתאם ליחס שבין התקופה שבה עמדה הדירה להשכרה לעומת כלל תקופת חייו הכלכליים של הנכס.

 על כך נעיר כי האמור נכון בחלקו: הוצאות הוניות שהיה צורך להוונן לעלות הנכס, הרי היו מותרות בחלקן כפחת לאורך שנות הפעלת הנכס ולכן יחול על חלק הפחת התאורטי הנ"ל, דין זהה לדין הטיפול בפחת שתואר לעיל. אלא שיש לסייג זאת רק לגבי חלק ההוצאות ההוניות שהוונו לעלות המבנה בדירה, בעוד שהחלק שיש ליחסו לרכיב הקרקע בדירה (בדר"כ 1/3) יצטרפו במלואן לעלות הדירה לצורך חישוב השבח, וללא קשר לשנים בהן הושכרה או לא.