ביום 10 באוגוסט התקבל בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין   אוסיף (ע"א 2744/05). בפס"ד נדון עירעורו של מנהל מיסוי מקרקעין כנגד החלטת ועדת הערר בשאלת שיעור מס המכירה אשר יחול במכירת זכויות ע"י אוסיף לחברת פאלס אשר הפעילה בממכר דיור מוגן. בבנין כ – 120 יחידות דיור ומיועד לדיור מוגן, שטחים ציבוריים, וקומת לובי המיועדת לשימוש דיירי הדיור המוגן.

בהליך הראשון, אוסיף טענה כי בהתאם לסעיף 72ד(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, כיוון שמדובר במכירת דירות מגורים שהן מלאי עסקי בידה, יוטל מס מכירה מופחת בשיעור של 0.8% (שחל על מכירות באותה תקופה). לעומתה טען המנהל כי מס המכירה שיחול הינו בשיעור של 2.5% מן הטעם שהממכר משמש לרוכשת כעסק של בית אבות ולא כדירות מגורים.

ועדת הערר שדנה בנושא קבעה כי יש לפצל את הממכר והטילה מס מופחת על יחידות הדיור ושטחים נוספים עומדים לרשות הדיירים ובאי ביתם בלבד. לגבי מרכז הקניות ושטחים ציבוריים נוספים, קבעה ועדת הערר כי יחול  מס מלא משום שאין להם זיקה ליחידות המגורים

ביהמ"ש העליון מקבל את החלוקה שקבעה ועדת הערר בין הדירות לשאר השטחים. לגבי הדירות ביהמ"ש קובע כי בענייננו יש לבחון האם הממכר הינו דירת מגורים והאם הינו מלאי עסקי. תנאי היות הממכר מלאי עסקי מתקיים, ונותר לדון בהיות הממכר "דירת מגורים".

ביהמ"ש קובע כי המטרה לשמה ניתנה ההקלה ממס מכירה בסעיף 72ד(ב) הינה לעודד קבלנים להקים דירות מגורים בשונה מהפטור במכירת דירת מגורים ע"פ סעיף 49א' לחוק, הניתן למוכר יחיד על מנת להקל על התא המשפחתי לשנות מקום מגורים. בנוסף קובע ביהמ"ש כי כל אחת מיחידות המגורים מקיימת את המבחן האובייקטיבי הנדרש (התאמתה לשמש למגורים) וכי עצם העובדה שהרוכשת רוכשת את הפרויקט על מנת להפעילו כעסק של דיור מוגן, אין בו כדי להכשיל את התקיימות המבחן הסובייקטיבי (השימוש שנעשה בפועל בדירה), שכן במקרה שלפנינו הדיירים בפרויקט רוכשים זכות למגורים ביחידה מוסכמת לתקופה ארוכה (24 שנים) וכל אחד מהם ינהל חיים עצמאיים ביחידה שרכש.

המסקנה העיקרית מהפס"ד: אין הכרח בסמטריה בין שיעור מס הרכישה הלא מופחת ששילמה פאלס בגין רכישת הדירות (בגלל היותן מלאי עסקי בידה) לבין שיעור מס המכירה (המופחת) שתחוייב בו אוסיף בגין מכירת אותן דירות. הערעור נדחה.