מבזק מס מספר 354 - 17.6.2010

האמנה בין ישראל לגיאורגיה שנחתמה בראשי תיבות ב-2009, נחתמה בחודש מאי השנה. בדומה לאמנות החדשות עליהן חתמה ישראל לאחרונה (ראה מבזקים קודמים) גם באמנה זו נקבעו כללים המסייעים לישראל להתחרות במישור הבינלאומי מול מדינות אחרות בעולם וכן לעודד השקעות הדדיות. להלן נביא מספר נקודות כפי שהן עולות מהאמנה. האמנה צפויה להכנס לתוקף ב-1.1.2011

שוברי שוויון לקביעת תושבות

לעניין "כפל תושבות" באמנה בין ישראל לגיאורגיה נקבעו המבחנים בהתאם למקובל באמנת ה-OECD ("המודל"). כך המבחן הראשון במדרג קביעת תושבותו של יחיד הנחשב לתושב עפ"י הדין הפנימי בשתי המדינות הוא מבחן "בית הקבע". המבחן השני שנקבע הינו "מרכז האינטרסים החיוניים" (הדומה במהותו למבחן "מרכז החיים"), המבחן השלישי הינו המקום בו הוא נוהג לגור והמבחן הרביעי יקבע לפי אזרחות. במקרה בו לא ניתן להכריע בהתאם למבחני התושבות הנ"ל, תקבע התושבות בהתאם להסכמה הדדית בין המדינות.

לגבי קביעת כפל תושבות של חברה, נקבע באמנה כי העניין ייפתר על ידי יישום מבחן הניהול האפקטיבי (הדומה במהותו למבחן "השליטה והניהול"), כמקובל במודל.

נציין כי באמנה זו אין התייחסות לנושא הנאמנות בהגדרת "אדם" או "תושב". נזכיר כי באמנות החדשות שבין ישראל, בריטניה ודנמרק (ראה מבזק 301), נקבע מפורשות כי הוראותיהן חלות גם על נאמנויות.

מוסד קבע

נקבע כי פרויקט בנייה או התקנה מהווים מוסד קבע, רק אם הם נמשכים מעבר ל- 9 חודשים. נציין כי בד"כ נקבעת תקופה של 12 חודשים לקביעת מוסד קבע, אך ישנם מקרים בהם מספיקה תקופה של 6 חודשים כפי שמופיע באמנה עם ארה"ב.

דיבידנדים

עפ"י הדין הפנימי הגיאורגי, שיעור הניכוי במקור הינו 5%. האמנה החדשה קובעת שיעור מס מקסימאלי של 5% בלבד במדינת המקור. פטור ממס יינתן במקרים בהם מקבלת הדיבידנד היא חברה המחזיקה במישרין ב- 10% ומעלה מהון החברה המשלמת. בנוסף, ניתן פטור לגופים ממשלתיים וגופים מוסדיים מסוימים.

ריבית

עפ"י הדין הפנימי הגיאורגי, שיעור הניכוי במקור הינו 5%. האמנה החדשה קובעת שיעור מס מקסימאלי של 5% בלבד במדינת המקור. יינתן פטור ממס במקור לריבית המשתלמת לאחת המדינות,  על ידי אחת המדינות (אג"ח מדינה), לתכנית פנסיה וכד'.

תמלוגים

האמנה קובעת כי יהיה פטור ממס במקור על תמלוגים במדינת המקור, לעומת 10% עפ"י הדין הפנימי הגיאורגי.

האמנה כוללת דרישה ל"בעל זכות שביושר" בסעיפים הדנים בתשלומי דיבידנד, ריבית ותמלוגים. ראה לעניין זה גם את חוזר מ"ה 22/04 בדבר בעל זכות שביושר.

רווח הון

למדינת המושב תהא זכות מיסוי בלעדית. עם זאת, רווח הון יהא חייב במס גם במדינת המקור (מקום הימצאו של הנכס הנמכר) כאשר מקורו של רווח ההון במימוש נכס מקרקעין או חבר בני אדם שיותר מ- 50% מערך נכסיו נובע, במישרין או בעקיפין, ממקרקעין הנמצאים במדינת המקור.

זיכוי עקיף

האמנה קובעת כי בעת קבלת דיבידנד בין חברות בהחזקה של 25% ומעלה מהון המניות של החברה משלמת הדיבידנד, יביא הזיכוי בחשבון גם את מס החברות ששולם בגין ההכנסה ממנה חולקו הדיבידנדים. לפיכך, די בכך שחברה ישראלית תחזיק ב- 25% מהון מניותיה של החברה מחלקת הדיבידנד, על מנת שתוכל ליהנות מ"זיכוי עקיף"; זאת בשונה מפרשנות רשות המסים לדין הפנימי בהעדר סעיף מיוחד באמנה, כפי שהובאה בחוזר זיכוי בגין מסי חוץ (מ"ה 26/02): "יודגש כי מדובר בהחזקה של 25% או יותר בכל אחד מאמצעי השליטה המפורטים בסעיף 75ב לפקודה…" (בתיקון 147 הגדרת אמצעי שליטה עברה מסעיף 75ב' לפקודה לסעיף 88

לפקודה), קרי כל אחד מאלה: הזכות לרווחים; הזכות למנות דירקטור או מנכ"ל; זכות הצבעה; הזכות לחלק ביתרת הנכסים לאחר סילוק החובות בעת פירוק; וכן הזכות להורות למי שלו זכות מן הזכויות האמורות לעיל על הדרך להפעלת זכותו. מכאן שהאמנה משפרת את מעמדו של הזיכוי העקיף ביחס לדין הפנימי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד אתי גורלי הלמן ממשרדנו.

כפי שפרטנו במבזקנו מספר 229, ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע בפס"ד חדשני כי במידה וקיימת ודאות משפטית ברורה לקבלת הדיבידנד ביום רכישת המניה, הרי שהמהות הכלכלית  האמיתית של שווי המניה ביום הכרזה בדבר חלוקת הדיבידנד, כוללת שני רכיבים: שווי הדיבידנד והיתרה, שווי המניה.

וכלשון ביהמ"ש: "…מקום שנכס מניב תשואה, הנמכר לאחר שפירותיו מומשו באופן ודאי…, הרי שמחיר המכירה, מחיר הרכישה בידי הקונה (המחיר המקורי), משקף מכירת – רכישת שני נכסים, האחד העץ המופשט (stripped) מפירותיו שהבשילו והאחר, הפירות עצמם."

כפי שציינו כבר אז, השלכה נוספת עשויה לחול מקום שבו נמכר בניין כשהוא תפוס בחוזי שכירות ארוכי טווח, בהתאם לפרשנות פיצול התמורות הרי שיש לגרוע משווי הרכישה לצורך מס רכישה את שווי דמי השכירות שצפויים להתקבל. גם לצורך הפחתת הנכס ניתן להפחית מרכיב זה על פני תקופת השכירות במקום כפחת על הבניין.

על פי אותו עקרון, במקרה הנדון בעניין וילאר נכסים (ע"א 6340/08), בקשה המערערת להפריד מגדר זכויות במקרקעין שרכשה, את שווי הסכם שהיה לה עם חברת עמידר ולפיכך לשלם מס רכישה רק בגין רכיב המקרקעין ללא שווי ההסכם מול עמידר.

נסיבות המקרה בקצרה:

בשנת 2003 התקשרו בעלי קרקע בהסכם עם עמידר, לפיו יקימו על המקרקעין מבנה שישמש כמקבץ דיור ושיועמד על ידם לרשות עמידר, וכן יספקו למקבץ שירותי דיור לתקופה של עשר שנים. (להלן- הסכם עמידר).

ביום 29.3.2005 שונה ייעוד המקרקעין לאזור מגורים המיועד למקבץ דיור עם מסחר.

ביום 4.8.2005 נכרת בין וילאר למוכרים הסכם לרכישת זכויותיהם במקרקעין תמורת סך כולל של כ – 3.4 מליון ₪ ולרכישת זכויותיהם על-פי הסכם עמידר תמורת סך כולל של כ – 2.3 מליון ₪. במועד ביצוע העסקה טרם נבנה מקבץ הדיור ולא ניתן היתר בנייה. במסגרת דיווחיה של הרוכשת למס שבח, שילמה מס רכישה רק בגין הרכיב המיוחס לזכויות במקרקעין, ולא שילמה מס רכישה בגין הרכיב המיוחס לשווי הסכם עמידר.

בית המשפט העליון אימץ את עמדת ועדת הערר וקבע כי בנסיבות המקרה לא ניתן לפצל בין שווי הזכויות השונות וכי שוויין של הזכויות במקרקעין נגזר בין היתר מקיומו של הסכם עמידר, ולא ניתן לפצלן ממנו במיוחד לאור העובדה שהמדובר ברוכש אחד. למעשה הגדיר בית המשפט את הפיצול, כמלאכותי.

ביהמ"ש העליון התיחס לשני פס"ד מחוזיים  שהוצגו ע"י וילאר, בהם התמורה לשני רכיבים, וכך הגיב :

בו"ע 1167/00 בעניין זקס- "אדגיש שוב כי כאשר בעלות במקרקעין נמכרת לפלוני וזכות השכרה נמכרת לאלמוני יכולה תוצאת המס להיות שונה, מאשר תוצאת המס במקרה שלפנינו כאשר שתיהן נמכרו לאותו הגורם"

בעמ"ה  1226/02 בעניין סגנון- "במסגרת פסק הדין נקבע כי יראו בנכס כנכס שהתשואה הופשטה ממנו, במצב בו מבחינה כלכלית ומשפטית ניתן לראות בזכות לקבלת התשואה כ"זכות ודאית שניתן לסחור בה". כאמור, נוכח הוראות הסכם עמידר, לפיהן העברת הזכויות מותנית בהסכמת עמידר ולפיהן הסכמה כאמור לא תינתן עד להקמת מקבץ הדיור, איני סבור כי התשואה, בדמות התמורות מהסכם עמידר, הופשטה, במועד ביצוע העסקה, מהמקרקעין."

עיננו הרואות, כי בית המשפט אינו שולל פיצול תמורות בהתקיים תנאים כגון אפשרות סיחור הנכס השני, אפשרות ההפרדה ומכר לגורמים נפרדים.

לפיכך, מצבים בהם בניין גמור ומושכר בחוזה שכירות עתידיים בעלי הכנסה ודאית או קרוב לודאית ובמקום בו אין מניעה מצד השוכרים למכור את הבניין ולהעביר את התחייבותם אל מול בעליו החדש של הבניין, ניתן בהחלט לקבל את תורת העץ המופשט שנקבעה בעניין זקס וסגנון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו. 

משה, הינו תושב ישראל, בעל עסק עצמאי ומבוטח כעובד עצמאי. לאחרונה יצא לטיול מאורגן בחו"ל. במהלך החופשה, שבר משה את רגלו ופונה למרכז רפואי לקבלת טיפול. משה חזר מידית לישראל ונעדר מעבודתו במשך חודש ימים. משה הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ושולמה לו גמלת דמי תאונה עבור החודש שבמהלכו איבד את כושרו להשתכר. מסתבר, שבחוק הביטוח הלאומי מסתתר בפרק ו' ביטוח נפגעי תאונות. קורה לא אחת כי נפגעים אינם מגישים תביעה ומאבדים את זכותם לקבל את הגמלה בשל תנאי הזכאות המחמירים.

מהו  ביטוח נפגעי תאונות?

ל"מבוטח" שאירעה "תאונה" ישולמו דמי תאונה עבור תקופה מוגדרת, שבה הוא נמצא בישראל, אבד לו "כושר התפקוד" ואינו מקבל תגמול ממקור אחר (למעט מביטוח בחברה פרטית).

תנאי הזכאות לתשלום דמי תאונה

1. הנפגע חייב להיות תושב ישראל בין גיל 18 ועד גיל פרישה (על פי חוק גיל פרישה), לרבות עקרת בית נשואה (שפטורה מתשלום דמי ביטוח).
2. "תאונה" היא אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד. נפילה ברחוב עשויה להיחשב כ"תאונה" אם קרתה כתוצאה מהיתקלות במכשול הדרך. מאידך, נפילה ברחוב עקב סחרחורת, לא נחשבת כתאונה לעניין החוק.
3.  אובדן כושר התפקוד – לעובד שכיר ולעובד עצמאי – אם הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת. מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (מובטל, סטודנט וכד') אם הוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו. עקרת בית- אם היא אינה מסוגלת לעבוד בעבודות משק הבית.
4.  על הנפגע בתאונה להיבדק בדיקה רפואית (בארץ או בחו"ל) תוך 72 שעות משעת התאונה. עם זאת, אם אישר המוסד לביטוח לאומי שתוצאות התאונה יכולות להתגלות לאחר 72 השעות האמורות, הנפגע יהיה זכאי לדמי תאונה, אם נבדק בתוך שבועיים מיום התאונה ולא מעבר לכך.
5. על הנפגע להגיש את התביעה לדמי תאונה בתוך 90 ימים מיום התאונה. למוסד לביטוח לאומי יש שיקול דעת למנות את 90 הימים מיום שנתמלאו כל תנאי הגדרת "תאונה" שהובהרו לעיל, אך למרות זאת, מומלץ לא להתעכב בהגשת התביעה מעבר ל- 90 הימים.
6. תושב ישראל שנפגע בחו"ל זכאי לתשלום דמי תאונה מיום חזרתו ארצה.
7.  אין זכאות לדמי תאונה בזמן שהנפגע זכאי בעד אותה תאונה לתשלום בשל אבדן כושר עבודה  (או תפקוד מטעמי בריאות), על פי תקנון של קופת גמל, של קרן ביטוח ממקום העבודה או של קרן פנסיה, או על פי חוזה עבודה, או על פי הסכם קיבוצי או על פי חיקוק (לדוגמה: הוא אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה בעבודה או פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, או לתשלום דמי מחלה), למעט פקודת הנזיקין. ביטוח בחברה פרטית אינו שולל זכאות לדמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי (יש לשים לב שבעל שליטה אינו זכאי לדמי תאונה אם צבורים לו ימי מחלה).
8. הנפגע יהא זכאי לגמלה אם הוא אינו שוהה במוסד לטיפול רפואי או סיעודי (שלא לשם קבלת טיפול רפואי או סיעודי עקב התאונה), אינו בשירות צה"ל ואינו במאסר.

 תשלום דמי התאונה

 
דמי התאונה ישולמו לכל היותר לפרק זמן של 90 יום רצופים, החל ביום שלאחר יום התאונה.

ובלבד שלא משולמים בשנת כספים אחת יותר מ -90 ימים. לעובד שכיר או לעובד עצמאי, ישולמו דמי תאונה בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה רק אם הנפגע איבד את כושרו לתפקד ל- 12 ימים לפחות, מלבד יום התאונה.

למי שאינו עובד שכיר או עובד עצמאי, לרבות עקרת בית, לא ישולמו דמי תאונה בעד 14 הימים הראשונים שלאחר יום התאונה.

 שיעור דמי התאונה

דמי תאונה לעובד שכיר או לעובד עצמאי יהיו 75% משכרו או הכנסתו ברבע השנה שקדם ליום התאונה. לדוגמה, עצמאי שהכנסתו החודשית מסתכמת בסך 10,000 ₪, ישולמו לו דמי תאונה (ברוטו) בסך 7,500 ₪ לחודש.

לנפגע שביום התאונה לא היה עובד שכיר ולא עובד עצמאי, לרבות עקרת בית, ישולמו דמי תאונה בשיעור 25% מהסכום הבסיסי כפי שהיה ב- 1 בינואר שקדם ליום התאונה (כ- 2,000 ₪ לחודש).

 נפגע בתאונת עבודה

מבוטח שנפגע בתאונת עבודה, והוא סבור כי עלול להיות קושי בהוכחת התביעה, מוצע שבמקביל להגשת תביעה לדמי פגיעה יגיש תביעה לדמי תאונה. היה והתביעה לדמי פגיעה תידחה, עשוי המבוטח להיות זכאי לדמי תאונה, מבלי שתעלה כנגד המבוטח טענת התיישנות.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ועל ידי חיים חיטמן.