מבזק מס מספר 303 - 27.5.2009

חוק מס רכוש קובע את הגדרת נזק מלחמה בסעיף 35 לחוק בין היתר: "עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל". לאורך השנים נערכו מספר דיונים משפטיים בסוגיה זו.

כבר בשנת 1960 קבע השופט העליון, המנוח חיים כהן, בפס"ד ס.ת.ו בקעות (רע"א 6904/97) את קווי המתאר הראשונים להיווצרותו של נזק מלחמה. לפי מתאר זה, בכדי להיכנס בשערי "פעולות איבה" כשמשמעותם בחוק הפיצויים וקרן פיצויים, התשכ"א – 1961, יש להוכיח התקיימותם של שני יסודות מצטברים , האחד, יסוד אובייקטיבי-תוצאתי, קרי- גרימת נזק בלתי חוקית לרכושו של אדם. והשני, יסוד נפשי בדמות מניע לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה והכוללים בין היתר, פעולות כגון הפחדה או כפיה.  דהיינו, המכנה המשותף לפעולות אלה הינו פגיעה ברכושם של אזרחים ותושבים ישראליים כמו גם ישובים ותאגידים ,בשל היותם ישראלים.

בחודש מאי השנה, דנה ועדת ערר בנושא זה, לאחר שמנהל מס רכוש דחה תביעה של חברת אוטובוסים שאחד מכלי הרכב שלה נפגע מזריקת אבן בצומת ערערה שבכביש ואדי ערה בתקופת מבצע עופרת יצוקה. דחיית התביעה נעשה מן הטעמים, שהנזק לא הוכח ראייתית ושהמזיק לא נתפס מה עוד, שהמהומות במסגרתן הושלכה האבן הפוגעת היו על רקע פוליטי !!, כך שאף אם הייתה פעולה נזיקית הרי שבהתאם לאמור, היא איננה נכנסת בגדר פעולת איבה.

הועדה שדנה בסוגיית הוכחת הנזק ושְאֵלָת מיהו "המזיק" בחנה את המקרה והגיעה למסקנה כי מדובר בפעולת איבה. לטעמה של הוועדה, נסיבות המקרה מצביעות יותר על התקיימות היסודות האמורים מאשר על שלילתן, שכן, מבחינת היסוד הראייתי שבהוכחת הנזק הייתה עדות של השוטר ואישור תלונה במשטרה. במסגרת היסוד הנפשי, מדובר היה בזריקת אבנים שהתרחשה במסגרת הפגנת הזדהות עם הפלסטינים בתקופת עופרת יצוקה, ואשר נועדה לפגוע או להפחיד יהודים שנסעו בקו זה. כמו כן,למרות שלא הייתה ידועה זהותו הספציפית של הזורק אלא לאומיותו הערבית גרידא, הוועדה החליטה כי יש להחיל את הנהלים שננקטים באזורי יהודה ושומרון, שם מפצה מס רכוש את הנפגעים גם ללא שיש בידיו את הזורק בפועל אלא רק את הנסיבות. בנוסף, הועדה אף הבחינה בין אירוע זה לבין אירועים שנעשו ליד גדר ההפרדה ואשר מבוצעים על ידי יהודים וערבים כאחד ואינם יכולים להגיע כדי מעשה איבה.

בערר זה ניתן לראות כי הוועדה מחדדת את המבחנים שהוצגו בפס"ד ס.ת.ו בקעות, ומציעה דרך פרשנית אשר שוקלת את כל נסיבות המקרה, על מנת לקבל החלטה בעניין פעולת איבה היפה הן לנזקים עקיפים והן לנזקים ישירים.

 לא נצא ידי חובתנו אם לא נציין כי בדיון שהגיע עד פתחו של בית המשפט העליון בעניין מהומות אוקטובר 2000, החליט בית המשפט העליון, כי נזק שארע בישוב אום אל פחם, אינו עולה לכדי נזק מלחמה כהגדרתו בחוק. על כך נרחיב באחד המבזקים הבאים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.

ב – 11.3.2009 חתמה ישראל על האמנה למניעת שחיתות של ה – OECD ובכך הפכה למדינה החתומה ה – 38. ישראל הצטרפה לקבוצת העבודה למלחמה בשוחד עוד ב- 9 דצמבר 2008. בהתאם כחלק ממאמצי ישראל להשתלב בארגון, הוחל בתהליך קבלתה עוד ב – 16.5.2007, עת מועצת ה – OECD החליטה לפתוח בשיחות כניסה (accession) לארגון. לצורך זה, ישראל נדרשת לעמוד בתנאי סף מסוימים, ובכלל זה – מלחמה בשחיתות, הפוסלת חד משמעית הכרה בהוצאות שוחד בחו"ל ממגוון סיבות, כולל עמידה בקריטריוני ה – OECD. (ראה מבזקנו מספר 242 מיום 14.02.08 לעניין עמ"ה 1015/03, כב' השופט אלטוביה, אשר קיבל את עמדת רשות המסים בדבר אי התרת ההוצאה וייחוס המשיכות כהכנסה בידי הנישום, בקובעו כי זו "מדיניות פיסקאלית ראויה שמונעת הטיית נטל המס, אלא עונה על קריאת מדינות העולם הנאור לפעול למיגור תופעה של שחיתות שלטונית ועסקית תוך נקיטה גם באמצעים פיסקאליים לשם כך.")

במסגרת מאבק ה – OECD בתשלומי שוחד במסגרת עסקאות בינ"ל, יזם הארגון (10.09.1998) את האמנה למניעת תשלומי שוחד לאנשי ציבורConvention on Combating Bribery of Foreign Public Officials in International Business Transactions .  האמנה מחייבת את חברות הארגון ואת המועמדות להצטרף לחוקק הוראות פליליות וכן למנוע רישום "נפרד" ולא מפורט דיו של הוצאות, העלולות להיות שוחד (ס' 8 לאמנה).

לאחרונה (19.03.2009) פרסם הארגון דוח לגבי יישום האמנה (כולל ההערות וההמלצות הרשמיות) על ידי ישראל -Review of Implementation of the

לדברי ההסבר לאמנה זו, גם מדינות לא חברות בארגון יכולות להצטרף לאמנה, זאת, במטרה להרחיב את רשת השת"פ נגד שוחד הרבה מעבר לחברות ה – OECD.

n>) לארגון. לצורך זה, ישראל נדרשת לעמוד בתנאי סף מסוימים, ובכלל זה – מלחמה בשחיתות, הפוסלת חד משמעית הכרה בהוצאות שוחד בחו"ל ממגוון סיבות, כולל עמידה בקריטריוני ה – OECD. (ראה מבזקנו מספר 242 מיום 14.02.08 לעניין עמ"ה 1015/03, כב' השופט אלטוביה, אשר קיבל את עמדת רשות המסים בדבר אי התרת ההוצאה וייחוס המשיכות כהכנסה בידי הנישום, בקובעו כי זו "מדיניות פיסקאלית ראויה שמונעת הטיית נטל המס, אלא עונה על קריאת מדינות העולם הנאור לפעול למיגור תופעה של שחיתות שלטונית ועסקית תוך נקיטה גם באמצעים פיסקאליים לשם כך.")

במסגרת מאבק ה – OECD בתשלומי שוחד במסגרת עסקאות בינ"ל, יזם הארגון (10.09.1998) את האמנה למניעת תשלומי שוחד לאנשי ציבורConvention on Combating Bribery of Foreign Public Officials in International Business Transactions .  האמנה מחייבת את חברות הארגון ואת המועמדות להצטרף לחוקק הוראות פליליות וכן למנוע רישום "נפרד" ולא מפורט דיו של הוצאות, העלולות להיות שוחד (ס' 8 לאמנה).

לאחרונה (19.03.2009) פרסם הארגון דוח לגבי יישום האמנה (כולל ההערות וההמלצות הרשמיות) על ידי ישראל -Review of Implementation of the

לדברי ההסבר לאמנה זו, גם מדינות לא חברות בארגון יכולות להצטרף לאמנה, זאת, במטרה להרחיב את רשת השת"פ נגד שוחד הרבה מעבר לחברות ה – OECD.

Convention, במסגרת ה"שלב הראשון" של בחינת היישום והמערכת הפלילית בישראל (Phase 1 Review). ככלל, עפ"י הדוח, הדין בישראל הולם את דרישות ה – OECD. בין היתר, מציין הדוח לחיוב את התיקון לחוק העונשין (ס' 291א')  בהתאם לסעיף 1 לאמנה. התיקון: "מתן שוחד לעובד ציבור זר – הנותן שוחד לעובד ציבור זר בעד פעולה הקשורה בתפקידו, כדי להשיג, להבטיח או לקדם פעילות עסקית או יתרון אחר בנוגע לפעילות עסקית, דינו כדין נותן שוחד לפי סעיף 291", קרי – מחצית העונש של לוקח השוחד שעונשו מאסר עד 7 שנים (סעיף 3 לאמנה דורש עונש מאסר אפקטיבי). ס' 297 לחוק העונשין קובע גם סנקציה כספית חמורה על המורשע בעבירות שוחד: חילוט מה שניתן כשוחד ו"מה שבא במקומו" וחיוב נותן השוחד לשלם למדינה את שווי התועלת שהפיק מהשוחד. לתיקון חוק העונשין גם השלכות בכל הקשור לחוק איסור הלבנת הון.

ההמלצות האמורות של המועצה ליישום האמנה כוללות אי התרת תשלומי שוחד לאנשי ציבור לצורך מס. המועצה  מורה לועדות השונות בארגון לעקוב אחר יישום ההמלצות ע"י המדינות החתומות.

יצוין כי האמנה מוגבלת לתשלומי שוחד לעובד ציבור זר, כולל עובד מדינה, גוף ציבורי או ארגון בינלאומי. עוד יצוין, כי האמנה מאפשרת הסגרה בין מדינות בעבירות אלה, מה שחושף נותני שוחד תושבי ישראל להליכים פליליים במדינות החתומות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד עופר רחמני או לעו"ד ורו"ח  גדי אלימי, ממשרדנו.

לאופן העסקתו של מבוטח יש השפעה רבה על זכאותו לגמלאות מן המוסד לביטוח לאומי. בעיתות אלה, שומה על המעבידים המצמצמים את הוצאותיהם להיות ערים להשלכות פעולותיהם.

שינוי אופי העסקהשל עובד לפני הפסקת עבודה

אחד מהאמצעים בהם מעסיק יכול לנקוט כדי לצמצם את הוצאותיו בתקופה זו, והעלול להביא לפגיעה בזכאות לדמי אבטלה, הוא שינוי אופי הַעֲסָקָה של עובדו, לדוגמה: שינוי סטטוס עובדו מעובד חודשי לעובד יומי או לעובד שעתי.כאשר שכיר יום עובד 18 ימים בחודש או יותר, המוסד לביטוח לאומי רואה בעובד כזה עובד חודשי לעניין דמי אבטלה. כלומר, שכיר יום, שמספר ימי העבודה שלו בחודש הוא 17 או פחות, יתקשה לצבור תקופת אכשרה לזכאות לדמי אבטלה (300 ימי עבודה מתוך 540 ימים רצופים).

בית הדין הארצי לעבודה דן בעניין האמור לעיל בפסק דין לאונג ברנוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי (עבל000057/08, מיום 16/12/2008).

במקרה זה, התובעת עבדה אצל אותו מעסיק במשך 4 שנים וחצי באופן קבוע: בשבוע אחד עבדה יומיים, ובשבוע שלאחר מכן עבדה שלושה ימים. התובעת קיבלה קרן השתלמות וביטוח מנהלים במשך כל התקופה. שכרה חושב לפי 100 שעות על בסיס שעתי. בשנתיים הראשונות עבדה על בסיס חודשי, ולאחר מכן, ביוזמת המעביד, קיבלה את שכרה על בסיס יומי. בשלב זה ניתן לה החזר השתתפות בארוחות, דמי נסיעה, דמי מחלה וחופשות. המעסיק הבטיח לה שזכויותיה לא ייפגעו.

התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית בין 10 ל- 12 ימים בחודש, לא קיבלה שכר עבור ימי החג שחלו באותו החודש, וקיבלה את שכרה בפועל על פי שעות העבודה המדוייקות שעבדה בהן בכל יום, כולל שעות נוספות, אם עבדה מעבר לשעות הרגילות.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לדמי אבטלה, מן הטעם שלא צברה תקופת אכשרה מספיקה כעובדת יומית. גם בית הדין האזורי וגם בית הדין הארצי דחו את הערעור שהגישה.

בית הדין הארצי קבע כי לא נמצא בחוק הביטוח הלאומי תימוכין לעמדת המערערת, שמבוטח שדפוס העסקתו קבוע הוא עובד חודשי.סעיף 160 לחוק הדן בזכאות לדמי אבטלה קובע כי: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 …".

סע' 161 לחוק קובע תקופות אכשרה שונות בהתאם לחישוב הכנסתו של הזכאי, כדלהלן:

עובד ששכרו מחושב על בסיס חודשי (עובד חודשי) צריך לצבור 360 ימים מתוך 540 ימים בתקופה לפני שהתייצב בלשכת התעסוקה. עובד ששכרו מחושב על בסיס יומי (עובד יומי) צריך לצבור 300 ימים מתוך 540 ימים בתקופה לפני שהתייצב בלשכת התעסוקה.לפיכך, מי ששכרו מחושב לפי בסיס יומי או לפי בסיס של שעות הוא "שכיר יום", ואילו כל מי ששכרו אינו כזה יסווג כשכיר חודשי.

חישוב תקופת האכשרה לדמי אבטלה

מי שעובד מספר ימים מועט בשבוע כעובד יומי, ספק אם יהיה זכאי לדמי אבטלה,שכן, אם לדוגמה, העובד היומי עובד 3 ימים בשבוע אזי בתקופת עבודה רצופה של 540 ימים קלנדריים יזקפו לזכותו 231 ימי עבודהX 3) 540:7( ומאחר ולא צבר תקופת אכשרה כחוק – הוא לא יהיה זכאי לדמי אבטלה.

אם את אותן שעות העבודה יחלק העובד היומי ל-4 ימי עבודה בשבוע, הוא יצבור 308 ימי עבודהX4) 540:7) ואם יתייצב בלשכת התעסוקה מיד לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד – יהיה זכאי לדמי אבטלה.

אם העובד האמור יעבוד שלושה ימים בשבוע כעובד חודשי במשרה חלקית, הוא יוכל לצבור תקופת אכשרה לזכאות לדמי אבטלה כעובד חודשי (360 ימים מתוך 540 ימים בתקופה שלפני שהתייצב בלשכת התעסוקה).

לסיכום

מומלץ למעסיקים ולעובדים לתכנן מראש את ההיערכות להתמודדות עם המשבר הכלכלי, תוך כדי שמירה על הוראות חוקי העבודה והתחשבות באפשרות המירבית של כל עובד לקבל גמלאות מן המוסד לביטוח לאומי.

מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ועו"ד אשר דדון.