חוק מס רכוש קובע את הגדרת נזק מלחמה בסעיף 35 לחוק בין היתר: "עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל". לאורך השנים נערכו מספר דיונים משפטיים בסוגיה זו.

כבר בשנת 1960 קבע השופט העליון, המנוח חיים כהן, בפס"ד ס.ת.ו בקעות (רע"א 6904/97) את קווי המתאר הראשונים להיווצרותו של נזק מלחמה. לפי מתאר זה, בכדי להיכנס בשערי "פעולות איבה" כשמשמעותם בחוק הפיצויים וקרן פיצויים, התשכ"א – 1961, יש להוכיח התקיימותם של שני יסודות מצטברים , האחד, יסוד אובייקטיבי-תוצאתי, קרי- גרימת נזק בלתי חוקית לרכושו של אדם. והשני, יסוד נפשי בדמות מניע לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה והכוללים בין היתר, פעולות כגון הפחדה או כפיה.  דהיינו, המכנה המשותף לפעולות אלה הינו פגיעה ברכושם של אזרחים ותושבים ישראליים כמו גם ישובים ותאגידים ,בשל היותם ישראלים.

בחודש מאי השנה, דנה ועדת ערר בנושא זה, לאחר שמנהל מס רכוש דחה תביעה של חברת אוטובוסים שאחד מכלי הרכב שלה נפגע מזריקת אבן בצומת ערערה שבכביש ואדי ערה בתקופת מבצע עופרת יצוקה. דחיית התביעה נעשה מן הטעמים, שהנזק לא הוכח ראייתית ושהמזיק לא נתפס מה עוד, שהמהומות במסגרתן הושלכה האבן הפוגעת היו על רקע פוליטי !!, כך שאף אם הייתה פעולה נזיקית הרי שבהתאם לאמור, היא איננה נכנסת בגדר פעולת איבה.

הועדה שדנה בסוגיית הוכחת הנזק ושְאֵלָת מיהו "המזיק" בחנה את המקרה והגיעה למסקנה כי מדובר בפעולת איבה. לטעמה של הוועדה, נסיבות המקרה מצביעות יותר על התקיימות היסודות האמורים מאשר על שלילתן, שכן, מבחינת היסוד הראייתי שבהוכחת הנזק הייתה עדות של השוטר ואישור תלונה במשטרה. במסגרת היסוד הנפשי, מדובר היה בזריקת אבנים שהתרחשה במסגרת הפגנת הזדהות עם הפלסטינים בתקופת עופרת יצוקה, ואשר נועדה לפגוע או להפחיד יהודים שנסעו בקו זה. כמו כן,למרות שלא הייתה ידועה זהותו הספציפית של הזורק אלא לאומיותו הערבית גרידא, הוועדה החליטה כי יש להחיל את הנהלים שננקטים באזורי יהודה ושומרון, שם מפצה מס רכוש את הנפגעים גם ללא שיש בידיו את הזורק בפועל אלא רק את הנסיבות. בנוסף, הועדה אף הבחינה בין אירוע זה לבין אירועים שנעשו ליד גדר ההפרדה ואשר מבוצעים על ידי יהודים וערבים כאחד ואינם יכולים להגיע כדי מעשה איבה.

בערר זה ניתן לראות כי הוועדה מחדדת את המבחנים שהוצגו בפס"ד ס.ת.ו בקעות, ומציעה דרך פרשנית אשר שוקלת את כל נסיבות המקרה, על מנת לקבל החלטה בעניין פעולת איבה היפה הן לנזקים עקיפים והן לנזקים ישירים.

 לא נצא ידי חובתנו אם לא נציין כי בדיון שהגיע עד פתחו של בית המשפט העליון בעניין מהומות אוקטובר 2000, החליט בית המשפט העליון, כי נזק שארע בישוב אום אל פחם, אינו עולה לכדי נזק מלחמה כהגדרתו בחוק. על כך נרחיב באחד המבזקים הבאים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר או לרו"ח צחי אבוהב,שביט – [עד לאחרונה ( 1 בינואר 2009 ) מנהל מס רכוש (קרן פיצויי פעולות איבה) ברשות המסים בישראל] ממשרדנו.