מבזק מס מספר 289 - 5.2.2009

נוכח המשבר הכלכלי הפוקד את העולם, מדינות רבות נוקטות בצעדים שנועדו לסייע בהתמודדות עם המשבר. בין השאר, ננקטים צעדים בתחום המסים: הקלות במשיכת הכנסות ורווחים (כדוגמת תיקון 169 בישראל, ראה לעניין זה מבזקינו 284, 285 ,286, ו-288) הפחתת שיעורי המס, הגמשת הקריטריונים להתרת הוצאות ריבית, ועוד. להלן מקצת הצעדים שננקטו במשטרי מס נבחרים:

• רוסיה: הפחתת מס החברות הרוסי משיעור נוכחי של 24% ל – 20% בלבד (החל מ-1 בינואר 2009; תשומת לב להשלכות תחולת סעיף 75ב בדבר חברה נשלטת זרה בישראל, לאור הפחתת "שיעור המס החל" לכדי 20%, ראה מבזק מס' 282). בנוסף, הועלה סף שיעור הריבית המאפשר הכרה בהוצאות ריבית בגין הלוואות ממוסדות כספיים, עד לתום שנת 2009: מדי תקופה מתפרסמים שיעורי הריבית המרביים המותרים בניכוי, לאחרונה התקבלה הוראת שעה התקפה החל מ- 1 בספטמבר 2008 ועד לתום שנת 2009. שיעור הריבית שיותר בתקופה הינו 22% בגין הלוואות הנקובות במט"ח (לפני התיקון – 15%) וכאלו הנקובות במטבע מקומי, עפ"י הריבית הבין-בנקאית כשהיא מוכפלת ב- 1.5 (לפני התיקון – 1.1). הוראת שעה זו עדכנית יותר מזו שפורטה במבזקנו מס' 282.
• גרמניה: התרת פחת לפי שיטת היתרה הפוחתת בשיעור של 25%, לגבי נכסים שנרכשו או יוצרו בשנים 2009 ו- 2010. כמו כן, הוקלו הקריטריונים להתרת פחת מואץ.
• צרפת: ככלל, רווחים מסוימים שמקורם מחוץ לצרפת אינם חבים במס בצרפת; למרות זאת, כחלק מהצעדים לעידוד הכלכלה בתקופה הנוכחית, מתאפשר קיזוז הפסדים שמקורם בחברות בנות תושבות חוץ, בכפוף לתנאים מסוימים. כך, למשל, קיזוז ההפסד "יתווסף" להכנסתה החייבת של החברה הצרפתית עם צבירת רווחים באותן חברות בנות.
• נורבגיה: ככלל, ניתן לקזז הפסדים קדימה בלבד (loss carry forward). בשנים 2008 ו- 2009, ניתן לקזז הפסדים גם עד שנתיים לאחור (loss carry backward). המשמעות היא כי הפסדים שנוצרו בשנת 2008 ניתנים לקיזוז כנגד רווחים בשנים 2007 ו- 2006; הפסדים שנוצרו בשנת 2009 ניתנים יהיו לקיזוז כנגד רווחים בשנים 2008 ו- 2007.
• יפן: על פי הצעת חוק שפורסמה לפני מספר שבועות, החל מיום 1 באפריל 2009, רק 5% מסך הדיבידנד שמקבלת חברה תושבת יפן מחברות זרות המוחזקות בשיעור של 25% או יותר חייב במס חברות ביפן (כיום, מלוא דיבידנד כאמור חייב במס חברות ביפן). הצעת החוק כוללת גם הפחתה בשיעור המס החל על חברות קטנות ובינוניות מ- 22% לכדי 18% בלבד, לתקופה של שנתיים שתחילתה ב- 1 באפריל 2009 (לגבי הכנסה שאינה עולה על 8 מיליון יין (כ- 350 אלפי ₪). בנוסף, לגבי חברות קטנות ובינוניות, הפסדים שנוצרו בשנת 2009 ואילך יותרו לקיזוז לאחור. הצעת החוק כוללת גם הטבות מס בשוק ההון.

נציין כי לעניין הוראות חברה נשלטת זרה או חברת משלח יד זרה תושבת מדינה עימה חתומה ישראל על אמנה למניעת מסי כפל ("מדינה גומלת"), הכנסתה, הכנסתה החייבת ורווחיה של החברה הזרה יחושבו בהתאם לדיני המס החלים באותה מדינה.

הטבות נוספות ניתנות במדינות אחרות וצפוי כי הטבות דומות יוענקו גם במהלך שנת 2009, לאור הימשכות המיתון. אנו נמשיך ונעדכן בצעדים אלו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח גדי אלימי או לעו"ד עופר רחמני ממשרדנו.

בהמשך לסאגה המשפטית הבלתי נגמרת בסוגיית קבוצות הרכישה (ראה מבזק מס מספר 252 מיום 02.05.08) פורסם ביום 4.2.2009 פס"ד נוסף בבית המשפט העליון בעניין רמת ויז'ניץ ואחרים. במקרה דנן נחתמו הסכמים פורמליים למכירת קרקע בין הבעלים למשתכנים (54 במספר), והסכמי שרותי בניה בין המשתכנים לבין הקבלן, כשבתווך גורם מארגן "שקוף". ביהמ"ש קבע כי בנסיבות מערכת הסכמים שהתקיימה, בין בעלי מקרקעין, הגורם המארגן ורוכשי הדירות תחשב העסקה למכירתן של דירות מגורים "על הנייר" ע"י הבעלים,  ולא כעסקה של רכישת קרקע מבעלי המקרקעין ורכישת שירותי בנייה מהקבלן המבצע.

כידוע, השאלה המרכזית היא האם נמכרו דירות או נמכרה קרקע בנפרד ושירותי בנייה בנפרד משפיעה הן על חבות במס רכישה בידי רוכשי הדירות והן על חבויות במס שבח ומס מכירה בידי מוכרי הקרקע או דירות המגורים בידי מוכרי הקרקע. יתכן כמובן שלהכרעה זו השפעות גם על חבויות המע"מ.

כבר כאן נציין, כי בית המשפט העליון הכריע כי בנסיבות המיוחדות המתוארות במקרה זה, אין המדובר בעסקה של רכישת קרקע ושירותי בנייה בנפרד, אלא בעסקה של רכישת דירות מגורים "על הנייר". פסק הדין כולו נשען על מערכת החוזים הספציפית שנכרתה בין כל הגורמים ומגיע למסקנה, כי בשל אותה מערכת הסכמים ואותן עובדות, אין מנוס מהכרעה כי הצורה הפורמאלית שבה נבנתה העסקה אינה מעידה על מהותה הכלכלית האמיתית של העסקה ולפיכך יש לראות את העסקה כמכר של דירות "על הנייר".

נבחן אם כן, מהי אותה מערכת עובדות אשר הובילו את בית המשפט להכרעה זו, ומכאן למעשה נלמד איך לא בונים קבוצת רכישה.

1. "הגורם המארגן" היה למעשה בשלביו הראשונים של הפרויקט, השלוח של בעלי הקרקע ולא של בעלי הדירות, ורק מאוחר יותר כאורגן של  המשתכנים. ביהמ"ש ראה אותו כמתנדב או כשלוח של בעל הקרקע, ולכן "הוצא מהתמונה".
2. חלק מן האורגנים של "הגורם המארגן" "זוהו" עם בעלי הקרקע עצמם שכן הייתה להם אותה כתובת ואותו מספר טלפון.
3. תניות במסגרת המערכת החוזית לפיהן הבעלות בקרקע תועבר לרוכשי הדירות רק בתום תקופת הבנייה.
4. תניות במסגרת המערכת החוזית לפיהן רוכש דירות אשר לא יעמוד בהתחייבויותיו לקבלן, עסקת רכישת הקרקע עצמה לא תצא לפועל.
5. העובדה שחלק מרוכשי הדירות הצטרפו למערכת החוזית רק לאחר שהבנייה הייתה בשלב מתקדם.
6. העובדה כי ל"גורם המארגן" קיימת זכות להורות לקבלן לבנות  בניין נוסף (בן 27 דירות, בנוסף ל- 54  הדירות שקיימות כבר).
7. לכל אלה נוספה העובדה כי המערערים בחרו שלא להעיד את אף לא משתכן אחד – מה שהוסיף לדעת בית המשפט נופך "מסתורין" על מהותה הכלכלית של העסקה.

נמצא אם כן כי בהתאם למסגרת העובדתית הקיימת אין ניתוק אמיתי במערכת החוזים אשר נכרתה בין בעלי הקרקע לגורם המארגן ולרוכשי הדירות ולפיכך בעסקה של מכירת דירות "על הנייר" עסקינן.

לדעתנו, מתוך פסק הדין עולה מפורשות כי מקום שבו קיים ניתוק מהותי לפיו הרוכשים קונים את הקרקע באופן אמיתי ומלא והגורם המארגן אינו קשור בבעלי המקרקעין ומקנה שירותיו רק לרוכשי הדירות, אפשר גם אפשר להגיע למסקנה לפיה, אכן נרכשה קרקע בנפרד ושירותי בנייה בנפרד.

וכלשון בית המשפט:

"אף על פי כן סבורני, כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, מובילה הצטברותן של האינדיקציות יחד לכלל מסקנה מסתברת לפיה יש לראות בעסקה בין המוכרות למשתכנים כעסקה למכירת דירות."

ולסיכום נאמר בבהירות כי אין בהלכה זו בכדי לסתום את הגולל בפני קבוצות הרכישה, להפך, יש בה בהחלט קווים מנחים איך עושים זאת נכון, ואין לנו אלא להצר על כך, שבחר מי שבחר להוביל דווקא מקרה בעל נסיבות בעיתיות שכאלו לפתחו של בית המשפט העליון, והכרעתו זו תעמוד כעננה בפני קבוצות הרכישה שהתארגנו ויתארגנו באופן נכון ואמיתי.

מצאנו לנכון לציין כי במתכוון או שלא, רשויות המס לא ניסו לטעון כי המוכרים שמכרו דירות על הנייר כפסיקת ביהמ"ש העליון, הינם בעצם קבלנים וכי אמורים להתחייב במס פירותי ולא מס שבח. מובן כי בהתאם לכך, סוגיית המע"מ כלל לא עלתה…

מאידך נציין את דברי ביהמ"ש כי מנהל מיסוי מקרקעין אישר בפניו כי יהיה מוכן לדון עם בעלי הקרקע, בניכוי עלויות הבניה, בחישוב שבח המקרקעין כאמור, וכן בעצם דרישתם החלופית של המוכרים שהינם "מוסד ציבורי" , לפטור ממס שבח בהתאם לסעיף 61 לחוק.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי כהן או לרו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.

בהמשך לסאגה המשפטית הבלתי נגמרת בסוגיית קבוצות הרכישה (ראה מבזק מס מספר 252 מיום 02.05.08) פורסם ביום 4.2.2009 פס"ד נוסף בבית המשפט העליון בעניין רמת ויז'ניץ ואחרים. במקרה דנן נחתמו הסכמים פורמליים למכירת קרקע בין הבעלים למשתכנים (54 במספר), והסכמי שרותי בניה בין המשתכנים לבין הקבלן, כשבתווך גורם מארגן "שקוף". ביהמ"ש קבע כי בנסיבות מערכת הסכמים שהתקיימה, בין בעלי מקרקעין, הגורם המארגן ורוכשי הדירות תחשב העסקה למכירתן של דירות מגורים "על הנייר" ע"י הבעלים,  ולא כעסקה של רכישת קרקע מבעלי המקרקעין ורכישת שירותי בנייה מהקבלן המבצע.

כידוע, השאלה המרכזית היא האם נמכרו דירות או נמכרה קרקע בנפרד ושירותי בנייה בנפרד משפיעה הן על חבות במס רכישה בידי רוכשי הדירות והן על חבויות במס שבח ומס מכירה בידי מוכרי הקרקע או דירות המגורים בידי מוכרי הקרקע. יתכן כמובן שלהכרעה זו השפעות גם על חבויות המע"מ.

כבר כאן נציין, כי בית המשפט העליון הכריע כי בנסיבות המיוחדות המתוארות במקרה זה, אין המדובר בעסקה של רכישת קרקע ושירותי בנייה בנפרד, אלא בעסקה של רכישת דירות מגורים "על הנייר". פסק הדין כולו נשען על מערכת החוזים הספציפית שנכרתה בין כל הגורמים ומגיע למסקנה, כי בשל אותה מערכת הסכמים ואותן עובדות, אין מנוס מהכרעה כי הצורה הפורמאלית שבה נבנתה העסקה אינה מעידה על מהותה הכלכלית האמיתית של העסקה ולפיכך יש לראות את העסקה כמכר של דירות "על הנייר".

נבחן אם כן, מהי אותה מערכת עובדות אשר הובילו את בית המשפט להכרעה זו, ומכאן למעשה נלמד איך לא בונים קבוצת רכישה.

1. "הגורם המארגן" היה למעשה בשלביו הראשונים של הפרויקט, השלוח של בעלי הקרקע ולא של בעלי הדירות, ורק מאוחר יותר כאורגן של  המשתכנים. ביהמ"ש ראה אותו כמתנדב או כשלוח של בעל הקרקע, ולכן "הוצא מהתמונה".
2. חלק מן האורגנים של "הגורם המארגן" "זוהו" עם בעלי הקרקע עצמם שכן הייתה להם אותה כתובת ואותו מספר טלפון.
3. תניות במסגרת המערכת החוזית לפיהן הבעלות בקרקע תועבר לרוכשי הדירות רק בתום תקופת הבנייה.
4. תניות במסגרת המערכת החוזית לפיהן רוכש דירות אשר לא יעמוד בהתחייבויותיו לקבלן, עסקת רכישת הקרקע עצמה לא תצא לפועל.
5. העובדה שחלק מרוכשי הדירות הצטרפו למערכת החוזית רק לאחר שהבנייה הייתה בשלב מתקדם.
6. העובדה כי ל"גורם המארגן" קיימת זכות להורות לקבלן לבנות  בניין נוסף (בן 27 דירות, בנוסף ל- 54  הדירות שקיימות כבר).
7. לכל אלה נוספה העובדה כי המערערים בחרו שלא להעיד את אף לא משתכן אחד – מה שהוסיף לדעת בית המשפט נופך "מסתורין" על מהותה הכלכלית של העסקה.

נמצא אם כן כי בהתאם למסגרת העובדתית הקיימת אין ניתוק אמיתי במערכת החוזים אשר נכרתה בין בעלי הקרקע לגורם המארגן ולרוכשי הדירות ולפיכך בעסקה של מכירת דירות "על הנייר" עסקינן.

לדעתנו, מתוך פסק הדין עולה מפורשות כי מקום שבו קיים ניתוק מהותי לפיו הרוכשים קונים את הקרקע באופן אמיתי ומלא והגורם המארגן אינו קשור בבעלי המקרקעין ומקנה שירותיו רק לרוכשי הדירות, אפשר גם אפשר להגיע למסקנה לפיה, אכן נרכשה קרקע בנפרד ושירותי בנייה בנפרד.

וכלשון בית המשפט:

"אף על פי כן סבורני, כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, מובילה הצטברותן של האינדיקציות יחד לכלל מסקנה מסתברת לפיה יש לראות בעסקה בין המוכרות למשתכנים כעסקה למכירת דירות."

ולסיכום נאמר בבהירות כי אין בהלכה זו בכדי לסתום את הגולל בפני קבוצות הרכישה, להפך, יש בה בהחלט קווים מנחים איך עושים זאת נכון, ואין לנו אלא להצר על כך, שבחר מי שבחר להוביל דווקא מקרה בעל נסיבות בעיתיות שכאלו לפתחו של בית המשפט העליון, והכרעתו זו תעמוד כעננה בפני קבוצות הרכישה שהתארגנו ויתארגנו באופן נכון ואמיתי.

מצאנו לנכון לציין כי במתכוון או שלא, רשויות המס לא ניסו לטעון כי המוכרים שמכרו דירות על הנייר כפסיקת ביהמ"ש העליון, הינם בעצם קבלנים וכי אמורים להתחייב במס פירותי ולא מס שבח. מובן כי בהתאם לכך, סוגיית המע"מ כלל לא עלתה…

מאידך נציין את דברי ביהמ"ש כי מנהל מיסוי מקרקעין אישר בפניו כי יהיה מוכן לדון עם בעלי הקרקע, בניכוי עלויות הבניה, בחישוב שבח המקרקעין כאמור, וכן בעצם דרישתם החלופית של המוכרים שהינם "מוסד ציבורי" , לפטור ממס שבח בהתאם לסעיף 61 לחוק.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי כהן או לרו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.

היסוד העובדתי הנדרש הוכחה לעניין עבירה של שיבוש, הינו: עשייתו של כל דבר, מכל סוג שהוא, שיש בו למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין ואילו בהקשרו של היסוד הנפשי נקבע, כי המונח כוונה בסעיף החוק משמעותו, הוכחה כי המעשה המשבש נעשה מתוך שאיפה או מטרה להשיג את התכלית שהאיסור בסעיף חוק זה מנסה למנוע. לאמור, שאיפה לשיבוש הליך שיפוטי.

לא יהיה די בכך, שיוכח כי נאמרה לחוקר משטרה אמירת שקר ביודעין, אלא שיש להוכיח מודעות של נחקר לרלוונטיות של המידע הכוזב שמסר וציפיותיו כי דבר השקר עלול לפגוע בתכלית החקירה, כאפשרות קרובה לוודאי.

לעניינו של היסוד הנפשי בעבירה של הדחה בחקירה, יש להוכיח שתי דרישות. ראשית, כי הנאשם מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא אחר לידי מסירת עדות שקר, וכן יש להוכיח כי הנאשם ידע או האמין באי אמיתותה של ההודעה, כאשר היסוד העובדתי של עבירה זו כולל שתי חלופות התנהגותיות, "המניע" ו-"המנסה", המנסה להניע אדם שהתנהגות המניע זהה להתנהגות המשדל על פי סעיף 30 לחוק העונשין, לאמור, שידול של אחר למסור הודעת שקר. יש לאבחן בין שתי העבירות, שכן היסוד הנפשי הנדרש הוכחה על פי סעיף 245 לחוק – הדחה בחקירה, אינו זהה ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, שכן אין נדרשת בו הוכחת שאיפה למנוע או להכשיל את תהליך החקירה, זאת כשהערך המוגן בעבירה של הדחה בחקירה היא הסכנה שראה המחוקק בעצם המאמץ להניע אחר למסור הודעה שקרית. כאן החומרה נעוצה בהתנהגות המשדלת ודי להוכיח שאיפה להשגת המטרה של נשיאת הודעת שקר על ידי האחר (ראה סעיף 15 לכתב האישום)."למען ההמחשה להלן פס"ד אשר ניתן לאחרונה "ד אשר ניתן לאחרונה

לאחר תום ימי המעצר, שוחררעופר בביתהמשפט בתנאים מגבילים לפיהם בין היתר לא ישבש מהלכי חקירה, לא ישפיע על עדים ולא יטשטש ראיות.

כמפורט בהרחבה בכתב האישום ובפסק הדין, מרגע שחרורו של עופר ובניגוד לתנאיי השחרור, השפיע או ניסה להשפיע ביחד עם חברו החוקר הפרטי – נאשם 2, על עדים למתן עדות שקר וזאת  תוך שימוש באמצעים פסולים – דוגמת : איומים והצעה למתן טובת הנאה.

 לרלוונטיות של המידע הכוזב שמסר וציפיותיו כי דבר השקר עלול לפגוע בתכלית החקירה, כאפשרות קרובה לוודאי.

 לעניינו של היסוד הנפשי בעבירה של הדחה בחקירה, יש להוכיח שתי דרישות. ראשית, כי הנאשם מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא אחר לידי מסירת עדות שקר, וכן יש להוכיח כי הנאשם ידע או האמין באי אמיתותה של ההודעה, כאשר היסוד העובדתי של עבירה זו כולל שתי חלופות התנהגותיות, "המניע" ו-"המנסה", המנסה להניע אדם שהתנהגות המניע זהה להתנהגות המשדל על פי סעיף 30 לחוק העונשין, לאמור, שידול של אחר למסור הודעת שקר. יש לאבחן בין שתי העבירות, שכן היסוד הנפשי הנדרש הוכחה על פי סעיף 245 לחוק – הדחה בחקירה, אינו זהה ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, שכן אין נדרשת בו הוכחת שאיפה למנוע או להכשיל את תהליך החקירה, זאת כשהערך המוגן בעבירה של הדחה בחקירה היא הסכנה שראה המחוקק בעצם המאמץ להניע אחר למסור הודעה שקרית. כאן החומרה נעוצה בהתנהגות המשדלת ודי להוכיח שאיפה להשגת המטרה של נשיאת הודעת שקר על ידי האחר (ראה סעיף 15 לכתב האישום)."

בעניין שרייה עופר. עופר, זומן טלפונית לחקירה במשרדי מע"מ, בחשד שזייף שוברי תשלום מוטבעים בחותמת בנק הדואר לפיהן כאילו חברה שהקים שילמה מע"מ וזאת מבלי שהדבר ארע בפועל. חוקר מע"מ הודיע לעופר באותה שיחה טלפונית מהן החשדות נגדו – דבר שלא נהוג לעשות. בדר"כ החוקר אומר לחשוד : "תגיע ואסביר לך…". עופר, אשר הגיע להסדר על שלטונות מע"מ לגבי חובותיו, "שילם" את חובו בתשלומים באמצעות שוברי תשלום, כאשר לאחר כל תשלום נהג להזין תדיר, באמצעות מכשיר הפקסימיליה, את שוברי התשלום אולם אלה לא נקלטו במחשבי מע"מ. משכך – הגיע עופר עם השוברים המקוריים – המזויפים, מעת לעת,  למשרדי מע"מ, ולאחר בדיקתם הראשונית עלתה סברה לפיה קיימת בעיה טכנית במחשבי מע"מ, בגינה לא נקלטים התשלומים.

כשעלה בלבם של חוקרי מע"מ חשד שהבעיה לא במחשב אלא בשוברים, זומן עופר למשרדי מע"מ, וכפי שתיאר זאת בעדותו : "ב – 27 למאי, שעות הצהריים, התקשר אלי צביקה שמש למכשיר הסלולארי, מבקש ממני להגיע לתחנה, כשהוא יודע להגיד לי בטלפון כבר שהשוברים מזוייפים. השוברים שהעברתי אליהם מזוייפים ואני מתבקש להגיע לתחנת מע"מ בנתניה. שאלתי אותו, מה, מה אתה מדבר, מה מזוייף. ואז הוא ידע להגיד לי ששמות הסניפים או הסניפים שמוטבעים על גבי השוברים לא קיימים. סניפי הדואר לא קיימים."

מייד לאחר הזימון הטלפוני נפגש עופר עם מר שמשון נעמאט, כאשר השניים מתאמים גרסאות.לאחר פגישתם, הגיע עופר למשרדי מע"מ, שם מסר גירסה ראשונית לפיה שמשון שילם או היה אמור לשלם את שוברי המע"מ. לאחר החקירה הראשונית ערכו חוקרי מע"מ חיפושים במקום עסקו ומשם נלקח להמשך חקירה אשר במהלכה נעצר בהסכמה לארבעה ימים.

תוצאת פס"ד הדין עונשים כבדים לשני הנאשמים בין השאר, בגין שיבוש הליכי משפט.

המלצתנו, לא להוסיף חטא על פשע. אדם אשר נחשד בעבירות מס, יתכן ובסופו של יום לא יהיו די ראיות להעמידו לדין בגין עבירות המס אבל יועמד לדין בגין שיבוש מהלכי משפט/חקירה – עבירה על חוק העונשין, חוק שאינו מכיר את מוסד הכופר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.

היסוד העובדתי הנדרש הוכחה לעניין עבירה של שיבוש, הינו: עשייתו של כל דבר, מכל סוג שהוא, שיש בו למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין ואילו בהקשרו של היסוד הנפשי נקבע, כי המונח כוונה בסעיף החוק משמעותו, הוכחה כי המעשה המשבש נעשה מתוך שאיפה או מטרה להשיג את התכלית שהאיסור בסעיף חוק זה מנסה למנוע. לאמור, שאיפה לשיבוש הליך שיפוטי.

לא יהיה די בכך, שיוכח כי נאמרה לחוקר משטרה אמירת שקר ביודעין, אלא שיש להוכיח מודעות של נחקר לרלוונטיות של המידע הכוזב שמסר וציפיותיו כי דבר השקר עלול לפגוע בתכלית החקירה, כאפשרות קרובה לוודאי.

לעניינו של היסוד הנפשי בעבירה של הדחה בחקירה, יש להוכיח שתי דרישות. ראשית, כי הנאשם מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא אחר לידי מסירת עדות שקר, וכן יש להוכיח כי הנאשם ידע או האמין באי אמיתותה של ההודעה, כאשר היסוד העובדתי של עבירה זו כולל שתי חלופות התנהגותיות, "המניע" ו-"המנסה", המנסה להניע אדם שהתנהגות המניע זהה להתנהגות המשדל על פי סעיף 30 לחוק העונשין, לאמור, שידול של אחר למסור הודעת שקר. יש לאבחן בין שתי העבירות, שכן היסוד הנפשי הנדרש הוכחה על פי סעיף 245 לחוק – הדחה בחקירה, אינו זהה ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, שכן אין נדרשת בו הוכחת שאיפה למנוע או להכשיל את תהליך החקירה, זאת כשהערך המוגן בעבירה של הדחה בחקירה היא הסכנה שראה המחוקק בעצם המאמץ להניע אחר למסור הודעה שקרית. כאן החומרה נעוצה בהתנהגות המשדלת ודי להוכיח שאיפה להשגת המטרה של נשיאת הודעת שקר על ידי האחר (ראה סעיף 15 לכתב האישום)."למען ההמחשה להלן פס"ד אשר ניתן לאחרונה "ד אשר ניתן לאחרונה

לאחר תום ימי המעצר, שוחררעופר בביתהמשפט בתנאים מגבילים לפיהם בין היתר לא ישבש מהלכי חקירה, לא ישפיע על עדים ולא יטשטש ראיות.

כמפורט בהרחבה בכתב האישום ובפסק הדין, מרגע שחרורו של עופר ובניגוד לתנאיי השחרור, השפיע או ניסה להשפיע ביחד עם חברו החוקר הפרטי – נאשם 2, על עדים למתן עדות שקר וזאת  תוך שימוש באמצעים פסולים – דוגמת : איומים והצעה למתן טובת הנאה.

 לרלוונטיות של המידע הכוזב שמסר וציפיותיו כי דבר השקר עלול לפגוע בתכלית החקירה, כאפשרות קרובה לוודאי.

 לעניינו של היסוד הנפשי בעבירה של הדחה בחקירה, יש להוכיח שתי דרישות. ראשית, כי הנאשם מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא אחר לידי מסירת עדות שקר, וכן יש להוכיח כי הנאשם ידע או האמין באי אמיתותה של ההודעה, כאשר היסוד העובדתי של עבירה זו כולל שתי חלופות התנהגותיות, "המניע" ו-"המנסה", המנסה להניע אדם שהתנהגות המניע זהה להתנהגות המשדל על פי סעיף 30 לחוק העונשין, לאמור, שידול של אחר למסור הודעת שקר. יש לאבחן בין שתי העבירות, שכן היסוד הנפשי הנדרש הוכחה על פי סעיף 245 לחוק – הדחה בחקירה, אינו זהה ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, שכן אין נדרשת בו הוכחת שאיפה למנוע או להכשיל את תהליך החקירה, זאת כשהערך המוגן בעבירה של הדחה בחקירה היא הסכנה שראה המחוקק בעצם המאמץ להניע אחר למסור הודעה שקרית. כאן החומרה נעוצה בהתנהגות המשדלת ודי להוכיח שאיפה להשגת המטרה של נשיאת הודעת שקר על ידי האחר (ראה סעיף 15 לכתב האישום)."

בעניין שרייה עופר. עופר, זומן טלפונית לחקירה במשרדי מע"מ, בחשד שזייף שוברי תשלום מוטבעים בחותמת בנק הדואר לפיהן כאילו חברה שהקים שילמה מע"מ וזאת מבלי שהדבר ארע בפועל. חוקר מע"מ הודיע לעופר באותה שיחה טלפונית מהן החשדות נגדו – דבר שלא נהוג לעשות. בדר"כ החוקר אומר לחשוד : "תגיע ואסביר לך…". עופר, אשר הגיע להסדר על שלטונות מע"מ לגבי חובותיו, "שילם" את חובו בתשלומים באמצעות שוברי תשלום, כאשר לאחר כל תשלום נהג להזין תדיר, באמצעות מכשיר הפקסימיליה, את שוברי התשלום אולם אלה לא נקלטו במחשבי מע"מ. משכך – הגיע עופר עם השוברים המקוריים – המזויפים, מעת לעת,  למשרדי מע"מ, ולאחר בדיקתם הראשונית עלתה סברה לפיה קיימת בעיה טכנית במחשבי מע"מ, בגינה לא נקלטים התשלומים.

כשעלה בלבם של חוקרי מע"מ חשד שהבעיה לא במחשב אלא בשוברים, זומן עופר למשרדי מע"מ, וכפי שתיאר זאת בעדותו : "ב – 27 למאי, שעות הצהריים, התקשר אלי צביקה שמש למכשיר הסלולארי, מבקש ממני להגיע לתחנה, כשהוא יודע להגיד לי בטלפון כבר שהשוברים מזוייפים. השוברים שהעברתי אליהם מזוייפים ואני מתבקש להגיע לתחנת מע"מ בנתניה. שאלתי אותו, מה, מה אתה מדבר, מה מזוייף. ואז הוא ידע להגיד לי ששמות הסניפים או הסניפים שמוטבעים על גבי השוברים לא קיימים. סניפי הדואר לא קיימים."

מייד לאחר הזימון הטלפוני נפגש עופר עם מר שמשון נעמאט, כאשר השניים מתאמים גרסאות.לאחר פגישתם, הגיע עופר למשרדי מע"מ, שם מסר גירסה ראשונית לפיה שמשון שילם או היה אמור לשלם את שוברי המע"מ. לאחר החקירה הראשונית ערכו חוקרי מע"מ חיפושים במקום עסקו ומשם נלקח להמשך חקירה אשר במהלכה נעצר בהסכמה לארבעה ימים.

תוצאת פס"ד הדין עונשים כבדים לשני הנאשמים בין השאר, בגין שיבוש הליכי משפט.

המלצתנו, לא להוסיף חטא על פשע. אדם אשר נחשד בעבירות מס, יתכן ובסופו של יום לא יהיו די ראיות להעמידו לדין בגין עבירות המס אבל יועמד לדין בגין שיבוש מהלכי משפט/חקירה – עבירה על חוק העונשין, חוק שאינו מכיר את מוסד הכופר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.