מבזק מס מספר 254 - 23.5.2008

כפי שדווחנו ע"י עמיתינו בבלגיה, פורסמה לאחרונה החלטת מיסוי (advanced ruling) באשר לסיווג הכנסה לעניין הדין הפנימי הבלגי ואמנות המס עליהן חתומה בלגיה. המדובר בהכנסה שהפיקה חברה לוקסמבורגית בשל החזקה בתעודות השתתפות בנדל"ן בבלגיה (Real Estate Certificate). ככלל, ניתן להשקיע בנדל"ן מניב בבלגיה באמצעות תעודת השתתפות סחירה (רשומה או למוכ"ז).

הדין הפנימי הבלגי (ובפרט, חקיקה משנת 2006 המסדירה הנפקת מכשירים פיננסיים לציבור), קובע שתעודות ההשתתפות מהוות מכשיר התחייבותי המעניק למחזיק בהן את הזכות להכנסות שוטפות ולהכנסות ממימוש נכס נדל"ן אחד או יותר, הכל בהתאם לנקוב בתעודת ההשתתפות בעת הנפקתה. רשות המסים הבלגית החילה את הסיווג האמור והגיעה למסקנה כי יש לסווג את הכנסת החברה הלוקסמבורגית כהכנסה מריבית הן לעניין הדין הפנימי והן לעניין האמנה ובכך אימצה גישה דומה של משרד האוצר הבלגי כפי שהובעה בעבר. לפיכך, מדובר למעשה בהלוואה משתתפת ברווחים: העברת סכום הקרן למשקיע תסווג כהחזר הלוואה ולא אמורה להתחייב במס בבלגיה ואילו הסכומים העודפים יסווגו כהכנסת ריבית החייבת במס מוגבל בבלגיה בדרך של ניכוי במקור.

לצורך המחשת היתרונות: החזקה ישירה של יחיד תושב ישראל בנכס נדל"ן מניב בבלגיה עשויה להתחייב במס בבלגיה כהכנסה רגילה, בשיעור של עד 56%. לעומת זאת, החזקה בתעודת השתתפות כאמור תתחייב במס בבלגיה בדרך של ניכוי במקור, בשיעור של 15% בלבד (בהתאם לדין המקומי בבלגיה ולהוראות האמנה למניעת מסי כפל בין ישראל לבלגיה).

ככלל, המס שנוכה במקור בבלגיה מותר כזיכוי כנגד חבות המס בישראל, ואולם כאן המקום להזהיר כי ע"פ שיטת הסלים הנהוגה בישראל באשר לזיכוי ממסי חוץ, רשות המס בישראל עלולה לשלול את הזיכוי ממס זר אם ההכנסה תסווג באופן שונה ע"י רשות המסים (קרי, סיווג כהכנסה מדמי שכירות או רווח הון, לפי העניין, ולא כהכנסת ריבית. גם במקרה של "תקלה" בשל סיווג שונה במדינת המקור (בלגיה) ובמדינת התושבות (ישראל), ניתן למצוא מזור, בין השאר, בהוראות האמנה לעניין הגדרת ריבית (סעיף 11(3) לאמנה המפנה לדין הפנימי של מדינת המקור). כמו כן, קיים נוהל של הליכי הסכמה הדדית בין הרשויות המוסמכות בבלגיה ובישראל (סעיף 25 לאמנה).

שימוש במבנה מס מושכל, כדוגמת השקעה באמצעות חברת החזקות תושבת האיחוד האירופי, עשוי להביא לכך שבניגוד להכנסת נדל"ן רגילה החייבת במס במדינת מקום הנכס, לא יוטל כלל מס בבלגיה בגין הכנסות מנדל"ן (בהנחה שמתקיימים התנאים הקבועים בדירקטיבה האירופית בדבר ריבית ותמלוגים).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעופר רחמני, עו"ד או גדי אלימי, עו"ד ורו"ח ממשרדנו.

כידוע, הפטור הניתן ליחיד במכירת דירת מגורים מזכה, בנסיבות מסוימות. הפטור ניתן במכירת דירת מגורים מזכה אחת ל- 4 שנים או אחת לשנה וחצי, במידה וזו דירתו היחידה, הכל במגבלות וע"פ הוראות פרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין.

הזכות לבקש הפטור ממס השבח במכירת דירת מגורים (במידה ועומד בכל התנאים הנדרשים ע"פ הדין) הינה זכות הנתונה לנישום והוא רשאי לוותר עליה ע"פ שיקול דעתו. סביר כי ינקוט בדרך זו כאשר, לדוגמא, הוא צופה כי יבקש פטור בעסקה אחרת בה צפוי לו מס גבוה יותר.

בפסק דין ו"ע 8043/07 יצחק שטרן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (להלן: "המנהל") נמכרה דירת מגורים מזכה ע"י העורר, ביולי 2002. העורר לא ערך שומה עצמית אלא המציא נתונים כהצהרה בלבד, ולא ביקש פטור ממס במכירת הדירה, בהניחו שסכום המס לחיוב בעסקה נמוך, עקב עלויות פיתוח שנשא בהן. המנהל הוציא במאי 2003 שומה ובה לא קיבל את התמורה בעסקה וקבע כי שווי הדירה גבוה מהמוצהר. העורר הגיש השגה על החלטה זו "להשגה צרף טופס בקשה לפטור מתאריך ה- 11.7.2002, שהוא התאריך בו נמכרה הדירה הנ"ל". (נעיר כי מאוד מעניין מדוע הוחזק על ידו טופס חתום לבקשת פטור הנושא תאריך של יום מכירת הדירה בעוד הינו מגיש למנהל נתונים להוצאת שומה חייבת, אמנם נמוכה). בדיון בהשגה נדרש העורר להציג מסמכים ובסופו הוענק לעורר פטור ממס שבח כמבוקשו באחרונה , כששווי הדירה נקבע ע"פ המוצהר, בראשונה.
4 שנים פחות שבוע (!!) מיום מכירת הדירה שלעיל, בשנת 2006, מכר העורר דירת מגורים מזכה נוספת. בקשתו לפטור ממס בגין מכירת דירה זו נדחתה ולפיכך ביקש העורר מהמנהל, בהסתמך על סעיף 85 לחוק, לתקן את השומה שקבע בגין הדירה הראשונה, לחייבו במס שבח בגין דירה זו, ולהתיר לו פטור ממס בגין הדירה השנייה שנמכרה.
בהחלטתה קובעת ועדת הערר כי:"עצם העובדה כי בהחלטה בהשגה חזר בו המנהל ואישר את שווי המכירה של הדירה הראשונה הינה בבחינת עובדה חדשה שנתגלתה ובשל כך מוצדקת בקשת פתיחת אותה השומה.
ובלשון הוועדה:"בהחלטתו בהשגה מה- 23.6.2004 שינה המשיב את עמדתו וקיבל את השווי המוצהר…, משמע המשיב שוכנע שהתמורה …נקבעה בתום לב… וכי המשיב טעה בקובעו בשלב הראשוני… שינוי זה משליך גם על גובה המס המצריך שינוי. לכן צותדקת היתה הבקשה לפתיחת השומה ולתיקונה בהתאם לסעיף 85 לחוק." "קבלת השווי המוצהר על ידי המשיב בהחלטתו בהשגה היא בבחינת גלוי עובדה חדשה העשויה לשנות את סכום המס. אין חולק כי שווי המכירה של הדירה הנ"ל רלוונטי ומהווה נתון חשוב בשומת מס השבח…"

לפיכך, בהתאם לסעיף 85(1) לחוק מיסוי מקרקעין מאפשרת ועדת ערר לעורר להמיר הפטור במכירת הדירה הראשונה בחיוב במס ולבקש פטור ממס במכירת הדירה השניה.

לדעתנו נפלה שגגה תחת ביהמ"ש בפרשנותו לסעיף 85 לחוק:
סעיף 85 לחוק קובע:

"המנהל רשאי בין ביזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה…תוך ארבע שנים מיום שנעשתה, בכל אחד מהמקרים הבאים:

(1)נתגלו עובדות חדשות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בידי המנהל, בעת עשיית השומה, לחייב במס או לשנות את סכום המס;
(2)המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה שהיה בה כדי לשנות את סכום המס אולמנוע תשלום מס;
(3)נתגלתה טעות בשומה."על פניו עולה כי פרשנות הסעיף הינה כי אם ביום מסויים נתגלתה טעות או נתגלו עובדות חדשות וכד' וטרם חלפו ארבע שנים מיום שנעשתה השומה, הרי רשאי המנהל לתקנה ביוזמתו או ביוזמת הנישום.
במקרה דנן עניין שינוי שווי המכירה וכד' הינו אולי עובדה חדשה , אך זו נתגלתה כבר במועד ההחלטה בהשגה, ביוני 2004 !!!, אין משמעות הסעיף כי לאחר "שנתגלתה" טעות או עובדה "חדשה", יכול הנישום להמתין עד ארבע שנים מיום עשיית השומה, ובמקרה דנן בינואר 2007, רק אז לבקש פתיחתה!!
(הועדה לא דנה כלל בעניין מכר הדירה החדשה, שמא "תקלת" חבות המס בגינה הינה בגדר "טעות" או עובדה חדשה").

כידוע, הפטור הניתן ליחיד במכירת דירת מגורים מזכה, בנסיבות מסוימות. הפטור ניתן במכירת דירת מגורים מזכה אחת ל- 4 שנים או אחת לשנה וחצי, במידה וזו דירתו היחידה, הכל במגבלות וע"פ הוראות פרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין.

הזכות לבקש הפטור ממס השבח במכירת דירת מגורים (במידה ועומד בכל התנאים הנדרשים ע"פ הדין) הינה זכות הנתונה לנישום והוא רשאי לוותר עליה ע"פ שיקול דעתו. סביר כי ינקוט בדרך זו כאשר, לדוגמא, הוא צופה כי יבקש פטור בעסקה אחרת בה צפוי לו מס גבוה יותר.

בפסק דין ו"ע 8043/07 יצחק שטרן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (להלן: "המנהל") נמכרה דירת מגורים מזכה ע"י העורר, ביולי 2002. העורר לא ערך שומה עצמית אלא המציא נתונים כהצהרה בלבד, ולא ביקש פטור ממס במכירת הדירה, בהניחו שסכום המס לחיוב בעסקה נמוך, עקב עלויות פיתוח שנשא בהן. המנהל הוציא במאי 2003 שומה ובה לא קיבל את התמורה בעסקה וקבע כי שווי הדירה גבוה מהמוצהר. העורר הגיש השגה על החלטה זו "להשגה צרף טופס בקשה לפטור מתאריך ה- 11.7.2002, שהוא התאריך בו נמכרה הדירה הנ"ל". (נעיר כי מאוד מעניין מדוע הוחזק על ידו טופס חתום לבקשת פטור הנושא תאריך של יום מכירת הדירה בעוד הינו מגיש למנהל נתונים להוצאת שומה חייבת, אמנם נמוכה). בדיון בהשגה נדרש העורר להציג מסמכים ובסופו הוענק לעורר פטור ממס שבח כמבוקשו באחרונה , כששווי הדירה נקבע ע"פ המוצהר, בראשונה.
4 שנים פחות שבוע (!!) מיום מכירת הדירה שלעיל, בשנת 2006, מכר העורר דירת מגורים מזכה נוספת. בקשתו לפטור ממס בגין מכירת דירה זו נדחתה ולפיכך ביקש העורר מהמנהל, בהסתמך על סעיף 85 לחוק, לתקן את השומה שקבע בגין הדירה הראשונה, לחייבו במס שבח בגין דירה זו, ולהתיר לו פטור ממס בגין הדירה השנייה שנמכרה.
בהחלטתה קובעת ועדת הערר כי:"עצם העובדה כי בהחלטה בהשגה חזר בו המנהל ואישר את שווי המכירה של הדירה הראשונה הינה בבחינת עובדה חדשה שנתגלתה ובשל כך מוצדקת בקשת פתיחת אותה השומה.
ובלשון הוועדה:"בהחלטתו בהשגה מה- 23.6.2004 שינה המשיב את עמדתו וקיבל את השווי המוצהר…, משמע המשיב שוכנע שהתמורה …נקבעה בתום לב… וכי המשיב טעה בקובעו בשלב הראשוני… שינוי זה משליך גם על גובה המס המצריך שינוי. לכן צותדקת היתה הבקשה לפתיחת השומה ולתיקונה בהתאם לסעיף 85 לחוק." "קבלת השווי המוצהר על ידי המשיב בהחלטתו בהשגה היא בבחינת גלוי עובדה חדשה העשויה לשנות את סכום המס. אין חולק כי שווי המכירה של הדירה הנ"ל רלוונטי ומהווה נתון חשוב בשומת מס השבח…"

לפיכך, בהתאם לסעיף 85(1) לחוק מיסוי מקרקעין מאפשרת ועדת ערר לעורר להמיר הפטור במכירת הדירה הראשונה בחיוב במס ולבקש פטור ממס במכירת הדירה השניה.

לדעתנו נפלה שגגה תחת ביהמ"ש בפרשנותו לסעיף 85 לחוק:
סעיף 85 לחוק קובע:

"המנהל רשאי בין ביזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה…תוך ארבע שנים מיום שנעשתה, בכל אחד מהמקרים הבאים:

(1)נתגלו עובדות חדשות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בידי המנהל, בעת עשיית השומה, לחייב במס או לשנות את סכום המס;
(2)המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה שהיה בה כדי לשנות את סכום המס אולמנוע תשלום מס;
(3)נתגלתה טעות בשומה."על פניו עולה כי פרשנות הסעיף הינה כי אם ביום מסויים נתגלתה טעות או נתגלו עובדות חדשות וכד' וטרם חלפו ארבע שנים מיום שנעשתה השומה, הרי רשאי המנהל לתקנה ביוזמתו או ביוזמת הנישום.
במקרה דנן עניין שינוי שווי המכירה וכד' הינו אולי עובדה חדשה , אך זו נתגלתה כבר במועד ההחלטה בהשגה, ביוני 2004 !!!, אין משמעות הסעיף כי לאחר "שנתגלתה" טעות או עובדה "חדשה", יכול הנישום להמתין עד ארבע שנים מיום עשיית השומה, ובמקרה דנן בינואר 2007, רק אז לבקש פתיחתה!!
(הועדה לא דנה כלל בעניין מכר הדירה החדשה, שמא "תקלת" חבות המס בגינה הינה בגדר "טעות" או עובדה חדשה").

בסוגיית חשבוניות פיקטיביות זוכו בעבר בביהמ"ש השלום, ה"ה לוי שלמה ולוי יוסף מי שהיו המנהלים הפעילים בשתי חברות העוסקות באספקת שירותי ניקיון ותחזוקה לגופים שונים (להלן: "י.א.מ."), מעבירה לפיה ניהלו פנקסי חשבונות כוזבים, ניכו תשומות שלא כדין והשתמשו במרמה ערמה ותחבולה ע"מ להתחמק מתשלום מס ערך מוסף המוטל עליהם. אליבא ד'כב' השופט דן מור

על הכרעת דין זו הוגש ערעור, ע"י המדינה, ובתאריך 12.05.08,המתורגמנית שהוזמנה בתחילת חקירתו של גלידר לא נכחה לאורך כל הדיון (ומשכך, קבע ביהמ"ש קמא כי אמרתו של גלידר חסרת כל משקל) וכן מהסיבה שסטוויסקי איננו שולט בשפה העברית ולא יכול היה לאבחן בין משמעות דבריו בעת חקירתו למשמעות שהחוקר ניסה למצוא בהם וכי מסר את אמרתו בחקירה מתוך רצון לרצות את חוקריו."
כב' השופט ברוך לא הסכים עם קביעתו של כב' השופט מור וכך כתב: "חקירתו של גלידר נעשתה אמנם בשפה העברית, אך לא נטען בשום שלב כי גלידר אינו מבין עברית. הודעתו, לאחר שנמסרה על ידו, הוקראה לו ע"י החוקר ורק אז נתבקשה חתימתו (אין טענה אחרת). כאמור, לא הוכח ע"י ב"כ המשיבים כי על העדים הופעל לחץ כלשהו בעת חקירתם וטענתו היחידה הייתה כי גלידר חתם על הודעה שאינו הבין את פשרה. המערערת הפנתה בהודעת הערעור לסעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002, לפיו: "חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים." כאמור, לא נקבע בחוק כי על החשוד הנחקר לדעת קרוא וכתוב בשפה בה נחקר אך יחד עם זאת נקבע בסעיף 8 (2) לאותו החוק כי: "לא ניתן לתעד בכתב חקירתו של חשוד בשפה שבה היא מתנהלת, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי; ואולם אם התנהלה החקירה בשפת סימנים, תתועד בתיעוד חזותי בלבד; "ובסעיף 10 (3) לחוק, העוסק בחקירת חשוד מחוץ לתחנת הפך ביהמ"ש המחוזי בת"א בשבתו כביהמ"ש לערעורים פליליים את הכרעת הדין והרשיע את המעורבים. (ע"פ 071854/07, חב' י.א.מ. שירותי אבטחה, אחזקה וניקיון 1996 בע"מ ואח').
אחד העניינים להם התייחס כב' השופט ברוך בהכרעת הדין הינו – חקירה בשפתו של הנחקר: כך מהכרעת הדין: "ביהמ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי יש להעדיף את עדויותיהם של קבלני המשנה בביהמ"ש ולא במשרדי החקירות, בין היתר מהסיבה כי המשטרה, נקבע כי: "תועדה בכתב בלבד חקירתו של חשוד שאינו יודע קרוא וכתוב או שהוא אדם עם מוגבלות המקשה עליו להבין את התיעוד, ייקרא התיעוד בכתב בפניו ויוסבר לו האמור בו, לשם קיום הוראות סעיף 11."

בענייננו, קובע ביהמ"ש "גם אם חקירתו של גלידר לא תועדה בתיעוד חזותי, הרי שהיא הוקראה לו מיד עם סיומה ועליה הוא חתם. לא מצאתי, וגם לא נטען כך ע"י ב"כ המשיבים, ששחרורה של המתורגמנית באמצע חקירתו של גלידר בוצעה במזיד ומתוך כוונה "לסחוט" ממנו אמרות מפלילות. יחד עם זאת ההבדלים המהותיים בין דבריו בחקירה ובין דבריו בביהמ"ש אומרים דרשני ומשלא הסביר ביהמ"ש את הפערים ולא קבע קביעות שיש בהן להסביר את הפערים ובהנתן מצב העדים כפי שתואר לעיל, הרי שבכך שגה ביהמ"ש קמא."

מאחר ומדובר בהליך פלילי שתוצאותיו עלולות להיות שלילת חירותו של אדם, המלצתנו לשאוף שהחקירה תתנהל בשפתו של הנחקר, לרבות כתיבת ההודעה. כמו כן, לתעדה באודיו ו/או בווידיאו. במידה והנחקר לא מבין מה נאמר לו עליו לציין זאת בחקירה ולהקפיד שהערתו תירשם בגוף החקירה.  

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאבי שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.

בסוגיית חשבוניות פיקטיביות זוכו בעבר בביהמ"ש השלום, ה"ה לוי שלמה ולוי יוסף מי שהיו המנהלים הפעילים בשתי חברות העוסקות באספקת שירותי ניקיון ותחזוקה לגופים שונים (להלן: "י.א.מ."), מעבירה לפיה ניהלו פנקסי חשבונות כוזבים, ניכו תשומות שלא כדין והשתמשו במרמה ערמה ותחבולה ע"מ להתחמק מתשלום מס ערך מוסף המוטל עליהם. אליבא ד'כב' השופט דן מור

על הכרעת דין זו הוגש ערעור, ע"י המדינה, ובתאריך 12.05.08,המתורגמנית שהוזמנה בתחילת חקירתו של גלידר לא נכחה לאורך כל הדיון (ומשכך, קבע ביהמ"ש קמא כי אמרתו של גלידר חסרת כל משקל) וכן מהסיבה שסטוויסקי איננו שולט בשפה העברית ולא יכול היה לאבחן בין משמעות דבריו בעת חקירתו למשמעות שהחוקר ניסה למצוא בהם וכי מסר את אמרתו בחקירה מתוך רצון לרצות את חוקריו."
כב' השופט ברוך לא הסכים עם קביעתו של כב' השופט מור וכך כתב: "חקירתו של גלידר נעשתה אמנם בשפה העברית, אך לא נטען בשום שלב כי גלידר אינו מבין עברית. הודעתו, לאחר שנמסרה על ידו, הוקראה לו ע"י החוקר ורק אז נתבקשה חתימתו (אין טענה אחרת). כאמור, לא הוכח ע"י ב"כ המשיבים כי על העדים הופעל לחץ כלשהו בעת חקירתם וטענתו היחידה הייתה כי גלידר חתם על הודעה שאינו הבין את פשרה. המערערת הפנתה בהודעת הערעור לסעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002, לפיו: "חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים." כאמור, לא נקבע בחוק כי על החשוד הנחקר לדעת קרוא וכתוב בשפה בה נחקר אך יחד עם זאת נקבע בסעיף 8 (2) לאותו החוק כי: "לא ניתן לתעד בכתב חקירתו של חשוד בשפה שבה היא מתנהלת, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי; ואולם אם התנהלה החקירה בשפת סימנים, תתועד בתיעוד חזותי בלבד; "ובסעיף 10 (3) לחוק, העוסק בחקירת חשוד מחוץ לתחנת הפך ביהמ"ש המחוזי בת"א בשבתו כביהמ"ש לערעורים פליליים את הכרעת הדין והרשיע את המעורבים. (ע"פ 071854/07, חב' י.א.מ. שירותי אבטחה, אחזקה וניקיון 1996 בע"מ ואח').
אחד העניינים להם התייחס כב' השופט ברוך בהכרעת הדין הינו – חקירה בשפתו של הנחקר: כך מהכרעת הדין: "ביהמ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי יש להעדיף את עדויותיהם של קבלני המשנה בביהמ"ש ולא במשרדי החקירות, בין היתר מהסיבה כי המשטרה, נקבע כי: "תועדה בכתב בלבד חקירתו של חשוד שאינו יודע קרוא וכתוב או שהוא אדם עם מוגבלות המקשה עליו להבין את התיעוד, ייקרא התיעוד בכתב בפניו ויוסבר לו האמור בו, לשם קיום הוראות סעיף 11."

בענייננו, קובע ביהמ"ש "גם אם חקירתו של גלידר לא תועדה בתיעוד חזותי, הרי שהיא הוקראה לו מיד עם סיומה ועליה הוא חתם. לא מצאתי, וגם לא נטען כך ע"י ב"כ המשיבים, ששחרורה של המתורגמנית באמצע חקירתו של גלידר בוצעה במזיד ומתוך כוונה "לסחוט" ממנו אמרות מפלילות. יחד עם זאת ההבדלים המהותיים בין דבריו בחקירה ובין דבריו בביהמ"ש אומרים דרשני ומשלא הסביר ביהמ"ש את הפערים ולא קבע קביעות שיש בהן להסביר את הפערים ובהנתן מצב העדים כפי שתואר לעיל, הרי שבכך שגה ביהמ"ש קמא."

מאחר ומדובר בהליך פלילי שתוצאותיו עלולות להיות שלילת חירותו של אדם, המלצתנו לשאוף שהחקירה תתנהל בשפתו של הנחקר, לרבות כתיבת ההודעה. כמו כן, לתעדה באודיו ו/או בווידיאו. במידה והנחקר לא מבין מה נאמר לו עליו לציין זאת בחקירה ולהקפיד שהערתו תירשם בגוף החקירה.  

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאבי שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.