מבזק מס מספר 249 - 3.4.2008

בשנים האחרונות התפתחו בשוק תגמול העובדים מספר מכשירים נוספים על האופציות ו/או המניות המסורתיות. אחד ממכשירים אלו הינו יחידות ה- (Rsu (Restricted Stock Units שהוא למעשה, התחייבות להעניק מניה בעתיד, בתום תקופת זכאות מוגדרת מראש. בד"כ תקופת הזכאות נפרסת למספר שנים ובכל שנה יוקצו חלק יחסי מן המניות לעובד. התקשרות מסוג זה מקום שהעובד לא נדרש לכל תשלום בגין היחידה או המניה, היא למעשה דומה במהותה למתן אופציה הניתנת להמרה למניה, כאשר תוספת המימוש היא אפס. בראי המס על אף שכאמור המדובר במכשיר שבמהותו הוא זכות לקבל מניה, עמדת הרשות הינה כי מכשירים כגון זה דורשים החלטת מיסוי ע"מ שיכללו במסגרתו של סעיף 102.

לאחרונה פורסמה החלטת מיסוי 139/06 אשר הסדירה את השלכות המס, מקום שמדובר ביחידות שקיבלו עובדי חברה ישראלית למניות חברת האם הציבורית. במסגרת החלטת המיסוי נקבע בין היתר כי ניתן להפעיל על תוכנית מסוג זה את הוראותיו של סעיף 102 במסלול רווח הון (במגבלותיו של סעיף 102(ב)(3), לאור העובדה שבחברה ציבורית עסקינן).

בין היתר נקבע כי סכום שווה דיבידנד (dividend equivalent) שיקבלו מחזיקי היחידות עד תום תקופת ההבשלה, יחשב כהכנסת עבודה מחד, ויותר כהוצאה מאידך. נבהיר כי באשר ליחידות מסוג זה אין המדובר בדיבידנד רגיל, שכן מחזיק היחידה אינו זכאי כלל לדיבידנד כל עוד לא נתקבלה בידיו המניה. לפיכך הוא מקבל מעין פיצוי בגין דיבידנדים שקבלו יתר בעלי המניות בתקופה בה הוא אינו בעל מניה. לפיכך סכומים מסוג זה המתקבלים ע"י עובד כחלק מרווחי החברה הינם בבחינת בונוס, אשר בצדק נקבע לגביהם כי המדובר בהכנסת עבודה. אולם, החלטת המיסוי מתייחסת באופן זה רק ל"שווה הדיבידנדים" שיתקבלו עד לקבלת המניה בפועל, בלבד!!!

כלומר, מכאן ניתן להבין כי כאשר מדובר בדיבידנדים אשר נתקבלו בגין מניות בפועל ולא "שווה דיבידנד", אשר נובעים למעשה מזכויותיו של העובד כבעל מניות, אין לסווגם באופן זה הגם שמדובר במסלול פירותי ובודאי כאשר במסלול הוני עסקינן.

יתרה מזאת: יש לראות בסכומים אלו כדיבידנד לכל דבר ועניין שקיבל בעל מניות מתוקף החזקותיו במניות, לפיכך שיעור המס אשר יש להשית עליו הוא בהתאם לאמור בסעיף 125ב(1) לפקודה, דהיינו 20% מאחר והעובד אינו בגדר "בעל מניות מהותי".

יתכן (למרות שספק רב בליבנו) ויש לאבחן בין דיבידנדים שנתקבלו עד "תום התקופה" כהגדרתה בסעיף 102 לפקודה, לאלו שנתקבלו לאחר "תום התקופה", אך ודאי שיש לראות בדיבידנדים שנתקבלו לאחר "תום התקופה" כדיבידנד לכל דבר ועניין, מבלי לקשור לעובדה שדיבידנד זה מקורו במניות שנתקבלו בעבר בהתאם להוראות סעיף 102. לפיכך, יש לחייבו במס כאמור בסעיף 125ב(1) לפקודה.

קיימות השלכות רבות נוספות ואפשריות לסוגית דיבידנדים שנתקבלו בשל מניות 102, כגון מועד חובת הניכוי במקור, האם מועד ההעברה לנאמן או מועד ההעברה לעובד, האם ניתן להעביר לעובד את הדיבידנד לפני תום התקופה מבלי שזה יחשב להפרה (בהתאם לחוזר מ"ה 3/2003 הדבר אפשרי), במידה ונותרים כספים אצל הנאמן – מה דינה וסיווגה של התשואה עליהם ועוד…

לפרטים נוספים ניתן לפנות לישי כהן, רו"ח (משפטן) או לרונית בר, רו"ח ממשרדנו.

במבזק הקודם (מס' 248), סקרנו היבטי מס הכנסה הנובעים מפעילות חברות זרות ועובדיהן בישראל, תוך הצגת עמדת רשות המסים, כפי שהיא משתקפת בקובץ החלטות המיסוי שפורסם באחרונה. במבזק זה, נציג היבטים הנוגעים לפעילות חברות ממדינות שאינן מדינות אמנה, למיסוי עובדי חוץ הפועלים בישראל והיבטים אדמיניסטרטיביים.

החלטת מיסוי 109/06 עוסקת בחברה תושבת ישראל שהתקשרה בהסכם להענקת סיוע וייעוץ עם חברה זרה קשורה בקשר לפרויקט בניה המבוצע בישראל, הצפוי להמשך כ-18  חודשים. לשם ביצוע הפרויקט, יגיעו לישראל יחידים מטעם חברות בקבוצה, חלקם שכירים בחברות הקבוצה וחלקם קבלני משנה עצמאיים הפועלים כיחידים או באמצעות חברה. קיימים סממנים לכך שבין החברה הישראלית לבין היחידים תושבי החוץ מתקיימים יחסי עובד-מעביד.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי הכנסת עבודה של תושב מדינת אמנה תחויב במס בישראל כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין מעסיק תושב ישראל או כששכ"ע מנוכה מרווחי מוסד קבע של חברה זרה בישראל. זאת, ללא קשר לקיום "בסיס קבוע" (מבחן דומה במהותו למבחן מוסד הקבע) או לתקופת שהייתו בישראל. יחיד כאמור, המפיק הכנסות כעצמאי יחויב במס בישראל רק בהתקיים "בסיס קבוע", והינו כפוף לחובות דיווח (אף אם פועל באמצעות חברה זרה בשליטתו); לפיכך, יש לבחון היטב האם היחיד תושב החוץ מפיק הכנסתו כעצמאי או שמתקיימים יחסי עובד-מעביד.

בהחלטת המיסוי נקבע כי העובדים וקבלני המשנה יחשבו כעובדי החברה הישראלית או פועלים במוסד קבע של מעבידם בישראל (חיוב במס מלא), אך מנגד נקבעו הקלות במישור הפרוצדוראלי. כך נקבע שחברות הקבוצה, העובדים וקבלני המשנה לא יידרשו לפתוח תיק נישום ו/או תיק ניכויים בישראל, לא יידרשו למנות נציג בישראל, לא יחויבו בניהול פנקסים בישראל, בתשלום מקדמות ובהגשת דוחות שנתיים. החברה הישראלית תהא אחראית לניכוי מס במקור משכר העובדים וקבלני המשנה והעברתו לפקיד השומה במסגרת תיק הניכויים שלה. במקביל, נדרשה החברה הישראלית לשאת באחריות לתשלום המס החל על העובדים, קבלני המשנה ו/או חברות הקבוצה.

החלטת מיסוי 119/06 עניינה בחברה תושבת ישראל המשמשת כסוכנת של חברה בלתי קשורה תושבת מדינת אמנה, המוכרת זכויות המקנות הנחות צרכניות בארץ ובעולם ללקוחותיה (ישראלים וזרים) תמורת תשלום חד פעמי. החברה הישראלית מעניקה לחברה הזרה שירותי שיווק, גביה ודיווח (דיווחים שוטפים, דיווחים סטטיסטיים, חשבות וכיו"ב) בישראל, בתמורה לעמלה בשיטת Cost+. ע"פ עובדות הבקשה, החברה הישראלית אינה צד ישיר או עקיף להסכמים עם הלקוחות הישראלים, אין לה שיקול דעת לגבי תנאי ההתקשרות ואינה רשאית ליתן הנחות או לשנות דבר מההסכמים הסטנדרטיים, דבר הנמצא בסמכותה הבלעדית של החברה הזרה. החברה הישראלית מקבלת את ההסכמים מהחברה הזרה כשהם חתומים ומחתימה עליהם את הלקוחות הישראלים.

אף כי נראה שפעולות החברה הישראלית לא מקנות לה מעמד כ"סוכן תלוי" של החברה הזרה בישראל, נקבע כי פעילותה מהווה" מוסד קבע", לאור סמכויותיה להתקשר עם לקוחות בהסכמים מחייבים. עם זאת, לאור היקף סמכויותיה המוגבל ומידת הסיכון הנמוכה שבפעילותה, נקבע כי ייוחס רווח מוגבל למוסד הקבע בישראל. נראה כי בהחלטה זו ננקטה עמדה של "מוסד קבע לייט" באמצעות שילוב של החלת מבחן מוסד הקבע (שהינו בעל אופי של "הכול או כלום") וייחוס הכנסה למוסד הקבע בהתאם למידת העוצמה של מוסד הקבע, בדומה לאופן בו נהוג לייחס הכנסה על בסיס "מחירי העברה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לגדי אלימי, עו"ד ורו"ח או ללילך רובין – אשרוב, עו"ד ממשרדנו.

במבזק הקודם (מס' 248), סקרנו היבטי מס הכנסה הנובעים מפעילות חברות זרות ועובדיהן בישראל, תוך הצגת עמדת רשות המסים, כפי שהיא משתקפת בקובץ החלטות המיסוי שפורסם באחרונה. במבזק זה, נציג היבטים הנוגעים לפעילות חברות ממדינות שאינן מדינות אמנה, למיסוי עובדי חוץ הפועלים בישראל והיבטים אדמיניסטרטיביים.

החלטת מיסוי 109/06 עוסקת בחברה תושבת ישראל שהתקשרה בהסכם להענקת סיוע וייעוץ עם חברה זרה קשורה בקשר לפרויקט בניה המבוצע בישראל, הצפוי להמשך כ-18  חודשים. לשם ביצוע הפרויקט, יגיעו לישראל יחידים מטעם חברות בקבוצה, חלקם שכירים בחברות הקבוצה וחלקם קבלני משנה עצמאיים הפועלים כיחידים או באמצעות חברה. קיימים סממנים לכך שבין החברה הישראלית לבין היחידים תושבי החוץ מתקיימים יחסי עובד-מעביד.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי הכנסת עבודה של תושב מדינת אמנה תחויב במס בישראל כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין מעסיק תושב ישראל או כששכ"ע מנוכה מרווחי מוסד קבע של חברה זרה בישראל. זאת, ללא קשר לקיום "בסיס קבוע" (מבחן דומה במהותו למבחן מוסד הקבע) או לתקופת שהייתו בישראל. יחיד כאמור, המפיק הכנסות כעצמאי יחויב במס בישראל רק בהתקיים "בסיס קבוע", והינו כפוף לחובות דיווח (אף אם פועל באמצעות חברה זרה בשליטתו); לפיכך, יש לבחון היטב האם היחיד תושב החוץ מפיק הכנסתו כעצמאי או שמתקיימים יחסי עובד-מעביד.

בהחלטת המיסוי נקבע כי העובדים וקבלני המשנה יחשבו כעובדי החברה הישראלית או פועלים במוסד קבע של מעבידם בישראל (חיוב במס מלא), אך מנגד נקבעו הקלות במישור הפרוצדוראלי. כך נקבע שחברות הקבוצה, העובדים וקבלני המשנה לא יידרשו לפתוח תיק נישום ו/או תיק ניכויים בישראל, לא יידרשו למנות נציג בישראל, לא יחויבו בניהול פנקסים בישראל, בתשלום מקדמות ובהגשת דוחות שנתיים. החברה הישראלית תהא אחראית לניכוי מס במקור משכר העובדים וקבלני המשנה והעברתו לפקיד השומה במסגרת תיק הניכויים שלה. במקביל, נדרשה החברה הישראלית לשאת באחריות לתשלום המס החל על העובדים, קבלני המשנה ו/או חברות הקבוצה.

החלטת מיסוי 119/06 עניינה בחברה תושבת ישראל המשמשת כסוכנת של חברה בלתי קשורה תושבת מדינת אמנה, המוכרת זכויות המקנות הנחות צרכניות בארץ ובעולם ללקוחותיה (ישראלים וזרים) תמורת תשלום חד פעמי. החברה הישראלית מעניקה לחברה הזרה שירותי שיווק, גביה ודיווח (דיווחים שוטפים, דיווחים סטטיסטיים, חשבות וכיו"ב) בישראל, בתמורה לעמלה בשיטת Cost+. ע"פ עובדות הבקשה, החברה הישראלית אינה צד ישיר או עקיף להסכמים עם הלקוחות הישראלים, אין לה שיקול דעת לגבי תנאי ההתקשרות ואינה רשאית ליתן הנחות או לשנות דבר מההסכמים הסטנדרטיים, דבר הנמצא בסמכותה הבלעדית של החברה הזרה. החברה הישראלית מקבלת את ההסכמים מהחברה הזרה כשהם חתומים ומחתימה עליהם את הלקוחות הישראלים.

אף כי נראה שפעולות החברה הישראלית לא מקנות לה מעמד כ"סוכן תלוי" של החברה הזרה בישראל, נקבע כי פעילותה מהווה" מוסד קבע", לאור סמכויותיה להתקשר עם לקוחות בהסכמים מחייבים. עם זאת, לאור היקף סמכויותיה המוגבל ומידת הסיכון הנמוכה שבפעילותה, נקבע כי ייוחס רווח מוגבל למוסד הקבע בישראל. נראה כי בהחלטה זו ננקטה עמדה של "מוסד קבע לייט" באמצעות שילוב של החלת מבחן מוסד הקבע (שהינו בעל אופי של "הכול או כלום") וייחוס הכנסה למוסד הקבע בהתאם למידת העוצמה של מוסד הקבע, בדומה לאופן בו נהוג לייחס הכנסה על בסיס "מחירי העברה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לגדי אלימי, עו"ד ורו"ח או ללילך רובין – אשרוב, עו"ד ממשרדנו.

לפני מספר ימים, ניתנה הכרעת הדין בפרשה (מדינת ישראל נ' מרדכי כבירי ת"פ 2587/06), אשר דנה, בין היתר בשאלת הרצת מניות בכוונה להתחמק ממס (עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה) ובנוסף יצירת הלוואה במטרה להתחמק ממס.

לטענת התביעה,

הנאשם במרמה, ערמה או תחבולה בכדי להתחמק מתשלום מס, פעל למען העלאת מחיר הבורסה של מניות אשר היו בבעלותו לקראת תום שנת 2002 בכך שרכש מניות בחברה בשליטתו הנסחרת בבורסה, מתוך מניע להקטין את נטל המס, ב- 2 דרכים:

1. יצר עלות גבוהה בשל מניות שהוחזקו בידיו קודם לכן לצורך הקטנת נטל המס בעת מכירת המניות.
2. יצר הלוואת בעלים בסכום גבוה ככל הניתן בחברה שבבעלותו, שרכשה את המניות, זאת לצורך משיכת כספים דוגמת דיבידנדים מהחברה ללא תשלום מס אלא כהחזר הלוואה.

הנאשם זוכה מהטעמים הבאים:

רכישת מניות בשווי גבוה: הנאשם לא "השפיע בדרכי תרמית"

בנוסף קובע כב' השופט: "אין לטעון כי הרצת המניות, כביכול, הופכת לעבירת מס".

הלוואת בעלים:

אליבא ד'שופט מור "יצירת הלוואת הבעלים אינה עסקה בדויה אלא עסקה גלויה, המוכרת ע"פ עקרונות הניהול והרישום, המדווחת ממש כפי שבוצעה ובשער המניה בבורסה. האפשרות שבעתיד יחליט הנאשם על מכירת מניות החברה הנסחרת שבידי החברה שבבעלותו, ויעשה זאת, ולאחר מכן ימשוך את ההכנסה בהחזר הלוואות בעלים בפטור ממס, היא שעלולה להיחשב, עת תתבצע, כעסקה מלאכותית… רק אז יהיה פקיד השומה רשאי להפעיל את סמכותו לסיווג מחדש של העסקה.

מעניינת ואף אולי לא מובנת, קביעתו של כב' השופט לפיה "במצב דברים זה, כל שניתן לטעון כנגד הנאשם הינו אולי למעשי הכנה לעבירה עתידית בניגוד לסעיף 220(5) לפקודה, ואף זאת בהנחה כי אין מדובר אלא בתכנון מס לגיטימי, שזו, כאמור, דעתי, וכך רואה אני את הדברים."

בהתייחס לרישא של הפסקה הנ"ל, לדעתנו, סעיף 220 לפקודה הוא סעיף "התנהגותי" ולא סעיף "תוצאתי" ואין צורך שבסופו של יום אכן תהיה התחמקות ממס. די שקיימת הכוונה והיא

על השער המניה. ביהמ"ש מקבל את גרסת הנאשם לפיה רכש המניות מתוך מניע כלכלי טהור, שכן האמין ששווי המניות בבורסה נמוך ואינו משקף את שווי החברה. בנוסף, הנאשם רשם בספרי החברה את השער הנכון והמדויק בבורסה. יתרה מכך, אם היה נרשם שער אחר היה זה רישום "מוטה מהאמת, דובר שקר על עצמו". "הרישומים אינם מוטים ואינם כוזבים… אין ספק כי אין ענייננו בעסקה בדויה, ובמידה ופקיד השומה סובר כי העסקה מלאכותית, שמטרתה רק בשיקולי ממס, עליו לפעול לסיווג מחדש את העסקה…"

כבוד השופט ציין את האבחנה שבין הימנעות ממס והתחמקות ממס, תוך הפניה לע.פ 1182/99 הורביץ נ. מדינת ישראל, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"התחמקות ממס היא בלתי חוקית בעוד הימנעות ממס היא פרי תכנון מס לגיטימי. ההתחמקות ממס מצריכה בדרך כלל העלמה של עובדות אמיתיות ויצירת מצג שווא. הימנעות ממס היא גלויה, ידועה ומתבצעת במסגרת החוק".

"אין להרחיב את האחריות הפלילית על כל תכנון מס שאינו מלווה במעשים בלתי חוקיים, גם אם מלווה הוא במודעות לכך שקיימת שאלת מס".

להתחמק ממס. כאן אומר ביהמ"ש כי (אולי) יש מעשה הכנה לעבירה עתידית.

תמהנו: האם הדבר דומה להצהרת הון ראשונה שנישום נתבקש להגיש, בה מציין הנישום הון גדול יותר מהונו האמיתי, בכוונה שאם בעתיד לא ידווח על מלוא הכנסותיו, לא ייווצר לו גידול ההון בלתי מוסבר או שיזדקק לפחות הסברים ? .

בהכרעת הדין, ביהמ"ש מתייחס לשינוי חזית שעושה התביעה בנושא הלוואת הבעלים, ולהוספתו כמניע לתרמית בניירות הערך וככוונה עתידית להתחמק ממס. טענה זו נטענה לאחר הגשת כתב האישום. לטעמו של כב' השופט, "יש טעם לפגם בשינוי חזיתי שכזה, במהלך משפט פלילי. עקרון "המשפט ההוגן" – נפגע. הנאשם כלל לא נחקר ולא נשאל בנושא זה. ממילא אין בפני ביהמ"ש אלא את גרסת הנאשם בעדותו בפני לדברים אלו. ב"כ המאשימה אומנם מתעקשת לטעון כי לא כך הם הדברים, והנאשם נחקר בנושא הלוואת הבעלים… אך אינני מסכים לדבריה אלו."

יודגש, כי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, מאפשר להרשיע בעבירה ע"פ עובדות שלא נטענו בכתב האישום, בתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.

לפני מספר ימים, ניתנה הכרעת הדין בפרשה (מדינת ישראל נ' מרדכי כבירי ת"פ 2587/06), אשר דנה, בין היתר בשאלת הרצת מניות בכוונה להתחמק ממס (עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה) ובנוסף יצירת הלוואה במטרה להתחמק ממס.

לטענת התביעה,

הנאשם במרמה, ערמה או תחבולה בכדי להתחמק מתשלום מס, פעל למען העלאת מחיר הבורסה של מניות אשר היו בבעלותו לקראת תום שנת 2002 בכך שרכש מניות בחברה בשליטתו הנסחרת בבורסה, מתוך מניע להקטין את נטל המס, ב- 2 דרכים:

1. יצר עלות גבוהה בשל מניות שהוחזקו בידיו קודם לכן לצורך הקטנת נטל המס בעת מכירת המניות.
2. יצר הלוואת בעלים בסכום גבוה ככל הניתן בחברה שבבעלותו, שרכשה את המניות, זאת לצורך משיכת כספים דוגמת דיבידנדים מהחברה ללא תשלום מס אלא כהחזר הלוואה.

הנאשם זוכה מהטעמים הבאים:

רכישת מניות בשווי גבוה: הנאשם לא "השפיע בדרכי תרמית"

בנוסף קובע כב' השופט: "אין לטעון כי הרצת המניות, כביכול, הופכת לעבירת מס".

הלוואת בעלים:

אליבא ד'שופט מור "יצירת הלוואת הבעלים אינה עסקה בדויה אלא עסקה גלויה, המוכרת ע"פ עקרונות הניהול והרישום, המדווחת ממש כפי שבוצעה ובשער המניה בבורסה. האפשרות שבעתיד יחליט הנאשם על מכירת מניות החברה הנסחרת שבידי החברה שבבעלותו, ויעשה זאת, ולאחר מכן ימשוך את ההכנסה בהחזר הלוואות בעלים בפטור ממס, היא שעלולה להיחשב, עת תתבצע, כעסקה מלאכותית… רק אז יהיה פקיד השומה רשאי להפעיל את סמכותו לסיווג מחדש של העסקה.

מעניינת ואף אולי לא מובנת, קביעתו של כב' השופט לפיה "במצב דברים זה, כל שניתן לטעון כנגד הנאשם הינו אולי למעשי הכנה לעבירה עתידית בניגוד לסעיף 220(5) לפקודה, ואף זאת בהנחה כי אין מדובר אלא בתכנון מס לגיטימי, שזו, כאמור, דעתי, וכך רואה אני את הדברים."

בהתייחס לרישא של הפסקה הנ"ל, לדעתנו, סעיף 220 לפקודה הוא סעיף "התנהגותי" ולא סעיף "תוצאתי" ואין צורך שבסופו של יום אכן תהיה התחמקות ממס. די שקיימת הכוונה והיא

על השער המניה. ביהמ"ש מקבל את גרסת הנאשם לפיה רכש המניות מתוך מניע כלכלי טהור, שכן האמין ששווי המניות בבורסה נמוך ואינו משקף את שווי החברה. בנוסף, הנאשם רשם בספרי החברה את השער הנכון והמדויק בבורסה. יתרה מכך, אם היה נרשם שער אחר היה זה רישום "מוטה מהאמת, דובר שקר על עצמו". "הרישומים אינם מוטים ואינם כוזבים… אין ספק כי אין ענייננו בעסקה בדויה, ובמידה ופקיד השומה סובר כי העסקה מלאכותית, שמטרתה רק בשיקולי ממס, עליו לפעול לסיווג מחדש את העסקה…"

כבוד השופט ציין את האבחנה שבין הימנעות ממס והתחמקות ממס, תוך הפניה לע.פ 1182/99 הורביץ נ. מדינת ישראל, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"התחמקות ממס היא בלתי חוקית בעוד הימנעות ממס היא פרי תכנון מס לגיטימי. ההתחמקות ממס מצריכה בדרך כלל העלמה של עובדות אמיתיות ויצירת מצג שווא. הימנעות ממס היא גלויה, ידועה ומתבצעת במסגרת החוק".

"אין להרחיב את האחריות הפלילית על כל תכנון מס שאינו מלווה במעשים בלתי חוקיים, גם אם מלווה הוא במודעות לכך שקיימת שאלת מס".

להתחמק ממס. כאן אומר ביהמ"ש כי (אולי) יש מעשה הכנה לעבירה עתידית.

תמהנו: האם הדבר דומה להצהרת הון ראשונה שנישום נתבקש להגיש, בה מציין הנישום הון גדול יותר מהונו האמיתי, בכוונה שאם בעתיד לא ידווח על מלוא הכנסותיו, לא ייווצר לו גידול ההון בלתי מוסבר או שיזדקק לפחות הסברים ? .

בהכרעת הדין, ביהמ"ש מתייחס לשינוי חזית שעושה התביעה בנושא הלוואת הבעלים, ולהוספתו כמניע לתרמית בניירות הערך וככוונה עתידית להתחמק ממס. טענה זו נטענה לאחר הגשת כתב האישום. לטעמו של כב' השופט, "יש טעם לפגם בשינוי חזיתי שכזה, במהלך משפט פלילי. עקרון "המשפט ההוגן" – נפגע. הנאשם כלל לא נחקר ולא נשאל בנושא זה. ממילא אין בפני ביהמ"ש אלא את גרסת הנאשם בעדותו בפני לדברים אלו. ב"כ המאשימה אומנם מתעקשת לטעון כי לא כך הם הדברים, והנאשם נחקר בנושא הלוואת הבעלים… אך אינני מסכים לדבריה אלו."

יודגש, כי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, מאפשר להרשיע בעבירה ע"פ עובדות שלא נטענו בכתב האישום, בתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.