במבזק הקודם (מס' 248), סקרנו היבטי מס הכנסה הנובעים מפעילות חברות זרות ועובדיהן בישראל, תוך הצגת עמדת רשות המסים, כפי שהיא משתקפת בקובץ החלטות המיסוי שפורסם באחרונה. במבזק זה, נציג היבטים הנוגעים לפעילות חברות ממדינות שאינן מדינות אמנה, למיסוי עובדי חוץ הפועלים בישראל והיבטים אדמיניסטרטיביים.

החלטת מיסוי 109/06 עוסקת בחברה תושבת ישראל שהתקשרה בהסכם להענקת סיוע וייעוץ עם חברה זרה קשורה בקשר לפרויקט בניה המבוצע בישראל, הצפוי להמשך כ-18  חודשים. לשם ביצוע הפרויקט, יגיעו לישראל יחידים מטעם חברות בקבוצה, חלקם שכירים בחברות הקבוצה וחלקם קבלני משנה עצמאיים הפועלים כיחידים או באמצעות חברה. קיימים סממנים לכך שבין החברה הישראלית לבין היחידים תושבי החוץ מתקיימים יחסי עובד-מעביד.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי הכנסת עבודה של תושב מדינת אמנה תחויב במס בישראל כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין מעסיק תושב ישראל או כששכ"ע מנוכה מרווחי מוסד קבע של חברה זרה בישראל. זאת, ללא קשר לקיום "בסיס קבוע" (מבחן דומה במהותו למבחן מוסד הקבע) או לתקופת שהייתו בישראל. יחיד כאמור, המפיק הכנסות כעצמאי יחויב במס בישראל רק בהתקיים "בסיס קבוע", והינו כפוף לחובות דיווח (אף אם פועל באמצעות חברה זרה בשליטתו); לפיכך, יש לבחון היטב האם היחיד תושב החוץ מפיק הכנסתו כעצמאי או שמתקיימים יחסי עובד-מעביד.

בהחלטת המיסוי נקבע כי העובדים וקבלני המשנה יחשבו כעובדי החברה הישראלית או פועלים במוסד קבע של מעבידם בישראל (חיוב במס מלא), אך מנגד נקבעו הקלות במישור הפרוצדוראלי. כך נקבע שחברות הקבוצה, העובדים וקבלני המשנה לא יידרשו לפתוח תיק נישום ו/או תיק ניכויים בישראל, לא יידרשו למנות נציג בישראל, לא יחויבו בניהול פנקסים בישראל, בתשלום מקדמות ובהגשת דוחות שנתיים. החברה הישראלית תהא אחראית לניכוי מס במקור משכר העובדים וקבלני המשנה והעברתו לפקיד השומה במסגרת תיק הניכויים שלה. במקביל, נדרשה החברה הישראלית לשאת באחריות לתשלום המס החל על העובדים, קבלני המשנה ו/או חברות הקבוצה.

החלטת מיסוי 119/06 עניינה בחברה תושבת ישראל המשמשת כסוכנת של חברה בלתי קשורה תושבת מדינת אמנה, המוכרת זכויות המקנות הנחות צרכניות בארץ ובעולם ללקוחותיה (ישראלים וזרים) תמורת תשלום חד פעמי. החברה הישראלית מעניקה לחברה הזרה שירותי שיווק, גביה ודיווח (דיווחים שוטפים, דיווחים סטטיסטיים, חשבות וכיו"ב) בישראל, בתמורה לעמלה בשיטת Cost+. ע"פ עובדות הבקשה, החברה הישראלית אינה צד ישיר או עקיף להסכמים עם הלקוחות הישראלים, אין לה שיקול דעת לגבי תנאי ההתקשרות ואינה רשאית ליתן הנחות או לשנות דבר מההסכמים הסטנדרטיים, דבר הנמצא בסמכותה הבלעדית של החברה הזרה. החברה הישראלית מקבלת את ההסכמים מהחברה הזרה כשהם חתומים ומחתימה עליהם את הלקוחות הישראלים.

אף כי נראה שפעולות החברה הישראלית לא מקנות לה מעמד כ"סוכן תלוי" של החברה הזרה בישראל, נקבע כי פעילותה מהווה" מוסד קבע", לאור סמכויותיה להתקשר עם לקוחות בהסכמים מחייבים. עם זאת, לאור היקף סמכויותיה המוגבל ומידת הסיכון הנמוכה שבפעילותה, נקבע כי ייוחס רווח מוגבל למוסד הקבע בישראל. נראה כי בהחלטה זו ננקטה עמדה של "מוסד קבע לייט" באמצעות שילוב של החלת מבחן מוסד הקבע (שהינו בעל אופי של "הכול או כלום") וייחוס הכנסה למוסד הקבע בהתאם למידת העוצמה של מוסד הקבע, בדומה לאופן בו נהוג לייחס הכנסה על בסיס "מחירי העברה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לגדי אלימי, עו"ד ורו"ח או ללילך רובין – אשרוב, עו"ד ממשרדנו.