בשנים האחרונות התפתחו בשוק תגמול העובדים מספר מכשירים נוספים על האופציות ו/או המניות המסורתיות. אחד ממכשירים אלו הינו יחידות ה- (Rsu (Restricted Stock Units שהוא למעשה, התחייבות להעניק מניה בעתיד, בתום תקופת זכאות מוגדרת מראש. בד"כ תקופת הזכאות נפרסת למספר שנים ובכל שנה יוקצו חלק יחסי מן המניות לעובד. התקשרות מסוג זה מקום שהעובד לא נדרש לכל תשלום בגין היחידה או המניה, היא למעשה דומה במהותה למתן אופציה הניתנת להמרה למניה, כאשר תוספת המימוש היא אפס. בראי המס על אף שכאמור המדובר במכשיר שבמהותו הוא זכות לקבל מניה, עמדת הרשות הינה כי מכשירים כגון זה דורשים החלטת מיסוי ע"מ שיכללו במסגרתו של סעיף 102.
לאחרונה פורסמה החלטת מיסוי 139/06 אשר הסדירה את השלכות המס, מקום שמדובר ביחידות שקיבלו עובדי חברה ישראלית למניות חברת האם הציבורית. במסגרת החלטת המיסוי נקבע בין היתר כי ניתן להפעיל על תוכנית מסוג זה את הוראותיו של סעיף 102 במסלול רווח הון (במגבלותיו של סעיף 102(ב)(3), לאור העובדה שבחברה ציבורית עסקינן).
בין היתר נקבע כי סכום שווה דיבידנד (dividend equivalent) שיקבלו מחזיקי היחידות עד תום תקופת ההבשלה, יחשב כהכנסת עבודה מחד, ויותר כהוצאה מאידך. נבהיר כי באשר ליחידות מסוג זה אין המדובר בדיבידנד רגיל, שכן מחזיק היחידה אינו זכאי כלל לדיבידנד כל עוד לא נתקבלה בידיו המניה. לפיכך הוא מקבל מעין פיצוי בגין דיבידנדים שקבלו יתר בעלי המניות בתקופה בה הוא אינו בעל מניה. לפיכך סכומים מסוג זה המתקבלים ע"י עובד כחלק מרווחי החברה הינם בבחינת בונוס, אשר בצדק נקבע לגביהם כי המדובר בהכנסת עבודה. אולם, החלטת המיסוי מתייחסת באופן זה רק ל"שווה הדיבידנדים" שיתקבלו עד לקבלת המניה בפועל, בלבד!!!
כלומר, מכאן ניתן להבין כי כאשר מדובר בדיבידנדים אשר נתקבלו בגין מניות בפועל ולא "שווה דיבידנד", אשר נובעים למעשה מזכויותיו של העובד כבעל מניות, אין לסווגם באופן זה הגם שמדובר במסלול פירותי ובודאי כאשר במסלול הוני עסקינן.
יתרה מזאת: יש לראות בסכומים אלו כדיבידנד לכל דבר ועניין שקיבל בעל מניות מתוקף החזקותיו במניות, לפיכך שיעור המס אשר יש להשית עליו הוא בהתאם לאמור בסעיף 125ב(1) לפקודה, דהיינו 20% מאחר והעובד אינו בגדר "בעל מניות מהותי".
יתכן (למרות שספק רב בליבנו) ויש לאבחן בין דיבידנדים שנתקבלו עד "תום התקופה" כהגדרתה בסעיף 102 לפקודה, לאלו שנתקבלו לאחר "תום התקופה", אך ודאי שיש לראות בדיבידנדים שנתקבלו לאחר "תום התקופה" כדיבידנד לכל דבר ועניין, מבלי לקשור לעובדה שדיבידנד זה מקורו במניות שנתקבלו בעבר בהתאם להוראות סעיף 102. לפיכך, יש לחייבו במס כאמור בסעיף 125ב(1) לפקודה.
קיימות השלכות רבות נוספות ואפשריות לסוגית דיבידנדים שנתקבלו בשל מניות 102, כגון מועד חובת הניכוי במקור, האם מועד ההעברה לנאמן או מועד ההעברה לעובד, האם ניתן להעביר לעובד את הדיבידנד לפני תום התקופה מבלי שזה יחשב להפרה (בהתאם לחוזר מ"ה 3/2003 הדבר אפשרי), במידה ונותרים כספים אצל הנאמן – מה דינה וסיווגה של התשואה עליהם ועוד…
לפרטים נוספים ניתן לפנות לישי כהן, רו"ח (משפטן) או לרונית בר, רו"ח ממשרדנו.
