מבזק מס מספר 247 - 20.3.2008

בימים אלו ניתן בביהמ"ש המחוזי בתל אביב פסק דין (טענות מקדמיות) של כבוד השופטת ד.קרת בעניין עמ"ה 1129/05 – פנט אריק נ' פ"ש תל אביב 4. בטענות המערער – בטלות הצווים.

במבזק זה ראינו לנכון לדון בטענה הראשונה של המערער, לפיה הוצאו הצווים ע"י המשיב לאחר חלוף המועד (שנה) שנקבע בסעיף 152(ג) לפקודה זאת בעקבות הפסיקה הרחבה, לעיתים סותרת, הנדונה בשאלה ממתי תימדד השנה הנתונה לפקיד השומה לדון בהשגה כאשר זו הוגשה במשרדו של פקיד שומה אחר.

המערער הגיש השגה על השומות שהוצאו לו, ביום 8.2.04 בפ"ש תל אביב 3, תוך ציון כי ההשגה מיועדת לפ"ש תל אביב 4. ההשגה התקבלה בפ"ש תל אביב 4 ביום 12.2.04. נערכו לנישום מס' דיונים בפקיד השומה ולבסוף הוצאו צווים ביום 10.2.05. 

עולה השאלה,  האם מועד הגשת ההשגה בפקיד השומה בו הוגשה לראשונה קובע, או שמא המועד בו הגיעה ההשגה לפקיד השומה הרלבנטי בו מתנהל תיק הנישום ?

סוגיה זו נדונה בפס"ד דוד מושביץ (עמ"ה 1172/00). עד לפסיקה זו, הייתה מקובלת גם בפקידי השומה, הגישה לפיה לנישום הזכות להגיש השגה בכל משרד פקיד שומה שיבחר, ומועד זה הוא הקובע לעניין התיישנות.  בפס"ד מושביץ נקבע כמועד קובע לעניין התיישנות ההשגה, מועד הגשת הודעת ההשגה לפקיד השומה בו התנהל תיק הנישום . 

בפסק דין איקאפוד בע"מ (עמ"ה 8024/04) נקבע כי בהתאם לפסיקת ביהמ"ש בעניין מושביץ יש למדוד את תקופת ההתיישנות לטיפול בהשגה מיום בו הגיעה הודעת ההשגה לפקיד השומה הרלבנטי שהוציא את השומה נשוא ההשגה. 

בפסק דין פרג'וס יעקב (עמ"ה 1080/02) נקבע כי נכונות רשות המיסים לאפשר הגשת מסמכים ודוחות בכל משרדיה אינה בבחינת "הקלה". לפיכך, התאריך הקובע לעניין התיישנות השומה הינו יום הגשת הודעת ההשגה באחד ממשרדי רשות המיסים. עם זאת, נדרש מהנישום למסור פרטים מלאים, לרבות פרטי משרד השומה בו מתנהל תיקו על מנת לאפשר העברת המסמך ביעילות ליעדו. ובלשון ביהמ"ש: "עיכובים בדואר הפנימי בין משרדי המשיב אינם צריכים שיהיו מענינו של האזרח ובלבד שפעל בתום לב ומסר את מלוא הפרטים הנדרשים לרבות משרד השומה בו מתנהל תיקו."

בפס"ד עמר אברהם נ' פ"ש חולון (בש"א 3540/06) חוזר השופט אלטוביה על קביעתו בפס"ד פרג'וס. 

בפסק הדין פנט אריק שיצא בימים אלו, נקבע כקביעתו של כב' אלטוביה בפס"ד פרג'וס (אם כי בנסיבות אותו תיק קובעת השופטת כי העלאת טענת ההתיישנות יש בה משום חוסר תום לב), ולדעתנו, ההלכה הקובעת הינה אם כן – מועד הגשת הודעת ההשגה לראשונה בכל אחד מפקידי השומה, היא הקובעת לעניין התיישנות, ובלבד שהוגשה בתום לב באותו משרד שאינו המשרד בו מתנהל תיק הנישום ונמסרו פרטים בסיסיים המאפשרים העברת המכתב לפקיד השומה הרלבנטי ביעילות ובמינימום זמן.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח או לישי כהן, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.

ביום 13 מרץ 2008 פורסמה הודעה רשמית מטעם משרד האוצר ומשרד הקליטה, לפיה שינויים משמעותיים נרחבים צפויים בכל הקשור להטבות המס לעולים חדשים ולתושבים חוזרים. זאת, לרגל חגיגות ה- 60 למדינת ישראל.

ע"פ הפרסום, המדובר ברפורמת מס בתחום זה, המיועדת לעודד הגירה לארץ של אוכלוסיות אלה. גם כיום נהנים עולים חדשים ותושבים חוזרים מפטורים והקלות מס. אולם, השינויים הצפויים אמורים לכלול בין היתר, את הצעדים הבאים:

• כיום, הפקודה מקנה פטור ממס למשך 5 שנים על הכנסות פאסיביות הקשורות לנכסים שנרכשו מחוץ לישראל (דיבידנד, ריבית, תמלוגים, שכ"ד, קצבה) ע"י עולה חדש, בטרם עלה לישראל ו- 10 שנים על רווחי הון הנובעים מנכסים אלה. בנוסף ישנו פטור של 4 שנים על הכנסה עסקית, אם מקורה בעסק שנוצר במהלך 5 שנים שטרם העלייה לישראל. ע"פ הרפורמה המוצעת, ההקלות שלעיל הניתנות לעולה חדש, יוחלפו בפטור כולל ל- 10 שנים ביחס לרווח או הכנסה שנוצרו לעולה החדש מחוץ לישראל. רווח או הכנסה כאמור יכללו לא רק הכנסות פאסיביות כבעבר אלא כל הכנסה שמקורה מחוץ לישראל, לרבות שכר עבודה ומשלח יד שמקום הפקתם מחוץ לישראל. פטור זה יכלול למעשה, למשך התקופה האמורה, גם הכנסות מחוץ לישראל בשל נכסים שנרכשו לאחר שהפך לתושב ישראל.
• פטור מחובת הדיווח לרשויות המס בישראל ביחס לנכסים וההכנסות האמורים החוסים תחת הפטור.
• ע"פ עקרון השליטה והניהול הקבוע בפקודה, חברה שנוסדה בהתאם לחוק זר עלולה להיחשב לתושבת ישראל אם השליטה והניהול על עסקיה מתבצעים מישראל (ראה גם מבזקינו מס' 202 ו- 21). ע"פ ההצעה, לא יחול עקרון זה לעניין תושבות מס בישראל של חברה, אף אם השליטה על עסקיה וניהולם יתבצעו מישראל ע"י אותו עולה (בתנאי שזה היה המצב העובדתי טרם עלייתו ארצה).
• "תושבים חוזרים" אשר שהו מחוץ לישראל 10 שנים או יותר אמורים ליהנות ממעמד חדש – "תושב חוזר שיסווג כעולה חדש למטרות מס הכנסה". כך, תושבים חוזרים אשר יעמדו בהגדרת מעמד זה לצורכי מס, יוכלו ליהנות מהטבות זהות לאלו המוקנות לעולים חדשים. יצוין, כי מוצע להחיל הוראת שעה למשך שנתיים (2008 – 2009), במהלכה תושבים חוזרים יהיו זכאים למעמד האמור כשל עולה חדש, אם שהו מחוץ לישראל במשך 5 שנים, ובלבד שהיו תושבי חוץ ביום 1 ינואר 2008 (כיום תושבים חוזרים זכאים ל- 5 שנים פטור ממס על הכנסות פאסיביות מסוימות, אם היו תושבי חוץ במשך 3 שנים).
• ע"פ הפרסום תכלול הצעת החוק "תקופת הסתגלות" מיוחדת של שנה, לפיה יחידים כאמור, אשר העתיקו את מקום מושבם לישראל, יהיו זכאים שלא להיחשב לתושבי ישראל לצורך מס במהלך שנה זו, וכך, יוכלו להחליט באופן מושכל האם ברצונם להפוך לתושבי ישראל.

רפורמה זו מביאה לידי ביטוי את רצונו של המחוקק לפתוח את דלתות המדינה בפני אוכלוסיות אלו, מן הראוי כי תפיסתו הליברלית הראויה של המחוקק תיושם בפועל. לפיכך, לגישתנו, על הרשות לאמץ עקרונות ליברליים בבוחנה סוגיות הקשורות בנושא:

1. בחינת הזכאות לפטור תהיה ע"פ שנות התושבות מחוץ לישראל, בהתאם להוראות האמנה, ולא ע"פ הוראות הדין הפנימי.
2. מועד ניתוקו של אדם מישראל לצורך מתן ההטבות יבחן באופן מקל תוך בחינת כוונתו ביום עזיבתו בפועל את ישראל, ללא יישום "תקופת ניתוק", של "שוטף + שנה" או "שוטף + שנתיים".

בעקבות הפרסום האמור נראה, כי תחולת הטבות המס ע"ב הוראות הפקודה הקיימות צפויה לעבור שינוי נרחב. אולם, יש להדגיש, כי בשלב זה, המידע שניתן הוא כללי ביותר ונעדר מאפיינים משפטיים. מחד, הוא נותן אך מושג כולל לגבי הרפורמה הצפויה ומאידך, הוא מעלה שאלות מהותיות ביחס ליישומן של ההוראות הנדונות.

לפיכך, מומחי מס בישראל מצפים לנוסח העדכני של הצעת חוק שכזו, לכשתוצג ותפורסם באופן רשמי ע"י הכנסת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעופר רחמני, עו"ד, או לגדי אלימי, עו"ד ורו"ח ממשרדנו.

נסיבות המקרה:

בתביעה לתשלום דמי לידה בסניף המוסד לביטוח לאומי בחדרה הצהירה פלונית, שהיא עבדה אצל רו"ח מאפריל עד אוקטובר 2004 וצירפה שבעה תלושי שכר מזויפים  שרו"ח זייף בעבורה.

רואה החשבון עשה כן לבקשת חברו, בעלה של פלונית, שסיפק לו את פרטיה של רעייתו.

התברר,  שרו"ח מסר את התביעה למוסד לביטוח לאומי בעצמו, הוא ידע שאין אמת בדבריו, הואיל ופלונית מעולם לא עבדה אצלו. הוא הגיש את תלושי השכר המזויפים ביודעו שהם מזויפים, לצורך קבלת דמי לידה במרמה. אין חולק שזו הייתה מעידה חד פעמית של רואה החשבון.

הצדדים הגיעו לעסקת טיעון שאושרה ע"י ביהמ"ש (תוך קביעת "העדר הרשעה"). המדינה ערערה על אי ההרשעה והערעור התקבל בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

התיק הוחזר לביהמ"ש לשם גזירת עונשו של רואה החשבון, שהורשע בשימוש במסמך מזויף, וכן זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה.

חשיבותו של פסק דין זה משני טעמים: האחד, ההתייחסות בחומרה רבה לעבירות של רואי חשבון, והשני, השינוי בעמדת הרשויות לעבירות מרמה כנגד הביטוח הלאומי, ושיתוף הפעולה(אמצע) לחוק העונשין, הינן עבירות חמורות. קל וחומר שיש להתייחס אליהן בחומרה כשאלה בוצעו ע"י רו"ח, שהציפייה ממנו היא כי יפעל במדויק לפי הוראות הדין, וכאשר הציבור מתייחס למסמכים המונפקים ע"י רו"ח כמסמכים אמינים.

ביהמ"ש קמא כותב בהחלטתו, שהמשיב רו"ח ואם יורשע הוא עלול לאבד את משרתו כרו"ח, ולהפוך לנתמך סעד.

סעיף 11(א) לחוק רו"ח, התשט"ו-1955, קובע כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, בין היתר, דברים שיש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, וסעיף 11(ג) של אותו חוק קובע כי רו"ח, שפעל בניגוד לתקנות, או בניגוד לקווים המנחים, יואשם בהתנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע.

לדעת ביהמ"ש, הטריבונל הפועל לפי חוק רואי חשבון, הוא המוסמך להחליט באשר לצעד המשמעתי שראוי לנקוט בו, ואין מקום לכך שביהמ"ש יימנע מלהרשיע נאשם בגין העלאת חשש שמא הרשעה כזו עלולה להביא לידי כך שהנאשם ייפגע בעיסוקו ובמקצועו.

אם העבירה שביצע הנאשם היא ברובד הנמוך של המעשים הפליליים, כי אז חזקה על בית הדין המשמעתי שהוא ייקח עובדהעם זרוע הביטוח הלאומי במשטרה הכלכלית.

להלן עיקרי הדברים שעלו בפסק הדין:

החלטת בית משפט קמא

על פי החלטתו של ביהמ"ש השלום בחדרה, יש להימנע מלהרשיע את הנאשם. ביהמ"ש קמא סקר את השיקולים הרבים שהביאו בסופו של דבר להחלטה. בין היתר: רו"ח לא קיבל טובת הנאה, הוא התייסר בשל מעשיו, הפסיק עבודתו כעצמאי לחלוטין, אשתו גינתה אותו גינוי חריף, אין לו הרשעות קודמות, והוא אדם בעל דפוסים נורמטיביים, ולפיכך נמנע מהרשעתו.

ערעור המדינה

המדינה טענה כי העבירה שביצע המשיב חמורה ביותר ונפוצה מאד, ויש לה השלכה כלכלית קשה הפוגעת בכלל הציבור. המשיב, יותר מכל אדם אחר, צריך היה להבין זאת בשעה שביצע את מעשיו האסורים.

לטענת המדינה, ההימנעות מהרשעתו של המשיב עשויה להעביר לו ולאחרים מסר שלילי על פיו ניתן לזייף מסמכים, ולנסות לסייע לאחרים לקבל דבר במרמה מן המדינה, ללא נטילת סיכון מיוחד. זהו מסר שיש בו כדי לעודד ביצוע עבירות.

מסקנות הדיון בבית המשפט המחוזי

העבירות שיוחסו למשיב: שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 418זו בחשבון, כמו גם את כלל נסיבות ביצוע העבירה, ואילו אם העבירה שביצע הנאשם מצביעה על כך שהנאשם הוכיח בהתנהגותו הפלילית שלא ניתן לתת בו אמון (שהוא מן הנכסים העיקריים של מקצוע ראיית החשבון), כי אז מן הראוי הוא שבית הדין המשמעתי יקבע ע"פ שיקוליו מהו ההליך המשמעתי הראוי והנכון.

לדעת ביהמ"ש, אין המקרה נשוא הדיון נכנס לגדר אותם חריגים בהם יש להימנע מהרשעתו של הנאשם. אדרבא, נסיבות העניין מצדיקות ומחייבות את הרשעתו של המשיב, כשהשפעת ההרשעה על עיסוקו ומקצועו, אמורה להיקבע בהליכים המשמעתיים.

ביהמ"ש פסק, שנסיבותיו האישיות של המשיב, אין בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי המחייב קביעת רף אחריות גבוה של מקצוע רואה החשבון, ולכן לא ניתן לקבל את טיעונו של המשיב לביסוס המסקנה בדבר אי הרשעתו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שערעור המדינה התקבל, החלטת ביהמ"ש קמא מיום 24.10.07, בוטלה והמשיב הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), ממשרדנו.