נסיבות המקרה:

בתביעה לתשלום דמי לידה בסניף המוסד לביטוח לאומי בחדרה הצהירה פלונית, שהיא עבדה אצל רו"ח מאפריל עד אוקטובר 2004 וצירפה שבעה תלושי שכר מזויפים  שרו"ח זייף בעבורה.

רואה החשבון עשה כן לבקשת חברו, בעלה של פלונית, שסיפק לו את פרטיה של רעייתו.

התברר,  שרו"ח מסר את התביעה למוסד לביטוח לאומי בעצמו, הוא ידע שאין אמת בדבריו, הואיל ופלונית מעולם לא עבדה אצלו. הוא הגיש את תלושי השכר המזויפים ביודעו שהם מזויפים, לצורך קבלת דמי לידה במרמה. אין חולק שזו הייתה מעידה חד פעמית של רואה החשבון.

הצדדים הגיעו לעסקת טיעון שאושרה ע"י ביהמ"ש (תוך קביעת "העדר הרשעה"). המדינה ערערה על אי ההרשעה והערעור התקבל בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

התיק הוחזר לביהמ"ש לשם גזירת עונשו של רואה החשבון, שהורשע בשימוש במסמך מזויף, וכן זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה.

חשיבותו של פסק דין זה משני טעמים: האחד, ההתייחסות בחומרה רבה לעבירות של רואי חשבון, והשני, השינוי בעמדת הרשויות לעבירות מרמה כנגד הביטוח הלאומי, ושיתוף הפעולה(אמצע) לחוק העונשין, הינן עבירות חמורות. קל וחומר שיש להתייחס אליהן בחומרה כשאלה בוצעו ע"י רו"ח, שהציפייה ממנו היא כי יפעל במדויק לפי הוראות הדין, וכאשר הציבור מתייחס למסמכים המונפקים ע"י רו"ח כמסמכים אמינים.

ביהמ"ש קמא כותב בהחלטתו, שהמשיב רו"ח ואם יורשע הוא עלול לאבד את משרתו כרו"ח, ולהפוך לנתמך סעד.

סעיף 11(א) לחוק רו"ח, התשט"ו-1955, קובע כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, בין היתר, דברים שיש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, וסעיף 11(ג) של אותו חוק קובע כי רו"ח, שפעל בניגוד לתקנות, או בניגוד לקווים המנחים, יואשם בהתנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע.

לדעת ביהמ"ש, הטריבונל הפועל לפי חוק רואי חשבון, הוא המוסמך להחליט באשר לצעד המשמעתי שראוי לנקוט בו, ואין מקום לכך שביהמ"ש יימנע מלהרשיע נאשם בגין העלאת חשש שמא הרשעה כזו עלולה להביא לידי כך שהנאשם ייפגע בעיסוקו ובמקצועו.

אם העבירה שביצע הנאשם היא ברובד הנמוך של המעשים הפליליים, כי אז חזקה על בית הדין המשמעתי שהוא ייקח עובדהעם זרוע הביטוח הלאומי במשטרה הכלכלית.

להלן עיקרי הדברים שעלו בפסק הדין:

החלטת בית משפט קמא

על פי החלטתו של ביהמ"ש השלום בחדרה, יש להימנע מלהרשיע את הנאשם. ביהמ"ש קמא סקר את השיקולים הרבים שהביאו בסופו של דבר להחלטה. בין היתר: רו"ח לא קיבל טובת הנאה, הוא התייסר בשל מעשיו, הפסיק עבודתו כעצמאי לחלוטין, אשתו גינתה אותו גינוי חריף, אין לו הרשעות קודמות, והוא אדם בעל דפוסים נורמטיביים, ולפיכך נמנע מהרשעתו.

ערעור המדינה

המדינה טענה כי העבירה שביצע המשיב חמורה ביותר ונפוצה מאד, ויש לה השלכה כלכלית קשה הפוגעת בכלל הציבור. המשיב, יותר מכל אדם אחר, צריך היה להבין זאת בשעה שביצע את מעשיו האסורים.

לטענת המדינה, ההימנעות מהרשעתו של המשיב עשויה להעביר לו ולאחרים מסר שלילי על פיו ניתן לזייף מסמכים, ולנסות לסייע לאחרים לקבל דבר במרמה מן המדינה, ללא נטילת סיכון מיוחד. זהו מסר שיש בו כדי לעודד ביצוע עבירות.

מסקנות הדיון בבית המשפט המחוזי

העבירות שיוחסו למשיב: שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 418זו בחשבון, כמו גם את כלל נסיבות ביצוע העבירה, ואילו אם העבירה שביצע הנאשם מצביעה על כך שהנאשם הוכיח בהתנהגותו הפלילית שלא ניתן לתת בו אמון (שהוא מן הנכסים העיקריים של מקצוע ראיית החשבון), כי אז מן הראוי הוא שבית הדין המשמעתי יקבע ע"פ שיקוליו מהו ההליך המשמעתי הראוי והנכון.

לדעת ביהמ"ש, אין המקרה נשוא הדיון נכנס לגדר אותם חריגים בהם יש להימנע מהרשעתו של הנאשם. אדרבא, נסיבות העניין מצדיקות ומחייבות את הרשעתו של המשיב, כשהשפעת ההרשעה על עיסוקו ומקצועו, אמורה להיקבע בהליכים המשמעתיים.

ביהמ"ש פסק, שנסיבותיו האישיות של המשיב, אין בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי המחייב קביעת רף אחריות גבוה של מקצוע רואה החשבון, ולכן לא ניתן לקבל את טיעונו של המשיב לביסוס המסקנה בדבר אי הרשעתו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שערעור המדינה התקבל, החלטת ביהמ"ש קמא מיום 24.10.07, בוטלה והמשיב הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), ממשרדנו.