מבזק מס מספר 210 - 20.6.2007

במבזק מס 165 מיום 27 ביולי 2006, דיווחנו בהרחבה אודות הצעת חוק שהונחה בפני הפרלמנט הגרמני אשר מרחיבה את תחולתם של הכללים לסיכול תכנוני מס המבוססים על אמנות למניעת כפל מס. במרכז הצעת החוק – החמרה במהות הכלכלית הנדרשת מישויות זרות המחזיקות בחברה תושבת גרמניה. בינתיים, נערכה רפורמה מקיפה במס ההכנסה בגרמניה הכוללת, בין השאר, הפחתה ניכרת במס החברות (ראו דווח נרחב במבזק מס 185 מיום 21 בדצמבר 2006 ובמבזק מס 208 מיום 7 ביוני 2007). בחודש אפריל 2007, פרסמו רשויות המס הגרמניות את ההוראות בדבר מניעת תכנוני מס מבוססי אמנה, כמפורט להלן:

על פי הדין כיום, מקום שבו הישות הזרה נעדרת תוכן ומהות כלכלית, ישללו ממנה שיעורי המס המופחתים הקבועים באמנות למניעת כפל מס ובדירקטיבות האיחוד האירופי; במקום זאת, רשויות המס הגרמניות יראו את בעלי הזכויות בישות הזרה כבעלי הזכות שביושר להכנסות שמקורן בגרמניה ויחילו עליהם את חוקי המס כאילו אותם בעלי זכויות החזיקו במישרין בחברה תושבת גרמניה. ההוראות שפורסמו קובעות במפורש כי בהעדר הצדקה כלכלית לקיומה של "חברת הביניים", כפי שיפורט בהמשך, יישללו הטבות האמנה למניעת כפל מס ודירקטיבות האיחוד האירופי, גם אם בעלי הזכויות בישות הזרה היו זכאים להטבות לו החזיקו במישרין בחברה הגרמנית.

ונמחיש בדוגמה: חברה תושבת ישראל מחזיקה בחברה תושבת גרמניה באמצעות חברה תושבת קפריסין – אם החברה תושבת קפריסין לא תעמוד בשלושת המבחנים, ישללו ממנה הטבות האמנה למניעת כפל מס בין קפריסין

לגרמניה, ובנוסף לא תהא החברה הישראלית זכאית להטבות האמנה בין ישראל לגרמניה. המשמעות היא, שרשויות המס בגרמניה אינן מסתפקות ב"השקפת" החברה תושבת קפריסין נעדרת התכלית הכלכלית, אלא שוללות את הזכאות להטבות גם מכל בעלי המניות המחזיקים בעקיפין בחברה תושבת גרמניה!

ככלל, ההטבות תישללנה אם לא מתקיימים, במצטבר, שלושת המבחנים שלהלן:

1.  מבחן המהות הכלכלית: נדרשת סיבה מספקת, כלכלית או עסקית, להקמת הישות הזרה.
2. מבחן ה- 10% מההכנסות: נדרש כי הכנסות הישות הזרה מפעולות עצמאיות, תגענה לכדי 10% מכלל הכנסותיה. פעילות ניהול תילקח בחשבון, רק כאשר הנהלת הישות הזרה קובעת, באמצעות פעולות מוגדרות, את המדיניות העסקית ומתאמת בהתאם את פעולותיהן של החברות המוחזקות על ידה. לפיכך, יש להפוך את הישות הזרה מחברת החזקות "פסיבית" לחברת החזקות "אקטיבית", העוסקת בניהול החזקותיה. לשם כך, על הישות הזרה להחזיק במישרין בשתי חברות פעילות לפחות ולבצע פעולות ניהול ממשיות, המגובות במסמכים, יוצאות מן הכוח אל הפועל ומתועדות היטב. כן ילקחו בחשבון הכנסות מדיבידנד, ריבית ותמלוגים שמקורם בחברות מוחזקות המנוהלות על ידי הישות הזרה, באופן פעיל.
3.  מבחן התוכן: נדרש כי הישות הזרה תחזיק בנכסים וציוד המתאימים לאופי עסקיה, ובין השאר: עובדים מיומנים, משרדים ואמצעי תקשורת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) חגי אלמקייס, או לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ממשרדנו.

במבזק מס 165 מיום 27 ביולי 2006, דיווחנו בהרחבה אודות הצעת חוק שהונחה בפני הפרלמנט הגרמני אשר מרחיבה את תחולתם של הכללים לסיכול תכנוני מס המבוססים על אמנות למניעת כפל מס. במרכז הצעת החוק – החמרה במהות הכלכלית הנדרשת מישויות זרות המחזיקות בחברה תושבת גרמניה. בינתיים, נערכה רפורמה מקיפה במס ההכנסה בגרמניה הכוללת, בין השאר, הפחתה ניכרת במס החברות (ראו דווח נרחב במבזק מס 185 מיום 21 בדצמבר 2006 ובמבזק מס 208 מיום 7 ביוני 2007). בחודש אפריל 2007, פרסמו רשויות המס הגרמניות את ההוראות בדבר מניעת תכנוני מס מבוססי אמנה, כמפורט להלן:

על פי הדין כיום, מקום שבו הישות הזרה נעדרת תוכן ומהות כלכלית, ישללו ממנה שיעורי המס המופחתים הקבועים באמנות למניעת כפל מס ובדירקטיבות האיחוד האירופי; במקום זאת, רשויות המס הגרמניות יראו את בעלי הזכויות בישות הזרה כבעלי הזכות שביושר להכנסות שמקורן בגרמניה ויחילו עליהם את חוקי המס כאילו אותם בעלי זכויות החזיקו במישרין בחברה תושבת גרמניה. ההוראות שפורסמו קובעות במפורש כי בהעדר הצדקה כלכלית לקיומה של "חברת הביניים", כפי שיפורט בהמשך, יישללו הטבות האמנה למניעת כפל מס ודירקטיבות האיחוד האירופי, גם אם בעלי הזכויות בישות הזרה היו זכאים להטבות לו החזיקו במישרין בחברה הגרמנית.

ונמחיש בדוגמה: חברה תושבת ישראל מחזיקה בחברה תושבת גרמניה באמצעות חברה תושבת קפריסין – אם החברה תושבת קפריסין לא תעמוד בשלושת המבחנים, ישללו ממנה הטבות האמנה למניעת כפל מס בין קפריסין

לגרמניה, ובנוסף לא תהא החברה הישראלית זכאית להטבות האמנה בין ישראל לגרמניה. המשמעות היא, שרשויות המס בגרמניה אינן מסתפקות ב"השקפת" החברה תושבת קפריסין נעדרת התכלית הכלכלית, אלא שוללות את הזכאות להטבות גם מכל בעלי המניות המחזיקים בעקיפין בחברה תושבת גרמניה!

ככלל, ההטבות תישללנה אם לא מתקיימים, במצטבר, שלושת המבחנים שלהלן:

1.  מבחן המהות הכלכלית: נדרשת סיבה מספקת, כלכלית או עסקית, להקמת הישות הזרה.
2. מבחן ה- 10% מההכנסות: נדרש כי הכנסות הישות הזרה מפעולות עצמאיות, תגענה לכדי 10% מכלל הכנסותיה. פעילות ניהול תילקח בחשבון, רק כאשר הנהלת הישות הזרה קובעת, באמצעות פעולות מוגדרות, את המדיניות העסקית ומתאמת בהתאם את פעולותיהן של החברות המוחזקות על ידה. לפיכך, יש להפוך את הישות הזרה מחברת החזקות "פסיבית" לחברת החזקות "אקטיבית", העוסקת בניהול החזקותיה. לשם כך, על הישות הזרה להחזיק במישרין בשתי חברות פעילות לפחות ולבצע פעולות ניהול ממשיות, המגובות במסמכים, יוצאות מן הכוח אל הפועל ומתועדות היטב. כן ילקחו בחשבון הכנסות מדיבידנד, ריבית ותמלוגים שמקורם בחברות מוחזקות המנוהלות על ידי הישות הזרה, באופן פעיל.
3.  מבחן התוכן: נדרש כי הישות הזרה תחזיק בנכסים וציוד המתאימים לאופי עסקיה, ובין השאר: עובדים מיומנים, משרדים ואמצעי תקשורת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) חגי אלמקייס, או לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ממשרדנו.

בימים אלו פורסם פסק דינו של ביהמ"ש העליון (ע"א 7996/05 – רוזי). פסה"ד דן בסוגיית זכאותו להנחה ממס ע"פ הוראת השעה הקבועה בסעיף 48א1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: החוק), של מוכר דירת מגורים עם זכויות בניה, אשר קיבל פטור ממס בהתאם לסעיף 49ז(א) לחוק.

בני הזוג רוזי מכרו בנובמבר 2002 דירת מגורים ברעננה תמורת סך של כ- 2.6 מיליון ₪. במש"ח שהגישו למנהל מסמ"ק ביקשו בני הזוג פטור מלא ממס שבח ע"פ סעיף 49ב(1) לחוק. מנהל מסמ"ק קבע בשומה כי התמורה עבור דירת המגורים הושפעה מזכויות בניה נוספות. בעקבות השגת בני הזוג על השומה קבע מנהל מסמ"ק  בהשגה כי שווי דירת המגורים המזכה עצמה הינו כ- 650,000 ₪ ואילו שווי זכויות הבניה הינם בסך כ- 1,950,000 ₪. מנהל מסמ"ק החיל על העסקה את הוראות סעיף 49ז(א) לחוק והעניק לבני הזוג פטור נוסף עד לסכום התקרה שנקבע בסעיף 49ז(א) 1,310,000 ₪. בני הזוג לא חלקו עוד על קביעתו זו של המנהל, אולם טענו כי יש להעניק להם הנחה ממס שבח בהתאם להוראת השעה, שבסעיף 48א1 (20% הנחה ממס).

 ו"ע שדנה בסוגיה קבעה כי מכירת זכויות לבניה נוספת

מהווה מכירת זכות נוספת במקרקעין, אותה יש להפריד מדירת המגורים. כמו כן יחסה הועדה את הפטור על חלק משווי זכויות הבניה עד לתקרת הפטור כאמור,לחלק מהפטור על דירת המגורים. לפיכך קבעה כי אין מניעה להתיר את הנחה ממס ע"פ הוראת השעה בגין יתרת שווי זכויות הבניה שנתחייבה במס.

יצוין כי ע"פ הוראת השעה הזכאות להנחה ממס הינה רק במכירת זכויות במקרקעין בתקופה שנקבעה, כאשר העסקה אינה בין קרובים כאשר לא חל עליה  פטור  מלא  או  חלקי  ממס, או באם לא נקבעו שיעורי מס מופחתים.

 ביהמ"ש העליון, הופך את פסיקת ועדת הערר וקובע:

• אמנם הדירה וזכויות הבניה הינם שני נכסים שונים.
• הפטור הניתן לחלק מזכויות הבניה עד כפל שווי הדירה או עד לתקרה הנקובה בסעיף, הינו פטור המיוחס לנכס השני קרי לשווי זכויות הבניה , ולא לדירה.
• אי לכך נקבע כי  במכירת זכויות הבניה ניתן פטור חלקי ולפיכך, בהתאם לסעיף 48א1(ג) אין להעניק על חלק זכויות הבניה שאינו פטור  את ההנחה ממס של ה-20%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

בימים אלו פורסם פסק דינו של ביהמ"ש העליון (ע"א 7996/05 – רוזי). פסה"ד דן בסוגיית זכאותו להנחה ממס ע"פ הוראת השעה הקבועה בסעיף 48א1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: החוק), של מוכר דירת מגורים עם זכויות בניה, אשר קיבל פטור ממס בהתאם לסעיף 49ז(א) לחוק.

בני הזוג רוזי מכרו בנובמבר 2002 דירת מגורים ברעננה תמורת סך של כ- 2.6 מיליון ₪. במש"ח שהגישו למנהל מסמ"ק ביקשו בני הזוג פטור מלא ממס שבח ע"פ סעיף 49ב(1) לחוק. מנהל מסמ"ק קבע בשומה כי התמורה עבור דירת המגורים הושפעה מזכויות בניה נוספות. בעקבות השגת בני הזוג על השומה קבע מנהל מסמ"ק  בהשגה כי שווי דירת המגורים המזכה עצמה הינו כ- 650,000 ₪ ואילו שווי זכויות הבניה הינם בסך כ- 1,950,000 ₪. מנהל מסמ"ק החיל על העסקה את הוראות סעיף 49ז(א) לחוק והעניק לבני הזוג פטור נוסף עד לסכום התקרה שנקבע בסעיף 49ז(א) 1,310,000 ₪. בני הזוג לא חלקו עוד על קביעתו זו של המנהל, אולם טענו כי יש להעניק להם הנחה ממס שבח בהתאם להוראת השעה, שבסעיף 48א1 (20% הנחה ממס).

 ו"ע שדנה בסוגיה קבעה כי מכירת זכויות לבניה נוספת

מהווה מכירת זכות נוספת במקרקעין, אותה יש להפריד מדירת המגורים. כמו כן יחסה הועדה את הפטור על חלק משווי זכויות הבניה עד לתקרת הפטור כאמור,לחלק מהפטור על דירת המגורים. לפיכך קבעה כי אין מניעה להתיר את הנחה ממס ע"פ הוראת השעה בגין יתרת שווי זכויות הבניה שנתחייבה במס.

יצוין כי ע"פ הוראת השעה הזכאות להנחה ממס הינה רק במכירת זכויות במקרקעין בתקופה שנקבעה, כאשר העסקה אינה בין קרובים כאשר לא חל עליה  פטור  מלא  או  חלקי  ממס, או באם לא נקבעו שיעורי מס מופחתים.

 ביהמ"ש העליון, הופך את פסיקת ועדת הערר וקובע:

• אמנם הדירה וזכויות הבניה הינם שני נכסים שונים.
• הפטור הניתן לחלק מזכויות הבניה עד כפל שווי הדירה או עד לתקרה הנקובה בסעיף, הינו פטור המיוחס לנכס השני קרי לשווי זכויות הבניה , ולא לדירה.
• אי לכך נקבע כי  במכירת זכויות הבניה ניתן פטור חלקי ולפיכך, בהתאם לסעיף 48א1(ג) אין להעניק על חלק זכויות הבניה שאינו פטור  את ההנחה ממס של ה-20%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

סעיף 98(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: החוק) הוסף במסגרת תיקון 52, קובע חובת שמירת מסמכים וסנקציה עונשית כנגד מי שלא ממלא חובה זו. עפ"י הסעיף "מי שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לענין חישוב השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין". תחילתו של הסעיף מיום 1.7.2003.

סעיף 216(6) לפקודה הינו הסעיף המקביל לסעיף 98 (ב1) לחוק. עפ"י הסעיף: "אדם אשר בלי סיבה מספקת עבר עבירה בכך שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש  להם ערך לעניין השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, או שני העונשין כאחד."

לכאורה, העונש בפקודה יכול להיות חמור יותר קרי, "שני העונשין כאחד": מאסר וקנס ואילו בחוק אחד מהשניים או מאסר או קנס.

בעניין זה, חלופת הכופר קיימת בחוק וגם בפקודה. (בסעיף 216 לפקודה יש 8 סעיפים קטנים -כאשר בכולם, למעט סעיף קטן 6, קיימת חלופת קנס מנהלי ורק בס"ק 6 קיימת חלופת כופר – בשבועות הקרובים נסקור בפניכם את נושא הכופר והעבירות המנהליות). לא למותר לציין, כי סעיף 222(ב) לפקודה קובע "מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(6) עליו הראיה שהמסמכים שהשמיד או הסתיר אין להם ערך לעניין השומה". כלומר, יהא על הנאשם להוכיח, כי על אף הנסיבות לא היה למסמכים ערך לעניין השומה. אין סעיף מקביל לסעיף 222 לפקודה בחוק מסמ"ק, ולכן נטל הראיה יהיה על החוקרים או התובעים לפי העניין.

אין זה תנאי, כי המסמך יהיה בעל ערך לשומתו של הנישום דווקא. הכוונה היא למסמך שיש לו ערך לקביעת הכנסתו של נישום כלשהו, ערך או משמעות לעבודתו של מנגנון המס, יהא הנישום הנוגע בדבר אשר יהא.

סעיף 242 לחוק העונשין קובע "היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים"; קרי – עבירה מסוג "פשע".

מסמך שיש לו ערך לעניין השומה, יכול להיות דרוש כראיה בהליך שיפוטי בין אם אזרחי ובין אם פלילי; ולכן השמדה של מסמך יוצר הנחה, כי המעשה בא למנוע שימוש בו כראיה בהליך שיפוטי, אם החשוד עשה את המעשה במחשבה שהמסמך דרוש או יהיה דרוש להליך שיפוטי. ההבדל בין חוק העונשין לחוקי המס הנ"ל הוא ביסוד

הנפשי.

בעניין זה, עולה השאלה – כמה זמן חייב צד לעסקת מקרקעין לשמור מסמכים, בכדי לא למצוא עצמו נאשם בפלילים בגין השמדת מסמכים שיש להם ערך לעניין חישוב  השומה?

במס הכנסה הכללים ברורים בקשר לחובת שמירתם של פנקסי החשבונות על מרכיביהם. נקבע כי מערכת החשבונות תישמר במשך שבע שנים מתום שנת המס שאליה היא מתייחסת או במשך שש שנים מיום הגשת הדו"ח הכל לפי המאוחר. תיעוד שהנישום אינו חייב לנהלו עפ"י ההוראות ואשר ניהלו מרצון או מכוח דין אחר, יישמרו במשך שלוש שנים לפחות מיום הגשת הדו"ח.

חוק מסמ"ק שותק לעניין משך התקופה שיש לשמור מסמכים. כשהחוק הספציפי שותק פונים לחוק הכללי.

דא עקא, שאין הוראה בחוק הכללי המחייבת אדם לשמור מסמכים; כך, שמבצע עסקת מקרקעין לא חייב לכאורה, לשמור מסמכים. אולם, סעיף 98(ב1) לחוק קובע עונש על מי שהשמיד או הסתיר מסמכים ובמילים אחרות על מי שלא שמר מסמכים.

לאור העובדה, כי לא מצוין בחוק כמה זמן צריך לשמור את המסמכים ולאור העובדה כי מי שהשמיד את המסמכים עבר עבירה – ייתכן כי קיימת חובה לשמור את המסמכים לנצח.

אנקדוטה נוספת לכך, היא שמדובר במסמכים שיש להם ערך לחישוב השומה; כמובן – שלמסמכי הרכישה, גם אם נעשתה לפני שנים רבות, יש ערך לעניין חישוב השבח והשומה.

יחד עם זאת, עלינו לזכור כי סעיף 98(ב1) לחוק הוסף ב 1.7.2003; ולאור סעיף 3 לחוק העונשין – אין מחילים חוק למפרע. כלומר, אין חובה לשמור מסמכים אלא מיום 1.7.2003.

לדעתנו, ראוי לקבוע בהוראה מפורשת ומפורטת בחוק, כי קיימת חובה לשמור על מסמכים ואף לפרט אלו מסמכים והיכן יש לשומרם, וזאת לתקופה של לפחות ארבע שנים, לאור האמור בסעיף 85 לחוק מסמ"ק לפיו "המנהל רשאי בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס לתקן שומה, תוך ארבע שנים מיום שנעשתה…". יחד עם זאת, במידה ונפתחה חקירה פלילית, יהיה חייב הנחקר לשמור על המסמכים עד תום החקירה או ההליך המשפטי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אבי שהבזי ממשרדנו.

סעיף 98(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: החוק) הוסף במסגרת תיקון 52, קובע חובת שמירת מסמכים וסנקציה עונשית כנגד מי שלא ממלא חובה זו. עפ"י הסעיף "מי שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לענין חישוב השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין". תחילתו של הסעיף מיום 1.7.2003.

סעיף 216(6) לפקודה הינו הסעיף המקביל לסעיף 98 (ב1) לחוק. עפ"י הסעיף: "אדם אשר בלי סיבה מספקת עבר עבירה בכך שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש  להם ערך לעניין השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, או שני העונשין כאחד."

לכאורה, העונש בפקודה יכול להיות חמור יותר קרי, "שני העונשין כאחד": מאסר וקנס ואילו בחוק אחד מהשניים או מאסר או קנס.

בעניין זה, חלופת הכופר קיימת בחוק וגם בפקודה. (בסעיף 216 לפקודה יש 8 סעיפים קטנים -כאשר בכולם, למעט סעיף קטן 6, קיימת חלופת קנס מנהלי ורק בס"ק 6 קיימת חלופת כופר – בשבועות הקרובים נסקור בפניכם את נושא הכופר והעבירות המנהליות). לא למותר לציין, כי סעיף 222(ב) לפקודה קובע "מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(6) עליו הראיה שהמסמכים שהשמיד או הסתיר אין להם ערך לעניין השומה". כלומר, יהא על הנאשם להוכיח, כי על אף הנסיבות לא היה למסמכים ערך לעניין השומה. אין סעיף מקביל לסעיף 222 לפקודה בחוק מסמ"ק, ולכן נטל הראיה יהיה על החוקרים או התובעים לפי העניין.

אין זה תנאי, כי המסמך יהיה בעל ערך לשומתו של הנישום דווקא. הכוונה היא למסמך שיש לו ערך לקביעת הכנסתו של נישום כלשהו, ערך או משמעות לעבודתו של מנגנון המס, יהא הנישום הנוגע בדבר אשר יהא.

סעיף 242 לחוק העונשין קובע "היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים"; קרי – עבירה מסוג "פשע".

מסמך שיש לו ערך לעניין השומה, יכול להיות דרוש כראיה בהליך שיפוטי בין אם אזרחי ובין אם פלילי; ולכן השמדה של מסמך יוצר הנחה, כי המעשה בא למנוע שימוש בו כראיה בהליך שיפוטי, אם החשוד עשה את המעשה במחשבה שהמסמך דרוש או יהיה דרוש להליך שיפוטי. ההבדל בין חוק העונשין לחוקי המס הנ"ל הוא ביסוד

הנפשי.

בעניין זה, עולה השאלה – כמה זמן חייב צד לעסקת מקרקעין לשמור מסמכים, בכדי לא למצוא עצמו נאשם בפלילים בגין השמדת מסמכים שיש להם ערך לעניין חישוב  השומה?

במס הכנסה הכללים ברורים בקשר לחובת שמירתם של פנקסי החשבונות על מרכיביהם. נקבע כי מערכת החשבונות תישמר במשך שבע שנים מתום שנת המס שאליה היא מתייחסת או במשך שש שנים מיום הגשת הדו"ח הכל לפי המאוחר. תיעוד שהנישום אינו חייב לנהלו עפ"י ההוראות ואשר ניהלו מרצון או מכוח דין אחר, יישמרו במשך שלוש שנים לפחות מיום הגשת הדו"ח.

חוק מסמ"ק שותק לעניין משך התקופה שיש לשמור מסמכים. כשהחוק הספציפי שותק פונים לחוק הכללי.

דא עקא, שאין הוראה בחוק הכללי המחייבת אדם לשמור מסמכים; כך, שמבצע עסקת מקרקעין לא חייב לכאורה, לשמור מסמכים. אולם, סעיף 98(ב1) לחוק קובע עונש על מי שהשמיד או הסתיר מסמכים ובמילים אחרות על מי שלא שמר מסמכים.

לאור העובדה, כי לא מצוין בחוק כמה זמן צריך לשמור את המסמכים ולאור העובדה כי מי שהשמיד את המסמכים עבר עבירה – ייתכן כי קיימת חובה לשמור את המסמכים לנצח.

אנקדוטה נוספת לכך, היא שמדובר במסמכים שיש להם ערך לחישוב השומה; כמובן – שלמסמכי הרכישה, גם אם נעשתה לפני שנים רבות, יש ערך לעניין חישוב השבח והשומה.

יחד עם זאת, עלינו לזכור כי סעיף 98(ב1) לחוק הוסף ב 1.7.2003; ולאור סעיף 3 לחוק העונשין – אין מחילים חוק למפרע. כלומר, אין חובה לשמור מסמכים אלא מיום 1.7.2003.

לדעתנו, ראוי לקבוע בהוראה מפורשת ומפורטת בחוק, כי קיימת חובה לשמור על מסמכים ואף לפרט אלו מסמכים והיכן יש לשומרם, וזאת לתקופה של לפחות ארבע שנים, לאור האמור בסעיף 85 לחוק מסמ"ק לפיו "המנהל רשאי בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס לתקן שומה, תוך ארבע שנים מיום שנעשתה…". יחד עם זאת, במידה ונפתחה חקירה פלילית, יהיה חייב הנחקר לשמור על המסמכים עד תום החקירה או ההליך המשפטי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אבי שהבזי ממשרדנו.