מבזק מס מספר 192 - 8.2.2007

בהליך מקדמי במסגרת דיון בעמ"ה "רגיל" נדון מקרה מעניין שהארות ממנו ברצוננו לפרט: (בש"א גזית, מיום 31.1.2007). להלן העובדות בשיא התמצית:

גזית רכשה ני"ע סחירים ממדינת ישראל ביום 15.12.1993 בעלות של כ- 8 מליון ₪.

ביום 31.12.1993 היה שווי המניות בבורסה כ- 27  מליון ₪. החברה בחרה שלא להחיל את הוראות חוק התאומים (להלן- החוק), ועליית ערך ני"ע לא חויב במס. (בשנת 1993 גם עליית ערך ני"ע סחירים חויבה במס לפי החוק).

בשנת 1994 נמכרו חלק מני"ע בכ- 6 מיליוני ₪. ביום 31.12.1994 שווי יתרת ני"ע היה כ- 2 מיליוני ₪ בלבד.

החברה החילה עליה את החוק ב- 1994. מיד הודיעה במכתב כי בשנת 1995 לא תחיל את הוראות החוק. כתוצאה מכניסה ויציאה מהחוק נצמח לגזית  הפסד מ"מכירה  רעיונית" של  יתרת ני"ע  ביום 31.12.1994 בסך כ- 22 מיליוני ₪ (סעיף 6(ח) לחוק).

בשנים 1995-1998 הייתה החברה "מחוץ לחוק", ודווחה על הפסד ראלי מני"ע להעברה. בשנת 1999 שונה החוק, החברה נאלצה להחיל עליה את הוראות החוק, נצמחו לה רווח ראלי מני"ע וביקשה לקזז את ההפסד הראלי המועבר משנת 1994.

פ"ש סרב להתיר הקיזוז, וגזית טוענת למחיקה על הסף של השומה לאור התיישנות שומת 1994 והיות ההפסד מקובע וחלוט. הבקשה נדחתה.

להלן נקודות למחשבה מתוך דברי רשויות המס ובית המשפט בפס"ד זה:

• אכן שומת 1994 התיישנה ואין חולק על סופיותה (שומת 1995 "פתוחה" ובערעור).
• אף שהפסד משומה סופית וסגורה קיים, לפקיד השומה הזכות לבחון אופן קיזוזו או אף העברתו לשנים הבאות.
• הפסד ראלי מני"ע שנצמח לגזית בעבר הינו הפסד שהורתו במנגנוני חוק התאומים. פ"ש טוען כי מי שיצא מתחולת החוק, אינו זכאי להעביר לשנים הבאות הפסד ראלי מני"ע לפי חוק התאומים, אף לקיזוז בעתיד עת יחולו בשנית הוראות החוק (שלא לדבר על מי שכלל לא "חזר" בעתיד להחלת החוק). ביהמ"ש "שומע" את עמדת המשיב, קובע כי הינה לב ליבו של הערעור ואינו רוצה לדון בה אף בהליך המקדמי דנן.
• הלגיטימיות של בחירה ביציאה או כניסה להוראות החוק, כאשר תוצאות המסלולים הללו כבר ידועות, אף היא ועד כמה הינה "נתונה לשיקול דעתו של פ"ש בבוחנו את ההפסד, תידון (אולי) בערעור גופא.
• עצם מועד אירוע המס ב"מכירת" ני"ע ביציאה מחוק התאומים, האם הינו ביום היציאה (1.1) או בתום ש"ק (31.12), אינו ברור והלשון מצביעה דווקא על 1.1.

לאור עובדות המקרה הקיצוני שהוצג, ולאור היות ההליך בקשה מקדמית בלבד, החליט השופט לדחותה, ולאפשר המשך ניהול הדיון המשפטי בעמ"ה.

על אף כל אלו, הנושאים והעמדות שהוצגו בידי רשות המיסים וגישת ביהמ"ש הינם מרתקים ובעלי חשיבות רבה, גם למקרים "סולידיים" יותר. נמתין ונראה.

לפרטים נוספים והרחבה, ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח.

בהליך מקדמי במסגרת דיון בעמ"ה "רגיל" נדון מקרה מעניין שהארות ממנו ברצוננו לפרט: (בש"א גזית, מיום 31.1.2007). להלן העובדות בשיא התמצית:

גזית רכשה ני"ע סחירים ממדינת ישראל ביום 15.12.1993 בעלות של כ- 8 מליון ₪.

ביום 31.12.1993 היה שווי המניות בבורסה כ- 27  מליון ₪. החברה בחרה שלא להחיל את הוראות חוק התאומים (להלן- החוק), ועליית ערך ני"ע לא חויב במס. (בשנת 1993 גם עליית ערך ני"ע סחירים חויבה במס לפי החוק).

בשנת 1994 נמכרו חלק מני"ע בכ- 6 מיליוני ₪. ביום 31.12.1994 שווי יתרת ני"ע היה כ- 2 מיליוני ₪ בלבד.

החברה החילה עליה את החוק ב- 1994. מיד הודיעה במכתב כי בשנת 1995 לא תחיל את הוראות החוק. כתוצאה מכניסה ויציאה מהחוק נצמח לגזית  הפסד מ"מכירה  רעיונית" של  יתרת ני"ע  ביום 31.12.1994 בסך כ- 22 מיליוני ₪ (סעיף 6(ח) לחוק).

בשנים 1995-1998 הייתה החברה "מחוץ לחוק", ודווחה על הפסד ראלי מני"ע להעברה. בשנת 1999 שונה החוק, החברה נאלצה להחיל עליה את הוראות החוק, נצמחו לה רווח ראלי מני"ע וביקשה לקזז את ההפסד הראלי המועבר משנת 1994.

פ"ש סרב להתיר הקיזוז, וגזית טוענת למחיקה על הסף של השומה לאור התיישנות שומת 1994 והיות ההפסד מקובע וחלוט. הבקשה נדחתה.

להלן נקודות למחשבה מתוך דברי רשויות המס ובית המשפט בפס"ד זה:

• אכן שומת 1994 התיישנה ואין חולק על סופיותה (שומת 1995 "פתוחה" ובערעור).
• אף שהפסד משומה סופית וסגורה קיים, לפקיד השומה הזכות לבחון אופן קיזוזו או אף העברתו לשנים הבאות.
• הפסד ראלי מני"ע שנצמח לגזית בעבר הינו הפסד שהורתו במנגנוני חוק התאומים. פ"ש טוען כי מי שיצא מתחולת החוק, אינו זכאי להעביר לשנים הבאות הפסד ראלי מני"ע לפי חוק התאומים, אף לקיזוז בעתיד עת יחולו בשנית הוראות החוק (שלא לדבר על מי שכלל לא "חזר" בעתיד להחלת החוק). ביהמ"ש "שומע" את עמדת המשיב, קובע כי הינה לב ליבו של הערעור ואינו רוצה לדון בה אף בהליך המקדמי דנן.
• הלגיטימיות של בחירה ביציאה או כניסה להוראות החוק, כאשר תוצאות המסלולים הללו כבר ידועות, אף היא ועד כמה הינה "נתונה לשיקול דעתו של פ"ש בבוחנו את ההפסד, תידון (אולי) בערעור גופא.
• עצם מועד אירוע המס ב"מכירת" ני"ע ביציאה מחוק התאומים, האם הינו ביום היציאה (1.1) או בתום ש"ק (31.12), אינו ברור והלשון מצביעה דווקא על 1.1.

לאור עובדות המקרה הקיצוני שהוצג, ולאור היות ההליך בקשה מקדמית בלבד, החליט השופט לדחותה, ולאפשר המשך ניהול הדיון המשפטי בעמ"ה.

על אף כל אלו, הנושאים והעמדות שהוצגו בידי רשות המיסים וגישת ביהמ"ש הינם מרתקים ובעלי חשיבות רבה, גם למקרים "סולידיים" יותר. נמתין ונראה.

לפרטים נוספים והרחבה, ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח.

פרק הנאמנויות שהוסף לפקודת מס הכנסה במסגרת תיקון מס' 147 (סעיפים 75ג' – 75י"ח) מגדיר סוגי נאמנויות לעניין המס ומסדיר את השלכות המיסוי הנובעות מיצירתן. בין היתר, עוסק הפרק בנאמנויות שיוצרים תושבי ישראל לטובת נהנים שהנם תושבי חוץ.

כך למשל, ניתנת האפשרות לתושב ישראל שבבעלותו נכסים בישראל ומחוץ לישראל להקים בחייו נאמנות לטובת בני משפחתו שהנם תושבי חוץ. לאחר אירוע הקמת הנאמנות – שבגינו כפוף היוצר למס עפ"י הפקודה – ייחשבו הנכסים שהקנה היוצר לנאמן כנכסי תושבי החוץ וכפיפותם לדין המס הישראלי תקבע בהתאם. לגבי נכסים מחוץ לישראל, לא יחול חיוב מס בישראל ולגבי נכסים בישראל יחול חיוב המס כפי שהוא לגבי תושבי חוץ, בכפוף לאמנות המס של ישראל עם מדינות התושבות של הנהנים.

תנאי בסיסי לסיווגה של נאמנות כנאמנות לטובת תושבי חוץ הוא שכל הנהנים בה יהיו תושבי חוץ ושאין במסגרתה אפשרות להוספת נהנים שהם תושבי ישראל, כמו כן נקבעו חובות דיווח בהתאם. תנאי מהותי נוסף הוא היותה "בלתי הדירה". עמידה בתנאי אי ההדירות מחייבת את היוצר לדאוג לכך שהנאמנות, כבר בעת הקמתה, תהא בעלת מאפיינים – חיוביים ושליליים – הנובעים מהוראות הדין.

הוראות פקודת מס הכנסה מאפשרות הערכויות נוספות הקיימת לתושב ישראל לשימור נכסיו לטובת קרוביו תושבי החוץ.

 הקמת נאמנויות לטובת תושבי חוץ פותחת פתח להערכויות מס  בינלאומיות, בהתחשב בהוראות הדין הישראלי, דינים זרים ואמנות מס שונות אשר תוצאתן במידה ותיושם כראוי הנה הקלת נטל המס על התא המשפחתי הכולל. נציין כי הקמת מערך מעין זה מצריכה התחשבות במערכת מורכבת של שיקולים אישיים, משפחתיים ומיסויים ומצריכה בחינה מדוקדקת של הנתונים.

לצורך התייעצות בנושא מיסוי נאמנויות בפרט ומיסוי בינלאומי בכלל ניתן לפנות לחגי אלמקייס, רו"ח (משפטן), גדי אלימי, רו"ח (משפטן) או ללילך רובין-אשרוב, עו"ד. 

ביום 3.1.2007 אושרה בכנסת במסגרת חוק ההסדרים הוארך תוקפה של הוראת השעה שהוספה במסגרת תיקון 147 לפקודה והעניקה הקלות במס רכישה על רכישת דירת מגורים יחידה בידי יחיד. תוקף הוראת השעה הוארך עד ליום 31.12.2007 והיא מעניקה פטור ממס רכישה ברכישת דירת מגורים יחידה על חלק השווי שאינו עולה על 557,420 ש"ח.