מבזק מס מספר 674 - 26.1.2017

ביום 16 בינואר 2017 פורסם פס"ד ביהמ"ש המחוזי ע"י כבוד השופט הארי קירש, בעניין אי. פי. אף. יזמות והשקעות בע"מ (10304-07-14).
פסק הדין עוסק בשאלת החבות במס עסקאות במכירת חלק מבניין עם דירות מגורים שהיו מושכרות למגורים ממועד רכישתן ע"י עוסק במקרקעין: האם חיוב בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק מע"מ (כלומר – מע"מ על הרווח בלבד ולא על מלוא מחיר המכירה) או שמא פטור (מלא) ממס במכירה בהתאם לסעיף 31(4) לחוק מע"מ (כיוון שלא נדרש ניכוי מס תשומות בעת הרכישה).
המערערת, הינה "עוסק", שתחום עיסוקה בנדל"ן בישראל. בשנת 2006 רכשה המערערת מפרטיים, את מרבית הזכויות בבניין בתל אביב ובו: מספר דירות פנויות, מספר דירות תפוסות בדיירות מוגנת ומספר יחידות מסחריות. הנכס נרכש מתוך מטרה לפנות את הדיירים המוגנים, להרוס את המבנה ולבנות בניין חדש.
בפועל, מכרה המערערת את הבניין בשנת 2009 ברווח מהותי של כ-5 מליון ₪(לאחר ניכוי הוצאות פינוי הדיירים המוגנים ואחרות) תוך התחייבות לפנות את הדיירים המוגנים על חשבונה. תהליך הפינוי ארך עד 2012, ועד לסיומו הושכרו הדירות ע"י המערערת (בסה"כ הושכרו הדירות ע"י המערערת כ – 6 שנים).
המערערת לא ניכתה, ולטענתה – לא היתה רשאית לנכות, את מס התשומות ברכישת הדירות המושכרות בשכירות חופשית, בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק, המגביל את הזכות לנכות מס תשומות המשמשות בעסקה פטורה ממס (השכרת דירות למגורים פטורה ממע"מ). (האם היה בכלל מע"מ תשומות ברכישה? ראה להלן).
אי לכך טוענת המערערת כי היא פטורה ממע"מ במכירתן לאור הוראות סעיף 31(4) לחוק.
מנהל מע"מ טען לחיוב במע"מ בעת מכירת דירות המגורים המושכרות בשכירות רגילה מכוח סעיף 5(ב) – על ההפרש שבין תמורת המכירה לעלות הרכישה, בטענה:

• סעיף 5(ב) הינו סעיף ספציפי הגובר על הוראות סעיף 31(4).
• בנסיבות העניין ובהתייחס לכוונות המערערת לפינוי הדיירים, הריסה ובניית בניין חדש, היתה צפויה להיות מכירת הדירות כמלאי, החייבת במע"מ בידי המערערת. לפיכך, אם היתה המערערת פונה במועד הרכישה לקבלת אישור, היה מנהל מע"מ מתיר לה לקזז תשומות ברכישה, כיוון שהבניין נועד לשמש בעסקה חייבת במס (המכירה כמלאי) ואין תחולה לסעיף 31(4), וזאת ע"פ החלטות מיסוי 8/11, 1254/14.

וכך מתהפכות היוצרות בטענות הצדדים:
המערערת טוענת כי לא יכולה היתה לנכות התשומות במועד הרכישה ומנהל מע"מ טוען לגישה מקלה לפיה, לו היתה המערערת מיישמת את תקנה 6ב, היתה מקבלת אישור לניכוי מס התשומות ברכישה. וטוען מנהל מע"מ: "ביישום עקרון זה יש מקום לגמישות מסויימת כאשר קיים שימוש נלווה זמני וחולף, לצד שימוש עיקרי ארוך טווח."
ביהמ"ש בוחן את הנחיות רשות המיסים ובעיקר את החלטת מיסוי 8/11 המתירה לעוסק הרוכש דירות המושכרות למגורים, לדווח ע"פ סעיף 5(ב) לחוק מע"מ ולקזז מס תשומות ברכישה, בתנאים שנקבעו בהחלטה (יישום תקנה 6ב, הדירות תימכרנה תוך שנתיים, אין חידוש של חוזי ההשכרה אלא אם היתה מחויבת וכו) וקובע, כי לו פנתה המערערת במועד הרכישה לקבלת אישור לקיזוז התשומות, לא היתה מקבלת את אישור המנהל, כיוון שאינה עומדת בתנאי החלטת המיסוי (לא יישמה את תקנה 6ב, השכירה את הדירות לכ – 6 שנים, חידשה את חוזי השכירות וכו). ולפיכך מקבל ביהמ"ש את הערעור.

הארות ותובנות כלליות מהפסק:
א. ביהמ"ש מדגיש כי: "חייבת להיות אחידות או עקביות בין הגישה הננקטת אגב בחינת ניכוי תשומות בזמן הוצאתן, לצורך היישום הישיר של סעיפים 38 ו- 41 לחוק, לבין הגישה הננקטת אגב בחינת הזכאות לפטור על פי סעיף 31(4) בזמן מכירתו של נכס."
ב. בית המשפט מציף את סוגיית השימושים המעורבים באותה תשומה בין אם הם מקבילים בזמן, ובין אם הינם "בטור" – על ציר הזמן, כגון: קודם שימוש בדירה להשכרה למגורים ואח"כ מכירה חייבת.
לגבי שני המקרים ובתנאי שהשימוש "האחר" מסתמן כבר בעת הוצאת התשומה, ביהמ"ש מציע לישם את הוראות תקנה 18 כך שמס התשומות ברכישה יותר בקיזוז בחלקו, ובעת המכירה, ינתן פטור חלקי לגבי מרכיב מס התשומות שלא הותר בניכוי בעת הרכישה.
יתרה מזו נקבע כי הפרמטר לחלוקת החלק הפטור/החייב כדלעייל לא חייב להיות משך זמן השימוש דווקא, אלא כל פרמטר סביר אחר. (ביהמ"ש מציין כי במקרה דנן שני הצדדים לא מצאו לנכון ללכת בכיוון החלת תקנה 18 ולכן הוא נאלץ להכריע).
ג. משום מה, מנהל מע"מ לא טען טענה חלופית, כך שאם תדחה טענתו שהמערערת יכולה היתה לנכות מס התשומות ברכישה, (לאור טענתו כי הצפיה היתה למכור את הדירות), וביהמ"ש יחליט שלא ניתן היה לקזז מס תשומות ברכישה (כי בפועל היתה השכרה ארוכה למגורים), הרי היתה חובה על המערערת להוציא חשבונית מס עצמית ברכישה, מבלי שתוכל לנכות את מס התשומות הגלום בה !!
אי הוצאת חשבונית מס עצמית כאמור (בהעדר יכולת לנכות מס תשומות כאמור), כמוהו למעשה כקיזוז מס תשומות רעיוני ע"י המערערת !!. (ומכאן אולי לאובדן הטענה להחלת סעיף 31(4)! העדר טענה חלופית זו הביא לחסרון כיס מלא של מנהל מע"מ.
נציין כי ביהמ"ש היה ער לקושי במתן פטור בחיוב מע"מ חלקי לפי סעיף 5(ב) מבלי שעסקת הרכישה דווחה כראוי ע"י המערערת, ואולם לדבריו: "המחלוקת בערעור זה נחתמה ע"י הצדדים באופן שאיננו מחייב את ביהמ"ש להתמודד עם היבט זה, וממילא דיווחי המערערת לשנת הרכישה התיישנו מזמן".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח רונית בר, ממשרדנו.

ביום 16 בינואר 2017 פורסם פס"ד ביהמ"ש המחוזי ע"י כבוד השופט הארי קירש, בעניין אי. פי. אף. יזמות והשקעות בע"מ (10304-07-14).
פסק הדין עוסק בשאלת החבות במס עסקאות במכירת חלק מבניין עם דירות מגורים שהיו מושכרות למגורים ממועד רכישתן ע"י עוסק במקרקעין: האם חיוב בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק מע"מ (כלומר – מע"מ על הרווח בלבד ולא על מלוא מחיר המכירה) או שמא פטור (מלא) ממס במכירה בהתאם לסעיף 31(4) לחוק מע"מ (כיוון שלא נדרש ניכוי מס תשומות בעת הרכישה).
המערערת, הינה "עוסק", שתחום עיסוקה בנדל"ן בישראל. בשנת 2006 רכשה המערערת מפרטיים, את מרבית הזכויות בבניין בתל אביב ובו: מספר דירות פנויות, מספר דירות תפוסות בדיירות מוגנת ומספר יחידות מסחריות. הנכס נרכש מתוך מטרה לפנות את הדיירים המוגנים, להרוס את המבנה ולבנות בניין חדש.
בפועל, מכרה המערערת את הבניין בשנת 2009 ברווח מהותי של כ-5 מליון ₪(לאחר ניכוי הוצאות פינוי הדיירים המוגנים ואחרות) תוך התחייבות לפנות את הדיירים המוגנים על חשבונה. תהליך הפינוי ארך עד 2012, ועד לסיומו הושכרו הדירות ע"י המערערת (בסה"כ הושכרו הדירות ע"י המערערת כ – 6 שנים).
המערערת לא ניכתה, ולטענתה – לא היתה רשאית לנכות, את מס התשומות ברכישת הדירות המושכרות בשכירות חופשית, בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק, המגביל את הזכות לנכות מס תשומות המשמשות בעסקה פטורה ממס (השכרת דירות למגורים פטורה ממע"מ). (האם היה בכלל מע"מ תשומות ברכישה? ראה להלן).
אי לכך טוענת המערערת כי היא פטורה ממע"מ במכירתן לאור הוראות סעיף 31(4) לחוק.
מנהל מע"מ טען לחיוב במע"מ בעת מכירת דירות המגורים המושכרות בשכירות רגילה מכוח סעיף 5(ב) – על ההפרש שבין תמורת המכירה לעלות הרכישה, בטענה:

• סעיף 5(ב) הינו סעיף ספציפי הגובר על הוראות סעיף 31(4).
• בנסיבות העניין ובהתייחס לכוונות המערערת לפינוי הדיירים, הריסה ובניית בניין חדש, היתה צפויה להיות מכירת הדירות כמלאי, החייבת במע"מ בידי המערערת. לפיכך, אם היתה המערערת פונה במועד הרכישה לקבלת אישור, היה מנהל מע"מ מתיר לה לקזז תשומות ברכישה, כיוון שהבניין נועד לשמש בעסקה חייבת במס (המכירה כמלאי) ואין תחולה לסעיף 31(4), וזאת ע"פ החלטות מיסוי 8/11, 1254/14.

וכך מתהפכות היוצרות בטענות הצדדים:
המערערת טוענת כי לא יכולה היתה לנכות התשומות במועד הרכישה ומנהל מע"מ טוען לגישה מקלה לפיה, לו היתה המערערת מיישמת את תקנה 6ב, היתה מקבלת אישור לניכוי מס התשומות ברכישה. וטוען מנהל מע"מ: "ביישום עקרון זה יש מקום לגמישות מסויימת כאשר קיים שימוש נלווה זמני וחולף, לצד שימוש עיקרי ארוך טווח."
ביהמ"ש בוחן את הנחיות רשות המיסים ובעיקר את החלטת מיסוי 8/11 המתירה לעוסק הרוכש דירות המושכרות למגורים, לדווח ע"פ סעיף 5(ב) לחוק מע"מ ולקזז מס תשומות ברכישה, בתנאים שנקבעו בהחלטה (יישום תקנה 6ב, הדירות תימכרנה תוך שנתיים, אין חידוש של חוזי ההשכרה אלא אם היתה מחויבת וכו) וקובע, כי לו פנתה המערערת במועד הרכישה לקבלת אישור לקיזוז התשומות, לא היתה מקבלת את אישור המנהל, כיוון שאינה עומדת בתנאי החלטת המיסוי (לא יישמה את תקנה 6ב, השכירה את הדירות לכ – 6 שנים, חידשה את חוזי השכירות וכו). ולפיכך מקבל ביהמ"ש את הערעור.

הארות ותובנות כלליות מהפסק:
א. ביהמ"ש מדגיש כי: "חייבת להיות אחידות או עקביות בין הגישה הננקטת אגב בחינת ניכוי תשומות בזמן הוצאתן, לצורך היישום הישיר של סעיפים 38 ו- 41 לחוק, לבין הגישה הננקטת אגב בחינת הזכאות לפטור על פי סעיף 31(4) בזמן מכירתו של נכס."
ב. בית המשפט מציף את סוגיית השימושים המעורבים באותה תשומה בין אם הם מקבילים בזמן, ובין אם הינם "בטור" – על ציר הזמן, כגון: קודם שימוש בדירה להשכרה למגורים ואח"כ מכירה חייבת.
לגבי שני המקרים ובתנאי שהשימוש "האחר" מסתמן כבר בעת הוצאת התשומה, ביהמ"ש מציע לישם את הוראות תקנה 18 כך שמס התשומות ברכישה יותר בקיזוז בחלקו, ובעת המכירה, ינתן פטור חלקי לגבי מרכיב מס התשומות שלא הותר בניכוי בעת הרכישה.
יתרה מזו נקבע כי הפרמטר לחלוקת החלק הפטור/החייב כדלעייל לא חייב להיות משך זמן השימוש דווקא, אלא כל פרמטר סביר אחר. (ביהמ"ש מציין כי במקרה דנן שני הצדדים לא מצאו לנכון ללכת בכיוון החלת תקנה 18 ולכן הוא נאלץ להכריע).
ג. משום מה, מנהל מע"מ לא טען טענה חלופית, כך שאם תדחה טענתו שהמערערת יכולה היתה לנכות מס התשומות ברכישה, (לאור טענתו כי הצפיה היתה למכור את הדירות), וביהמ"ש יחליט שלא ניתן היה לקזז מס תשומות ברכישה (כי בפועל היתה השכרה ארוכה למגורים), הרי היתה חובה על המערערת להוציא חשבונית מס עצמית ברכישה, מבלי שתוכל לנכות את מס התשומות הגלום בה !!
אי הוצאת חשבונית מס עצמית כאמור (בהעדר יכולת לנכות מס תשומות כאמור), כמוהו למעשה כקיזוז מס תשומות רעיוני ע"י המערערת !!. (ומכאן אולי לאובדן הטענה להחלת סעיף 31(4)! העדר טענה חלופית זו הביא לחסרון כיס מלא של מנהל מע"מ.
נציין כי ביהמ"ש היה ער לקושי במתן פטור בחיוב מע"מ חלקי לפי סעיף 5(ב) מבלי שעסקת הרכישה דווחה כראוי ע"י המערערת, ואולם לדבריו: "המחלוקת בערעור זה נחתמה ע"י הצדדים באופן שאיננו מחייב את ביהמ"ש להתמודד עם היבט זה, וממילא דיווחי המערערת לשנת הרכישה התיישנו מזמן".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח רונית בר, ממשרדנו.

הוראות פקודת מס הכנסה ("הפקודה") והפרשנות שניתנת להן קובעות, ביחס למי שקיבל נכס בירושה, כי מחירו המקורי של הנכס בידי המקבל/היורש יהא המחיר המקורי כפי שהיה אצל המוריש, לו היה האחרון מוכר את הנכס, בהתאם לעיקרון רציפות המס (רצף זה מכונה "הכניסה לנעליים").
ואולם, יישום מנגנון זה במקרה בו הורש נכס מחוץ לישראל על ידי תושב חוץ, לתושב ישראל, עשוי להביא למצב בו בעת מכירת הנכס על ידי היורש, יכלול רווח ההון גם עליית ערך שנצברה בנכס בעת שהיה בבעלותו של תושב החוץ (המוריש).
לשם כך, קבעה רשות המסים הסדרי שיערוך (step-Up) לנכס כאמור שהתקבל בירושה. כך, שוויו של הנכס במועד הפטירה יהווה את מחירו המקורי בישראל בשלב חישוב רווח ההון במכירתו.
הסדרים אלו פורסמו בשעתו במסגרת החלטות מיסוי שהנפיקה רשות המסים ולאחר מכן גם באמצעות מסלול ירוק בנושא "קביעת מחיר מקורי ויום רכישה בעת קבלת נכס חו"ל- Step Up".
בהתאם להסדר זה נקבע, כי מחירו של הנכס יהא שוויו במועד הפטירה "בין אם שולם מס עיזבון או מס מתנות ובין אם לאו".
מבלי להתייחס לתנאים השונים שנקבעו במסגרת המסלול הירוק (אשר לגביהם תיתכן עמדה שונה מצד נישומים), ההסדר עשוי להפלות בין מקרים בהם שולם מס עיזבון לבין מקרים בהם לא חלה חובת תשלום מס עיזבון במועד הפטירה.
ראשית, ניתן לטעון כי שוויו של הנכס כפי שנקבע לצורכי הטלת מס עיזבון, אינו כולל את מס העיזבון עצמו. כך, במקרים בהם שולם מס עיזבון, יש להוסיף את סכום מס העיזבון לצורך חישוב המחיר המקורי החדש, זאת בנוסף לשווי הנכס עצמו. הטעם לעמדה כאמור הוא כי מס העיזבון משולם לאחר הפטירה ונפרע למעשה על ידי העיזבון מתוך נכסים וכספים שאמורים לעבור לבעלותו של היורש, כך שניתן לראות בו כמס ששולם על ידי היורש.
יישום גישה זו גם תאיין את אותה אפליה שהוזכרה בין מקרים בהם מוטל מס עיזבון לבין מקרים אחרים.
תימוכין לגישה זו ניתן למצוא גם בהחלטת מיסוי מספר 25/07.
בהחלטה זו נדון מקרה בו תושב ישראל הוריש את רכושו ליורשו, אף הוא תושב ישראל, כאשר בעת פטירתו שולם מס עיזבון במדינה בה היו קיימים נכסים בבעלותו. החלטת המיסוי קבעה כי מס העיזבון יתווסף למחירו המקורי של הנכס.
נזכיר כי במקרה האמור, מאחר והמוריש היה תושב ישראל, לא הוחל מנגנון שיערוך (Step-up) כך שהעלות המקורית של רכישת הנכסים היוותה ממילא את המחיר המקורי שבידי היורש, לפי עיקרון "הכניסה לנעליים".
אם כך, השילוב שבין הסדר השערוך שפורסם על ידי רשות המסים בירושה או מתנה מתושב חוץ, לבין החלטת המיסוי לעיל, מבססת את עמדתנו לפיה מס העיזבון יתווסף למחיר המקורי, גם כאשר מדובר במחיר מקורי שנקבע מחדש לפי שווי הנכס במועד הפטירה.
לחילופין, אם וככל שעמדת רשות המסים נוגדת את הפרשנות שהובאה לעיל, יוכל היורש לבקש שלא להחיל את הסדר השערוך (Step-up) בקביעת המחיר המקורי ולמעשה ליישם את גישת "הכניסה לנעליים", ובהמשך יוכל ליהנות מהסדר המס שנקבע בהחלטת המיסוי, לפיו יש להוסיף את מס העיזבון למחירו המקורי של הנכס. מקרים כאלו יהיו כדאיים
בד"כ כאשר עלותו המקורית של הנכס ובתוספת מס העיזבון ששולם יהיו גבוהים משווי הנכס במועד הפטירה (ישנם שיקולים נוספים לבחירה בחלופה זו). הנחתנו היא כי רשות המסים לא תבקש לשלול חלופה כאמור, שכן הבחירה בהסדר השערוך הינה חלופה הניתנת לבחירתו של הנישום ואינה מהווה את ברירת המחדל החוקית – שהיא כאמור, קביעת המחיר המקורי לפי העלות המקורית שהייתה בידי המוריש.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

בסופו של דבר (ואולי לא סופו, לאור הבגצי"ם שיתבררו בסוף חודש פברואר), רשות המיסים נערכה מיחשובית, והעלתה לאתר שלה את המחשבון לחישוב "הסכום הקובע" – שווי הדירות לצורך הטלת "מס ריבוי דירות", בצרוף טפסים רלוונטיים ליישום הדיווח והמיסוי.
(לעקרונות בסיסיים של החוק אמנם עוד טרם קביעתו הסופית, ואף שחלו בנוסח הסופי שינויים מסויימים ביחס למוצע בתחילה, ראו מבזקי מס מספר 654 ו -657ׂ).
נציין במבזק זה כמה נקודות בהקשר לחוק ולמחולל האמור:

שווי הדירה

• איש אינו יודע ליישם את הנוסחה המסובכת שנקבעה בחוק (ובתוך פחות מחודש תוקנה בצו שפורסם ביום 24.1.2017).
  אי לכך ניתן לכאורה להישען רק על המחולל שהופעל באתר רשות המיסים, לצורך בחינת חבות או פטור בעצם הכניסה לחוק, ולחישוב המס (1% משווי הדירה – עד תקרת 18,000 ₪ שנתי), לדירות ש"זכו" להיכנס לתחולתו (אלו ששוויין עולה על 1.15 מליוני ₪).
• בטופס מספר 7201 וכותרתו "הצהרה על ריבוי דירות לשנת 2017", נדרשת הצהרה מפורטת של גוש/חלקה של הדירה, ישוב, רחוב, מספר הבית ומספר הדירה. כמובן נדרש גם ציון שטח הדירה.
• למה אנחנו מציינים פרטים טכניים בנאליים אלו? – משום שבמחולל של רשות המיסים נדרש להכניס רק ישוב ורחוב (ומ"ר)!!
  מספר הבית כלל לא משנה, ועל מספר הדירה אין מה לדבר כלל.
• כלומר המחולל מוציא שווי לדירה בהתייחס רק לרחוב. אין כל חשיבות אם מדובר בבית חדש או בית ישן, מספר חדרים, קומת גג או קומת רחוב – כולם יקבלו אותה תוצאת שווי, כפונקציה של המ"ר בלבד!!
• יתרה מזו – מהדמיות שערכנו עולה, כי שכונה שלימה באותו ישוב ולא רק אותו הרחוב – מקבלת אותם ערכי שווי לכל הדירות/בתים, ובלבד שמדובר באותו מ"ר !!
• מסקירת ההגדרות של הפרמטרים השונים בנוסחה שבחוק, שאין לנו כמובן יכולת לפענח אותה ובוודאי לא לחשב לבד את "הסכום הקובע" (שווי הדירה), עולה אכן כי אין כל התייחסות בפרמטרים אלו לוותק הדירה/בית, לבניה רוויה או בניה צמודת קרקע ולא למספר הבית. רק הסביבה קובעת!
• אמנם רשות המיסים מציינת באתר שלה בדברי הרקע להפעלת מחולל השווי הנ"ל, כך:
  "הרשות מבהירה כי תוצאת החישוב של "הסכום הקובע" היא בהתאם לנוסחה שנקבעה בחוק, ואינה משקפת בהכרח את מחיר או שווי הדירה, אלא קירוב לממוצע מחירי הדירות באזור בו ממוקמת הדירה, המבוסס על הערכה סטטיסטית על פי מאפייני האזור שבו הדירה נמצאת ושטח".
  לדעתנו האמירה הפשטנית הזו אינה מספקת: האם באמת סביר, צודק או חוקתי להטיל מס על בעל דירה מסויים לפי שווי של דירות אחרות בסביבתו, שבבעלותם של יחידים אחרים, רק בגלל שלמחוקק נוח להטיל המיסוי על ממוצע שוויים סביבתי??

מועד חובת ההצהרה והתשלום
את טופס ההצהרה לשנת יש למלא ולשלוח במכתב/במייל /בפקס עד 31.3.2017.
את המס המחושב בטופס לאחר שהוזנו בו הנתונים שהוצאו מהמחולל – יש לחלק לשניים: מחצית המס לשלם עד 30 ביוני, והמחצית השניה עד 31 בדצמבר 2017.
התשלומים ישולמו ככל הנראה בשומה שתופק בלווית שובר תשלום מתאים – ע"י מנהל מיסוי מקרקעין הרלוונטי, וישלחו לבית האזרח (בתקווה שיגיעו לפני ה-30.6.2017).

פטור חלקי מהמס השנתי בגין מכירת דירה
החוק מאפשר קבלת פטור ממס ריבוי דירות בגין דירה חייבת מסויימת ככל שחייב במס, מכר עד 31.10.2017 דירת מגורים כלשהיא. הפטור הוא יחסי לפי יחס התקופה בה הוחזקה על ידו הדירה בשנת 2017, מתוך 365 הימים של שנת 2017 כולה.
(לדוגמא: מי שמכר דירת מגורים ב-31.1.2017, יפטר מ-1/12 ממס ריבוי דירות).
הנקודה המעניינת היא כי החוק מעניק את הפטור המחושב כאמור – לא דווקא לגבי הדירה הנמכרת עצמה, אלא לאחת מכל דירותיו החייבות האחרות של אותו חייב במס, כפי שיבחר!!
כלומר גם אם תימכר דירה זולה, יבוקש ויינתן פטור ממס (יחסי לתקופת האחזקה בה כאמור) בגין דירה יקרה ו"עתירת" מס ריבוי דירות אחרת, שכלל לא נמכרה!
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 10 בינואר 2017 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 24821-12-14) במלואה את תביעתו של ע.א.מ (להלן: "המבוטח") להחזר כל גמלאות הנכות, שר"מ וניידות שנשללו ממנו בטענת קיומן של הכנסות ניכרות שלא דווחו, לפי נתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל, תוך ביקורת חריפה על  התנהלות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל)  על חריגה מכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי להם הוא כפוף ומחויב.

להלן עיקרי העובדות הרלוונטיות למאמר זה

• המבוטח יליד 1990, ביום 14.10.1995 עבר תאונת דרכים קשה בה איבד יד ורגל.
• תביעתו לנכות כללית אושרה ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור 94% לצמיתות ודרגת אי כושר של 75% לאור האמור שולמו לו גמלאות שונות כחוק.
• המבוטח הצהיר למל"ל כי אינו עובד ואינו משתכר.
• למבוטח אחים שהיו מעורבים בניהול ובבעלות על חברת שמירה. נגד האחים נוהלו הליכים פליליים בגין עבירות כלכליות, הם הורשעו ושהו במאסר. גם בעניינו של המבוטח נוהלה חקירה פלילית אך לא הוגש נגדו כתב אישום.
• בחודש אוגוסט 2013 הודיע המל"ל למבוטח כי אינו זכאי לתשלום הקצבאות רטרואקטיבית כחמש שנים, ונוצר לו חוב של כ-150 אלפי ₪, ננקטו נגדו הליכי גביה ועיקול.
• לטענת המל"ל ביטול הזכאות לגמלאות היה על רקע מידע שהתקבל ממשטרת ישראל ומהפרקליטות, לפיו אחיו של המבוטח שילמו לו סכומי כסף גבוהים במזומן, עליהם לא דיווח.

טענות הצדדים ופסק הדין

טענת המבוטח

• הופסק לו תשלום הקצבאות כרעם ביום בהיר וללא כל הסבר מניח את הדעת ולאחר אינסוף פניות למל"ל, התברר לו כי הוא נחשד שהשתכר ולא דיווח על הכנסותיו.
• שנים לאחר החקירה ברור שהיא נסתיימה בלא כלום: לא הוגש כתב אישום וכספים שחולטו לו ע"י המשטרה הושבו. התנהלות המל"ל כלפיו הייתה פוגענית וחמורה ועומדת בניגוד לכללי המנהל התקין.
• לטענתו, המל"ל הסתמך על טבלת סכומים שלכאורה הופקדו לחשבון הבנק שלו, כשהוא עצמו מכחיש שקבלם. אין לנטען ביסוס ונציגת המל"ל אף הודתה בכך.

טענת המל"ל

• שלילת הזכאות לגמלאות התבססה על נתונים ממשטרת ישראל לאחר בדיקה יסודית ומקיפה של המשטרה.
• בהתאם לטבלת ההכנסות שנערכה ע"י המשטרה, היו לו הכנסות קבועות ומשמעותיות בשנים 2008-2013. אף על פי כן, בחר המבוטח להגיש תביעות בהן דיווח כי לא עבד ולא השתכר.
• בהתאם לפסיקה, סכומים המוענקים באופן קבוע וסדיר יש לראותם כהכנסה.
• בעדויות המבוטח והעד מטעמו נתגלו סתירות לגבי עזרת אחיו של המבוטח.

דיון והחלטות ביה"ד

• ביה"ד החליט לקבל את התביעה במלואה על סמך הלכות בביה"ד הארצי בהן נקבע בין היתר בקשר עם שלילה רטרואקטיבית של גמלאות, כי הפעלת סמכות המל"ל נתונה לביקורת שיפוטית, בהתאם לכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי. עוד נקבע כי במקרים כאלה מן הדין שהמל"ל יפעל בזהירות יתרה וכן יקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו תוך פירוט החוב הכספי, ויתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב.
• כל הקצבאות ששולמו למבוטח נשללו לאחר כחמש שנים רטרואקטיבית. מן הראיות עולה כי לאחר שלילת הגמלאות פנה המבוטח שוב ושוב למל"ל ולא קיבל הסבר לשלילה.
• ביה"ד קובע כי התנהלות המל"ל "חרגה באופן ברור מכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי, להם הוא כפוף ומחוייב".
• בתעודת עובד ציבור של המל"ל לא פורטה העילה לשלילת הגמלאות מלבד הערה "בחודש 8.2013 התברר כי לתובע הכנסות גבוהות".
• המל"ל התבסס בעיקר על מסמך שכלל טבלת נתונים שלא נשא כל סימנים מזהים אודות זהות עורך הטבלה, מועד עריכתה ומקור המידע.
• המבוטח הכחיש את קבלת הכספים, והמל"ל לא הביא כל ראיה נוספת המעידה על הכנסות שהיו למבוטח בתקופה הרלוונטית.
• ביה"ד קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס החלטת המל"ל ולכן המבוטח זכאי לתשלום כל הגמלאות שנשללו רטרואקטיבית ולבטול כל יתרת החוב במל"ל.
• יצויין כי ביה"ד הביע מורת רוחו מהתנהלות המל"ל בכך שחייבו בתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪ לתובע.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 10 בינואר 2017 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 24821-12-14) במלואה את תביעתו של ע.א.מ (להלן: "המבוטח") להחזר כל גמלאות הנכות, שר"מ וניידות שנשללו ממנו בטענת קיומן של הכנסות ניכרות שלא דווחו, לפי נתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל, תוך ביקורת חריפה על  התנהלות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל)  על חריגה מכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי להם הוא כפוף ומחויב.

להלן עיקרי העובדות הרלוונטיות למאמר זה

• המבוטח יליד 1990, ביום 14.10.1995 עבר תאונת דרכים קשה בה איבד יד ורגל.
• תביעתו לנכות כללית אושרה ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור 94% לצמיתות ודרגת אי כושר של 75% לאור האמור שולמו לו גמלאות שונות כחוק.
• המבוטח הצהיר למל"ל כי אינו עובד ואינו משתכר.
• למבוטח אחים שהיו מעורבים בניהול ובבעלות על חברת שמירה. נגד האחים נוהלו הליכים פליליים בגין עבירות כלכליות, הם הורשעו ושהו במאסר. גם בעניינו של המבוטח נוהלה חקירה פלילית אך לא הוגש נגדו כתב אישום.
• בחודש אוגוסט 2013 הודיע המל"ל למבוטח כי אינו זכאי לתשלום הקצבאות רטרואקטיבית כחמש שנים, ונוצר לו חוב של כ-150 אלפי ₪, ננקטו נגדו הליכי גביה ועיקול.
• לטענת המל"ל ביטול הזכאות לגמלאות היה על רקע מידע שהתקבל ממשטרת ישראל ומהפרקליטות, לפיו אחיו של המבוטח שילמו לו סכומי כסף גבוהים במזומן, עליהם לא דיווח.

טענות הצדדים ופסק הדין

טענת המבוטח

• הופסק לו תשלום הקצבאות כרעם ביום בהיר וללא כל הסבר מניח את הדעת ולאחר אינסוף פניות למל"ל, התברר לו כי הוא נחשד שהשתכר ולא דיווח על הכנסותיו.
• שנים לאחר החקירה ברור שהיא נסתיימה בלא כלום: לא הוגש כתב אישום וכספים שחולטו לו ע"י המשטרה הושבו. התנהלות המל"ל כלפיו הייתה פוגענית וחמורה ועומדת בניגוד לכללי המנהל התקין.
• לטענתו, המל"ל הסתמך על טבלת סכומים שלכאורה הופקדו לחשבון הבנק שלו, כשהוא עצמו מכחיש שקבלם. אין לנטען ביסוס ונציגת המל"ל אף הודתה בכך.

טענת המל"ל

• שלילת הזכאות לגמלאות התבססה על נתונים ממשטרת ישראל לאחר בדיקה יסודית ומקיפה של המשטרה.
• בהתאם לטבלת ההכנסות שנערכה ע"י המשטרה, היו לו הכנסות קבועות ומשמעותיות בשנים 2008-2013. אף על פי כן, בחר המבוטח להגיש תביעות בהן דיווח כי לא עבד ולא השתכר.
• בהתאם לפסיקה, סכומים המוענקים באופן קבוע וסדיר יש לראותם כהכנסה.
• בעדויות המבוטח והעד מטעמו נתגלו סתירות לגבי עזרת אחיו של המבוטח.

דיון והחלטות ביה"ד

• ביה"ד החליט לקבל את התביעה במלואה על סמך הלכות בביה"ד הארצי בהן נקבע בין היתר בקשר עם שלילה רטרואקטיבית של גמלאות, כי הפעלת סמכות המל"ל נתונה לביקורת שיפוטית, בהתאם לכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי. עוד נקבע כי במקרים כאלה מן הדין שהמל"ל יפעל בזהירות יתרה וכן יקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו תוך פירוט החוב הכספי, ויתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב.
• כל הקצבאות ששולמו למבוטח נשללו לאחר כחמש שנים רטרואקטיבית. מן הראיות עולה כי לאחר שלילת הגמלאות פנה המבוטח שוב ושוב למל"ל ולא קיבל הסבר לשלילה.
• ביה"ד קובע כי התנהלות המל"ל "חרגה באופן ברור מכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי, להם הוא כפוף ומחוייב".
• בתעודת עובד ציבור של המל"ל לא פורטה העילה לשלילת הגמלאות מלבד הערה "בחודש 8.2013 התברר כי לתובע הכנסות גבוהות".
• המל"ל התבסס בעיקר על מסמך שכלל טבלת נתונים שלא נשא כל סימנים מזהים אודות זהות עורך הטבלה, מועד עריכתה ומקור המידע.
• המבוטח הכחיש את קבלת הכספים, והמל"ל לא הביא כל ראיה נוספת המעידה על הכנסות שהיו למבוטח בתקופה הרלוונטית.
• ביה"ד קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס החלטת המל"ל ולכן המבוטח זכאי לתשלום כל הגמלאות שנשללו רטרואקטיבית ולבטול כל יתרת החוב במל"ל.
• יצויין כי ביה"ד הביע מורת רוחו מהתנהלות המל"ל בכך שחייבו בתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪ לתובע.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.