מבזק מס מספר 643 - 19.5.2016

לכל העוסקים בתחום ידוע, כי רק לעיתים נדירות, פסיקה "קיצונית מדי" של ביהמ"ש לרעת הנישומים, "מתוקנת" ע"י רשות המיסים בהוראות ביצוע/ חוזרים או החלטות מיסוי.
דוגמאות לכך ניתן למצוא בחוזר מס הכנסה 9/96 הקובע כי רשות המיסים מאמצת את הנקבע בפס"ד שחר אביהו על פני פס"ד פינהר בכל הקובע בסופיות השומה לעניין הכרה בהפסדים, וכן בהו"ב 91/53 המורה לפקידי השומה ניכויים, ליישם באופן מצומצם את העולה מפס"ד ניניו בעניין שלילת הוצאות בשל תשלומים שחלה לגביהן חובה לניכוי מס במקור והניכוי לא הועבר לפקיד השומה.
כפי הנראה, כזו היא גם החלטת המיסוי 4253/16, שפורסמה ביום 19 באפריל 2016 ע"י רשות המיסים. החלטת המיסוי עוסקת בתמורת Holdback (ראו הסבר להלן) המתקבלת בעסקת מכירת מניות והתנאים לסיווגה כחלק מתמורת מכירת המניות, החייבת במס רווחי הון. החלטת מיסוי זו התקבלה לאחר פס"ד חיים הלמן שניתן ע"י כב' השופט אלטוביה ביום 15/10/2015 וקבע, בנסיבות דומות לנסיבות המתוארות בהחלטת המיסוי שבענייננו, כי חלק התמורה המוחזק בנאמנות כאמור, יחשב דווקא כהכנסת עבודה !!
בעניין פס"ד הלמן הנ"ל כתבנו וביקרנו בהרחבה במבזק 615 מיום 22/10/2015 ולא נרחיב בו עוד.
יובהר כי הסדר Holdback הינו הסדר המקובל בעסקאות למכירת מניות בחברות עתירות ידע, לפיו הקונה מתנה חלק מהתשלומים המשולמים על ידו בהמשך מתן שירותי ייעוץ וליווי של בעלי המניות המוכרים, גם בתקופה שלאחר הרכישה ולפיכך, חלק מהתמורה מופקד אצל נאמן או משולם לשיעורין, זאת על מנת להבטיח את המשך העסקתם ותרומתם של בעלי המניות לתקופה שנקבעה.
בהחלטת המיסוי דובר ב – 5 יחידים בעלי מניות, תושבי ישראל, אשר מכרו את מניותיהם בחברה תושבת ישראל העוסקת בתחום ההייטק. בהסכם נקבע כי כ – 50% מהתמורה יהא כפוף להסדר Holdback, כשמרבית הסכום יהא מופקד אצל נאמן לתקופה של עד 4 שנים. תמורת ה – Holdback תשוחרר למוכרים באופן יחסי במשך ה – 4 שנים, זאת בכפוף להמשך העסקתם בחברה. תמורה זו תשולם במלואה אף במקרה מוות או נכות או מקרים אחרים של הפסקת העסקה שלא מרצון, כפי שנקבע מפורשות בהסכם.
רשות המיסים קובעת בהחלטת המיסוי, בשונה מפס"ד הלמן, את התנאים לפיהם תמוסה תמורת ה – Holdback כחלק מהתמורה עבור המניות ותחוייב כרווח הון ולא כהכנסת עבודה:
להלן הרקע העובדתי בהחלטה, ותמציתה:

• המניות הנמכרות נרכשו ע"י בעלי המניות לא בתמורה לשירותים או עבודה.
• מכירת המניות מסווגת ע"י המוכרים כרווח הון.
• התמורה תשולם במלואה למוכרים גם במקרה מוות או נכות או הפסקת עבודה במקרים שנקבעו בהסכם.
• תמורת ה – Holdback אינה תמורה נוספת אלא חלק בלתי נפרד מהתמורה עבור המניות ונגזרת משווי החברה.
• מחיר למניה, כולל תמורת ה – Holdback, זהה לכל בעלי המניות.
• המוכרים יתקשרו בהסכם העסקה חדש ויקבלו שכר ראוי שלא יפחת משכרם עובר לעסקה.
• הרוכשת תייחס בדיווחי המס שלה את תמורת ה – Holdback כחלק מהתשלום עבור המניות הנרכשות ולא כשכר, ולא תתבע הוצאה בגין תשלום זה.
• תשולם מקדמת רווח הון ע"י המוכרים תוך 30 יום ממועד העסקה בגין מלוא התמורה, לרבות תמורת ה – Holdback.
  • במידה והמחיר למניה המשולם למוכרים הזכאים לתמורת Holdback (חישוב המחיר – לרבות תמורת ה – Holdback, ולמעט ריבית ורווחים שנצמחו על תמורה זו) גבוה מהמחיר למניה המשולם לכל שאר בעלי המניות, ההפרש יתחייב במס כהכנסת עבודה.
  • ככל שתמורת Holdback לא תתקבל בסופו של דבר, בפועל – יהא המוכר זכאי לתקן את הדוח לשנת המכירה.
  בהחלטת המיסוי מציינת רשות המיסים (כדי לא להראות נוגדת את פס"ד הלמן) כי "יוער כי עובדות המקרה שונות מהעובדות המפורטות בפס"ד חיים הלמן".
  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

על פי פרסום של רשות המסים מיום ה – 15 במאי 2016, מדינת ישראל הצטרפה להסכם רשויות מוסמכות ליישום האמנה המולטילטרלית לחילופי מידע אוטומטי הנוגע למידע פיננסי, המבוסס על התקן שפיתח ארגון ה – OECD, להסכם ליישום האמנה המולטילטרלית לדיווח בין מדינתי – Country-by-Country Report . בנוסף לישראל הצטרפו להסכם האחרון גם המדינות קנדה, איסלנד, הודו, ניו זילנד וסין.
ההסכם ליישום חילופי מידע אוטומטיים בנוגע לחשבונות פיננסיים של תושבים זרים יאפשר לרשות המסים בישראל לקבל מידע מגופים הפיננסים שבמדינות החתומות על ההסכם בהתאם לתקן אחיד, שכאמור פותח על ידי ארגון ה – OECD, וזאת על מנת לאפשר החלפת מידע ביעילות ובאופן שוטף עם מדינות רבות. למיטב ידיעתנו המידע שיועבר יכלול בין היתר את פרטי בעלי החשבון (שם, כתובת, מספר זיהוי לצורכי מס, תאריך לידה, תחום השיפוט), מספר החשבון, יתרת החשבון או שוויו בתום השנה, הכנסות ברוטו מריבית, מדיבידנד, הכנסות אחרות מנכסים שבחשבון הבנק ותמורה ברוטו ממכירת ני"ע או מפדיון ני"ע במהלך השנה.

בשולי הדברים נציין, כי למיטב ידיעתנו, בהתאם לדירקטיבה של האיחוד האירופאי, החלה לגבי תושבי מדינות האיחוד האירופאי, יועבר מידע כאמור בין מדינות החברות באיחוד האירופאי כבר במהלך שנת 2017 לגבי שנת 2016 !!!

ה – Country-by-Country Report משקף את המלצה מספר 13 של ה – BEPS שעניינו דיווח על פעילותן והכנסותיהן של קבוצות רב לאומיות לרשויות המס השונות במדינות שבהן הן פועלות. במסגרת דיווח זה, קבוצה רב לאומית תידרש להגיש דוח שנתי הכולל מידע בגין כל ישות בקבוצה הרב לאומית: הכנסות, המס ששולם במדינות בהן היא פועלת, תחום פעילותה, תושבותה, מקום התאגדותה, מספר העובדים בה ועוד.
ככלל, העברת המידע בין רשויות המס במסגרת ההסכם תעשה החל מסוף שנת 2017.
במבזקנו מספר 636, הבאנו לידיעתכם, כי בריטניה כבר יישמה בחקיקה את חובת הגשת הדו"ח האמור ותחולתו תהא בשנת 2016 לגבי תקופה חשבונאית המסתייימת ב – 31 בדצמבר 2015, והחובה תחול לגבי תאגידים רב לאומיים שמחזור המכירות המאוחד של הקבוצה אליה הם משתייכים עומד על 750 מיליון אירו ומעלה.
כניסתם לתוקף של ההסכמים לעיל מותנית באישרור האמנה המולטילטרלית, עליה חתמה ישראל בנובמבר 2015, ובהתאמת הדין הפנימי בישראל. מספר הצעות חוק הוצעו בנושא במהלך השנים האחרונות, אך אף אחת מהן טרם אושררה על ידי ועדת הכספים והועברה לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת (ראו מבזקנו מספר 635).

נזכיר, תושבי ישראל שטרם הסדירו חשבונות בנק זרים או נכסים אחרים בחו"ל המניבים הכנסות, כדוגמת נכסי נדל"ן, יכולים להסדיר הכנסות ונכסים אלו מול רשות המסים בישראל (ראו מבזקנו מספר 562), וזאת בהתאם להוראות השעה לגילוי מרצון – במסלול האנונימי עד ליום ה – 30 ביוני 2016, או באופן גלוי עד ליום ה – 31 בדצמבר 2016.

משרדנו עוסק בשנים האחרונות רבות בתחום הסדרי מס בכלל וגילוי מרצון בפרט ופיתח מיומנות מיוחדת בנושא זה.
נשמח לעמוד לרשותכם בעת בחינת אפשרויות הטיפול והפנייה להסדר ברשות המיסים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

על פי פרסום של רשות המסים מיום ה – 15 במאי 2016, מדינת ישראל הצטרפה להסכם רשויות מוסמכות ליישום האמנה המולטילטרלית לחילופי מידע אוטומטי הנוגע למידע פיננסי, המבוסס על התקן שפיתח ארגון ה – OECD, להסכם ליישום האמנה המולטילטרלית לדיווח בין מדינתי – Country-by-Country Report . בנוסף לישראל הצטרפו להסכם האחרון גם המדינות קנדה, איסלנד, הודו, ניו זילנד וסין.
ההסכם ליישום חילופי מידע אוטומטיים בנוגע לחשבונות פיננסיים של תושבים זרים יאפשר לרשות המסים בישראל לקבל מידע מגופים הפיננסים שבמדינות החתומות על ההסכם בהתאם לתקן אחיד, שכאמור פותח על ידי ארגון ה – OECD, וזאת על מנת לאפשר החלפת מידע ביעילות ובאופן שוטף עם מדינות רבות. למיטב ידיעתנו המידע שיועבר יכלול בין היתר את פרטי בעלי החשבון (שם, כתובת, מספר זיהוי לצורכי מס, תאריך לידה, תחום השיפוט), מספר החשבון, יתרת החשבון או שוויו בתום השנה, הכנסות ברוטו מריבית, מדיבידנד, הכנסות אחרות מנכסים שבחשבון הבנק ותמורה ברוטו ממכירת ני"ע או מפדיון ני"ע במהלך השנה.

בשולי הדברים נציין, כי למיטב ידיעתנו, בהתאם לדירקטיבה של האיחוד האירופאי, החלה לגבי תושבי מדינות האיחוד האירופאי, יועבר מידע כאמור בין מדינות החברות באיחוד האירופאי כבר במהלך שנת 2017 לגבי שנת 2016 !!!

ה – Country-by-Country Report משקף את המלצה מספר 13 של ה – BEPS שעניינו דיווח על פעילותן והכנסותיהן של קבוצות רב לאומיות לרשויות המס השונות במדינות שבהן הן פועלות. במסגרת דיווח זה, קבוצה רב לאומית תידרש להגיש דוח שנתי הכולל מידע בגין כל ישות בקבוצה הרב לאומית: הכנסות, המס ששולם במדינות בהן היא פועלת, תחום פעילותה, תושבותה, מקום התאגדותה, מספר העובדים בה ועוד.
ככלל, העברת המידע בין רשויות המס במסגרת ההסכם תעשה החל מסוף שנת 2017.
במבזקנו מספר 636, הבאנו לידיעתכם, כי בריטניה כבר יישמה בחקיקה את חובת הגשת הדו"ח האמור ותחולתו תהא בשנת 2016 לגבי תקופה חשבונאית המסתייימת ב – 31 בדצמבר 2015, והחובה תחול לגבי תאגידים רב לאומיים שמחזור המכירות המאוחד של הקבוצה אליה הם משתייכים עומד על 750 מיליון אירו ומעלה.
כניסתם לתוקף של ההסכמים לעיל מותנית באישרור האמנה המולטילטרלית, עליה חתמה ישראל בנובמבר 2015, ובהתאמת הדין הפנימי בישראל. מספר הצעות חוק הוצעו בנושא במהלך השנים האחרונות, אך אף אחת מהן טרם אושררה על ידי ועדת הכספים והועברה לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת (ראו מבזקנו מספר 635).

נזכיר, תושבי ישראל שטרם הסדירו חשבונות בנק זרים או נכסים אחרים בחו"ל המניבים הכנסות, כדוגמת נכסי נדל"ן, יכולים להסדיר הכנסות ונכסים אלו מול רשות המסים בישראל (ראו מבזקנו מספר 562), וזאת בהתאם להוראות השעה לגילוי מרצון – במסלול האנונימי עד ליום ה – 30 ביוני 2016, או באופן גלוי עד ליום ה – 31 בדצמבר 2016.

משרדנו עוסק בשנים האחרונות רבות בתחום הסדרי מס בכלל וגילוי מרצון בפרט ופיתח מיומנות מיוחדת בנושא זה.
נשמח לעמוד לרשותכם בעת בחינת אפשרויות הטיפול והפנייה להסדר ברשות המיסים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

ביום 3.5.2016 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין אינבסטלום (ע"א 6182/14).
באופן סכמתי כך היו פני הדברים:
חברה אינבסטלום (המערערת) נתנה ערבות בנקאית לחברת יפת עקב התקשרות לבניה במקרקעיה של יפת, בעסקת קומבינציה.
עם קבלת הערבות, נטלה ככל הנראה המערערת הלוואה מבנק הפועלים, אשר מצידו הטיל משכנתא על המקרקעין הרשומים על שם יפת.
לאחר שיפת סברה שהמערערת הפרה התחייבויותיה בבניה ובמסירה כמוסכם ובאישור ביהמ"ש, מומשה הערבות ביום 23.7.2003. בעקבות מימוש הערבות ובשל חובות נוספים נקלעה המערערת לקשיים, מונה למקרקעין המשועבדים כונס, והם נמכרו בשנת 2005 לצד ג' (כנגד פרעון חוב המערערת לבנק כאמור)
כשבע שנים לאחר מימוש הערבות, ביום 26.7.2010 הגישה המערערת תביעה לביהמ"ש המחוזי בה טענה כי עם מימוש הערבות שנתנה ליפת, ע"י יפת, עברו בעצם זכויותיה של יפת במקרקעין, לידי המערערת, וכי עסקינן במכירת זכויותיה של יפת במקרקעין למערערת. זאת תמורת דמי הערבות בסכום שהוא כולל מע"מ, והיה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס, כך שהאחרונה יכולה היתה לנכות מע"מ תשומות. חשבונית מס לא הוצאה למערערת לטענתה, על אף בקשותיה מיפת.
יפת טענה בביהמ"ש כי היא בכלל מקבלת שרות ולא נותנת שרות, ועל מה תוציא חשבונית?, וכי מימוש ערבות, אינו כלל עסקה במע"מ. כמו כן טענה כי כלל לא נתבקשה להוציא חשבונית מס ולחלופין טענה לדחיית התביעה מחמת התיישנות או שיהוי.

נקודות חשובות מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי:

• מימוש הערבות הינו עסקה למכירת מקרקעי יפת למערערת.
• היה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס.
• הטענה כי במועד המימוש לא היתה יפת רשומה כעוסק מורשה, לא הועילה לה, ולכאורה נדרשה היתה ללכת ולהרשם.
• סכום מימוש הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
• לא חלפו 7 שנים מיום מימוש הערבות עד מועד הגשת התביעה ולכן אין התיישנות.
• כיוון שלא תבעה המערערת את יפת כבר בשנת 2003 אף שידעה שאין בכוונת יפת להוציא חשבונית מס, חל שיהוי בתביעה.

התביעה נדחתה.

המערערת ערערה לביהמ"ש העליון, וכל הסוגיות עלו לדיון חוזר, וכך נקבע:

• משהודתה יפת כי גובה הערבות היה זהה לחלוטין לשווי הקרקע הבנויה שהיתה אמורה להימסר לה, הרי במימוש הערבות מכרה יפת למערערת את יתרת זכויותיה במקרקעין.
  "עסקה זו באה חלף העסקה המקורית לפיה היתה יפת זכאית לקבל את יחידותיה הבנויות בפרוייקט".
• העובדה כי המערערת לא דווחה למסמ"ק על רכישת המקרקעין בעת מימוש הערבות, ולא שילמה מס רכישה, אינה רלוונטית לסוגיה הנדונה.
• אי לכך היה עליה להוציא חשבונית מס.
• משהמסמכים הרלוונטיים שותקים בעניין המע"מ, ומתימוכין הסתברותיים אחרים, נקבע כי סכום הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
• בעניין חוסר הרלוונטיות לתביעת מס תשומות לו תוציא יפת חשבונית מס מאוחרת, מגיב ביהמ"ש העליון כך (ומפאת החשיבות נצטט באריכות):
  "לבסוף יש לדחות את טענת המערערים לפיה מדובר בערעור תיאורטי משום שלפי הוראת סעיף 116(א) לחוק מע"מ חלף המועד האחרון לניכוי מס תשומות. סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שהוצאה לו כדין […] ובלבד […] שהניכוי ייעשה בתוך ששה חודשים מיום הוצאת החשבונית […]" (ההדגשה הוספה – א.ח.) וסעיף 116(א) הנ"ל מוסיף וקובע כי "המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה […] ובלבד שלא יאריך את המועד לניכוי מס תשומות לפי סעיף 38(א) לתקופה העולה על חמש שנים". סעיף 116(א) לחוק מע"מ מאפשר אפוא למנהל להאריך את המועד לניכוי מס תשומות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים מיום הוצאת החשבונית. על כן, ומשבענייננו טרם הוצאה חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה, נראה כי טרם החלה להימנות התקופה שבמהלכה יכולה המערערת לפנות לשלטונות המס בבקשה לנכות את מס התשומות הכלול בחשבונית אותה היא זכאית לקבל מיפת". (ההדגשה שלנו – א.ח.א.כ).
• עילת התביעה לא התיישנה, והיא נמנית מתום 14 יום ממועד החיוב במס, הוא יום הוצאת החשבונית.
• בהלכת עץ החיים נקבע כי: "הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" וכי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה במקרים חריגים בלבד שבהם מלבד ההשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של שני תנאים נוספים:

(1) כי השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע;

(2) כי מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה.

• נסתרה טענת זניחת התביעה שכן הוסכם כי בסמוך לארוע וגם שנה אח"כ דרשה המערערת מיפת חשבונית מס. כמו כן לא הוכחה כלל טענת הרעת מצב יפת עקב הזמן שחלף.
• יפת חויבה להוציא למערערת תוך 14 יום חשבונית מס על העסקה.

אנו מניחים כי רשויות מע"מ "לא יעזו" שלא להתיר קיזוז מס התשומות בידי המערערת, בחשבונית מס שתקבל עתה מיפת, בגין עסקה של שנת 2003, בהוראת ביהמ"ש העליון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 3.5.2016 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין אינבסטלום (ע"א 6182/14).
באופן סכמתי כך היו פני הדברים:
חברה אינבסטלום (המערערת) נתנה ערבות בנקאית לחברת יפת עקב התקשרות לבניה במקרקעיה של יפת, בעסקת קומבינציה.
עם קבלת הערבות, נטלה ככל הנראה המערערת הלוואה מבנק הפועלים, אשר מצידו הטיל משכנתא על המקרקעין הרשומים על שם יפת.
לאחר שיפת סברה שהמערערת הפרה התחייבויותיה בבניה ובמסירה כמוסכם ובאישור ביהמ"ש, מומשה הערבות ביום 23.7.2003. בעקבות מימוש הערבות ובשל חובות נוספים נקלעה המערערת לקשיים, מונה למקרקעין המשועבדים כונס, והם נמכרו בשנת 2005 לצד ג' (כנגד פרעון חוב המערערת לבנק כאמור)
כשבע שנים לאחר מימוש הערבות, ביום 26.7.2010 הגישה המערערת תביעה לביהמ"ש המחוזי בה טענה כי עם מימוש הערבות שנתנה ליפת, ע"י יפת, עברו בעצם זכויותיה של יפת במקרקעין, לידי המערערת, וכי עסקינן במכירת זכויותיה של יפת במקרקעין למערערת. זאת תמורת דמי הערבות בסכום שהוא כולל מע"מ, והיה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס, כך שהאחרונה יכולה היתה לנכות מע"מ תשומות. חשבונית מס לא הוצאה למערערת לטענתה, על אף בקשותיה מיפת.
יפת טענה בביהמ"ש כי היא בכלל מקבלת שרות ולא נותנת שרות, ועל מה תוציא חשבונית?, וכי מימוש ערבות, אינו כלל עסקה במע"מ. כמו כן טענה כי כלל לא נתבקשה להוציא חשבונית מס ולחלופין טענה לדחיית התביעה מחמת התיישנות או שיהוי.

נקודות חשובות מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי:

• מימוש הערבות הינו עסקה למכירת מקרקעי יפת למערערת.
• היה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס.
• הטענה כי במועד המימוש לא היתה יפת רשומה כעוסק מורשה, לא הועילה לה, ולכאורה נדרשה היתה ללכת ולהרשם.
• סכום מימוש הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
• לא חלפו 7 שנים מיום מימוש הערבות עד מועד הגשת התביעה ולכן אין התיישנות.
• כיוון שלא תבעה המערערת את יפת כבר בשנת 2003 אף שידעה שאין בכוונת יפת להוציא חשבונית מס, חל שיהוי בתביעה.

התביעה נדחתה.

המערערת ערערה לביהמ"ש העליון, וכל הסוגיות עלו לדיון חוזר, וכך נקבע:

• משהודתה יפת כי גובה הערבות היה זהה לחלוטין לשווי הקרקע הבנויה שהיתה אמורה להימסר לה, הרי במימוש הערבות מכרה יפת למערערת את יתרת זכויותיה במקרקעין.
  "עסקה זו באה חלף העסקה המקורית לפיה היתה יפת זכאית לקבל את יחידותיה הבנויות בפרוייקט".
• העובדה כי המערערת לא דווחה למסמ"ק על רכישת המקרקעין בעת מימוש הערבות, ולא שילמה מס רכישה, אינה רלוונטית לסוגיה הנדונה.
• אי לכך היה עליה להוציא חשבונית מס.
• משהמסמכים הרלוונטיים שותקים בעניין המע"מ, ומתימוכין הסתברותיים אחרים, נקבע כי סכום הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
• בעניין חוסר הרלוונטיות לתביעת מס תשומות לו תוציא יפת חשבונית מס מאוחרת, מגיב ביהמ"ש העליון כך (ומפאת החשיבות נצטט באריכות):
  "לבסוף יש לדחות את טענת המערערים לפיה מדובר בערעור תיאורטי משום שלפי הוראת סעיף 116(א) לחוק מע"מ חלף המועד האחרון לניכוי מס תשומות. סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שהוצאה לו כדין […] ובלבד […] שהניכוי ייעשה בתוך ששה חודשים מיום הוצאת החשבונית […]" (ההדגשה הוספה – א.ח.) וסעיף 116(א) הנ"ל מוסיף וקובע כי "המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה […] ובלבד שלא יאריך את המועד לניכוי מס תשומות לפי סעיף 38(א) לתקופה העולה על חמש שנים". סעיף 116(א) לחוק מע"מ מאפשר אפוא למנהל להאריך את המועד לניכוי מס תשומות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים מיום הוצאת החשבונית. על כן, ומשבענייננו טרם הוצאה חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה, נראה כי טרם החלה להימנות התקופה שבמהלכה יכולה המערערת לפנות לשלטונות המס בבקשה לנכות את מס התשומות הכלול בחשבונית אותה היא זכאית לקבל מיפת". (ההדגשה שלנו – א.ח.א.כ).
• עילת התביעה לא התיישנה, והיא נמנית מתום 14 יום ממועד החיוב במס, הוא יום הוצאת החשבונית.
• בהלכת עץ החיים נקבע כי: "הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" וכי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה במקרים חריגים בלבד שבהם מלבד ההשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של שני תנאים נוספים:

(1) כי השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע;

(2) כי מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה.

• נסתרה טענת זניחת התביעה שכן הוסכם כי בסמוך לארוע וגם שנה אח"כ דרשה המערערת מיפת חשבונית מס. כמו כן לא הוכחה כלל טענת הרעת מצב יפת עקב הזמן שחלף.
• יפת חויבה להוציא למערערת תוך 14 יום חשבונית מס על העסקה.

אנו מניחים כי רשויות מע"מ "לא יעזו" שלא להתיר קיזוז מס התשומות בידי המערערת, בחשבונית מס שתקבל עתה מיפת, בגין עסקה של שנת 2003, בהוראת ביהמ"ש העליון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 2 במאי 2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 59103-07-14) את תביעתו של אברהם פאקירי (להלן: "המבוטח") להחזרת תוספת התלויים לקצבת הנכות הכללית לאחר ששולמה בנפרד לבת הזוג.

רקע חוקי

• סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") קובע:
  "היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם
  לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת
  תלויים כדלהלן:
  (1) בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום
  הנקוב בפרט 1 שבלוח ט' (5,394 ₪ לחודש ב – 2016) – 12.5% מהסכום הבסיסי" (1,095 ₪ לחודש ב – 2016).
• סעיף 305 לחוק קובע:
  "זכאי אדם לתוספת תלויים בעד בן זוגו, רשאי המוסד לשלם את התוספת במישרין לבן הזוג, אם בן הזוג ביקש זאת ולתקופה שביקש".
• סעיף 304 לחוק מקנה למל"ל את הזכות למנות אדם אחר כמקבל גמלה באופן מלא או באופן חלקי, אם יש חשש מבוסס שהמבוטח לא ישתמש

בגמלה לטובתו.

תמצית עובדתית

• המבוטח הגיש תביעה לקצבת נכות כללית ונקבעה לו דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%. הוא קיבל קצבת יחיד ותוספת בשל בת זוג.
• בת הזוג של המבוטח הגישה תביעה לתשלום תוספת התלויים ישירות אליה.
• לאחר שאושרה תביעתה הופחתה קצבת הנכות ששולמה למבוטח, ותוספת התלויים שהיתה עד כה חלק מהקצבה, הועברה ישירות לבת הזוג.
• כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הוגשה תביעה לבית הדין.

דיון והכרעה

• לפי פסיקות ביה"ד הארצי נכה כללי מוגדר כמבוטח שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס את עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף פרנסה מינימלית, שהנכה היה משתכר לו יכול היה לעבוד.
  תוספת התלויים מיועדת כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא לתלויים אילולא נכותו.
• אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק היא להעביר אותה לבת הזוג (גם עבור הילדים).
• המבוטח טען כי הוא נזקק לתוספת הכספית בקצבה, בין היתר משום שקיבל צו הרחקה מהבית, ולכן עליו לשלם שכר דירה בנפרד.
  ביה"ד לא שוכנע כי המבוטח נשא בהוצאות המגורים של הדירה שבה התגוררה בת הזוג.
• ככלל קובע ביה"ד כי אם בן/בת זוג מבקשים את תשלום תוספת התלויים ישירות אליהם – למל"ל נתון שיקול הדעת אם להיענות לתביעה. במקרה זה בחן המל"ל את הנסיבות והשתכנע כי בת הזוג מתגוררת בגפה והתוספת בגינה בקצבת הנכות צריכה להשתלם ישירות אליה.
• ביה"ד קובע כי לא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת על ידי המל"ל ולכן אין מקום לביה"ד להתערב בהחלטת המל"ל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.