ביום 3.5.2016 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין אינבסטלום (ע"א 6182/14).
באופן סכמתי כך היו פני הדברים:
חברה אינבסטלום (המערערת) נתנה ערבות בנקאית לחברת יפת עקב התקשרות לבניה במקרקעיה של יפת, בעסקת קומבינציה.
עם קבלת הערבות, נטלה ככל הנראה המערערת הלוואה מבנק הפועלים, אשר מצידו הטיל משכנתא על המקרקעין הרשומים על שם יפת.
לאחר שיפת סברה שהמערערת הפרה התחייבויותיה בבניה ובמסירה כמוסכם ובאישור ביהמ"ש, מומשה הערבות ביום 23.7.2003. בעקבות מימוש הערבות ובשל חובות נוספים נקלעה המערערת לקשיים, מונה למקרקעין המשועבדים כונס, והם נמכרו בשנת 2005 לצד ג' (כנגד פרעון חוב המערערת לבנק כאמור)
כשבע שנים לאחר מימוש הערבות, ביום 26.7.2010 הגישה המערערת תביעה לביהמ"ש המחוזי בה טענה כי עם מימוש הערבות שנתנה ליפת, ע"י יפת, עברו בעצם זכויותיה של יפת במקרקעין, לידי המערערת, וכי עסקינן במכירת זכויותיה של יפת במקרקעין למערערת. זאת תמורת דמי הערבות בסכום שהוא כולל מע"מ, והיה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס, כך שהאחרונה יכולה היתה לנכות מע"מ תשומות. חשבונית מס לא הוצאה למערערת לטענתה, על אף בקשותיה מיפת.
יפת טענה בביהמ"ש כי היא בכלל מקבלת שרות ולא נותנת שרות, ועל מה תוציא חשבונית?, וכי מימוש ערבות, אינו כלל עסקה במע"מ. כמו כן טענה כי כלל לא נתבקשה להוציא חשבונית מס ולחלופין טענה לדחיית התביעה מחמת התיישנות או שיהוי.
נקודות חשובות מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי:
- מימוש הערבות הינו עסקה למכירת מקרקעי יפת למערערת.
- היה על יפת להוציא למערערת חשבונית מס.
- הטענה כי במועד המימוש לא היתה יפת רשומה כעוסק מורשה, לא הועילה לה, ולכאורה נדרשה היתה ללכת ולהרשם.
- סכום מימוש הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
- לא חלפו 7 שנים מיום מימוש הערבות עד מועד הגשת התביעה ולכן אין התיישנות.
- כיוון שלא תבעה המערערת את יפת כבר בשנת 2003 אף שידעה שאין בכוונת יפת להוציא חשבונית מס, חל שיהוי בתביעה.
התביעה נדחתה.
המערערת ערערה לביהמ"ש העליון, וכל הסוגיות עלו לדיון חוזר, וכך נקבע:
- משהודתה יפת כי גובה הערבות היה זהה לחלוטין לשווי הקרקע הבנויה שהיתה אמורה להימסר לה, הרי במימוש הערבות מכרה יפת למערערת את יתרת זכויותיה במקרקעין.
"עסקה זו באה חלף העסקה המקורית לפיה היתה יפת זכאית לקבל את יחידותיה הבנויות בפרוייקט". - העובדה כי המערערת לא דווחה למסמ"ק על רכישת המקרקעין בעת מימוש הערבות, ולא שילמה מס רכישה, אינה רלוונטית לסוגיה הנדונה.
- אי לכך היה עליה להוציא חשבונית מס.
- משהמסמכים הרלוונטיים שותקים בעניין המע"מ, ומתימוכין הסתברותיים אחרים, נקבע כי סכום הערבות הינו סכום כולל מע"מ.
- בעניין חוסר הרלוונטיות לתביעת מס תשומות לו תוציא יפת חשבונית מס מאוחרת, מגיב ביהמ"ש העליון כך (ומפאת החשיבות נצטט באריכות):
"לבסוף יש לדחות את טענת המערערים לפיה מדובר בערעור תיאורטי משום שלפי הוראת סעיף 116(א) לחוק מע"מ חלף המועד האחרון לניכוי מס תשומות. סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שהוצאה לו כדין […] ובלבד […] שהניכוי ייעשה בתוך ששה חודשים מיום הוצאת החשבונית […]" (ההדגשה הוספה – א.ח.) וסעיף 116(א) הנ"ל מוסיף וקובע כי "המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה […] ובלבד שלא יאריך את המועד לניכוי מס תשומות לפי סעיף 38(א) לתקופה העולה על חמש שנים". סעיף 116(א) לחוק מע"מ מאפשר אפוא למנהל להאריך את המועד לניכוי מס תשומות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים מיום הוצאת החשבונית. על כן, ומשבענייננו טרם הוצאה חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה, נראה כי טרם החלה להימנות התקופה שבמהלכה יכולה המערערת לפנות לשלטונות המס בבקשה לנכות את מס התשומות הכלול בחשבונית אותה היא זכאית לקבל מיפת". (ההדגשה שלנו – א.ח.א.כ). - עילת התביעה לא התיישנה, והיא נמנית מתום 14 יום ממועד החיוב במס, הוא יום הוצאת החשבונית.
- בהלכת עץ החיים נקבע כי: "הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" וכי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה במקרים חריגים בלבד שבהם מלבד ההשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של שני תנאים נוספים:
(1) כי השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע;
(2) כי מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה.
- נסתרה טענת זניחת התביעה שכן הוסכם כי בסמוך לארוע וגם שנה אח"כ דרשה המערערת מיפת חשבונית מס. כמו כן לא הוכחה כלל טענת הרעת מצב יפת עקב הזמן שחלף.
- יפת חויבה להוציא למערערת תוך 14 יום חשבונית מס על העסקה.
אנו מניחים כי רשויות מע"מ "לא יעזו" שלא להתיר קיזוז מס התשומות בידי המערערת, בחשבונית מס שתקבל עתה מיפת, בגין עסקה של שנת 2003, בהוראת ביהמ"ש העליון.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
