מבזק מס מספר 620 - 3.12.2015

סעיף 20 לחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 שפורסם בינואר 2011, המכונה "חוק האנג'לים", נחקק כהוראת שעה לשנים 2011 עד 2015. במסגרתה, "השקעה מזכה" ב"חברת מטרה" עשויה לאפשר למשקיע בתנאים מסוימים, לדרוש את סכום השקעתו בחברה, כבר בשנת ההשקעה, כהוצאה כנגד כל מקור הכנסה. אפשרות זו קיימת גם לבעלי השליטה היזמים באותה חברה.
בכלליות, נזכיר כי מדובר בהשקעה של יחיד כנגד הקצאת מניות, שלפחות 75% מהשקעה זו הוצאה על ידי החברה להוצאות מו"פ ולפיתוח IP אשר בבעלות החברה, זאת עד לתקופה של שלוש שנות מס (כולל שנת ההשקעה) – היא "תקופת ההטבה".
כמו כן, חברת המטרה עצמה צריכה לעמוד בתנאים מסוימים במשך תקופת ההטבה, כולה או חלקה: 75% מהוצאות המו"פ של החברה הוצאו בישראל; הכנסות החברה לא עלו על 50% מסכום הוצאות המו"פ; עיקר הוצאותיה (70%) של החברה הן הוצאות מו"פ.
אי עמידת החברה בתנאים אלו בכל שנות ההטבה, עלולה לבטל את הטבות המס להן זכה היחיד.
רשות המסים פרסמה חוזר מקצועי מפורט וממצה בדבר חוק האנג'לים, בו ניתן למצוא ביטוי לעמדותיה בסוגיות השונות העשויות לקום מיישום החוק (חוזר 12/2011).
לאור האמור ועם תום הוראת השעה – יחיד ששוקל השקעות בחברות סטרט-אפ צעירות, בין אם כיזם ובין אם כמשקיע פאסיבי, מוטב יעשה אם יקדים את השקעתו ויבצעה (כנגד הקצאת מניות) עד ליום 31.12.2015.
שנת 2015 היא השנה האחרונה בה ניתן לבצע השקעה מזכה ולזכות באפשרות לנכות את סכום השקעתו כנגד כל מקור הכנסה שיש לו, לרבות הכנסה מעסק והכנסת עבודה.
לסיום נזכיר, כי הצעת חוק לתיקון חוק האנג'לים פורסמה ביולי 2015, כך שייתכן ותוארך הוראת השעה ב – 4 שנים נוספות, להשקעות שתבוצענה עד לסוף שנת 2019.
יצויין כי הצעת החוק כוללת מסלול נוסף להשקעה, ב"חברה מתחילה", שהייחוד שבמסלול זה (בהשוואה למסלול הקיים להשקעה ב"חברת מטרה"), הוא שבכל הנוגע לזכאות המשקיע לנכות את סכום השקעתו, התנאים הנדרשים להתקיים בחברה אינם צופים פני עתיד וניתן לבדקם במועד ההשקעה ולדעת בוודאות אם סכום ההשקעה הוא בר ניכוי.
יחד עם זאת, החברה נדרשת לעמוד בתנאים נוספים במשך תקופה של עד חמש שנים לאחר מועד ההשקעה, וכל הפרה של אחד מאותם תנאים שנקבעו, תשית על החברה "קנס" בדמות חיוב במס השולי המירבי על סכום ההשקעה, ללא קשר לשיעור המס שחל על ההכנסה שכנגדה דרש המשקיע את השקעתו כהוצאה.
מאחר והצעת החוק טרם עברה את הליכי החקיקה הנדרשים, ולא ברור אם בכלל תקודם או מה יהיה נוסח החוק הסופי, לפיכך הצעתנו להקדמת השקעה בחברה מטרה כאמור לעיל, בעינה עומדת.
משרדנו עומד לרשותם בכל הנוגע לבחינת האפשרויות במסגרת החוק ואופן יישומו.

לפרטים נוספים, אנא פנו לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ממשרדנו.

ברצוננו להביא לידיעת לקוחותינו, שינויי חקיקה בהגדרת תושבות לצורכי מס בבריטניה, הצפויים להיכנס לתוקף החל מחודש אפריל 2017 (תחילת שנת המס בבריטניה).
בנוסף לתושבות לצורכי מס UK-RESIDENCY (הנקבעת על פי מבחנים הקבועים בדיני המס הבריטיים, שאף הם עברו רפורמה מקיפה לפני מספר שנים (ראה מבזקנו מס' 407), חבות המס בבריטניה נגזרת גם ממונח ה – "דומיסיל" (על פי הדין הבריטי הכללי). בכלליות נציין שהמונח "דומיסיל" מציין מהו "מקום מוצאו" של היחיד, שבדרך כלל ייקבע על פי ה"דומיסיל" של האב.
ככלל, תושב זר (יחיד) העובר להתגורר בבריטניה ישמור על "דומיסיל" זר ואף אם יעמוד בכללי התושבות הבריטיים, יחשב ל – Resident non-domicile ("Non-Dom"), גם אם ישהה בבריטניה תקופה ארוכה, כל עוד הוא שומר על כוונתו לעזוב את בריטניה בתום תקופת שהייתו.
Non-Dom זכאי ליהנות ממעמד מיוחד לצורכי מס, לפיו ככלל, רק הכנסותיו שהופקו בבריטניה יהיו כפופות למס בבריטניה. הכנסותיו שהופקו מחוץ לבריטניה לא יהיו כפופות למס בבריטניה, כל עוד לא הועברו לבריטניה.
Non-Dom השוהה בבריטניה תקופה ארוכה, נדרש לשלם תשלום לצורך שמירה על מעמד זה: שהייה בבריטניה של 7 מתוך 9 השנים האחרונות תחויב בתשלום שנתי בסך של 30 אלפי ליש"ט, שהייה של 12 מתוך 14 – סך של 60 אלפי ליש"ט, ושהייה של 17 מתוך 20 שנים – סך של 90 אלפי ליש"ט, וזאת כאמור על מנת לשמר את מעמד ה Non-Dom.
יחיד בעל "דומיסיל" בריטי, יתחייב במס עבור הכנסותיו הכלל עולמיות ויתחייב במס ירושה בבריטניה, שיחול על נכסיו הכלל עולמיים. לעומתו יחיד Non-Dom יתחייב במס ירושה רק עבור נכסיו המצויים בבריטניה המוחזקים על ידו במישרין.
מס הירושה בבריטניה מגיע לכדי 40% והוא חל על חלק נכסי העיזבון העולים על 325 אלפי ליש"ט.

החל מחודש אפריל 2017 צפוי לחול שינוי במעמד ה – Non-Dom: יחיד המתגורר בבריטניה במשך 15 מתוך 20 השנים האחרונות, יחשב כבעל "דומיסיל" בריטי לצורכי מס Deemed Tax Domicile ("DTD") ויהא כפוף למסי הכנסה וירושה על בסיס כלל עולמי. על מנת שהיחיד לא ייחשב ל – DTD, יהא עליו לשהות לפחות 5 שנים רצופות מחוץ לבריטניה, עוד קודם לקיום התנאי של שהיה בבריטניה משך 15 מתוך 20 השנים האחרונות.
עוד נציין, כי קיימת כוונה להחיל על Non-Dom את מס הירושה גם על נכסי נדל"ן למגורים Residential Property (בשונה מנדל"ן מסחרי, עליהם אי תחולת חבות במס ירושה תמשיך להתקיים) המצויים בבריטניה גם אם הללו מוחזקים על ידו בעקיפין באמצעות ישות זרה (חברה, שותפות, נאמנות, או ישות אחרת).
כוונת שינוי חקיקה זה, באה במקביל לתיקון חוק שכבר בתוקף מחודש אפריל 2015 לפיו תושב חוץ לא יהא עוד פטור ממס רווחי הון בגין מכירת נדל"ן למגורים בבריטניה (הפטור לתושב חוץ במכירת נדל"ן מסחרי עודנו בתוקף)(ראה מבזקנו מס' 561).
בנוסף, על פי אותו תיקון, תושב חוץ המחזיק נדל"ן למגורים בבריטניה באמצעות חברת שהינה Closely Held Company (חברה הנשלטת על ידי 5 או פחות בני אדם), שותפות או ישות אחרת (כפי שייקבע בחקיקה) יהיה כפוף למס ירושה בבריטניה.
אנו נעדכנכם לגבי כניסתם של שינויים אלה לתוקף.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ורו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

ביום 8.11.2015 ניתן פס"ד בעניין בנימין שרגא (ע"מ 41641-01-14), שדן בסוגיה האם יורשי בעלת עסק שנפטרה רשאים לקזז את השבח שנבע ממכירת הנכס שירשו וששימש בעסק הנפטרת, מהפסד עסקי מועבר שהיה למורישה ?

בתמצית העובדות:
אמם של המערערים ניהלה מאפיה כעצמאית במשך שנים רבות, העסק צבר הפסדים במשך השנים.
העסק התנהל בנכס מקרקעין (להלן: "נכס הנדל"ן"). האם נפטרה ביום 11.4.2009, המערערים ירשו את העסק ואת נכס הנדל"ן.

המערערים הפעילו את העסק לעוד מספר חודשים עד למועד סגירתו וביום 6.9.2009, כארבע חודשים בלבד לאחר פטירת האם!!! מכרו את נכס הנדל"ן וקיזזו את השבח מהפסדים שנצברו לאם ז"ל בעסק.
לטענת פקיד השומה ההפסדים לפני שנת 2009 – שנת הפטירה, היו שייכים לאם ואינם ניתנים לקיזוז כנגד השבח ממכירת הנכס, מאחר והנכס נמכר ע"י היורשים לאחר פטירת האם.

ביהמ"ש בניתוח מעמיק קובע:
"סעיף 1 לחוק הירושה מורה כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו." כפי שכבר צוין, במשפט האמור גלום עקרון הנפילה המידית – "העזבון" עובר מיד עם פטירת המוריש לידי היורשים, גם אם החלוקה המדויקת של ההורשה בין היורשים השונים תיעשה לאחר מכן. אולם, כידוע, אין בחוק הירושה הגדרה למונח המפתח "עזבון". מקובל לומר כי העזבון מורכב מ"כלל נכסי הנפטר העוברים בהורשה" או מ"מסת הרכוש" של הנפטר, וכן מכלל התחייבויות הנפטר, כך שהעזבון הוא "מסת הזכויות והחובות שהניח אחריו המנוח". "
לאור האמור מנתח כבוד השופט הירש האם הפסדים לצורכי מס מהווים "נכס" הניתן להורשה? ולדבריו כשם שחוק הירושה איננו מגדיר את המונח "עיזבון" הוא גם איננו מגדיר את המונח "נכס".
ביהמ"ש בוחן את טענת המערערים לפיה ההפסד הינו נכס, ומציג מספר פסקי דין בעיקר בדיני נשיה, כגון הלכת מטרי, וקובע כי ניתן לגרוס שהפסד הינו נכס, ואולם אין הדבר מצביע על היכולת לסחרו או להעבירו. לא כל נכס ניתן להעברה.

בעניין סיחור הפסדים מתאר בית המשפט את הלכות
רובינשטיין ובן ארי ומסיק כי "…עיקרון זה, לפיו רק מי שסופג הפסד בעסקיו זכאי לקזזו לאחר מכן, מהווה נימוק ממשי לשלילת עבירותם של הפסדים".

ביהמ"ש מתאר כי אם תתקבל עמדת המערערים לפיה קיזוז הפסדים מועברים על פי סעיף 28(ב) לפקודה ע"י "אותו אדם", משמעו גם "יורשיו", הרי מכאן קצרה הדרך לאדם לצוות על פי צוואתו את הורשת הפסדיו למי שיחפוץ, לרבות למי שאינו בן משפחה ולרבות לתאגיד.

בסופו של ניתוח ארוך ומלומד, ביהמ"ש מקבל את עמדת פקיד השומה, ושולל את קיזוז ההפסדים המועברים של האם ז"ל, משבח המקרקעין במכירת הנכס בו פעלה האם, ע"י יורשיה, חודשים ספורים אחר פטירתה.

נקודות למחשבה:
• מובן כי לו היה הנכס נמכר מספר חודשים לפני הפטירה היה ניתן לקזז ההפסדים מן השבח. אין זה ראוי שאדם הנמצא על ערש דווי יאלץ לשקול שיקולי מס, ויש למחוקק למצוא פתרון לכך.
• פתרון עצמי לסוגיה מעין זו הינה מכירה של הנכס ע"י בעל ההפסדים, עוד בחייו, ליורשו העתידי. מחד, המס יהיה קטן אם בכלל לאור קיזוז ההפסדים כאמור. מאידך תמורת המכר (ויתכן יתרת חוב פתוחה) שהיו בידי המוכר, יעברו ליורשיו לאחר פטירתו.
האם רשויות המס יטענו למלאכותיות?
• לא נדונה כלל סוגיית הפריסה. בפס"ד גוטצייט (ראה מבזק מס מס' 440) נקבע כי מכיוון שיורש נכס נכנס לנעלי המוריש, הן לעניין יום הרכישה והן לעניין שווי הרכישה, ומשום שעקרון הפריסה נועד למנוע מיסוי גבוה על רווח חד פעמי שנצמח על פני מספר שנים, ונועד לבזרו, הרי שניתן לפרוס את מס שבח המקרקעין לארבע שנים אחורנית (כולל שנת המכירה), גם לגבי התקופה בה הנכס היה בידי המוריש.
אמנם כפי הנקבע בהלכת שבטון הפריסה במיסוי מקרקעין וברווח הון הינה טכנית ולא מהותית (ולכן הפריסה לא תוכל לסייע בעניין קיזוז ההפסדים), ואולם הפריסה מאפשרת ניצול מדרגות המס בכל השנים הללו, ולהקטין את חבות המס.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 18390-09-14) פסק בתאריך 10 בנובמבר 2015 כי יש להגדיר את מעמדו של לירן פישלזון (להלן: "המבוטח") שעבד כנהג מונית בחברת מוניות, כעבודה של עובד שכיר לצורך תשלום דמי אבטלה. זאת בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: ה"מל"ל") שקבע כי המבוטח היה עובד עצמאי לפי צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים.

עיקרי החוק

• כל עובד שכיר תושב ישראל, למעט בעל שליטה, מבוטח בביטוח אבטלה.
• בצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) – תשל"ב-1972 (להלן: "הצו"), נקבע כי נהג מונית יסווג כעובד עצמאי אם מתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי, בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן.
• הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי היא: מי שעוסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד, ומתקיימים בו תנאי הכנסה ומספר שעות עבודה מסויימים.

תמצית עובדתית לרבות טענות הצדדים

• המבוטח עבד כנהג מונית ב"מוניות הארי בע"מ / נטו לכולם בע"מ" (להלן: "המעסיק") בתקופה שבין 1.12.2010 עד 23.5.2014. תלושי השכר הודפסו בזמן אמת ונוכו דמי ביטוח כדין.
• המונית שנהג בה ושעות העבודה נקבעו ע"י החברה.
• הוכח כי שכרו לא היה קבוע והיה תלוי בפדיון ובכמות הנוסעים שנסעו, ולא לפי יחידת זמן.
• לא הובטח לו שכר מינימום וככל שלא היו נוסעים ביום מסויים, לא קיבל שכר בשל אותו יום.
• דמי הבראה, חופשה וכד', שולמו לו באופן חלקי בלבד.
• ביום 20.4.2014 קיבל המבוטח מכתב הפסקת עבודה מהמעסיק.
• תביעת המבוטח לדמי אבטלה נדחתה מהטעם שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש בחוק, מאחר ונקבע מעמדו כעובד עצמאי.

דיון והחלטה

• הדיון סב סביב השאלה: האם יש להגדירו כעובד שכיר או כעובד עצמאי?
• ביה"ד קובע לפי הלכות קודמות כי תכלית החקיקה היא להרחיב את מעגל העובדים המבוטחים ולא לצמצמו.
  מכל מקום לא היתה כוונה בסעיפים אלה לגרוע ממעמדם של אלה שלפי הקריטריונים של משפט העבודה מסווגים ממילא כעובדים שכירים.
• המל"ל לא סתר את עדות המבוטח בנוגע לכך שהמבוטח לא נשא בעלויות הדלק של המונית או בעלויות התיקונים, למעסיק היתה שליטה עליו באמצעות מכשיר ה – GPS, כך שהמעסיק ידע היכן הוא נמצא ויכול היה לשלוח אותו לאסוף נוסעים.
• לדעת ביה"ד, העובדה ששכר המבוטח שולם על בסיס פדיון המונית, או העובדה שחלק מלקוחותיו היו לקוחות שהוא איתר, אין בה כדי לשנות מהעובדה שלמעסיק היתה יכולת פיקוח, שהמונית היתה בבעלות המעסיק ושימשה את המבוטח רק לנסיעות הקשורות לעבודה, שהונפקו לו תלושי שכר בזמן אמת, ששולמו לו חלק מזכויותיו ושהוצא לו מכתב סיום עבודה.
• בנסיבות אלו קבע ביה"ד כי המבוטח היה במעמד של עובד שכיר ולפיכך זכאי לדמי אבטלה.

בשולי הדברים

• ביום 15.4.2015 פרסמנו מבזק דומה (מבזק מס' 591) המתבסס על פס"ד אחר בנושא מעמדו של נהג מונית.
• גם בפס"ד זה נקבע כי יש לבחון את מעמדו של נהג מונית קודם כל לפי מבחני עבודה.
• טרם בחינת המעמד לפי התנאים בצו יש לבחון בקפידה קיומם של יחסי "עובד – מעסיק".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.