ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 18390-09-14) פסק בתאריך 10 בנובמבר 2015 כי יש להגדיר את מעמדו של לירן פישלזון (להלן: "המבוטח") שעבד כנהג מונית בחברת מוניות, כעבודה של עובד שכיר לצורך תשלום דמי אבטלה. זאת בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: ה"מל"ל") שקבע כי המבוטח היה עובד עצמאי לפי צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים.
עיקרי החוק
- כל עובד שכיר תושב ישראל, למעט בעל שליטה, מבוטח בביטוח אבטלה.
- בצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) – תשל"ב-1972 (להלן: "הצו"), נקבע כי נהג מונית יסווג כעובד עצמאי אם מתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי, בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן.
- הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי היא: מי שעוסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד, ומתקיימים בו תנאי הכנסה ומספר שעות עבודה מסויימים.
תמצית עובדתית לרבות טענות הצדדים
- המבוטח עבד כנהג מונית ב"מוניות הארי בע"מ / נטו לכולם בע"מ" (להלן: "המעסיק") בתקופה שבין 1.12.2010 עד 23.5.2014. תלושי השכר הודפסו בזמן אמת ונוכו דמי ביטוח כדין.
- המונית שנהג בה ושעות העבודה נקבעו ע"י החברה.
- הוכח כי שכרו לא היה קבוע והיה תלוי בפדיון ובכמות הנוסעים שנסעו, ולא לפי יחידת זמן.
- לא הובטח לו שכר מינימום וככל שלא היו נוסעים ביום מסויים, לא קיבל שכר בשל אותו יום.
- דמי הבראה, חופשה וכד', שולמו לו באופן חלקי בלבד.
- ביום 20.4.2014 קיבל המבוטח מכתב הפסקת עבודה מהמעסיק.
- תביעת המבוטח לדמי אבטלה נדחתה מהטעם שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש בחוק, מאחר ונקבע מעמדו כעובד עצמאי.
דיון והחלטה
- הדיון סב סביב השאלה: האם יש להגדירו כעובד שכיר או כעובד עצמאי?
- ביה"ד קובע לפי הלכות קודמות כי תכלית החקיקה היא להרחיב את מעגל העובדים המבוטחים ולא לצמצמו.
מכל מקום לא היתה כוונה בסעיפים אלה לגרוע ממעמדם של אלה שלפי הקריטריונים של משפט העבודה מסווגים ממילא כעובדים שכירים. - המל"ל לא סתר את עדות המבוטח בנוגע לכך שהמבוטח לא נשא בעלויות הדלק של המונית או בעלויות התיקונים, למעסיק היתה שליטה עליו באמצעות מכשיר ה – GPS, כך שהמעסיק ידע היכן הוא נמצא ויכול היה לשלוח אותו לאסוף נוסעים.
- לדעת ביה"ד, העובדה ששכר המבוטח שולם על בסיס פדיון המונית, או העובדה שחלק מלקוחותיו היו לקוחות שהוא איתר, אין בה כדי לשנות מהעובדה שלמעסיק היתה יכולת פיקוח, שהמונית היתה בבעלות המעסיק ושימשה את המבוטח רק לנסיעות הקשורות לעבודה, שהונפקו לו תלושי שכר בזמן אמת, ששולמו לו חלק מזכויותיו ושהוצא לו מכתב סיום עבודה.
- בנסיבות אלו קבע ביה"ד כי המבוטח היה במעמד של עובד שכיר ולפיכך זכאי לדמי אבטלה.
בשולי הדברים
- ביום 15.4.2015 פרסמנו מבזק דומה (מבזק מס' 591) המתבסס על פס"ד אחר בנושא מעמדו של נהג מונית.
- גם בפס"ד זה נקבע כי יש לבחון את מעמדו של נהג מונית קודם כל לפי מבחני עבודה.
- טרם בחינת המעמד לפי התנאים בצו יש לבחון בקפידה קיומם של יחסי "עובד – מעסיק".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.
שיתוף:
