ביום 8.11.2015 ניתן פס"ד בעניין בנימין שרגא (ע"מ 41641-01-14), שדן בסוגיה האם יורשי בעלת עסק שנפטרה רשאים לקזז את השבח שנבע ממכירת הנכס שירשו וששימש בעסק הנפטרת, מהפסד עסקי מועבר שהיה למורישה ?

בתמצית העובדות:
אמם של המערערים ניהלה מאפיה כעצמאית במשך שנים רבות, העסק צבר הפסדים במשך השנים.
העסק התנהל בנכס מקרקעין (להלן: "נכס הנדל"ן"). האם נפטרה ביום 11.4.2009, המערערים ירשו את העסק ואת נכס הנדל"ן.

המערערים הפעילו את העסק לעוד מספר חודשים עד למועד סגירתו וביום 6.9.2009, כארבע חודשים בלבד לאחר פטירת האם!!! מכרו את נכס הנדל"ן וקיזזו את השבח מהפסדים שנצברו לאם ז"ל בעסק.
לטענת פקיד השומה ההפסדים לפני שנת 2009 – שנת הפטירה, היו שייכים לאם ואינם ניתנים לקיזוז כנגד השבח ממכירת הנכס, מאחר והנכס נמכר ע"י היורשים לאחר פטירת האם.

ביהמ"ש בניתוח מעמיק קובע:
"סעיף 1 לחוק הירושה מורה כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו." כפי שכבר צוין, במשפט האמור גלום עקרון הנפילה המידית – "העזבון" עובר מיד עם פטירת המוריש לידי היורשים, גם אם החלוקה המדויקת של ההורשה בין היורשים השונים תיעשה לאחר מכן. אולם, כידוע, אין בחוק הירושה הגדרה למונח המפתח "עזבון". מקובל לומר כי העזבון מורכב מ"כלל נכסי הנפטר העוברים בהורשה" או מ"מסת הרכוש" של הנפטר, וכן מכלל התחייבויות הנפטר, כך שהעזבון הוא "מסת הזכויות והחובות שהניח אחריו המנוח". "
לאור האמור מנתח כבוד השופט הירש האם הפסדים לצורכי מס מהווים "נכס" הניתן להורשה? ולדבריו כשם שחוק הירושה איננו מגדיר את המונח "עיזבון" הוא גם איננו מגדיר את המונח "נכס".
ביהמ"ש בוחן את טענת המערערים לפיה ההפסד הינו נכס, ומציג מספר פסקי דין בעיקר בדיני נשיה, כגון הלכת מטרי, וקובע כי ניתן לגרוס שהפסד הינו נכס, ואולם אין הדבר מצביע על היכולת לסחרו או להעבירו. לא כל נכס ניתן להעברה.

בעניין סיחור הפסדים מתאר בית המשפט את הלכות
רובינשטיין ובן ארי ומסיק כי "…עיקרון זה, לפיו רק מי שסופג הפסד בעסקיו זכאי לקזזו לאחר מכן, מהווה נימוק ממשי לשלילת עבירותם של הפסדים".

ביהמ"ש מתאר כי אם תתקבל עמדת המערערים לפיה קיזוז הפסדים מועברים על פי סעיף 28(ב) לפקודה ע"י "אותו אדם", משמעו גם "יורשיו", הרי מכאן קצרה הדרך לאדם לצוות על פי צוואתו את הורשת הפסדיו למי שיחפוץ, לרבות למי שאינו בן משפחה ולרבות לתאגיד.

בסופו של ניתוח ארוך ומלומד, ביהמ"ש מקבל את עמדת פקיד השומה, ושולל את קיזוז ההפסדים המועברים של האם ז"ל, משבח המקרקעין במכירת הנכס בו פעלה האם, ע"י יורשיה, חודשים ספורים אחר פטירתה.

נקודות למחשבה:
• מובן כי לו היה הנכס נמכר מספר חודשים לפני הפטירה היה ניתן לקזז ההפסדים מן השבח. אין זה ראוי שאדם הנמצא על ערש דווי יאלץ לשקול שיקולי מס, ויש למחוקק למצוא פתרון לכך.
• פתרון עצמי לסוגיה מעין זו הינה מכירה של הנכס ע"י בעל ההפסדים, עוד בחייו, ליורשו העתידי. מחד, המס יהיה קטן אם בכלל לאור קיזוז ההפסדים כאמור. מאידך תמורת המכר (ויתכן יתרת חוב פתוחה) שהיו בידי המוכר, יעברו ליורשיו לאחר פטירתו.
האם רשויות המס יטענו למלאכותיות?
• לא נדונה כלל סוגיית הפריסה. בפס"ד גוטצייט (ראה מבזק מס מס' 440) נקבע כי מכיוון שיורש נכס נכנס לנעלי המוריש, הן לעניין יום הרכישה והן לעניין שווי הרכישה, ומשום שעקרון הפריסה נועד למנוע מיסוי גבוה על רווח חד פעמי שנצמח על פני מספר שנים, ונועד לבזרו, הרי שניתן לפרוס את מס שבח המקרקעין לארבע שנים אחורנית (כולל שנת המכירה), גם לגבי התקופה בה הנכס היה בידי המוריש.
אמנם כפי הנקבע בהלכת שבטון הפריסה במיסוי מקרקעין וברווח הון הינה טכנית ולא מהותית (ולכן הפריסה לא תוכל לסייע בעניין קיזוז ההפסדים), ואולם הפריסה מאפשרת ניצול מדרגות המס בכל השנים הללו, ולהקטין את חבות המס.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח ענת דואני, ממשרדנו.