מבזק מס מספר 511 - 22.8.2013

כמתואר במבזק מס מס' 504, עברה החברה המשפחתית מהפכה של ממש, ובין השאר נקבע כי חברה תוכל לבקש להיות חברה משפחתית, רק אם תעשה כן, תוך שלושה חודשים מיום התאגדותה. עם זאת, נקבע בהוראת המעבר כי חברות שלא היו משפחתיות בשנת 2013 תוכלנה לבקש להיחשב ב – 2014 ואילך כמשפחתיות, אם תבקשנה זאת בתקופה שבין ה – 1.8.2013 ועד ה – 30.11.2013. לבקשה כאמור יש "מחיר":

ראשית יראו את כל עודפיה ליום 31.12.2013 (אין הגדרה לכך) שאילו חולקו היו מתחייבים במס כדיבידנד – כמחולקים!! (אמנם ניתנת דחיית מס ללא ריבית והצמדה עד ליום 31.12.2017 – "תקופת הדחיה").

שנית נקבע כי כל נכס שהיה בבעלות החברה ביום 31.12.2013, ויימכר על ידה כמשפחתית מאוחר יותר, יחולק רווח ההון בגינו לינארית: על חלק התקופה שמיום רכישת הנכס ועד ה – 31.12.2013, יחול מס בשיעור השולי הגבוה ביותר. על יתרת רווח ההון, יחול מס רווח הון בשיעור 25% או 30% לפי העניין.

על כך מספר הערות:

מכיוון שהוראת המעבר מדברת על עודפים, ואשר הללו היום ככל הנראה הרווחים החשבונאיים לפי דוחות החברה ליום 31.12.2013, הרי מכיוון שעודפים אלו עלולים להתחייב בידי בעלי המניות כדיבידנד, ראוי לחברות השוקלות להיחשב משפחתיות בשנת 2014 ואילך, לבצע מדיניות חשבונאית שמרנית ביותר בדוחות הכספיים לשנת 2013. על פי מדיניות שמרנית זו ירשמו מלוא ירידות הערך של נכסים והשקעות שונות, וירשמו כל סוגי ההתחייבויות וההפרשות הצפויות להיות משולמות על ידי החברה, והכל בכפוף לכללים חשבונאיים, וזאת גם אם הללו לא יוכרו כלל לצורכי מס בשלב זה.

בהתאמה לאמור, נקבע בהמשך הוראות המעבר, כי דחיית תשלום המס על העודפים המחולקים, תבוטל ככל ששולמו למי מבעלי המניות בתקופת הדחייה תשלומים כגון: הכנסת עבודה, דמי ניהול ריבית והפרשי הצמדה, שאינם מרווחים שנצברו החל מיום 1.1.2014 (ואשר לא שולם מס בגינם בעת החלוקה).

אם התשלומים הללו אינם מרווחים "חדשים", הרי שהללו הינם בשל רווחים קודמים, קרי יש צורך בביצוע הפרשות חשבונאיות כבר בדוחות 2013, כדי לשקף התחייבויות לתשלומים תוצאתיים עתידיים אלו, ובכך יוקטנו העודפים הקיימים בדוחות הכספיים של שנת 2013.

בעניין הטלת שני משטרי מס על מכר נכסים, נראה כי הוראות המעבר אינן חלות על נכסי מקרקעין או זכויות במקרקעין בישראל, באשר הללו אינם "נכס" לעניין מיסוי רווחי הון בפקודה, השואב הגדרותיו מסעיף 88 לפקודה, ובו זכויות במקרקעין מוצאות במפורש מהגדרת "נכס".

אי לכך וככל שסוגיית העודפים דלעיל, אינה מהווה חסם מהותי, ראוי לחברות בעלות נכסי מקרקעין בישראל, לשקול להגיש בקשה להיחשב כמשפחתיות בשנת 2014 ואילך, מתוך כוונה להחיל את היתרון של מיסוי חד שלבי בשיעורים של יחיד, על מלוא השבח הריאלי.

הדבר ראוי להיבחן בקפידה ומתוך כלל השיקולים, טרם יישומו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.  

כמתואר במבזק מס מס' 504, עברה החברה המשפחתית מהפכה של ממש, ובין השאר נקבע כי חברה תוכל לבקש להיות חברה משפחתית, רק אם תעשה כן, תוך שלושה חודשים מיום התאגדותה. עם זאת, נקבע בהוראת המעבר כי חברות שלא היו משפחתיות בשנת 2013 תוכלנה לבקש להיחשב ב – 2014 ואילך כמשפחתיות, אם תבקשנה זאת בתקופה שבין ה – 1.8.2013 ועד ה – 30.11.2013. לבקשה כאמור יש "מחיר":

ראשית יראו את כל עודפיה ליום 31.12.2013 (אין הגדרה לכך) שאילו חולקו היו מתחייבים במס כדיבידנד – כמחולקים!! (אמנם ניתנת דחיית מס ללא ריבית והצמדה עד ליום 31.12.2017 – "תקופת הדחיה").

שנית נקבע כי כל נכס שהיה בבעלות החברה ביום 31.12.2013, ויימכר על ידה כמשפחתית מאוחר יותר, יחולק רווח ההון בגינו לינארית: על חלק התקופה שמיום רכישת הנכס ועד ה – 31.12.2013, יחול מס בשיעור השולי הגבוה ביותר. על יתרת רווח ההון, יחול מס רווח הון בשיעור 25% או 30% לפי העניין.

על כך מספר הערות:

מכיוון שהוראת המעבר מדברת על עודפים, ואשר הללו היום ככל הנראה הרווחים החשבונאיים לפי דוחות החברה ליום 31.12.2013, הרי מכיוון שעודפים אלו עלולים להתחייב בידי בעלי המניות כדיבידנד, ראוי לחברות השוקלות להיחשב משפחתיות בשנת 2014 ואילך, לבצע מדיניות חשבונאית שמרנית ביותר בדוחות הכספיים לשנת 2013. על פי מדיניות שמרנית זו ירשמו מלוא ירידות הערך של נכסים והשקעות שונות, וירשמו כל סוגי ההתחייבויות וההפרשות הצפויות להיות משולמות על ידי החברה, והכל בכפוף לכללים חשבונאיים, וזאת גם אם הללו לא יוכרו כלל לצורכי מס בשלב זה.

בהתאמה לאמור, נקבע בהמשך הוראות המעבר, כי דחיית תשלום המס על העודפים המחולקים, תבוטל ככל ששולמו למי מבעלי המניות בתקופת הדחייה תשלומים כגון: הכנסת עבודה, דמי ניהול ריבית והפרשי הצמדה, שאינם מרווחים שנצברו החל מיום 1.1.2014 (ואשר לא שולם מס בגינם בעת החלוקה).

אם התשלומים הללו אינם מרווחים "חדשים", הרי שהללו הינם בשל רווחים קודמים, קרי יש צורך בביצוע הפרשות חשבונאיות כבר בדוחות 2013, כדי לשקף התחייבויות לתשלומים תוצאתיים עתידיים אלו, ובכך יוקטנו העודפים הקיימים בדוחות הכספיים של שנת 2013.

בעניין הטלת שני משטרי מס על מכר נכסים, נראה כי הוראות המעבר אינן חלות על נכסי מקרקעין או זכויות במקרקעין בישראל, באשר הללו אינם "נכס" לעניין מיסוי רווחי הון בפקודה, השואב הגדרותיו מסעיף 88 לפקודה, ובו זכויות במקרקעין מוצאות במפורש מהגדרת "נכס".

אי לכך וככל שסוגיית העודפים דלעיל, אינה מהווה חסם מהותי, ראוי לחברות בעלות נכסי מקרקעין בישראל, לשקול להגיש בקשה להיחשב כמשפחתיות בשנת 2014 ואילך, מתוך כוונה להחיל את היתרון של מיסוי חד שלבי בשיעורים של יחיד, על מלוא השבח הריאלי.

הדבר ראוי להיבחן בקפידה ומתוך כלל השיקולים, טרם יישומו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.  

בחודש יולי 2013 ניתן על ידי בית המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב פסק דין בנושא התיישנות החזר מס שנוכה במקור בארה"ב לתושב חוץ –Boeri v.Unites States. באותו מקרה ניכתה חברה אמריקאית בטעות מס מפיצויי פרישה למנהל, תושב חוץ ("המנהל") שהועסק על ידי החברה. החברה האמריקאית דיווחה לרשויות המס האמריקאיות על ניכוי המס במקור, כניכוי מס ממשכורת. יצוין, כי המנהל לא הועסק בארה"ב על ידי החברה האמריקאית, ולפיכך לא היה חייב במס בארה"ב.

בקשתו של המנהל לקבלת החזר מס נדחתה על ידי רשות המסים האמריקאית, מהטעם שהבקשה הוגשה באיחור. לטענתה, המנהל לא עמד במועד שנקבע בקוד המס האמריקאי להגשת דוח המס. לטענת המנהל לא חלה התיישנות בעניינו, מכיוון שמלכתחילה ניכוי המס במקור נעשה בטעות, ועל כן כלל לא קמה לו חבות מס בארה"ב.

דעת הרוב בבית המשפט לערעורים סברה, שגם אם המס נוכה בטעות על ידי החברה האמריקאית, עדיין יחולו ההוראות לגבי התיישנות להגשת דוח מס לקבלת החזר מס. לאור זאת, המנהל נדרש היה להגיש בקשה להחזר מס, במסגרת המועדים החוקיים שנקבעו בקוד המס האמריקאי להגשת הדוח.

יצוין, כי מהיבט דיני המס האמריקאים, מס שנוכה במקור לעובד ממשכורת, נחשב כמס ששולם על ידי העובד ב- 15 באפריל בשנה העוקבת, ולגבי תושב חוץ, מס שנוכה לו מס במקור נחשב כמס ששולם על ידי תושב החוץ ב- 15 ליולי בשנה העוקבת. החל ממועדים אלו יחל מרוץ ההתיישנות של שלוש שנים לצורך הגשת דו"ח מס לקבל החזר מס.

לפסיקה הנדונה השלכות על ישראלים רבים המפיקים הכנסות שמקורן בארה"ב. כאשר לנישום ישראלי מנוכה מס במקור בארה"ב שלא בהתאם להוראות האמנה, הוא עשוי בשוגג לדרוש את המס שנוכה לו במקור בארה"ב כזיכוי מהמס הישראלי. כך, למשל, תושב ישראל המקבל שכר ממעביד אמריקאי בגין עבודתו המבוצעת בישראל, בד"כ אינו חייב במס בארה"ב משום  שמקום הפקת ההכנסה אינו בארה"ב (במקרים חריגים המצוינים באמנה קיימת זכות מיסוי לאמריקאים ויינתן זיכוי). כך גם באשר לתושבי ישראל שהם אזרחי ארה"ב, המשלמים מס מלא בארה"ב כאזרחי ארה"ב, מבלי להתחשב בזכותה של ישראל להטיל מס על אותה הכנסה. 

במצב דברים זה, פקיד השומה יעלה טענה לפיה לא ניתן להזדכות בישראל מהמס שנוכה במקור בארה"ב, תוך הפניית הנישום לרשויות המס בארה"ב, בבקשה לקבלת החזר המס. ביצוע ביקורת שומה או התארכות הדיונים עם פקיד השומה, לאחר שחלף בארה"ב המועד האחרון להגשת בקשה בארה"ב לקבלת החזר מס, עשויים להותיר את הנישום מול שוקת שבורה, שכן, מחד בארה"ב תידחה בקשתו לקבלת החזר מס, ומנגד בישראל הוא יידרש להשלים את סכום המס שנוכה לו בארה"ב, וזאת אף אם נוכה לנישום מס במקור בארה"ב בשוגג.

לאור זאת, אנו ממליצים לנישום בישראל שלא לדחות הגשת דו"ח מס בארה"ב לצורך קבלת החזר מס, ובמקרה של ניכוי מס במקור בארה"ב- לבדוק האם תשלום או ניכוי המס בוצעו בהתאם להוראות האמנה, על מנת שלא ימצא עצמו הנישום משלים מכיסו את חבות המס בישראל לאחר שחלף המועד האחרון בארה"ב להגשת בקשת לקבלת החזר מס.

משרדנו, בשיתוף עם עמיתינו בארה"ב, מתמחה בטיפול במקרים כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

בחודש יולי 2013 ניתן על ידי בית המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב פסק דין בנושא התיישנות החזר מס שנוכה במקור בארה"ב לתושב חוץ –Boeri v.Unites States. באותו מקרה ניכתה חברה אמריקאית בטעות מס מפיצויי פרישה למנהל, תושב חוץ ("המנהל") שהועסק על ידי החברה. החברה האמריקאית דיווחה לרשויות המס האמריקאיות על ניכוי המס במקור, כניכוי מס ממשכורת. יצוין, כי המנהל לא הועסק בארה"ב על ידי החברה האמריקאית, ולפיכך לא היה חייב במס בארה"ב.

בקשתו של המנהל לקבלת החזר מס נדחתה על ידי רשות המסים האמריקאית, מהטעם שהבקשה הוגשה באיחור. לטענתה, המנהל לא עמד במועד שנקבע בקוד המס האמריקאי להגשת דוח המס. לטענת המנהל לא חלה התיישנות בעניינו, מכיוון שמלכתחילה ניכוי המס במקור נעשה בטעות, ועל כן כלל לא קמה לו חבות מס בארה"ב.

דעת הרוב בבית המשפט לערעורים סברה, שגם אם המס נוכה בטעות על ידי החברה האמריקאית, עדיין יחולו ההוראות לגבי התיישנות להגשת דוח מס לקבלת החזר מס. לאור זאת, המנהל נדרש היה להגיש בקשה להחזר מס, במסגרת המועדים החוקיים שנקבעו בקוד המס האמריקאי להגשת הדוח.

יצוין, כי מהיבט דיני המס האמריקאים, מס שנוכה במקור לעובד ממשכורת, נחשב כמס ששולם על ידי העובד ב- 15 באפריל בשנה העוקבת, ולגבי תושב חוץ, מס שנוכה לו מס במקור נחשב כמס ששולם על ידי תושב החוץ ב- 15 ליולי בשנה העוקבת. החל ממועדים אלו יחל מרוץ ההתיישנות של שלוש שנים לצורך הגשת דו"ח מס לקבל החזר מס.

לפסיקה הנדונה השלכות על ישראלים רבים המפיקים הכנסות שמקורן בארה"ב. כאשר לנישום ישראלי מנוכה מס במקור בארה"ב שלא בהתאם להוראות האמנה, הוא עשוי בשוגג לדרוש את המס שנוכה לו במקור בארה"ב כזיכוי מהמס הישראלי. כך, למשל, תושב ישראל המקבל שכר ממעביד אמריקאי בגין עבודתו המבוצעת בישראל, בד"כ אינו חייב במס בארה"ב משום  שמקום הפקת ההכנסה אינו בארה"ב (במקרים חריגים המצוינים באמנה קיימת זכות מיסוי לאמריקאים ויינתן זיכוי). כך גם באשר לתושבי ישראל שהם אזרחי ארה"ב, המשלמים מס מלא בארה"ב כאזרחי ארה"ב, מבלי להתחשב בזכותה של ישראל להטיל מס על אותה הכנסה. 

במצב דברים זה, פקיד השומה יעלה טענה לפיה לא ניתן להזדכות בישראל מהמס שנוכה במקור בארה"ב, תוך הפניית הנישום לרשויות המס בארה"ב, בבקשה לקבלת החזר המס. ביצוע ביקורת שומה או התארכות הדיונים עם פקיד השומה, לאחר שחלף בארה"ב המועד האחרון להגשת בקשה בארה"ב לקבלת החזר מס, עשויים להותיר את הנישום מול שוקת שבורה, שכן, מחד בארה"ב תידחה בקשתו לקבלת החזר מס, ומנגד בישראל הוא יידרש להשלים את סכום המס שנוכה לו בארה"ב, וזאת אף אם נוכה לנישום מס במקור בארה"ב בשוגג.

לאור זאת, אנו ממליצים לנישום בישראל שלא לדחות הגשת דו"ח מס בארה"ב לצורך קבלת החזר מס, ובמקרה של ניכוי מס במקור בארה"ב- לבדוק האם תשלום או ניכוי המס בוצעו בהתאם להוראות האמנה, על מנת שלא ימצא עצמו הנישום משלים מכיסו את חבות המס בישראל לאחר שחלף המועד האחרון בארה"ב להגשת בקשת לקבלת החזר מס.

משרדנו, בשיתוף עם עמיתינו בארה"ב, מתמחה בטיפול במקרים כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

כמתואר במבזק מס מס' 508, ניתנת בתקופת המעבר (1.1.2014 – 31.12.2017) האפשרות למכור שתי דירות מגורים שיום רכישתן לפני ה – 1.1.2014, ב"פטור" הליניארי החדש המתואר בסעיף 48א(ב2), כך שחלק השבח הריאלי המתייחס לתקופת ההחזקה בדירה שלפני 1.1.2014, פטור ממס וחלקו המתייחס לתקופה שמיום זה ועד יום המכירה, חייב במס שבח בשיעור 25%. כך שלמעשה, אם הדירה תימכר ביום 1.1.2014 עצמו, יחול פטור מלא ממס שבח, ואם תימכר מאוחר יותר, יחול פטור חלקי. 

התנאי העיקרי להחלת פטור ליניארי כאמור הינו כי "במכירה של לפחות אחת משתי דירות המגורים בתקופת המעבר, המוכר היה זכאי לפטור ממס לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין, כנוסחו ערב יום המעבר, אילו הסעיף האמור היה עומד בתוקפו במועד המכירה כאמור; (ההדגשה שלנו – א.ח.א).

פרשנות לשונית פשוטה של נוסח התנאי, בשילוב עם השינוי מהנוסח המוצע המקורי של הוראת המעבר, מעלים כי אין חובה שדווקא במכירת הדירה הראשונה היה המוכר זכאי לפטור ממס לפי סעיף 49ב(1), אלא די בכך שבמכירת הדירה השנייה או בבחינת מכירתה התיאורטית, היה המוכר זכאי לפטור תאורטי כאמור, על מנת להחיל גם על הדירה הראשונה את הפטור הליניארי החדש –  זאת אף אם, במועד מכירתה של הדירה הראשונה, המוכר לא היה זכאי כלל לפטור, כגון שמכר בתוך פחות מארבע שנים קודם לכן, דירה אחרת בפטור.

ואולם, ביצוע שתי מכירות באופן ובנסיבות שתוארו לעייל, עלולות לגרום למוכר תאונת מס כפולה:

הדירה הראשונה נמכרת כאמור בתחילת 2014 בפטור הליניארי החדש שהינו לכל הפחות "פטור חלקי". הדירה השניה האמורה להימכר בתוך תקופת המעבר, אמורה לקיים במכירתה את תנאי הוראות סעיף 49ב(1) בנוסחו קודם תיקון החקיקה, כשהתנאי העיקרי לזכאות לפטור האמור הינה כי: "המוכר לא מכר בארבע השנים שקדמו למכירה האמורה דירת מגורים אחרת בפטור ממס; לענין זה, מכירה בפטור ממס – לרבות מכירה בפטור חלקי…".

מכאן כי, בעת בחינת האפשרות התאורטית להחלת הפטור ממס לפי סעיף 49ב(1) הישן על מכירת הדירה השניה, עולה כי בסמוך לפני כן נמכרה הדירה הראשונה, בפטור מלא או חלקי (לפי הפטור הליניארי החדש), ומכאן שלא ניתן יהיה להחיל פטור לפי 49ב(1) על הדירה השניה, מה שיפיל מיד את הפטור (המלא או החלקי), שניתן כבר במכירת הדירה הראשונה.

במקרה כזה, עלולות לחול הוראות סעיף (ד)(2) להוראות המעבר הקובעות כי "על מכירת דירת מגורים מזכה בתקופת המעבר שהוראות פסקה (1) לא חלות לגביה, יחולו הוראות סעיף 48א לחוק מיסוי מקרקעין, כנוסחו ערב יום המעבר" – קרי חבות רגילה במס מלא.

בנסיבות אלה נציין ראשית כי, הבעייתיות תיפתר אם וככל שהמוכר ימתין, כך שכבר במועד המכירה הראשונה יחלפו 4 שנים ממכירה קודמת, ולכן יחול הפטור התאורטי לפי סעיף 49ב(1).

שנית, אם וככל ששינוי נוסח החקיקה ביחס להצעה המקורית בא להקל, אנו קוראים בזאת לרשות המיסים לבצע תיקון חקיקה מבהיר, ולעת לתקופת ביניים, להבהיר הדבר כפרשנות מקילה.

לפרטים נוספים, ניתן לרו"ח (משפטן) אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו – עד לאחרונה מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 11 באוגוסט 2013 קבע ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 350-05-11) בעניין אביגיל גילה חזן (להלן: "המבוטחת") כי בינה לבין בעלה (להלן: "המבוטח") התקיימו יחסי עובד ומעביד ולכן היא זכאית לתשלום דמי אבטלה, למרות שלא היה לה חשבון בנק ולא היו הוכחות להפקדת שכר בגין עבודתה.

רקע

כאשר בן משפחה עובד כשכיר בעסק של בן משפחה אחר (שאינו מאוגד כחברה) הוא נחשב שכיר של בן המשפחה המעסיק, אם העבודה נעשית באופן סדיר ואילולא עשה אותה בן המשפחה, היה עושה אותה עובד אחר.

חוק הביטוח הלאומי אינו כולל בני זוג בהגדרה שלעיל ומכאן מפרש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כי במקרה של העסקת בן זוג ע"י בן זוג אחר, עליהם למלא את מלוא המבחנים של יחסי עובד ומעביד לרבות שכר קבוע ויציב שמתקבל בפועל, ועדיף לחשבון אישי בבנק. רק בהתקיים מלוא מבחני עובד ומעביד, יאושרו דמי אבטלה.

רקע עובדתי

• המבוטחת הייתה נשואה למבוטח סוכן ביטוח. הם פתחו יחד בשנת 1997 סוכנות ביטוח. המבוטחת שימשה מזכירתו, בגדר של עזרה משפחתית בלבד.
• החל משנת 2008 עברה המבוטחת הכשרות מטעם חברות הביטוח והחלה לעסוק בעצמה בכל הדרוש, כולל טיפול בתביעות של לקוחות.
• מעתה החל הבעל לדווח עליה לרשויות כעובדת לפי שכר מינימום ואף פתח קרן השתלמות על שמה והפקיד בה כספים. המבוטחת לא קיבלה תשלום משכורת בפועל אך קיבלה כספים מבעלה לצורכי הבית ולצרכיה האישיים.
• בחלוף שנתיים נכנסו בני הזוג להליכי גירושין, המבוטחת התפטרה מעבודתה ודרשה דמי אבטלה. המל"ל דחה את התביעה בטענת היעדר יחסי עובד ומעביד, בעיקר בשל אי קבלת שכר אך גם בשל העדר רישום נוכחות, אי קבלת ימי חופשה ומחלה וכדומה.

החלטת בית הדין האזורי

• ביה"ד מקבל את התיאור העובדתי וההתפתחות המקצועית והתעסוקתית של האישה לאורך השנים כמתואר לעיל, כל זאת על אף סתירות רבות בעדויות שני בני הזוג. 
• הפסקת עבודתה הקשורה לגירושין וגובה השכר המדווח, מלמדים שלא היה ניסיון לקבל כספים פיקטיביים.
• מהות יחסי העבודה בין בני הזוג חייבת להיבדק הלכה למעשה בקפידת יתר. עם זאת, העובדה שלא שולם שכר כפי שמקובל לשלם לעובד שכיר "אחר" אינה מאיינת יחסי עבודה בהיבט של דיני ביטוח לאומי. עניין תשלום השכר הוא רק פרמטר אחד במסגרת בדיקה זו.
• שכר המשולם לעובד משמש אותו בעיקר לצורכי ביתו ומשפחתו. כך היה גם במקרה דנן כך שהאישה קבלה כספים מבעלה לצורכי הבית, וזאת אף שהשכר כשכר לא הועבר לה ולא הופקד בחשבונה (מה גם שבסקטור הרלוונטי – בני הזוג הם חרדים, בד"כ אין כלל חשבון בנק על שם האישה – א.ח.א).
• בנסיבות המקרה התקיימו יחסי עובד ומעביד, ואושרה תביעת המבוטחת לדמי אבטלה. 

בשולי הדברים

למרות פס"ד אזורי זה, יש לדעתנו לראותו כחריג ולא ככלל, ומומלץ למי שמעסיק את בן זוגו בעסק משפחתי ליצור מערכת יחסי עובד ומעביד מוקפדת, כולל העברת המשכורת לחשבון העובד בבנק מדי חודש בחודשו.

מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח (גלרט), למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.