מבזק מס מספר 409 - ארצי, חיבה, כהן פתרונות מיסוי בע"מ

מיסוי ישראלי - מס רכוש וקרן פיצויים - פעילות יצרנית וצרכנית בקיבוץ - בראי הפיצוי בגין נזקי מלחמה

המבנה האירגוני של הקיבוץ, הקים מקדמא דנא, מספר שאלות הקשורות לענייני מסוי שונים (מיסוי הכנסות הקיבוץ, מסים על רכוש ועוד).

לאחרונה עלתה שאלה זו גם לעניין פיצוי בגין נזקי מלחמה מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים התשכ"א-1961 .

בפס"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי בתל אביב בעניין קיבוץ רמת יוחנן (ע"מ 34732-12-09) ביום 17.7.2011, נדונה דחייה חלקית של תביעת הקיבוץ לחודש יולי 2006, בגין נזק עקיף, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, שהבסיס לתביעתו בחודש זה היה אך ורק על פי שכר ששולם. (בגין חודש אוגוסט 2006 היו מסלולי תביעה נוספים).

יוער כי הקיבוץ עבר לשיטת תשלום שכר לחברי הקיבוץ.

מנהל קרן הפיצויים, בבואו לחשב את השכר שיהווה את הבסיס לחישוב, הסתמך רק על השכר ששולם לעובדים במגזר היצרני ולא במגזר הצרכני (לדוגמא: שכר עובדי חדר האוכל או המכבסה של הקיבוץ ככל שהשירות ניתן "פנימה" לחברי הקיבוץ. אם הקיבוץ מספק ארוחות גם לחיצוניים, השכר היחסי נחשב שכר יצרני, ובר פיצוי) .

ועדת הערר קיבלה עמדה זו והוסיפה כי כוונת המחוקק כפי שמשתקפת בפרוטוקול ועדת הכספים היתה לבצע הפרדה זו.

המשיבה מטעם המדינה, הוסיפה וחידדה את המונח "עסק" אשר הוזכר מספר פעמים בחוק והסבירה כי קיבוץ לכשעצמו אינו "עסק" אלא מפעליו השונים הם העסק. כיוון שאין לקיבוץ תקבולים משירותים הניתנים לחבריו, הרי שירותים אלו אינם בגדר העסק של הקיבוץ, ובשל כך אינם בני פיצוי, כפי שלא פיצו עקרת בית, בגין עבודתה לטובת בני ביתה.

ביהמ"ש נסמך בין השאר על בג"צ 883/07 גני חוגה בע"מ נגד שר האוצר, שבו נקבע עקרון שיקול הדעת של הרשות המבצעת לעניין "אמות מידה רציונאליות סבירות לתיעולם של כספים אלה", וזאת לאור העובדה כי משאבי המדינה הינם משאבים מוגבלים, עובדה המשפיעה על אופן חלוקתם.

הענקת הפיצוי למעסיקים באה על רקע חיובם של הללו להמשיך ולשלם שכר לעובדים אף שהללו נעדרו מהעבודה עקב המלחמה. זאת, לפי תיקון שהוכנס לחוק הגנה על עובדים בשעת חרום תשס"ח-2006. הפיצוי מיועד לעסק שיש לו פדיון ורווחים, ונועד לפצות את מי שלא עלה בידו לייצר הכנסה, כתוצאה מן המלחמה.

הערעור נדחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לצחי (אבוהב) שביט (לשעבר מנהל מס רכוש ברשות המיסים) ממשרדנו.

מיסוי ישראלי - חברה משפחתית - עקרון הקפדה על מועדים

ביום 13.7.2011 ניתן בביהמ"ש בחיפה פס"ד בעניין קליאוט (ע"מ 705/05 ו- 783/05) שדן במספר סוגיות. הסוגיה המעניינת לעניינו הינה קביעת עמדה שיפוטית בעניין סוגיה מוכרת: התאריך האחרון בו ניתן להגיש בקשה להיחשב כחברה משפחתית בגין שנת המס הבאה.

במקרה הנדון הוגש דוח לשנת 2009 בשנת 2001, ובו צוין כי החברה הינה משפחתית. הדבר לא הופיע ברישומי פקיד השומה ומשנתבקש הנישום להציג תיעוד, נמצא כי הוגשה בקשה להחשב כחברה משפחתית, ביום 31.12.1998 בפקיד שומה אחר.

ביהמ"ש קבע כי בקשה לרישום החברה כחברה משפחתית עפ"י סע' 64א לפקודה "תומצא לפקיד השומה לא יאוחר מחודש לפני תחילתה של שנת מס פלונית" כאשר לשון זו אינה סובלת פירוש מילולי צר, בו גם "חלק מחודש" יחשב לעמידה בתנאי, אלא הכוונה של המחוקק היא להגשת הבקשה לפחות חודש מלא אחד לפני תחילת שנת המס המבוקשת.

ביהמ"ש קובע ככלל כי "נדרשת דווקנות ככל שהדבר נוגע למועדים" בדיני המס, וכן:

"עקרון הקפדה על מועדים לא נשמר רק לגבי פעולות רשות המס, אלא מופעל כעקרון פרשני לגבי כלל ההוראות הנוגעות לדיני המס, בין היתר, מן הטעם שפרשנות דווקנית המכתיבה עמידה בלוח זמנים, היא דרך כלל פרשנות על פי הפשט ומאפשרת החלה שיוויונית. בפרשנות כזו יש משום איזון ראוי בין שיקולי יעילות, וודאות ויציבות."

נציין מספר הערות ותובנות חשובות העולות מפסד הדין:

כל הודעה המוגשת לכל אחד ממשרדי השומה בארץ תחשב כהודעה שהוגשה כנדרש כל עוד הוגשה במסגרת המועדים הקבועים, ואין הכרח כי ההודעה תוגש למשרד השומה בו מתנהל תיק הנישום. כמובן, שיש לציין כי הודעות המוגשות למשרדים אחרים יעשו מטעמים סבירים והגיוניים (כגון: קרבה גיאוגרפית למגיש וכיו"ב), תוך ציון השייכות לפקיד השומה הרלוונטי . ניתן לומר כי דברים אלו יפים גם להגשות דומות למשרדי מע"מ, ומיסוי מקרקעין.
בקשה להיחשב כחברה משפחתית, תוגש (ע"פ פס"ד זה וכל עוד לא יקבע אחרת) עד 30 בנובמבר של שנת מס, לגבי שנת המס הבאה !
בשונה מעמדת פקיד השומה בפס"ד דנן, נציבות מס הכנסה אישרה/לא התנגדה במספר מקרים בעבר, לבקשות לרישום כחברה משפחתית, שהוגשו במהלך חודש דצמבר !!
למרות שיש לפרש את לשון החוק בכל הקשור בעמידה במועדים באופן דווקני עדיין יכול לסטות פקיד השומה מהמועדים הקבועים, ואולם זאת רק במידה ויש לו סמכות מפורשת לכך ומטעמים מיוחדים וחריגים. ככל הידוע, אין בפקודה מס ההכנסה סמכות מפורשת לפקיד השומה או למנהל הרשות לחרוג ממועדים שנקבעו בעניין זה. זאת לעומת סעיף 116(א) לחוק מע"מ, וסעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, הנותן סמכות רחבה למנהל רשות המיסים להאריך כמעט כל מועד שנקבע בחוקים אלו.

לדעתנו, כיום בהיות רשות המיסים בישראל מנוהלת ע"י מנהל אחד ראוי כי סמכות דומה תינתן למנהל גם בכל הקשור להארכת מועדים שנקבעו בפקודת מס ההכנסה, ובין היתר להאריך את המועד להגשת בקשה לרישום חברה כחברה משפחתית כהגדרתה בסעיף 64א לפקודה. כמובן, שסמכות זו תופעל במקרים חריגים ועל פי שיקול דעת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.

מיסוי בינלאומי - סעיף 68א' - שימור הטבות לחברה זרה ב"שליטת" עולה חדש.

החלטת מיסוי 2545/11 שפורסמה לאחרונה, עוסקת בחברה זרה המשמשת כחברת החזקות ומחזיקה בחברות ברחבי העולם. אחד מבעלי המניות בחברה עלה לישראל לראשונה בשנת 2010 (להלן- "היחיד המוטב"). היחיד המוטב רכש 37% ממניות החברה הזרה קודם לעלייתו. יתר מניותיה מוחזקות בידי תושבי חוץ. החברה הזרה מחזיקה במניות של חברות פרטיות ישראליות (להלן- "המניות") שנרכשו טרם עלייתו של היחיד המוטב ובכוונתה להמשיך ולרכוש מניות של חברות ישראליות גם לאחר עלייתו של היחיד המוטב לישראל.

סעיף 97(ב3) לפקודה מעניק פטור ממס על רווח הון לתושב חוץ במכירת מניות של חברה תושבת ישראל, בתנאים מסוימים. כך, לכאורה, החברה הזרה תהא זכאית לפטור ממס בעת מכירת המניות. ואולם, סעיף 68א' לפקודה שולל כל הטבת מס, הנחה או פטור הניתנים לחברה זרה לפי הוראות הפקודה, אם תושבי ישראל מחזיקים בה בשיעור העולה על 25%, במישרין או בעקיפין. לפיכך, על פי לשון הפקודה, החברה הזרה לא תהא זכאית לפטור כלשהו ממס.

(נציין כי אם הייתה החברה הזרה תושבת מדינת גומלת, ייתכן והיא הייתה זכאית לפטור בזכות הוראות האמנה הגוברות על הוראות הפקודה).

סעיף 68א' לא תוקן במסגרת תיקון 168 לפקודה בדבר הקלות לעולים חדשים ולתושבים חוזרים, על אף שלדעתנו, היה מקום לתקנו כדי למנוע את שלילת ההטבות הגורפת לחברה זרה המוחזקת בידי יחיד מוטב.

עם זאת, בהחלטת המיסוי מובאת פרשנות מקילה של רשות המסים לסעיפים 97(ב3) ו- 68א', לאור תכלית תיקון 168 לפקודה: החברה הזרה תהא פטורה ממס בעת מכירת המניות שנרכשו קודם לעלייתו של היחיד המוטב. זאת, מן הטעם הסביר כי אין למנוע מהחברה הזרה פטור רק בשל עלייתו של היחיד המוטב, כאשר הוא עצמו היה זכאי לפטור מכח סעיף 97(ב3)(3), במקרה בו היה מחזיק במישרין במניות הנמכרות, ובלבד שאלו נרכשו טרם עלייתו. בנוסף נקבע כי לגבי אותם מקרים בהם החברה הזרה תמכור את המניות לאחר שיחלפו 10 שנים מיום עלייתו של היחיד המוטב, יחול מנגנון ליניארי בין רווח הון פטור לחייב, בדומה למנגנון הקבוע בסעיף 97(ב)(3).

להבנתנו, רשות המסים נקטה בגישת שימור מעמד החברה כתושבת חוץ לגבי ההחזקות שהיו לה קודם לעליית היחיד המוטב. לפיכך, תיתכן פרשנות לפיה תינקט גזירה שווה גם לגבי הטבות נוספות הניתנות לתושבי חוץ ועשויות להישלל בשל הוראות סעיף 68א' לפקודה. כך למשל, קיים הגיון בכך שתינתן הטבה לחברה זרה גם בגין מכירת מניות ישראליות הנסחרות בבורסה בישראל מכוח הוראות סעיף 97(ב2) לפקודה, חרף עלייתו של בעל המניות בה, ובלבד שאלו נרכשו טרם העלייה.

למרות האמור, תיתכן פרשנות מצומצמת יותר להחלטת המיסוי, לפיה מדובר במעין השקפה, וההטבות יינתנו רק מקום בו קיימת במפורש הוראה המשמרת את הטבות תושב החוץ לאחר עלייתו לישראל. בשונה מסעיף 97(ב3), סעיף 97(ב2) אינו כולל הוראת שימור דומה, ולפיכך לפי "גישת ההשקפה", אין הצדקה ליתן הפטור לחברה הזרה בנסיבות האמורות. עוד נציין, כי בהתאם לגישה זו, לא תינתן ההקלה מקום שבעל המניות הינו במעמד של תושב חוזר "רגיל", ואינו יחיד מוטב, מאחר ולא היה זכאי ליהנות בעצמו מהוראת השימור שבסעיף 97(ב3) לפקודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד לילך אשרוב – רובין ממשרדנו.