המבנה האירגוני של הקיבוץ, הקים מקדמא דנא, מספר שאלות הקשורות לענייני מסוי שונים (מיסוי הכנסות הקיבוץ, מסים על רכוש ועוד).

לאחרונה עלתה שאלה זו גם לעניין פיצוי בגין נזקי מלחמה מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים התשכ"א-1961 .

בפס"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי בתל אביב בעניין קיבוץ רמת יוחנן (ע"מ 34732-12-09) ביום 17.7.2011, נדונה דחייה חלקית  של תביעת הקיבוץ לחודש יולי 2006, בגין נזק עקיף, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, שהבסיס לתביעתו בחודש זה היה אך ורק על פי שכר ששולם. (בגין חודש אוגוסט 2006  היו מסלולי תביעה נוספים).

יוער כי הקיבוץ עבר לשיטת תשלום שכר לחברי הקיבוץ.

מנהל קרן הפיצויים, בבואו לחשב את השכר שיהווה את הבסיס לחישוב, הסתמך רק על השכר ששולם לעובדים במגזר היצרני ולא במגזר הצרכני (לדוגמא: שכר עובדי חדר האוכל או המכבסה של הקיבוץ ככל שהשירות ניתן "פנימה" לחברי הקיבוץ. אם הקיבוץ מספק ארוחות גם לחיצוניים, השכר היחסי נחשב שכר יצרני, ובר פיצוי) .

ועדת הערר קיבלה עמדה זו והוסיפה כי כוונת המחוקק כפי שמשתקפת בפרוטוקול ועדת הכספים היתה לבצע הפרדה זו.

המשיבה מטעם המדינה, הוסיפה וחידדה את המונח "עסק" אשר הוזכר מספר פעמים בחוק והסבירה כי  קיבוץ לכשעצמו אינו "עסק" אלא מפעליו השונים הם העסק. כיוון שאין לקיבוץ תקבולים משירותים הניתנים לחבריו, הרי שירותים אלו אינם בגדר העסק של הקיבוץ, ובשל כך  אינם בני פיצוי, כפי שלא פיצו עקרת בית, בגין עבודתה לטובת בני ביתה.

ביהמ"ש נסמך בין השאר על בג"צ 883/07 גני חוגה בע"מ נגד שר האוצר, שבו נקבע עקרון שיקול הדעת של הרשות המבצעת לעניין "אמות מידה רציונאליות סבירות לתיעולם של כספים אלה", וזאת לאור העובדה כי משאבי המדינה הינם משאבים מוגבלים, עובדה המשפיעה על אופן חלוקתם.

הענקת הפיצוי למעסיקים באה על רקע חיובם של הללו להמשיך ולשלם שכר לעובדים אף שהללו נעדרו מהעבודה עקב המלחמה. זאת, לפי תיקון שהוכנס לחוק הגנה על עובדים בשעת חרום תשס"ח-2006. הפיצוי מיועד לעסק שיש לו פדיון ורווחים, ונועד לפצות את מי שלא עלה בידו לייצר הכנסה, כתוצאה מן המלחמה.

הערעור נדחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לצחי (אבוהב) שביט (לשעבר מנהל מס רכוש ברשות המיסים) ממשרדנו.