מבזק מס מספר 285 - 8.1.2009

ביום 30.12.2008 ניתן בביהמ"ש בת"א פס"ד ארנון הראל נ' פ"ש כפרסבא (עמ"ה 1283/03). פסק הדין דןבשתי סוגיות מרכזיות האחת פירוק חברה והקמת חברה חדשה תחתיה האם תבוא בגדר עסקה מלאכותית, וכן בסיווג משיכות שמשך המערער מחברה בבעלותו במשך שנות פעילותה, ועם פרוקה "נפרעו" בדרך של "דיבידנד פרוק", ונהנו משיעור מס נמוך של רווחים ראויים לחלוקה 10% מס.

המערער ורעייתו החזיקו (99% / 1%) במניות חברה אשר עסקה בניהול פרויקטים עבור משטרת ישראל. לימים, לאחר ירידה משמעותית בהיקף הפעילות עם המשטרה, עד להפסקתה,בשנת 2000 החל המערער בפעילות חדשה בתחום של כרטיסים חכמים וביומטריה. על רקע גרושי בני הזוג, הוחלט ב-25.12.00 על פירוק החברה הישנה. בתחילת 2001 הוקמה חברה חדשה,בשליטה הבעל לבדו.

לא למותר לציין כי בתחילת 2000 הוסכם עם פ"ש כי יתרת חובו של המערער ל- 31.12.1998, תפרע עד 2002. (להלן- ההסכם).

פקיד השומה ראה בפירוק החברה והקמת החברה החדשה פעולה מלאכותית וביקש לחייב את משיכות המערער כשכר מכוח ההסכם. לחילופין טען כי מדובר בדיבידנד רגיל ולא רר"ל, שכן הכספים לא הוחזרו מעולם לחברה.

ביהמ"ש דוחה את טענת פקיד השומה בעניין המלאכותיות , על אף הזהות הלכאורית בין החברות, ורואה בטעמים שהציג המערער לפירוקה והקמת החברה החדשה, טעמים כלכליים, אשר במשולב עם הנסיבות בהן בוצע הפירוק ובין השאר גירושי בני הזוג, מצביעים על כך שהחברה הישנה פורקה מטעמים מסחריים ואחרים שהמטרה של הקטנת נטל המס הינה רק רכיב אחד ולא דומיננטי בהם. מצד שני קבע כי דווקא המשיכות עצמן הן עסקה מלאכותית,כפי שיתואר בהמשך:

 נקודות חשובות , הראויות לציון בפס"ד זה:

• אין לקבל טענת פקיד השומה כי הפעילות החדשה החלה בחברה הישנה:"…. תהליך ההבשלה להקמתה של החברה החדשה, אשר החל בעת פעילותו של המערער בחברה אחת, כל עוד הינו מצוי רק ואך ורק בתחום האישי והאנושי וכל עוד לא הקרין על פעילותה העסקית של החברה הישנה, לא ייוחס לה".
• על דרך הרוב, בפרשנותו של חוזה בין הנישום לרשות מנהלית, כאשר ברור כי יחסי הכוחות בין הצדדים אינם שווים, יש לאמץ את כלל הגורס כי הסכם יפורש לרעת מנסחו. מכאן כי בהעדר הוראה מפורשת בהסכם לפרעון יתרת החוב במזומן, הרי פרעון בדרך של פרוק – סבירה.
• בשל העובדה כי שכר המערער בחברה היה נמוך,משיכותיו גבוהות , מתמשכות וללא פרעון (ואנו חייבים לציין כי מדובר בסה"כ על כ- 3 שנים, וחוב לא גבוה של כ-0.6 מליון ₪), קובע השופט כי "נסיבות אילו מדיפות ריח עז אשר היה בו די כדי לגרום למשיב לפעול במסגרת הכלים האנטי תכנוניים העומדים לרשותו. למשל היה על המשיב לתקוף סיווג המשיכות כהלוואות ולסווגן כשכר לאורך שנות המס הפתוחות שבהן בוצעו המשיכות אולם כך לא נעשה.
• ביהמ"ש מגלה חזון שיפוטי, ונכנס לתאוריה מתמטית לפיה": אם למשל השיאה החברה רווח של 100 ואת כל הרווח הלוותה לכאורה ליחיד שהוא בעל מניות (אף שחוייבה ועמדה ההלוואה בכל תנאי סעיף 3(ט)- א.א.ח), יהא הרווח כפוף לתשלום מס חברות בלבד, ומיסוי הרווח בידי היחיד ידחה למועד שבו תושב ההלוואה והרווח יחולק כדיבידנד או כשכר, רק במועד נדחה זה תאוזן ההטיה. ככל שתקופת הלוואה ארוכה יותר ממילא ההטיה גדלה, בעוד טובת ההנאה – ההתעשרות למעשה של היחיד בכל המקרים זהה…האין מקום למנוע הטיה זו באמצעות הכלים האנטי תכנוניים הקבועים בדין, בין אם בדרך של סיווג מחדש על פי המהות האמיתית של המשיכות ובין באמצעות אמות המידה של "העסקה המלאכותית?… זקיפת ההכנסות מריבית בחברה אין בה די".לדעתנו, במילים אחרות קובע השופט כי טובת הנאתו של בעל השליטה באי משיכת שכר או בדחיית ארוע המס של חלוקת הדיבידנד עולה על חיובו בריבית 3(ט), שקבע המחוקק עצמו.
• מניתוח הפסק עולה כי השופט מצדד בקביעה כי היה על פקיד השומה לקבוע את המשיכות כשכר ולמצער כדיבידנד, כבר בשנת כל משיכה ומשיכה. ומה לעשות ושומות שנים אלו "סגורות"? אליבא דביהמ"ש הבעיה פתירה: משום שמכוח הסמכות להתעלם מעסקת ההלוואה שעה שמדובר בטענת מלאכותיות תקפה, רשאי המשיב בשנת המס שבה נבחנה מחדש עסקת ההלוואה , היא שנת המס שבערעור, להתעלם מהתחייבות המערער להשיב הכספים (על פי ההסכם עם פקיד השומה – א.א.ח). משכך יש בסיס לקביעה כי יתרות שנותרו בשנת המס בידי המערער מהוות הכנסה בידו (בשנת 2000 – א.א.ח).

מכוח טענת המלאכותיות יכול המשיב להתעלם גם מהרישום החשבונאי כאילו נותרו בחברה הישנה רווחים ראויים לחלוקה.

בסיכומו של דבר קבע השופט כי יראו את יתרת החובה כדיבידנד (רגיל), בשנת 2000.

לדעתנו, עניין פרוק החברה הישנה והקמת חברה חדשה, הינו עניין שולי לרציו הפסק.

כבוד השופט, בצטטו באריכות פעמיים את עדותו של המערער לפיה קיבל  שכר נמוך, ומשך הלוואות מן החברה, תוך כוונה לפורען בדרך של חלוקת דיבידנדים בעתיד, על פי יעוץ מיסויי,  נקט לטעמנו גישה קיצונית במיוחד – על פיה יש מקום להפעיל במקרה כזה את סעיף 86.

נוסיף ונציין כי משום מה ועל אף פשטות נושא פסק הדין מצא השופט לנכון להטיל על המערער, שערעורו נדחה, הוצאות משפט, בסכום מדהים של 50,000 ₪.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח, רונית בר או לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה  ממשרדנו.

ביום 30.12.2008 ניתן בביהמ"ש בת"א פס"ד ארנון הראל נ' פ"ש כפרסבא (עמ"ה 1283/03). פסק הדין דןבשתי סוגיות מרכזיות האחת פירוק חברה והקמת חברה חדשה תחתיה האם תבוא בגדר עסקה מלאכותית, וכן בסיווג משיכות שמשך המערער מחברה בבעלותו במשך שנות פעילותה, ועם פרוקה "נפרעו" בדרך של "דיבידנד פרוק", ונהנו משיעור מס נמוך של רווחים ראויים לחלוקה 10% מס.

המערער ורעייתו החזיקו (99% / 1%) במניות חברה אשר עסקה בניהול פרויקטים עבור משטרת ישראל. לימים, לאחר ירידה משמעותית בהיקף הפעילות עם המשטרה, עד להפסקתה,בשנת 2000 החל המערער בפעילות חדשה בתחום של כרטיסים חכמים וביומטריה. על רקע גרושי בני הזוג, הוחלט ב-25.12.00 על פירוק החברה הישנה. בתחילת 2001 הוקמה חברה חדשה,בשליטה הבעל לבדו.

לא למותר לציין כי בתחילת 2000 הוסכם עם פ"ש כי יתרת חובו של המערער ל- 31.12.1998, תפרע עד 2002. (להלן- ההסכם).

פקיד השומה ראה בפירוק החברה והקמת החברה החדשה פעולה מלאכותית וביקש לחייב את משיכות המערער כשכר מכוח ההסכם. לחילופין טען כי מדובר בדיבידנד רגיל ולא רר"ל, שכן הכספים לא הוחזרו מעולם לחברה.

ביהמ"ש דוחה את טענת פקיד השומה בעניין המלאכותיות , על אף הזהות הלכאורית בין החברות, ורואה בטעמים שהציג המערער לפירוקה והקמת החברה החדשה, טעמים כלכליים, אשר במשולב עם הנסיבות בהן בוצע הפירוק ובין השאר גירושי בני הזוג, מצביעים על כך שהחברה הישנה פורקה מטעמים מסחריים ואחרים שהמטרה של הקטנת נטל המס הינה רק רכיב אחד ולא דומיננטי בהם. מצד שני קבע כי דווקא המשיכות עצמן הן עסקה מלאכותית,כפי שיתואר בהמשך:

 נקודות חשובות , הראויות לציון בפס"ד זה:

• אין לקבל טענת פקיד השומה כי הפעילות החדשה החלה בחברה הישנה:"…. תהליך ההבשלה להקמתה של החברה החדשה, אשר החל בעת פעילותו של המערער בחברה אחת, כל עוד הינו מצוי רק ואך ורק בתחום האישי והאנושי וכל עוד לא הקרין על פעילותה העסקית של החברה הישנה, לא ייוחס לה".
• על דרך הרוב, בפרשנותו של חוזה בין הנישום לרשות מנהלית, כאשר ברור כי יחסי הכוחות בין הצדדים אינם שווים, יש לאמץ את כלל הגורס כי הסכם יפורש לרעת מנסחו. מכאן כי בהעדר הוראה מפורשת בהסכם לפרעון יתרת החוב במזומן, הרי פרעון בדרך של פרוק – סבירה.
• בשל העובדה כי שכר המערער בחברה היה נמוך,משיכותיו גבוהות , מתמשכות וללא פרעון (ואנו חייבים לציין כי מדובר בסה"כ על כ- 3 שנים, וחוב לא גבוה של כ-0.6 מליון ₪), קובע השופט כי "נסיבות אילו מדיפות ריח עז אשר היה בו די כדי לגרום למשיב לפעול במסגרת הכלים האנטי תכנוניים העומדים לרשותו. למשל היה על המשיב לתקוף סיווג המשיכות כהלוואות ולסווגן כשכר לאורך שנות המס הפתוחות שבהן בוצעו המשיכות אולם כך לא נעשה.
• ביהמ"ש מגלה חזון שיפוטי, ונכנס לתאוריה מתמטית לפיה": אם למשל השיאה החברה רווח של 100 ואת כל הרווח הלוותה לכאורה ליחיד שהוא בעל מניות (אף שחוייבה ועמדה ההלוואה בכל תנאי סעיף 3(ט)- א.א.ח), יהא הרווח כפוף לתשלום מס חברות בלבד, ומיסוי הרווח בידי היחיד ידחה למועד שבו תושב ההלוואה והרווח יחולק כדיבידנד או כשכר, רק במועד נדחה זה תאוזן ההטיה. ככל שתקופת הלוואה ארוכה יותר ממילא ההטיה גדלה, בעוד טובת ההנאה – ההתעשרות למעשה של היחיד בכל המקרים זהה…האין מקום למנוע הטיה זו באמצעות הכלים האנטי תכנוניים הקבועים בדין, בין אם בדרך של סיווג מחדש על פי המהות האמיתית של המשיכות ובין באמצעות אמות המידה של "העסקה המלאכותית?… זקיפת ההכנסות מריבית בחברה אין בה די".לדעתנו, במילים אחרות קובע השופט כי טובת הנאתו של בעל השליטה באי משיכת שכר או בדחיית ארוע המס של חלוקת הדיבידנד עולה על חיובו בריבית 3(ט), שקבע המחוקק עצמו.
• מניתוח הפסק עולה כי השופט מצדד בקביעה כי היה על פקיד השומה לקבוע את המשיכות כשכר ולמצער כדיבידנד, כבר בשנת כל משיכה ומשיכה. ומה לעשות ושומות שנים אלו "סגורות"? אליבא דביהמ"ש הבעיה פתירה: משום שמכוח הסמכות להתעלם מעסקת ההלוואה שעה שמדובר בטענת מלאכותיות תקפה, רשאי המשיב בשנת המס שבה נבחנה מחדש עסקת ההלוואה , היא שנת המס שבערעור, להתעלם מהתחייבות המערער להשיב הכספים (על פי ההסכם עם פקיד השומה – א.א.ח). משכך יש בסיס לקביעה כי יתרות שנותרו בשנת המס בידי המערער מהוות הכנסה בידו (בשנת 2000 – א.א.ח).

מכוח טענת המלאכותיות יכול המשיב להתעלם גם מהרישום החשבונאי כאילו נותרו בחברה הישנה רווחים ראויים לחלוקה.

בסיכומו של דבר קבע השופט כי יראו את יתרת החובה כדיבידנד (רגיל), בשנת 2000.

לדעתנו, עניין פרוק החברה הישנה והקמת חברה חדשה, הינו עניין שולי לרציו הפסק.

כבוד השופט, בצטטו באריכות פעמיים את עדותו של המערער לפיה קיבל  שכר נמוך, ומשך הלוואות מן החברה, תוך כוונה לפורען בדרך של חלוקת דיבידנדים בעתיד, על פי יעוץ מיסויי,  נקט לטעמנו גישה קיצונית במיוחד – על פיה יש מקום להפעיל במקרה כזה את סעיף 86.

נוסיף ונציין כי משום מה ועל אף פשטות נושא פסק הדין מצא השופט לנכון להטיל על המערער, שערעורו נדחה, הוצאות משפט, בסכום מדהים של 50,000 ₪.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח, רונית בר או לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה  ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו האחרון (מס' 284) המתייחס לתיקון מס' 169 לפקודה כחלק מתוכנית ההאצה הכלכלית, מצאנו לנכון לחדד מספר סוגיות והשלכות מס שמתעוררות להבנתנו מן התיקון. במבזק זה נבחן את סעיפים 9(15ד) ו- 97(ב3) לפקודה, ואת המבזק הבינלאומי הבא נקדיש לסוגיות מיוחדות לגבי סע' 126א' לפקודה, לפיו יחול מס חברות של 5% בלבד על הכנסת דיבידנד מחו"ל של חברה תושבת ישראל.

סע' 9(15ד) – פטור ממס על הכנסה של תושב חוץ מריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה שמקורם באג"ח שהנפיקה חברה תושבת ישראל והוא נסחר בבורסה בישראל.

• לא ברור מדוע הקלה זו אינה חלה על תושב חוזר ותיק ו\או עולה חדש, בדומה לתחולתן של הקלות מכוח סע' 97(ב3). זה המקום לציין כי בחירה בשנת הסתגלות תקנה גם למי שכבר עלה לישראל פטור מכוח סע' זה במשך שנה.

• עפ"י הוראות הסעיף, הפטור יחול רק על חברה תושבת ישראל שהנפיקה אג"ח בבורסה בישראל. לפיכך, לא יחול הפטור על אג"ח שהנפיקו חברות זרות בבורסה בישראל, או על חברות ישראליות שגייסו אג"ח בבורסות מחוץ לישראל.

• נזכיר כי תחולת הפטור הינה בשל ריביות שישולמו החל מיום 1.1.2009 ללא קשר למועד צבירת הריבית – כך חברות המחלקות במהלך ינואר את "קופון" 2008, חלוקה זו אינה מחויבת במס בידי תושבי חוץ, ולפיכך גם לא חלה חובת ניכוי במקור כפי המתואר ברוב התשקיפים.

סע' 97(ב3): פטור ממס לתושב חוץ על רווחי הון מניירות ערך של חברה תושבת ישראל.

• סעיף זה, כנוסחו לאחר התיקון מאפשר לכל תושב חוץ פטור ממס בגין רווחי ההון על ניירות ערך של חברות תושבות ישראל. לעניין סעיף זה, נייר ערך הינו בהתאם להגדרה בסע' 88, אשר מפנה, בין היתר, להגדרת נייר ערך בחוק ניירות ערך (ובו מובאת הגדרה רחבה ביותר).

דגשים נוספים

• יודגש, הן לעניין סע' 9(15ד) והן לעניין סע' 97(ב3), כי הוראות סע' 68א לפקודה שוללות כל הטבת מס, הנחה או פטור לפי הפקודה מחברה תושבת חוץ, אם תושבי ישראל מחזיקים בה בשיעור של 25% או יותר, במישרין או בעקיפין.

• הפטורים מכוח שני הסעיפים הנדונים יחולו רק על מי שהוא תושב חוץ בעת קבלת הכנסה. בהקשר זה נזכיר כי ניתוק התושבות הוא תהליך הדרגתי שסופו נקבע בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. עוד ניתן לטעון כי הפטור יחול על יחיד או חבר בני אדם שהוא תושב ישראל עפ"י הוראות הפקודה אך הינו תושב חוץ עפ"י הוראות אמנה למניעת מסי כפל (נזכיר כי חוזר סמנכ"ל מביע עמדתו לפיה תושבות הדין הפנימי היא זו הקובעת  לעניין הקלות לתושב חוזר – סעיפים 14 ו-97(ב) לפקודה. זאת מבלי להביע עמדתו לעניין תחולת הקלות אחרות עפ"י הפקודה).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד עופר רחמני או לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ממשרדנו.

במבזק זה נעמוד על המאפיינים של עובדי משק הבית במוסד לביטוח לאומי ונפרט את סוגי העבודות המוכרות כמשק בית וסוגי המקצועות שאינם כלולים ברשימת עובדי משק בית והכל בהתאם להוראותיו החדשות של המוסד לביטוח לאומי כפי שבאו לידי ביטוי בחוזר ביטוח 1380 שפורסם בנובמבר 2008.

עובד במשק בית מוגדר במוסד לביטוח לאומי כמי שמועסק בעבודות שוטפות ורגילות במסגרת ביתו הפרטי של המעסיק או בעבודות ניקיון בבנין משותף. חברת ניקיון חיצונית אינה נכללת בהגדרה זו.

מדובר בעבודות שבטבען נחוצות לשמירה על אחזקה תקינה ועל תפקוד משק הבית הפרטי ו/או הבנין המשותף וסיוע לבעל הבית הפרטי ו/או לבני ביתו בניהול משק הבית.

הדיווח לביטוח הלאומי

על המעסיק (אדם או ועד בית) להירשם במוסד לביטוח לאומי רק בפעם הראשונה, שבה החל להעסיק עובד משק בית, תוך שבועיים מהיום שבו הוא החל להעסיק עובד לראשונה. אחר כך נעשה הדיווח פעמיים בשנה: ביום 10 בינואר בעבור החודשים יולי עד דצמבר הקודמים; וביום 10 ביולי של אותה השנה, בעבור החודשים ינואר עד יוני הקודמים. ניתן לפתוח תיק מעסיק במשק בית, באמצעות אתר התשלומים באינטרנט (ועד בית אינו יכול לפתוח תיק באמצעות האינטרנט). השירות באמצעות האינטרנט מאפשר תשלום ודיווח חודשי על עובדים במשק בית.

בעת הרישום הראשוני, יש למסור את פרטי העובד במלואם, לרבות : שם פרטי, שם משפחה ומספר תעודת זהות ולציין את היקף העסקה. המוסד לביטוח לאומי מבצע בדיקות ראשוניות לאימות הקשר בין המעסיק לעובד.

איחור בדיווח על העסקת עובד משק בית, ביותר מ- 12 חודשים, יחייב את המעסיק לפנות למוסד לביטוח לאומי בצירוף  הוכחות והצהרות, המעידות על סכום ההכנסה ועל שיעור המשרה. המעסיק יחוייב בדמי ביטוח על פי שכרו של העובד, אך לא פחות מסכום, השווה למחצית השכר הממוצע במשק, בצירוף קנסות והצמדה.העקרונות המצטברים על פיהם ייחשב מבוטח כעובד במשק בית:

• המעסיק הוא אדם פרטי (או ועד בית) והעבודה אינה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק.
• העבודה נחוצה וחיונית ואם לא היו מעסיקים את העובד היו מעסיקים עובד אחר במקומו או אפילו חברת ניקיון.
• לעובד במשק הבית משולם שכר ריאלי (ולא סמלי) ואינו עובד בהתנדבות ו/או ללא שכר.
• העובד במשק הבית אינו מבצע העבודה במסגרת עזרה הדדית טבעית בין בני המשפחה ו/או בין החברים.
• העבודה שמבוצעת נמדדת בכסף  ומוערכת כשכר עבודה במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות שבין עובד למעבידו.
• עיקר העבודה נעשה באופן סדיר וקבוע במסגרת שעות עבודה ו/או ימי עבודה קבועים.
• העובד במשק הבית מחויב לבצע את העבודה באופן אישי ולא בתיווך חברת ניקיון כלשהי.
• העובד במשק הבית אינו מעסיק עובדים בביצוע העבודה.
• היקף העבודה הוא ריאלי וסביר ביחס לסוג העבודה.

סוגי העבודות שאינן כלולות במשק בית

הוראה פרטית – על פי פירוש הביטוח הלאומי, שיעור פרטי אינו נחשב עבודה במשק בית. אין מדובר בעובד שכיר במשק בית, ולכן מעמדו של מורה פרטי נבחן כעצמאי בלבד, בין שהוא מלמד בבית הילד, או בין שהילד לומד בביתו של המורה .

יודגש, שמדובר בנותן שירותי הוראה פרטית, אשר לא הופנה להוראה מטעם מעביד מסויים, וגמול ההוראה משולם ישירות למורה.

על פי החוזר האמור, אוכלוסיית המורים הפרטיים כוללת את כל ההוראה הפרטית לרבות הכנה לבגרויות, הנחיית סדנאות, הנחיית חוגים והעשרות בכל תנאי העסקה. החוזר מבהיר שהסעיף מתייחס בין היתר למורים פרטיים אשר סוגי העבודות המוכרות במשק בית

• עבודות ניקיון – העבודה מתבצעת ע"י העובד עצמו בבית הפרטי ובחצרות הבית הפרטי. מדובר בעבודות ניקיון לרבות בישול, גיהוץ, קיפול כביסה וכד'.
• טיפול, השגחה ושרותי שמרטפות – עיקר העבודה לא מתבצע בבית של המטפל. סעיף זה מתייחס לטיפול בילדים, קשישים וחולים הזקוקים להשגחה. במסגרת זו יכללו גם מצבים זמניים שהטיפול מתבצע מחוץ לבית כגון: בתי אבות, בית חולים וכד'.
• עבודות נקיון וחצרנות בבתים משותפים – העבודות מתבצעות ברכוש המשותף ולא ברכוש הפרטי ומבצע העבודה אינו מעסיק עובדים (מתייחס למעסיק שהוא ועד בית).
• נהג פרטי – כאשר ההסעה מתבצעת שלא בכלי הרכב של הנהג הפרטי, והנהג לא נשלח מטעם חברה ו/או מעסיק אחר.
• שומר – בכל תנאי העסקה ובלבד שלא נשלח לעבודה מטעם חברה.
• מטפל בתחום הסיעוד – שנשלח ע"י חברה פרטית ומועסק ע"י המטופל מעבר לשעות שנקבעו ע"י החברה.
• העסקה משותפת ע"י קבוצת הורים בשמירה על ילדים – גם כאשר העסקה מתבצעת מחוץ לבית אך בכפוף לצירוף מכתב מאת ההורים בו הם מציינים מי נבחר לשמש כמעסיק ועל מי תחול חובת הדיווח ותשלום.

עובד במשק הבית מוגדר כעובד שכיר, המבוטח בכל ענפי הביטוח הלאומי כמו כל עובד שכיר אחר. הוא מבוטח גם על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי כאשר הוא תושב ישראל, וחובת תשלום דמי הביטוח מוטלת על המעסיק.

מבחן הקשר האישי הוא שקובע את מעמדו החוקי של מבוטח זה כ"עובד". כך, למשל, מעמדו של חצרן הינו עובד שכיר, ואם הוא מעסיק עובדים הוא נחשב עצמאי.

במילים אחרות, כדי להיחשב כעובד משק בית, על העובד לבצע ישירות את העבודה ובעצמו, ואם הוא מעסיק עובדים (חברת ניקיון), אי אפשר להכיר בו כעובד שכיר. מלמדים ילדים בביתם הפרטי (של הילדים ו/או קל וחומר בביתם של המורים) במקצועות שונים כגון חשבון, אנגלית, תורה, הכנה לבר מצווה וכד', וכן למשל לקלינאית תקשורת אשר מלמדת ילד בגן הילדים ו/או בביתו הפרטי.

גננות – גנן אינו עוסק במשק בית אם עיקר עיסוקו גננות.

ניקיון ואחזקת עמותות – מי שעוסקים בניקיון ואחזקה של עמותות לרבות של בתי כנסת, מסגדים וכנסיות, בכל תנאי העסקה, אינם עובדים במשק בית.

חשוב לזכור שאלו שאינם כלולים בהגדרת עובדי משק בית חייבים להירשם במוסד לביטוח לאומי על פי הכללים של מי שחייב בדמי ביטוח בעד עצמו.

חריגים

כאשר פקיד הביטוח הלאומי מתלבט אם לסווג עובד במשק בית, עומד לרשותו שאלון שאותו הוא שולח למעסיק למילוי על ידי המעסיק ועל ידי העובד.

מילוי השאלון אינו מהווה אישור להעסקה ו/או לקיום יחסי עובד ומעביד, אלא יש להמתין לפתיחת התיק במוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי בוחן את ההצהרות בהקפדה. בית הדין הארצי פסק שיש חשיבות רבה להצהרות המבוטח, שעליהם המוסד לביטוח לאומי מבסס את סיווגו.

החשיבות היא כיוון שהמעמד כעובד משק בית דינו כדין עובד שכיר שמקנה זכויות.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט).