פס"ד חשוב בבית הדין הארצי לעבודה דןבסוגיות שעולות מהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז  – 1956 (להלן: "התקנה 15").רקע: אם נותרה למבוטח נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה, הוא נבחן בוועדה רפואית שקובעת את אחוזי הנכות הרפואיתשלו על פי הנזק הרפואי שנותר  לו .  הן  דמי   הפגיעה   והן   קצבת  הנכות

מבוססים על הכנסתו הממוצעת של המבוטח ב-3 החודשים שקדמו לפגיעה.

הנזק התפקודי שנותר לנכה נבחן בנפרד: כאשר הנכות היא בדרגה יציבה, תתאפשר הגדלת אחוזי הנכות הרפואית עד תוספת של 50% במגבלה של 19% נכות כוללת למי שזכאי למענק, ול – 100% נכות למי שזכאי לקצבה. כיוון שמדובר בנכות תפקודית, אחוזים אלה (ההגדלה) אינם רלוונטיים לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה.

תקנה 15 מגדילה את אחוזי הנכות  רק כאשר יש פגיעה בתפקוד הנכה לזמן בלתי מוגבל, ויש ירידה ניכרת בהכנסותיו כתוצאה ישירה מהפגיעה. הועדה בודקת את השפעת הנכות  על המשך תפקודו של הנפגע באותו המקצוע, ו/או בהתחשב באפשרויות התעסוקה העומדות לרשותו בשל גילו. כל חלופה נבחנת בנפרד.

השפעת המקצוע: השפעת המקצוע מחייבת בחינת מסוגלותו של הנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו (באותו היקף ובאותם תנאים) ובתנאי שהפגיעה שגרמה לנכות גרמה לירידה ניכרת ולזמן בלתי מוגבל בהכנסות.

השפעת הגיל: השפעת הגיל מחייבת לבחון האם לנכות הרפואית של הנפגע שארעה בגיל מסוים, יש השפעה על האפשרות למצוא עבודה אחרת, או לעשות הסבה מקצועית. לדוגמה, לנפגע, שעמד בפני פרישה לפנסיה, לנכות אין השפעה על המשך ההכנסה.

פס"ד יורי ירום היימנס (עב"ל 571-09):

עובדות המקרה:

המבוטח הועסק כדייל אוויר בחברת אל על ונפגע במסגרת עבודתו מלבנה שהוטחה בראשו על ידי מחבל. המבוטח הוכר כנפגע בעבודה וגם כנפגע מפעולות איבה ובחר בגמלה כנפגע בעבודה. דמי הפגיעה בעבודה נגזרו מהמשכורת ששולמו בגינה דמי ביטוח. משכורת זו אינה כוללת את סכומי האש"ל והחזרי ההוצאות במטבע זר שפטורים מתשלום דמי ביטוח.

ועדה רפואית קבעה את אחוזי הנכות הרפואית

שלו כתוצאה מהפגיעה כפי שהוסבר לעיל.

התביעה מתייחסת לקביעת הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15.

המבוטח טען, שיש לבחון את השכר האמיתי שהוא השתכר לפני התאונה, ולכן הסכומים שקיבל במטבע זר המופיעים בתלוש השכר כפטורים מתשלום דמי ביטוח – הם חלק מהכנסתו שמהווה בסיס לבחינת הירידה בהכנסותיו והייתה טעות בתלוש השכר, שכן סכומים אלה לא שקפו את סכומי האש"ל האמיתיים, אלא מסווה לשכר.

בית הדין האזורי טען שהוועדה פעלה כחוק ,שכן אין בסמכותה לקבוע שהחזרי הוצאות האש"ל היו חייבים בדמי ביטוח, אי לכך גם לעניין "תקנה 15" ייבחן רק השכר שחויב בדמי ביטוח.

התביעה נדחתה.

בית הדין הארצי דחה אף הוא את התביעה אך מנימוק אחר לחלוטין, למרות שהצדיק את טענות המבוטח. שתי מסקנות עיקריות עולות מהפסק:

הראשונה: התנאי להפעלת תקנה 15 הוא קיומם של שני תנאים במצטבר: 1) ירידה ניכרת בהכנסות (ולא לזמן מוגבל). 2)            העדר מסוגלות לחזור לעבודה. כיוון שהמבוטח היה מסוגל לחזור לעבודתו, הועדה לא הייתה  רשאית לדון בישום התקנה.

השנייה: לדעת בית הדין, אין חולק כי סכומי האש"ל היו בחלקם מסווה לשכר אמיתי, שעליו היה המעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח. אין חולק כי הגמלה חייבת להשתלם לפי השכר האמיתי, גם אם לא שולמו דמי הביטוח במלואם על  ידי המעסיק, ומתפקידה של  הועדה לבחון גם מהו השכר האמיתי.

לאור האמור, וככל שעובד נפגע בעבודה ומקבל נכות יציבה בשיעורים שונים, ראוי שיבחן היטב האם מוצו זכויותיו לעניין ישום תקנה 15.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ורו"ח ומשפטן ישי חיבה.