מבזק מס מספר 346 - 22.4.2010

ביום 08.04.2010, ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת פס"ד ע"ש 002/10 בעניין סאמי (להלן: "פס"ד סאמי"). פס"ד דן בשאלה של ניכוי מס תשומות שהוציא המערער במשפט פלילי שהתנהל נגדו.

בנושא זה, דובר בעו"ד שהרג ופצע מתוך הגנה עצמית, לקוחות עת שביקשו יעוץ משפטי מחוץ לכותלי משרדו. תוצאות ההליך המשפטי בעבירת ההריגה הייתה זיכוי לאור העובדה שהמדובר היה בהגנה עצמית.

המערער העלה שתי טענות המאפשרות לשיטתו את ההכרה במס התשומות:

א.   הוצאות ההגנה המשפטית נועדו לשמר את יכולתו לעסוק במקצועו – שכן הרשעתו תביא לשלילת רישיונו וכו'.

ב.   האירוע שהביאו לעמוד במשפט הפלילי קשור היה עם עיסוקו.

ביחס לטענה הראשונה מגיע ביהמ"ש למסקנה, כי לא ניתן להתיר תשומות בשל קשר עקיף מסוג זה, שכן קיימות הוצאות "פרטיות" רבות אשר ניתן לומר שבלעדיהן לא יוכל האדם להמשיך להפיק הכנסות כגון הוצאות רפואיות, אוכל וכו'.

ביחס לשאלה השנייה קובע ביהמ"ש, כי בהחלט ישנם מקרים אשר הוצאות הגנה בהליך משפטי הקשור בעסק יותרו בניכוי, וכלשון ביהמ"ש:

"אפשר בהחלט, שהוצאות הגנה במשפט פלילי, הכרוכות בעיסוקו של העוסק, תוכרנה כשירות לעוסק לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו, אם כי אפשר ותוטלנה על ההכרה בניכוי מגבלות נוספות (הנובעות מעקרונות תקנות הציבור וכד')" (א.א.ח.)

בנסיבות המקרה הספציפי הגיע ביהמ"ש לכלל הכרעה, כי אין המדובר בהוצאה משפטית הכרוכה בפעילות העסקית, שכן הריגת לקוח על ידי עו"ד, הגם שמתוך הגנה עצמית, אינה בבחינת פעולה לצורך עסקו אלא לצורך הגנה על גופו.

במסגרת זו נציין את פס"ד עמ"ה 1148/04 מיכאלמילר נ' פקיד השומה ת"א 3 (להלן: "פס"ד מילר") באותו עניין נדון תביעת עו"ד מילר לניכוי הוצאה עבור ייצוג בהליך פלילי בגין עבירות שביצע בהיותו מנכ"ל חברה (ראה הרחבה במבזקנו מס 139).

עו"ד מילר טען, כי ההוצאות שימשוהו בשמירה על הקיים וכן, כי הגנת שמו הטוב חיונית לשמירת מקור הכנסתו כעו"ד.

ביהמ"ש המחוזי בת"א בפס"ד מילר, קבע שיש להבחין בין שני סוגי עבירות:

1.   בעבירה אישית – לא יותרו ההוצאות בניכוי בין אם הורשע ובין אם זוכה.

2. א.  בעבירות עסקיות – שהיסוד הנפשי שלהן עולה על רשלנות אין להתיר את ההוצאה בניכוי.

2. ב.   בעבירות עסקיות כנ"ל – במידה והייתה הרשעה או אם הואשם בעבירה עסקית נטולת יסוד נפשי או בעלת יסוד נפשי של רשלנות – יש להתיר את ההוצאה בניכוי בין אם הורשע ובין אם זוכה.

ביהמ"ש בפס"ד סאמי מגדיר במפורש, כי ככל שמדובר בהוצאה הכרוכה בעיסקו של אדם – שאלת תקנת הציבור היא שתכריע. כדוגמה: אדם העומד לדין פלילי בגין עבירות מס שעשה, ההוצאות יוכרו לו ככול שיזוכה.

מפס"ד עולות שאלות לא מעטות למקרים נוספים של התרת הוצאות ייצוג בהליך פלילי ובכללן:

• מה דינה של חברת אבטחה אשר נאלצה לעמוד בהוצאות משפטיות להגנתו של אחד משומריה אשר זוכה בהליך פלילי כשהרג מתוך הגנה עצמית פורץ לעסק בו שמר, במקרה זה אין ספק כי יש המדובר בפעילות בתחום העיסוק ולפיכך יש להתיר את ההוצאה.
• מה דינן של הוצאות ייצוג של מי שהואשם בעבירות מס אך תיקו נסגר בהליך של כופר? לדעתנו ניתן לומר כי אין המדובר בהרשעה ולפיכך יש להכיר בהוצאות הייצוג.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן או לעו"ד שלומי לוי ממשרדנו. 

ביום 08.04.2010, ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת פס"ד ע"ש 002/10 בעניין סאמי (להלן: "פס"ד סאמי"). פס"ד דן בשאלה של ניכוי מס תשומות שהוציא המערער במשפט פלילי שהתנהל נגדו.

בנושא זה, דובר בעו"ד שהרג ופצע מתוך הגנה עצמית, לקוחות עת שביקשו יעוץ משפטי מחוץ לכותלי משרדו. תוצאות ההליך המשפטי בעבירת ההריגה הייתה זיכוי לאור העובדה שהמדובר היה בהגנה עצמית.

המערער העלה שתי טענות המאפשרות לשיטתו את ההכרה במס התשומות:

א.   הוצאות ההגנה המשפטית נועדו לשמר את יכולתו לעסוק במקצועו – שכן הרשעתו תביא לשלילת רישיונו וכו'.

ב.   האירוע שהביאו לעמוד במשפט הפלילי קשור היה עם עיסוקו.

ביחס לטענה הראשונה מגיע ביהמ"ש למסקנה, כי לא ניתן להתיר תשומות בשל קשר עקיף מסוג זה, שכן קיימות הוצאות "פרטיות" רבות אשר ניתן לומר שבלעדיהן לא יוכל האדם להמשיך להפיק הכנסות כגון הוצאות רפואיות, אוכל וכו'.

ביחס לשאלה השנייה קובע ביהמ"ש, כי בהחלט ישנם מקרים אשר הוצאות הגנה בהליך משפטי הקשור בעסק יותרו בניכוי, וכלשון ביהמ"ש:

"אפשר בהחלט, שהוצאות הגנה במשפט פלילי, הכרוכות בעיסוקו של העוסק, תוכרנה כשירות לעוסק לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו, אם כי אפשר ותוטלנה על ההכרה בניכוי מגבלות נוספות (הנובעות מעקרונות תקנות הציבור וכד')" (א.א.ח.)

בנסיבות המקרה הספציפי הגיע ביהמ"ש לכלל הכרעה, כי אין המדובר בהוצאה משפטית הכרוכה בפעילות העסקית, שכן הריגת לקוח על ידי עו"ד, הגם שמתוך הגנה עצמית, אינה בבחינת פעולה לצורך עסקו אלא לצורך הגנה על גופו.

במסגרת זו נציין את פס"ד עמ"ה 1148/04 מיכאלמילר נ' פקיד השומה ת"א 3 (להלן: "פס"ד מילר") באותו עניין נדון תביעת עו"ד מילר לניכוי הוצאה עבור ייצוג בהליך פלילי בגין עבירות שביצע בהיותו מנכ"ל חברה (ראה הרחבה במבזקנו מס 139).

עו"ד מילר טען, כי ההוצאות שימשוהו בשמירה על הקיים וכן, כי הגנת שמו הטוב חיונית לשמירת מקור הכנסתו כעו"ד.

ביהמ"ש המחוזי בת"א בפס"ד מילר, קבע שיש להבחין בין שני סוגי עבירות:

1.   בעבירה אישית – לא יותרו ההוצאות בניכוי בין אם הורשע ובין אם זוכה.

2. א.  בעבירות עסקיות – שהיסוד הנפשי שלהן עולה על רשלנות אין להתיר את ההוצאה בניכוי.

2. ב.   בעבירות עסקיות כנ"ל – במידה והייתה הרשעה או אם הואשם בעבירה עסקית נטולת יסוד נפשי או בעלת יסוד נפשי של רשלנות – יש להתיר את ההוצאה בניכוי בין אם הורשע ובין אם זוכה.

ביהמ"ש בפס"ד סאמי מגדיר במפורש, כי ככל שמדובר בהוצאה הכרוכה בעיסקו של אדם – שאלת תקנת הציבור היא שתכריע. כדוגמה: אדם העומד לדין פלילי בגין עבירות מס שעשה, ההוצאות יוכרו לו ככול שיזוכה.

מפס"ד עולות שאלות לא מעטות למקרים נוספים של התרת הוצאות ייצוג בהליך פלילי ובכללן:

• מה דינה של חברת אבטחה אשר נאלצה לעמוד בהוצאות משפטיות להגנתו של אחד משומריה אשר זוכה בהליך פלילי כשהרג מתוך הגנה עצמית פורץ לעסק בו שמר, במקרה זה אין ספק כי יש המדובר בפעילות בתחום העיסוק ולפיכך יש להתיר את ההוצאה.
• מה דינן של הוצאות ייצוג של מי שהואשם בעבירות מס אך תיקו נסגר בהליך של כופר? לדעתנו ניתן לומר כי אין המדובר בהרשעה ולפיכך יש להכיר בהוצאות הייצוג.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן או לעו"ד שלומי לוי ממשרדנו. 

החלטת מיסוי 1547/10 פורסמה לאחרונה בעניין קביעת היבטי מיסוי של הפעלת אסדת קידוח בישראל. אסדת הקידוח שימשה בפרויקט ונשכרה מאחת מחברות הקבוצה שהינה תושבת מדינה גומלת. האסדה הושכרה על פי תנאים, לפיהם האחריות להפעלתה מוטלת על השוכר, עובדים ושירותים אחרים סופקו על ידי גופים אחרים בקבוצה ותשלומי השכירות בגין האסדה נקבעו על בסיס תנאי שוק.

החלטת המיסוי קובעת בין היתר, כי לחברה המשכירה את האסדה הנדונה לא יקום מוסד קבע בישראל מאחר ומדובר בהשכרה נטו של האסדה. כמו כן, נקבע כי תשלומי השכירות בגין האסדה שישולמו לחברה אינם חייבים בניכוי מס במקור בישראל וזאת בהתאם לאמנה למניעת כפל מס שבין מדינת תושבות החברה לבין מדינת ישראל.

 ככלל, הכנסתה של חברה זרה הנובעת מפעילות עסקית בעלת זיקה לישראל תהא כפופה למס על פי כללי המקור בישראל, אלא אם המדובר בחברה שהינה תושבת מדינה גומלת, שאז תנאי לחיובה במס הוא קיום של "מוסד קבע" לחברה בישראל, בו מתנהלים עסקיה, כולם או חלקם. קיומו של מוסד הקבע ישפיע על מיסוי ההכנסות של החברה הזרה. מדברי ההסבר לאמנת המודל של ה- OECD, עולה שגם הכנסה משכירות עשויה להגיע לכדי מוסד קבע בהתקיים התנאים לכך.

באמנות רבות עליהן חתומה ישראל, הכנסה משכירות מוגדרת בין היתר בסעיף 12 הדן בהכנסה מתמלוגים: "…השימוש או הזכות לשימוש, בציוד תעשייתי, מסחרי או מדעי….".

לפיכך, במקרים בהם הכנסה משכירות מסווגת כתמלוגים, ניתן יהיה למסות אותה בדרך של ניכוי מס במקור, בשיעורים מוגבלים, ללא קשר לקיומו של מוסד קבע בישראל. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם החלטת המיסוי הנדונה, לפיה למרות הקביעה כי האסדה אינה מקימה מוסד קבע בישראל, עדיין נבחנה האפשרות למסות את ההכנסה מהשכירות בהתאם להוראות האמנה הרלוונטית: האם השכרת האסדה כלולה בהגדרת "תמלוגים" באותה אמנה וניתן לנכות במקור על כך. במקרה דנן, ככל הנראה לא קם מוסד קבע בישראל וכן לא קיימת התייחסות לשכירות בסעיף התמלוגים (לדוגמא באמנה עם ארה"ב), או ששיעור הניכוי במקור על תמלוגים הינו אפס (לדוגמא באמנה עם הונגריה), ולכן ההכנסות מהשכירות לא מוסו.

 בהקשר זה נציין כי יכולה להיווצר סיטואציה בה נקבע כי קיים מוסד קבע בישראל. סעיף התמלוגים באמנות המס מתייחס לאפשרות זו וקובע כי במקרה בו מנוהלים העסקים במדינה באמצעות מוסד קבע והזכות או הרכוש שבזיקה אליהם משתלמים התמלוגים קשורים בצורה ממשית בעסקי מוסד הקבע הוראות סעיף 7 יחולו, כלומר מיסוי ההכנסה יהיה בהתאם למיסוי רווחי עסקים, ולא בשיעור המוגבל  הקבוע בסעיף התמלוגים.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח גדי אלימי או לעו"ד אתי גורלי הלמן ממשרדנו.

פרופ' אליעזר גלעדי (המבוטח), הגיע לגיל 70 בתאריך 15.4.2002. במועד זה הוא היה זכאי לקצבת זקנה ללא קשר להכנסתו. הוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל ")  מכתב הנחיות למילוי התביעה וטופס.

שנתיים וחצי לאחר הגיעו לגיל 70, הגיש לראשונה תביעה לקצבת זקנה. המל"ל הסתמך על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) ואישר את קצבת הזקנה שנה למפרע ממועד הגשת התביעה במקום שנתיים וחצי. בית הדין הארצי (עב"ל 000628/08) קבע שתנאי הכרחי להענקת גמלה לפי החוק  הינו הגשת תביעה למל"ל.

לטענת המבוטח, קצבת הזקנה מגיעה לו מיום הגיעו לגיל המזכה באופן אוטומטי, אינה מותנית בהגשת

תביעה ואינה כפופה להוראות סעיף 296 לחוק (המבוטח סבר שהוראת ההתיישנות היא בת שבע שנים לפי חוק ההתיישנות).

המבוטח טען כי גמלאות אחרות כגון מענק לידה, משתלמות ללא צורך בהגשת טופס תביעה בהסתמך על נתונים שבמאגר המידע המצוי במל"ל.

 לטענת המל"ל, ככלל אין משולמות קצבאות באופן אוטומטי, בהסתמך על הפרטים המצויים במאגרי המידע שלו, שכן יש צורך בבדיקת נתונים רלוונטיים לעניין קצבת הזקנה, כגון: צבירת תקופת אכשרה, בדיקת חוב בדמי ביטוח, בחינת תושבות, זכאות לקבל קצבה ועוד.

היועץ המשפטי לממשלה שנתבע אף הוא בפס"ד זה, צידד בעמדת המל"ל וקבע כי "הביטוח הסוציאלי נועד לצרכים שוטפים ומחייב את מימוש הזכאות מהר ככל האפשר על ידי המבוטח".

בית הדין הארצי הסתמך על סעיף 296 וקבע  שלמל"ל אין שיקול דעת לאשר את התביעה למעלה מ-12 חודשים למפרע.

 כיום, המוסד לביטוח לאומי מאשר זכאות אוטומטית כאשר כל המידע הרלוונטי מצוי במוסד והמבוטחים הגיעו לגיל הזכאות שאינה תלויה בהכנסות (כולל עקרות בית).

בדרך כלל, המוסד מתייחס להכנסות המצויות במאגר המידע שלו ונדרשות השלמות באשר להכנסות בשנים האחרונות, עבור זכאות ל"תוספת דחיית קצבה".

כאשר יש מחסור במידע, כגון: מספר חשבון בנק, המוסד פונה למבוטח בכתב ומבקש השלמת פרטים. במידה והמבוטח אינו מתייחס לפנייה, חלים כללי השיהוי (סעיף 296).

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י חיים חיטמן ורו"ח אורנה צח (גלרט).