מבזק מס מספר 343 - 24.3.2010

"חברה להחזקת נכסי נאמנות" מוגדרת בפקודת מס הכנסה כ-"חבר בני אדם המחזיק בנכסי הנאמן בעבור הנאמן, במישרין או בעקיפין."

מההגדרה עולה כי החברה הינה שקופה לחלוטין ומשמשת כ"כלי" להחזקת נכסי הנאמן.  על חברה זו לא חלה חובת הגשת דוחות שנתיים לרשות המיסים בישראל וכמובן שאין היא חייבת במס בישראל. חובת הגשת הדוח וחבות המס בישראל, אם קיימת, תחול על הנאמן.

נציין כי לעניין זה אין חשיבות למקום הפקת ההכנסה – ואף הכנסה שמקורה בישראל לא תקים חבות במס או בדיווח על החברה האמורה.

מאפיינים אלו של חברה אשר מוקמת כדין במדינה כלשהי ואיננה חייבת במס או בדיווח כלשהו במדינת התאגדותה, הינם מאפיינים המזכירים משטרי מס מועדפים. למרות שמדינת ישראל איננה נחשבת בעולם כבעלת מאפייני משטר מס מועדף, במסגרת חקיקת הנאמנויות בפקודת מס הכנסה, בתוקף מיום

1.1.2006 הוכרה חברה בעלת מאפיינים אלו.

שימוש מעניין ב"חברה להחזקת נכסי הנאמנות" יכול להתבצע ע"י תושבי חוץ לשם החזקת וניהול נכסים (בעיקר נכסים מחוץ לישראל) וזאת מבלי שיצטרכו לדווח דבר לרשויות המס הישראליות.

יתרה מזו: תיתכן טענה לפיה מאחר והחברה היא תושבת ישראל – במקרה בו קיימת אמנה למניעת כפל מס בין ישראל לבין המדינה שבה קיימת הפעילות העסקית, ראוי להפעיל את הוראות האמנה. זאת בין השאר בשל הגדרת המושג "תושב" בהקשר של חברה, כמופיע באמנות שישראל חתומה עליהן. נציין כי עמדת רשות המיסים בישראל הינה כי אין תחולה לאמנות המס בקשר ל- "חברה להחזקת נכסי נאמנות" וזאת בשל אופייה המיוחד, כפי שעולה מפרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה.

לסיכום נמצא כי "חברה להחזקת נכסי נאמנות" עשויה להתאגד בישראל ולמרות זאת – לא יחולו עליה חובות דיווח ותשלום מס. קרי, הינה בעלת מאפייני חברה בעלת משטר מס מועדף. ניתן לבצע שימושים רבים בחברה זו – בעיקר ע"י תושבי חוץ אשר תרים בתקופה זו אחר חברות המאוגדות במדינות בעלות משטרי מס מקובלים, להבדיל ממשטרי מס אחרים הנחזים להיות בלתי מקובלים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד חגי אלמקייס ורו"ח ועו"ד גדי אלימי, ממשרדנו.

ככלל יום המכירה הינו יום חתימת חוזה המכר. סעיף 19 לחוק קובע החרגות במכירות שצד שלטוני צד להן או אמור לאשרן כגון עסקה עם המינהל, מכירה באמצעות הוצאה לפועל, ובהפקעה. הלכתשרון אלדרהרחיבה החרגות אלו גם למכירות הטעונות  אישור בית משפט כגון עסקה עם קטין או מנהל עיזבון. בכל הללו, יום המכירה יקבע לפי מועד אישור העסקה ע"י הגורם הסטטוטורי המוסמך.

ביום 18.03.2010 ניתן בביהמ"ש המחוזי בנצרת פס"ד בעניין וילר אייקון (מ"ש 107/09) (העוררת). רקע: בעקבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה ע"י העוררת, ניתן ביום 12.07.2007 אישור בית משפט השלום בעפולה למכירת חלקה של העוררת לשותפיה ומונה לשם כך כונס נכסים (להלן:"האישור הראשוני"). ביום 16.08.2007 נחתם חוזה המכר. ביהמ"ש אישר את המכירה בתאריך 09.12.2007 (להלן: "יום האישור") תוך שהוא "מאשרר את ההחלטה שנתן מיום 12.7.2007". (כעובדה, ואשר אנו סבורים כי משפטית לא היתה זו שהכריעה את הפסק, אלא אולי היתה גורם מסייע לכך בלבד – היו הצדדים לעסקה שאושרה בסופו של דבר, שונים מהצדדים שאישר ביהמ"ש באישור הראשון).

עקב ביטולו של מס המכירה, בתוקף מיום 1.8.2007, קמה מחלוקת בין העוררת למנהל מיסוי מקרקעין. לטענת העוררת, "יום המכירה"  במקרה דנן,הינו יום חתימת החוזה, ולחילופין, מכיוון שנדרש אישור ביהמ"ש לעסקה, הינו יום האישור ע"י ביהמ"ש. שניהם – לאחר ביטולו של מס המכירה. לטענת המשיב, יחול מס מכירה, כיוון שיום המכירה הינו 12.7.2007- יום האישור הראשוני, שכן ביהמ"ש אישרר מחדש את החלטת ביהמ"ש מתאריך זה.

ביהמ"ש המחוזי קובע כי בעסקה ע"י כונס נכסים המתמנה ע"י ביהמ"ש, נדרש כי יתקיימו 2 תנאים על מנת לקבוע את יום המכירה, ומועד המכירה יהיה לפי המאוחר מביניהם:

"…אישור בית המשפט לבדו איננו מהווה עסקה במקרקעין והסכם מכר לבדו כאשר בעסקה נעשית על ידי כונס איננו מספיק לבדו,…. שתי פעולות אלו נעשו במועד שמכניס את העסקה  לתחום החוק שביטל את מס המכירה בתוקף מתאריך ה- 1.8.07".

נעיר כי אף שלשון ביהמ"ש השלום, בקביעתו בתאריך 9.12.2007 כי הינו מאשרר את החלטתו מיום 12.7.2007, "גירתה" את מנהל מסמ"ק לטעון כי יום המכירה היה  12.7.2007 (ובתאריך זה עדיין היה חל מס מכירה),הרי גישתו זו תמוהה בעינינו, שכן מה יכול להועיל אישורו ביהמ"ש לעסקה , אם הצדדים לעסקה עצמם, כלל עוד לא חתמו עליה?

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר , רו"ח ומשפטן ישי חיבה ,ועו"ד שלומי לוי, ממשרדנו.   

ככלל יום המכירה הינו יום חתימת חוזה המכר. סעיף 19 לחוק קובע החרגות במכירות שצד שלטוני צד להן או אמור לאשרן כגון עסקה עם המינהל, מכירה באמצעות הוצאה לפועל, ובהפקעה. הלכתשרון אלדרהרחיבה החרגות אלו גם למכירות הטעונות  אישור בית משפט כגון עסקה עם קטין או מנהל עיזבון. בכל הללו, יום המכירה יקבע לפי מועד אישור העסקה ע"י הגורם הסטטוטורי המוסמך.

ביום 18.03.2010 ניתן בביהמ"ש המחוזי בנצרת פס"ד בעניין וילר אייקון (מ"ש 107/09) (העוררת). רקע: בעקבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה ע"י העוררת, ניתן ביום 12.07.2007 אישור בית משפט השלום בעפולה למכירת חלקה של העוררת לשותפיה ומונה לשם כך כונס נכסים (להלן:"האישור הראשוני"). ביום 16.08.2007 נחתם חוזה המכר. ביהמ"ש אישר את המכירה בתאריך 09.12.2007 (להלן: "יום האישור") תוך שהוא "מאשרר את ההחלטה שנתן מיום 12.7.2007". (כעובדה, ואשר אנו סבורים כי משפטית לא היתה זו שהכריעה את הפסק, אלא אולי היתה גורם מסייע לכך בלבד – היו הצדדים לעסקה שאושרה בסופו של דבר, שונים מהצדדים שאישר ביהמ"ש באישור הראשון).

עקב ביטולו של מס המכירה, בתוקף מיום 1.8.2007, קמה מחלוקת בין העוררת למנהל מיסוי מקרקעין. לטענת העוררת, "יום המכירה"  במקרה דנן,הינו יום חתימת החוזה, ולחילופין, מכיוון שנדרש אישור ביהמ"ש לעסקה, הינו יום האישור ע"י ביהמ"ש. שניהם – לאחר ביטולו של מס המכירה. לטענת המשיב, יחול מס מכירה, כיוון שיום המכירה הינו 12.7.2007- יום האישור הראשוני, שכן ביהמ"ש אישרר מחדש את החלטת ביהמ"ש מתאריך זה.

ביהמ"ש המחוזי קובע כי בעסקה ע"י כונס נכסים המתמנה ע"י ביהמ"ש, נדרש כי יתקיימו 2 תנאים על מנת לקבוע את יום המכירה, ומועד המכירה יהיה לפי המאוחר מביניהם:

"…אישור בית המשפט לבדו איננו מהווה עסקה במקרקעין והסכם מכר לבדו כאשר בעסקה נעשית על ידי כונס איננו מספיק לבדו,…. שתי פעולות אלו נעשו במועד שמכניס את העסקה  לתחום החוק שביטל את מס המכירה בתוקף מתאריך ה- 1.8.07".

נעיר כי אף שלשון ביהמ"ש השלום, בקביעתו בתאריך 9.12.2007 כי הינו מאשרר את החלטתו מיום 12.7.2007, "גירתה" את מנהל מסמ"ק לטעון כי יום המכירה היה  12.7.2007 (ובתאריך זה עדיין היה חל מס מכירה),הרי גישתו זו תמוהה בעינינו, שכן מה יכול להועיל אישורו ביהמ"ש לעסקה , אם הצדדים לעסקה עצמם, כלל עוד לא חתמו עליה?

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר , רו"ח ומשפטן ישי חיבה ,ועו"ד שלומי לוי, ממשרדנו.   

נושא חישוב מס מאוחד או נפרד בין בני זוג ,עולה לכותרות שוב באחרונה, בעיקר בהכנסות בני זוג שכירים בחברה בשליטת מי מהם.

בעניין הכנסת בני זוג מעסק, רשאים בני הזוג לבחור בהחלת הוראות סעיף 66(ה)  לפקודת מס הכנסה, סעיף המאפשר חישוב נפרד בין בני זוג אף שישנה חזקת תלות, זאת בהתקיים תנאים מסויימים, ועד תקרת הכנסה נמוכה מסויימת (כיום 45,000 ₪, לשנה). תנאי קרדינלי לענייננו להחלת סעיף זה הינו כי כל אחד מבני הזוג  יעבוד 36 שעות בשבוע לפחות במשך תקופה של 10 חודשים או יותר בשנת המס במקום העיסוק הקבוע שאינו דירת המגורים שלהם (הצהרה בעניין חייבת להמסר לפקיד השומה מראש).

תנאי זה אינו חל כמובן בעניין החלת חישוב נפרד "מהותי" קרי חוסר תלות על פי החוק או הפסיקה.

השלכות בחירת בני הזוג בכל אחת מהחלופות לחישוב נפרד, עשויה להיות משמעותית לעניין קביעת חבותם בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

לדוגמה:

1. חישוב נפרד "מהותי" לבת הזוג הייתה הכנסה שנתית ממשלח ידה של 40,000 ₪. בהתאם להצהרתה (הכנסה יחידה) היא עבדה במשלח יד זה  11 שעות בממוצע בשבוע. בנסיבות אלו, בת הזוג לא תחויב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בהיותה עקרת בית נשואה שאינה עונה להגדרת "עובד עצמאי" לפי חוק הביטוח הלאומי. מאידך, בת הזוג אינה מבוטחת לענפי ביטוח כגון: נפגעי עבודה, דמי לידה ועוד.
2. חישוב נפרד לפי סעיף 66(ה) לפקודה לאור העובדה כי בני הזוג נדרשים להצהיר על היקףעבודה בן36 שעות בשבוע לפחות, הרי כ"א מבני הזוג ייחשב כעובד עצמאי לעניין חוק הביטוח הלאומי (המבחן לענייננו – 20 שעות עבודה בשבוע בממוצע ובכל רמת הכנסה), ותחול על שניהם חובת תשלום דמי ביטוח.

במצב זה בת הזוג מבוטחת בכל ענפי הביטוח שבהם מבוטח עובד עצמאי: ביטוח נפגעי עבודה, דמי לידה, שמירת הריון ועוד.

מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

 נכתב ע"י חיים חיטמן ורו"ח אורנה צח (גלרט).