על רקע העלייה החדה בשיעור האבטלה במשק, נחתם בחודש מרץ 2009 הסכם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי לפיו ישולמו דמי אבטלה למי שלא השלים את תקופת האכשרה על פי חוק הביטוח הלאומי ("החוק"). לפי ההסכם תשלום דמי האבטלה מחייב עמידה בתנאי הזכאות לדמי אבטלה על פי חוק, ושלילת הזכאות לדמי האבטלה האמורים היא רק עקב אי צבירת תקופת אכשרה מספיקה.

 בעקבות הפרסום שלפיו שיעור האבטלה במשק הגיע ל- 7.6%, נכנס ההסכם לתוקף ביום 1.6.09.

תוקף ההסכם – למשך 12 חודשים, או אם יפורסם  שיעור אבטלה נמוך מ- 7.5%, כמוקדם.

 דמי האבטלה על פי ההסכם ישולמו לראשונה בעבור חודש יוני 2009, ורק מחודש זה ואילך ניתן לבחון זכאות על פי ההסכם. התחולה היא על מובטלים חדשים, ועל מובטלים שעדיין לא הגישו תביעה או שתביעתם נדחתה לפני המועד האמור.

 תנאי הזכאות

מובטל העונה על כל התנאים שלהלן, יהא זכאי לדמי אבטלה למחצית מהתקופה המירבית שלה זכאים מובטלים על פי החוק:

1. למובטל מלאו 25 שנים בחודש שבעדו הוגשה הבקשה לדמי אבטלה לפי ההסכם.
2. מתייצב בשירות התעסוקה ודורש עבודה.
3.  לא צבר תקופת אכשרה על פי החוק.
4.  לא עזב מקום עבודתו מרצון ללא הצדקה.
5. אם המובטל סירב לקבל עבודה מתאימה, הוא חדל להיות זכאי החל מיום הסירוב.

 תקופת האכשרה המקוצרת

1. לעובד חודשי – 270 ימים (במקום 360 ימים לפי החוק) מתוך 540 ימים (9 חודשים מתוך 18 חודשים), אשר קדמו לחודש בו המובטל התייצב בלשכת התעסוקה.
2. לעובד יומי/שעתי – 194 ימים (במקום 300 ימים לפי החוק) מתוך  540 ימים, אשר קדמו לחודש בו המובטל התייצב בלשכת התעסוקה.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ומר חיים חיטמן, בעבר, מנהל תחום בכיר ביטוח וגבייה – בסניף ביטוח לאומי ר"ג.