ב- 26.2.2009 אישרביתהמשפט לערעורים בקנדה את פסק הדין העקרוני ורב ההשלכות בעניין Prevost של ביהמ"ש למסים. פסק הדין עורר הדים רבים בקרב מומחי מיסוי בינלאומי ברחבי העולם.

בפס"ד שניתן ב- 2008 (מבזקנו 256) נדונה זכאות חברה הולנדית להטבה מכוח אמנת המס הולנד – קנדה ("האמנה"), ביחס לדיבידנד מקנדה: האם היא "בעל הזכות שביושר" לעניין סעיף 10(2) לאמנה ונדונו גבולות הלגיטימיות של תכנון המס.

ע"פ ס' 10(2), ניתן לנכות עד 5%, כשהמקבל הוא "בעל הזכות שביושר". לולא ההחזקה ההולנדית, היה שיעור הניכוי במקור 15% או – 10% (בחלוקה לשבדיה ולבריטניה, בהתאמה).

רשות המס בקנדה טענה, כי החברה ההולנדית אינה זכאית להטבות האמנה בהיותה "חברת צינור" החסרה מהות ושיש לראות במקבלי הדיבידנד ה"סופיים", המוטבים, שאינם זכאים להטבות האמנה. הנישומה טענה בהרחבה, כי אין המדובר בתכנון המונע רק משיקולי מס.

ע"פ העובדות, מרבית הרווחים מחולקים לבעלי המניות ה"סופיים" (באנגליה ושבדיה) בכל שנה. אין לחברת ההחזקות משרד רשום. חברת ניהול העניקה כתובת רשמית, לה ייפוי כוח לביצוע "פעולות עסקיות מוגבלות", וייפוי כוח לביצוע העברות בנקאיות. אין עובדים בהולנד או השקעה אחרת, למעט ההחזקה הזו. למרבה האירוניה, בדיווחים לבנק, ציינה חברת ההחזקות כי בעלי הזכות בדיבידנד הן החברה הבריטית והשוודית.

האמנה אינה מגדירה המונח "בעל הזכות שביושר", וביהמ"ש נזקק לפרשנות ה – OECD. ביהמ"ש קבע, כי "בעל הזכות שביושר" הוא "המקבל האמיתי" של ההכנסה,הוא הגורם הרשאי לעשות שימוש עצמאי ולא מלאכותי בהכנסה. כמו כן קבע כי הכנסת הדיבידנד אינה מחויבת "לעלות" אל בעלי המניות: לחברה ההולנדית יש שיקול דעת בעניין. בשל כך היא "בעלת הזכות שביושר".

ערכאת הערעור –אימצה עמדת מוטב המסים הנמוך,בהדגישה העדר הגדרה ממצה למונח "בעל זכות שביושר" בדין הקנדי, ההולנדי ובדיני המיסוי הבינלאומי המקובלים. נקבע: בעל הזכות שביושר הוא מי שמקבל לידיו את הדיבידנד, לשימושו, ואשר נושא בסיכונים העסקיים הכרוכים בו (בשל שיקול הדעת האמור).

יוזכר, כי רשות המסים בישראל פרסמה בשנת 2004 חוזר בעניין "בעל הזכות שביושר" מפאת קוצר היריעה, לא נרחיב על כך כאן.

נכתב על ידי עו"ד עופר רחמני ועו"ד ורו"ח גדי אלימי ממשרדנו.