ביום ה-01.03.09 ניתן פס"ד מביתמדרשו של השופט מגן אלטוביה. עיקר פסק הדין נסוב על שאלת סיווגה של החברה כחברת אחזקות או כעסק לצורך התרת הוצאות מימון וניהול , וחובות אבודים שנצברו בחברה, בשל פעולותיה אותה עת.

עובדות המקרה בתמצית: חברת ע.ש. טריידינג פלייסט בע"מ (להלן:המערערת) הקימה מספר חברות במשותף עם אחרים וכן רכשה חלק ממניות חברה נוספת. הוכח כי לגבי אחת מהן, היו אורגניה פעילים באופן מהותי בפעילותה וניהולה. החברה הלוותה סכומים לחלק מהחברות, וקיבלה מצדדים קשורים שרותי ניהול שונים, על מנת לנהל המוחזקות.שתי חברות מתוך הארבע ואשר להן ניתנו הלוואות על ידי המערערת, נקלעו לקשיים כלכליים, וחובן למערערת נתבע כחוב אבוד.

המערערת טענה כי הינה חברה שפעילותה עסק של השקעות ולמצער עסקת אקראי,ובין השאר נסמכה על המצוין בתזכירה:"לעסוק, בין השאר, "בהשקעות, במסחר, במימון, שיווק, יזום עסקים, ניהול עסקים, מתן שירותים לעסקים, וכן להלוות וללוות כספים לחברות". מובן כי נסמכה רבות על מעורבותה הרבה באחת החברות המוחזקות כאמור.

יצויין כי המוחזקות נרשמו בספריה כהשקעות ולא כמלאי, וכן ההלוואות נרשמו כך, ולא כרכוש קבוע. פקיד השומה טען מנגד כי המערערת הנה חברה המחזיקה בהשקעות ולא חברה הסוחרת בהן. פ"ש נסמך על הלכת אוגדה וכן על אי עמידה במבחני העסק , שנקבעו באינספור פסקי דין כגון הלכת אלמור, וכן באחרונה הלכות חזן ומגיד (שפורסם, לאחר פס"ד טריידינג דנן):טיב הנכס; ההיקף הכספי ; מומחיותו ובקיאותו של העוסק; תקופת האחזקה של הנכס ; תדירותן של עסקות כאלה ; ארגון הפעילות ; מקור הכספים וכו'. בהעדר קיומן של מרבית המבחנים נדחה מרבית הערעור (שלילת ניכוי הוצאות מימון ומרבית הוצאות דמי הניהול, אי הכרה בחובות אבודים,וכו') פרט להחזקה באחת החברות לגביה נקבע כי ההחזקה בה הגיעה כדי פעילות עסקית.

בפס"ד זה – כבוד השופט מפתח תיזת מיסים חדשה בהסתמך על ספרו של פרופסור אדרעי, ולפיה מעבר למבחני העסק המקובלים ישנו "מבחן על" נוסף, ונצטט: "ריווח הון הוא הרווח הנובע מגורמים חיצוניים המביאים לשינוי בצפי זרם ההכנסות העתידיות הצפוי (שטרם מומשו) מן הנכס; בעוד שההכנסה שוטפת היא הכנסה שמומשה כבר והיא נובעת מגורמים פנימיים – מעבודתו או משימוש בהונו של הנישום בעבר – שהביאו לגידול בשוויו של הנכס".וכן: ""אם הנישום השתמש בגורם הייצור שלו – לדוגמה, עבודתו, ההון האנושי שלו או הידע שלו – בעת שמכר נכס שהיה בבעלותו, הרווח הוא בבחינת הכנסה שוטפת…אם הנישום לא השתמש בהון האנושי שלו ומכר נכס שערכו עלה, הרווח הוא רווח הון… אם השינוי הוא חיצוני, לאמור שינוי בצפי זרם ההכנסות מהנכס, הנובע מגורמים שאין לנישום שליטה עליהם, הרווח הוא רווח הון.."

לא נוכל להרחיב במסגרת מצומצמת זו,אף כי השופט פרט תאוריה  זו בעמודים רבים,אך לא נוכל שלא לומר כי לדעתנו,גישתו זו מרחיקת לכת מדי,ונסמכת בעיקר על בזכות מי נצמח הרווח ולא היקף,טיב ומהות "העשיה". אף כי לא זהו פסה"ד הראוי לערעור, ימים יגידו אם גישה חדשנית זו תתקבל בעליון, או תידחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי חיבה או לעו"ד אשר דדון  ממשרדנו.