כידוע, מאז 1.1.1994 מוטל מס רווחי הון רק על רווח ראלי: קרי רווח הון אינפלציוני שנצמח מיום זה ואילך פטור ממס. רווח ההון האינפלציוני הינו למעשה שיעור עליית המדד מיום הרכישה ועד למכירה כשהוא מוכפל ביתרת עלותו המופחת של הנכס. מהו המידוד לצורך כך: – סעיף 88 לפקודה הדן בהגדרות שונות הרלוונטיות לרווחי בהון קובע כי ככלל מדד הינו מדד המחירים לצרכן.
כחריג ועל מנת לתת פריבילגיה לתושבי חוץ, לרבות מי שבעת רכישת הנכס היה תושב חוץ (ובעת המכירה הינו תושב ישראל) נקבע כי יוכל זה בעת מכירת נכס, לבחור בין מידוד לפי עליית המדד לבין מידוד לפי עליית מט"ח שבו נרכש הנכס.
בתיקון 147 לפקודה, שנכנס לתוקפו ביום 1.1.2006, הוספה הסיפא להגדרה וכך נקבע: "על אף האמור, לעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד". על פניו, נראה כי המחוקק ביקש להטיב עם יחידים המוכרים ני"ע הנקובים או צמודים למט"ח, ועל מנת למנוע עיוות כלכלי אפשרי בהטלת מס על רווח ראלי במונחי מדד המחירים, בעוד שנייר הערך הינו במשטר מט"ח אחר, קבע את השינוי האמור.
על אף אמירה זו ציינו בעבר ונציין שוב , כי המחוקק לא הותיר שינוי זה (בחירה בהצמדה למט"ח במקום הצמדה למדד ה"רגיל"), כאופציה לבחירת הנישום כפי שאפשר זאת ל"תושב החוץ" אלא קבע השינוי, לפחות בהיבט הלשוני- באופן גורף : למוכר כאמור, המוכר ני"ע צמוד מט"ח, אין יותר אפשרות הצמדה למדד אלא הצמדה לשער המטבע בלבד !
(נציין במאמר מוסגר כי השינוי האמור חל רק על יחידים ורק על ני"ע ואינו חל על חבר בני אדם, או על נכס אחר,כלל).
והנה נראה כי המחוקק בא לברך, ולעיתים יצא "מקלל": בעיתות בהן שערי המטבע צוללים , הרי יכול והצמדה למדד המחירים לצרכן, דווקא היתה מטיבה עם המוכר בעוד שהצמדה לשער המטבע, תחייבו במס נוסף.
אין אנו באים לנתח משפטית ועובדתית האם התכוון המחוקק להקל או לדקדק, אך נקודה משמעותית אחת חשוב לומר, בעיקר בעיתות בהן מוגשים דוחות 2007 ו-2008 בהם שערי המט"ח היו בירידה מהותית:
ישום דווקני של ההוראה האמורה, גם לגבי התקופה שמיום רכישת נייר הערך, ועד יום 31.12.2005, במצבים בהם באותה נקודת זמן עליית שער המטבע התקופתית היתה נמוכה מעליית המדד התקופתית, הינו לדעתנו לא נכון, לא ראוי, ויתכן כי אינו עומד באמות מידה חוקתיות: זוהי למעשה הטלת מס רטרואקטיבית, ומן הידועות הוא כי גם רשויות המס והמחוקק , ככלל נמנעים ממנו. לדוגמא נזכיר כי בעת החלת הרפורמה ב-1.1.2003 והטלת מס על רווח מני"ע סחירים, הריבית על פקדונות ותוכניות החיסכון- אף לא אחד חשב להטיל המס גם על רווחים שנצמחו או על עליית ני"ע עד למועד שינוי החקיקה.
גם המיני רפורמה של תיקון 147 בתחום ניירות הערך, בה הועלה שיעור המס "הרגיל" ל-20% במקום 15% , לא העז המחוקק להטיל המס על רווחי העבר והתיר מכירה רעיונית , לצורך קיבוע הרווחים שנצמחו עד אותו מועד, במשטר המס הישן.
לדעתנו, כך יש לעשות גם בתחום מידוד עלות ניירות הערך צמודי המט"ח, שנרכשו טרם 1.1.2006, בין אלו שנמכרו כבר ובין לגבי אלו שימכרו בעתיד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי חיבה, או לרו"ח ומשפטן ישי כהן ממשרדנו.
