קיימים מצבים שבהם לרשויות המס אדם נחשב כעצמאי, אך במוסד לביטוח לאומי הכנסתו מסווגת כהכנסה פסיבית. מצבים אלו מתקיימים בהיעדר עמידה בתנאי הגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.
על פי חוק הביטוח הלאומי מבוטח, העוסק במשלח ידו, נחשב בתקופה מסוימת כעובד עצמאי, כשהוא אינו עובד שכיר, ומתקיים בו לפחות אחד מהתנאים המפורטים להלן:
1. הכנסתו ממשלח ידו היא מחצית מן השכר הממוצע במשק, או יותר.
2. מי שעוסק במשלח ידו 20 שעות בשבוע בממוצע, או יותר.
- מי שעוסק במשלח ידו 12 שעות בשבוע בממוצע או יותר + הכנסתו ממשלח ידו היא בשיעור 15% מהשכר הממוצע במשק או יותר.
מי שלא מתקיימים בו התנאים האמורים, אינו מוגדר "עובד עצמאי", והכנסותיו כעצמאי נחשבות כהכנסה אחרת כלומר, הכנסה של מבוטח, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (הכנסה פסיבית).
מי שבעת רישומו כ"עובד עצמאי" בביטוח הלאומיההכנסה החייבת בדמי ביטוח בשיעור של 12% היא בסכום ההכנסה שעולה על סך של 25% מן השכר הממוצע במשק. ההכנסה שחייבת בדמי ביטוח אינה מבוטחת לעניין פגיעה בעבודה. כלומר, אם המבוטח יפגע במהלך עיסוקו כעצמאי, הפגיעה לא תוכר התקיימו התנאים ולאחר מכן שונו התנאים, המוסד לביטוח לאומי ימשיך לראות בו עובד עצמאי, כל עוד לא שינה את סיווגו במוסד לביטוח לאומי. אותו מבוטח יהנה מזכויות ביטוחיות ויחויב במקדמות דמי ביטוח כעובד עצמאי.
יוזכר ויודגש, שעובד עצמאי חייב להירשם במוסד לביטוח לאומי מיד עם תחילת עיסוקו במשלח ידו. האחריות לדיווח על עיסוקו ועל תשלום דמי הביטוח חלה עליו בלבד. מבוטח, שלא עשה את המוטל עליו כדי להירשם, אינו מבוטח בענף נפגעי עבודה.
החל משנת 2008, ההכנסה של מבוטח שאינו עונה להגדרת "עובד עצמאי" כאמור לעיל, חייבת בדמי ביטוח בשיעורים של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, למעט הכנסה שאינה עולה על 25% מן השכר הממוצע במשק, הפטורה מתשלום.
נניח למשל, שלמבוטח בן 40 יש משכורת חודשית ממוצעת בסך של 10,000 ש"ח בשנת 2008. הכנסתו הצפויה ממשלח ידו כעצמאי היא 35,000 ש"ח בכל שנת 2008 ושעות עבודתו הן 5 שעות בממוצע בשבוע. מאחר שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי, ההכנסה היא כהכנסה פסיבית.
כפגיעה בעבודה, ולכן המבוטח לא יקבל דמי פגיעה גם עבור המשכורת שלא יקבל בתקופת אובדן הכושר.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
