מבזק מס מספר 281 - 11.12.2008

בפסה"ד מגנזי נ' פ"ש ת"א 4 שניתן לפני כשבוע ע"י כב' השופט מגן אלטוביה נדונה סוגית ייחוס הכנסות עקב גידול הון, בנסיבות בהן היה הנישום תושב חוץ משך תקופה מסוימת והפיק הכנסות מחוץ לישראל. ביהמ"ש דן בסוגית ייחוס הכנסות לשנים "הפתוחות" ובסוגיות מעניינות של נטל ההוכחה החל על נישום בנסיבות בהן חלף פרק זמן העולה על 14 (!!!) שנים בין הצהרות ההון, ובפרט לאור העובדה ששהה חלק מתקופה זו מחוץ לישראל והפיק הכנסות מחוץ לישראל.

הנישום טען כי הגידול בהונו נובע מהכנסות שהפיק מחוץ לישראל בשנים בהן היה תושב חוץ, שם עבד כנציג בעלי ספינות הימורים, וכן מסכום שקיבל בתום הליכי בוררות כנגד מעסיקיו בחו"ל. עוד טען, כי העביר כספים לישראל במזומן כדי להימנע מה"עלויות הגבוהות הכרוכות בהעברות בנקאיות". הש' שב ומאשר הלכה מקדמת דנא, לפיה נטל השכנוע בערעור על שומה מוטל על הנישום, אך קבע "שלעניין נטל הראיה לעניין רמת השתכרותו בחו"ל, הרי שהוא פוחת והולך ככל שחולפות השנים", שהרי הנישום לא היה מחויב בניהול פנקסים לגבי עבודתו בחו"ל וממילא לא היה מחויב בשמירת מסמכים בקשר לכך. אף שבקר את טיב הראיות שהציג הנישום אודות רמת הכנסתו בחו"ל, נכון היה השופט לקבל כי השתכר סכומי כסף נכבדים בחו"ל. עם זאת, דחה השופט את הטענה לפיה הסכומים הועברו לישראל, כיוון שלא הוצגה כל ראיה או "בדל ראיה" לכך, לבד מעדותו של בעל העניין עצמו (הנישום), ומשכך אין בסכומים להוות "הסבר המניח את הדעת" לגידול הונו.

לפיכך נמצא כי מקום בו נישום אשר אינו מחויב בשמירת מסמכים ו/או אשר חלפו המועדים הרלוונטיים לשימור המסמכים בהתאם להוראה 25 להוראות ניהול פנקסים, יפחת באופן משמעותי נטל הראיה לעניין הסבריו ביחס לאותן שנים, ובמידה ולנישום ולו "בדל ראיה" (ולא עדותו של אדם ביחס לעצמו בלבד) הרי שראוי יהיה מצד פקיד השומה לקבל הסברים מסוג זה

בבחינת אמינות הנישום בחן השופט גם את דיווחיו. הש' קבע, כי הדוחות שהגיש בישראל מציגים הכנסות שנתיות נמוכות באופן יחסי ובלתי סבירות בהתחשב בנסיבות. משהודה הנישום שלא דיווח על מלוא הכנסתו בחו"ל, מצא בכך הש' חיזוק לחוסר סבירות זו ואף גריעה באמינותו של הנישום.

בסוגית ייחוס הפרשי ההון לשנים קודמות מצא השופט "טעם לפגם" בשומה לפי מיטב שפיטה, המבוססת אך ורק על הפרשי הון בלתי מוסברים הנובעים מהשוואה בשתי נקודות זמן בקצותיה של תקופה כה ממושכת. עם זאת, מציין הש' כי, לשיטתו, אין לגזור מהחלטת ביהמ"ש בעניין איתן חנני נ' פ"ש חיפה (עמ"ה 140/99) הלכה מחייבת "באשר לייחוס או אי ייחוס ההכנסות לשנים הסגורות", הגם שבאותו עניין נקבע שיש ליחס הכנסות גם לשנים הסגורות. זאת, בין היתר, נוכח פרק הזמן הארוך שחלף בין הצהרות ההון (10 שנים) ונוכח העובדה שפקיד השומה עצמו ייחס בשלב ראשון את הפרש ההון לכל השנים באופן שווה, ובנסיבות אלו נקבע, כי אין זה צודק שיהא שינוי חזית. השופט אלטוביה קובע כי בסוגיה זו יידון כל מקרה על פי נסיבותיו.

לגוף העניין, לא מצא הש' מקום להתערב בשיקול דעתו של פקיד השומה. עם זאת, קבע לאור "מכלול נסיבות הערעור ובשם אותה תחושת הצדק" כי יש מקום להגדיל את הסכום שהתקבל כהסבר (440,000 ₪ במקום 200,000 ₪ שפה"ש נכון היה לקבל). הש' וככל הנראה גם המשיב התייחסו כמובן מאליו למועדי ניתוק התושבות והחזרה ללא בחינת שאלת התושבות. כמו כן לא נדונה שאלת סווג הכנסה זו או חבות המס בגינה בישראל אם בכלל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך רובין אשרוב או עו"ד ורו"ח גדי אלימי ממשרדנו.

להזכירכם, תיקון 168 הרחיב את סל ההטבות וההקלות להן זכאים עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים, הן לעניין תקופת זמן ההטבה (5 שנים ל-10 שנים) והן לעניין הרחבת נכסי הבסיס עליהם יחול הפטור.

בנוסף, ניתנה ליחיד האפשרות לבחון את נושא התאקלמותו בארץ בעזרת "שנת הסתגלות" בה לצרכי מס יחשב עדיין כתושב חוץ כך שהוא לא יחויב במס בישראל בגין עסקאות שלא היה מחויב בהן כתושב חוץ.

היחיד הרוצה בהחלת "שנת ההסתגלות" צריך להודיע בתוך 90 יום מיום הגעתו לישראל למשרד הקליטה בטופס מיוחד שקבע המנהל על רצונו זה.

הוראות המעבר קובעות לעניין שנת ההסתגלות כי: יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, לפי העניין, לאחר יום התחילה (1 בינואר 2007) אך לפני מועד פרסומו של חוק זה (16 בספטמבר 2008) יודיע  תוך 90 ימים מיום פרסומו של התיקון, דהיינו, יחיד כאמור צריך להודיע על בחירתו בהחלת שנת ההסתגלות לא יאוחר מ- ה-15 בדצמבר 2008.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי כהן ממשרדנו.

בפסה"ד מגנזי נ' פ"ש ת"א 4 שניתן לפני כשבוע ע"י כב' השופט מגן אלטוביה נדונה סוגית ייחוס הכנסות עקב גידול הון, בנסיבות בהן היה הנישום תושב חוץ משך תקופה מסוימת והפיק הכנסות מחוץ לישראל. ביהמ"ש דן בסוגית ייחוס הכנסות לשנים "הפתוחות" ובסוגיות מעניינות של נטל ההוכחה החל על נישום בנסיבות בהן חלף פרק זמן העולה על 14 (!!!) שנים בין הצהרות ההון, ובפרט לאור העובדה ששהה חלק מתקופה זו מחוץ לישראל והפיק הכנסות מחוץ לישראל.

הנישום טען כי הגידול בהונו נובע מהכנסות שהפיק מחוץ לישראל בשנים בהן היה תושב חוץ, שם עבד כנציג בעלי ספינות הימורים, וכן מסכום שקיבל בתום הליכי בוררות כנגד מעסיקיו בחו"ל. עוד טען, כי העביר כספים לישראל במזומן כדי להימנע מה"עלויות הגבוהות הכרוכות בהעברות בנקאיות". הש' שב ומאשר הלכה מקדמת דנא, לפיה נטל השכנוע בערעור על שומה מוטל על הנישום, אך קבע "שלעניין נטל הראיה לעניין רמת השתכרותו בחו"ל, הרי שהוא פוחת והולך ככל שחולפות השנים", שהרי הנישום לא היה מחויב בניהול פנקסים לגבי עבודתו בחו"ל וממילא לא היה מחויב בשמירת מסמכים בקשר לכך. אף שבקר את טיב הראיות שהציג הנישום אודות רמת הכנסתו בחו"ל, נכון היה השופט לקבל כי השתכר סכומי כסף נכבדים בחו"ל. עם זאת, דחה השופט את הטענה לפיה הסכומים הועברו לישראל, כיוון שלא הוצגה כל ראיה או "בדל ראיה" לכך, לבד מעדותו של בעל העניין עצמו (הנישום), ומשכך אין בסכומים להוות "הסבר המניח את הדעת" לגידול הונו.

לפיכך נמצא כי מקום בו נישום אשר אינו מחויב בשמירת מסמכים ו/או אשר חלפו המועדים הרלוונטיים לשימור המסמכים בהתאם להוראה 25 להוראות ניהול פנקסים, יפחת באופן משמעותי נטל הראיה לעניין הסבריו ביחס לאותן שנים, ובמידה ולנישום ולו "בדל ראיה" (ולא עדותו של אדם ביחס לעצמו בלבד) הרי שראוי יהיה מצד פקיד השומה לקבל הסברים מסוג זה

בבחינת אמינות הנישום בחן השופט גם את דיווחיו. הש' קבע, כי הדוחות שהגיש בישראל מציגים הכנסות שנתיות נמוכות באופן יחסי ובלתי סבירות בהתחשב בנסיבות. משהודה הנישום שלא דיווח על מלוא הכנסתו בחו"ל, מצא בכך הש' חיזוק לחוסר סבירות זו ואף גריעה באמינותו של הנישום.

בסוגית ייחוס הפרשי ההון לשנים קודמות מצא השופט "טעם לפגם" בשומה לפי מיטב שפיטה, המבוססת אך ורק על הפרשי הון בלתי מוסברים הנובעים מהשוואה בשתי נקודות זמן בקצותיה של תקופה כה ממושכת. עם זאת, מציין הש' כי, לשיטתו, אין לגזור מהחלטת ביהמ"ש בעניין איתן חנני נ' פ"ש חיפה (עמ"ה 140/99) הלכה מחייבת "באשר לייחוס או אי ייחוס ההכנסות לשנים הסגורות", הגם שבאותו עניין נקבע שיש ליחס הכנסות גם לשנים הסגורות. זאת, בין היתר, נוכח פרק הזמן הארוך שחלף בין הצהרות ההון (10 שנים) ונוכח העובדה שפקיד השומה עצמו ייחס בשלב ראשון את הפרש ההון לכל השנים באופן שווה, ובנסיבות אלו נקבע, כי אין זה צודק שיהא שינוי חזית. השופט אלטוביה קובע כי בסוגיה זו יידון כל מקרה על פי נסיבותיו.

לגוף העניין, לא מצא הש' מקום להתערב בשיקול דעתו של פקיד השומה. עם זאת, קבע לאור "מכלול נסיבות הערעור ובשם אותה תחושת הצדק" כי יש מקום להגדיל את הסכום שהתקבל כהסבר (440,000 ₪ במקום 200,000 ₪ שפה"ש נכון היה לקבל). הש' וככל הנראה גם המשיב התייחסו כמובן מאליו למועדי ניתוק התושבות והחזרה ללא בחינת שאלת התושבות. כמו כן לא נדונה שאלת סווג הכנסה זו או חבות המס בגינה בישראל אם בכלל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך רובין אשרוב או עו"ד ורו"ח גדי אלימי ממשרדנו.

לפני מספר ימים פרסמה רשות המיסים את החלטות וועדות הכופר למחצית הראשונה של שנת 2008.

הפרסום כולל את מקצועו של מגיש בקשת הכופר, סעיף העבירה אשר יוחסה לו, סכום העבירה, שנות המס בה בוצעה העבירה, החלטת הוועדה ונימוקיה. שמות הנישומים לא צוינו.

מעיון בפרסום עולה כי התקבלו החלטות ב – 62 תיקים שעניינם עבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מיסוי מקרקעין.

ב – 14 מקרים הוועדה החליטה לדחות את הבקשה לכופר, כאשר הנימוקים לדחייה משתנים מתיק לתיק. כלל הנימוקים הם : הוגש כבר כתב אישום (במס הכנסה או במע"מ), עבירות מס קודמות, סכום העבירה (גבוה), המלצת היחידה החוקרת, המלצת הפרקליטות, תדירות העבירה, משך זמן ביצוע העבירה, הרתעה בתחום העיסוק. להלן מספר דוגמאות :

מנהלי חברה העוסקת באספקת מוצרי מזון בדרום, נחשדו בדיווחים כוזבים של הוצאות שכר בסיוע רו"ח החברה בסכום של כ – 700,000 ₪ בשנים 2003-2005 (עבירות עפ"י סעיף 220 לפקודת מס הכנסה). הועדה החליטה לדחות הבקשה לכופר בנימוקים : סכום העבירה, המלצת היחידה החוקרת ועבירות מס קודמות.

בעל עסק למכירת מוצרי תאורה, נחשד בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה מ – 660,000 ₪, בשנים 2004-2006 (עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה). הוועדה החליטה לדחות את הבקשה לכופר בנימוקים : המלצת היחידה החוקרת ומידת הזדון.

מקרה נוסף בו החליטה הוועדה לדחות את בקשת הכופר הינו בעניינו של בעל עסק להובלות מאזור הצפון, הנחשד בהעלמת הכנסות בסכום של 1.4 מיליון ₪ בשנים 1998-2006 (עבירות לפי סעיף 220 לפקודה) וזאת מהנימוקים : סכום העבירה, המלצת היחידה החוקרת ומידת הזדון. באותן חשדות ובגין אותו סכום דחתה הוועדה גם את בקשתו של חלפן כספים בנימוקים : סכום העבירה, המלצת היחידה החוקרת, תדירות העבירה והרתעה בתחום העיסוק.

הנימוקים השכיחים בתיקים בהם הוחלט להשית כופר הם : המלצת היחידה החוקרת, מצב אישי, מצב בריאותי, סכום עבירה (נמוך), הסרת המחדלים.

כופר הושת על רו"ח של חברה ליזום פרויקטים מאזור המרכז בגין חשד לעברת רשלנות (סעיף 217 לפקודה), בגין דרישת הוצאות פרטיות בספרי חברה שאותה ייצג, וזאת בנוסף לכופר שהושת על מנהל החברה.

נושא אשר נדון בחמישה מקרים הינו – זיוף אישור ניכוי מס במקור. הוועדה החליטה בכל המקרים להשית כופר בסכום נמוך. העבירה אשר יוחסה לנישומים אלה הינה לפי סעיף 220(6) לפקודה. כפי שציינו במבזק מס מספר 231, לדעתנו עבירה של זיוף אישור ניכוי מס במקור לא יכולה לדור תחת הרישא של סעיף 220 לפקודה. סעיף 220 רישא דן באדם אשר מתכוון להתחמק מתשלום מס, ואילו אדם אשר מזייף אישור ניכוי מס במקור מתכוון שלא לשלם על-חשבון חוב המס שיהיה עם הגשת הדוח השנתי. לדעתנו, ברשות המיסים ערים לבעייתיות ולכן משיתים כופר בעבירות של זיוף ניכוי מס במקור ובפועל יוצרים הרתעה שלילית. לדעתנו, ראוי כי הנושא יוסדר בחקיקה מפורשת אשר במסגרתה יקבע העונש בגין זיוף כאמור בסעיף ספציפי וללא הדיבר "בכוונה להתחמק ממס".

נושאים נוספים, מעבר להשמטת הכנסות, אשר נדונו בוועדות הכופר היו : פיצול משכורות, הצהרה כוזבת על מגורים ביישוב ספר (שני מקרים ובשניהם הושת כופר), אי דיווח בהצהרת הון, הוצאות כוזבות (הוצאות שכר או הוצאות פרטיות), העלמת קניות, חשבוניות כוזבות.

בשלושה מקרים נדונו עבירות על חוק מיסוי מקרקעין. בכל המקרים הושת כופר. בשני מקרים המוכרים הם רואי חשבון ובמקרה השלישי מדובר בעו"ד שערך והגיש מש"ח כוזב.

אנו בדעה שיש לעודד את מוסד הכופר ולהביא לכך שתיקים מובחרים בלבד יועברו לפרקליטות לשם הגשת כתב אישום. כידוע, לאחרונה נפסק כי יש לפרסם את שמות משלמי הכופר, פסיקה אשר עלולה להקטין את מספר הבקשות לכופר וליצור "צוואר בקבוק" בפרקליטות ו/או בביתי המשפט, כפי שציינו במבזק מס מספר 272 . 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאבי שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.