כמדי פעם בפעם דן בית המשפט בסמכותו של המנהל לפעול במסגרתו של 147 לפקודה.
בהלכה שנתנה לפני שבוע בביהמ"ש העליון, נדונו שני ערעורים שונים, ובהם נקבעו הלכות במספר רב של נקודות מעניינות בהקשרו של סעיף 147 לפקודה.
בפסקי דין אלו נדונו ערעורו של מר דן מרום כנגד פ"ש באר שבע ומנגד ערעורו של פ"ש ירושלים 1 כנגד מר מוטי שמחה וחברת מצודה (חברה משפחתית, בה מר שמחה הינו הנישום המייצג).
מפאת ריבוי העובדות בשני מקרים שונים אלו, ולאור העובדה כי בחלקן נדונו שומות לשנת 1994, ואשר מאז נשתנו הוראות סעיפי 145, 147 ו- 152 מס' פעמים, נביא רק את ההלכות העקרוניות שנקבעו בביהמ"ש העליון .
א. סמכות המנהל להוצאת צו לפי סעיף 147, יכולה להיות מוחלת גם על שומה שערך הנישום עצמו, במקרה ומדובר בדוח שהוגש ע"י הנישום, לאחר שהוצאה שומה בהעדר דוח (שומה 04). דוח עצמי זה שהוגש הינו למעשה השגה, ומשכך אין לבחון את תקופת הסמכות ע"פ 147 בהתאם לשומה בהעדר דו"ח (שש שנים מיום עריכת שומה 04) אלא בהתאם לשומה שהוגשה לגביה השגה (שנה מעבר לתקופה הקבועה ב – 152(ג))
ב. המנהל רשאי להפעיל סמכותו לפי סעיף 147 ו"לפתוח" שומה ולהוציא אחרת תחתיה, יותר מאשר פעם אחת, ובלבד שהפתיחה הנוספת תערך במגבלת התקופות המתוארות בסעיף 147.
ג. אמנם הסמכות שניתנה למנהל לפתיחת שומה הינה רחבה ביותר אך היא אינה בלתי מוגבלת: "את סמכות המנהל לפתוח שומה על פי סעיף 147 יש לפרש בצמצום ולהתירה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. מרגע ששומה הפכה לסופית לנישום קיים אינטרס להסתמך על השומה , ופתיחת שומה זאת על ידי המנהל תעשה רק כאשר השיקולים והאינטרסים הציבוריים יצדיקו פגיעה בהסתמכות זו. …. לצורך הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 147 נדרש כי יתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את פתיחת השומה….סעיף 147 לא נועד לפתוח שומה כאשר הפתיחה נובעת אך ורק ממחדלו של פקיד השומה מטיפול בשומת הנישום, וכאשר לא נתקיימו כל נסיבות מיוחדות אחרות הרובצות לפתחו של הנישום ואשר יצדיקו את פתיחת השומה. משכך, לא היה מקום להפעלת סמכות המנהל ולהוצאת הצווים על פי סעיף 147 לפמ"ה".
ד. לאחר התיישנות שומת חברה משפחתית, אין המנהל או פקיד השומה רשאים ל"עקוף" התיישנות זו תוך "טיפול" בשומת הנישום המייצג ביחס להכנסותיה, אף אם שומתו לאותה שנת מס , עדיין "פתוחה".
הדגשים והארות:
- ככלל, משהתיישנה שומת נישום על פי תקופות ההתיישנות הרגילות, ולא נטען כנגדו כי נתגלו "ממצאים חדשים", וכד', אין המנהל רשאי לפתוח את השומה.
- כזכור, מאז תיקון 134 (החל מדוחות לשנת 2002), תקופת הטיפול של פקיד השומה ב"שלב א" הינה שלש שנים, ובאישור המנהל – ארבע. טרם ניתנו פסקי דין אודות סמכותו/אישורו זו של המנהל.
תדיר נתקלנו במצבים בהם לקראת תום תקופת ההתישנות מקבל הנישום מסמך מפקיד השומה/המנהל כי תקופת השומה מוארכת לשנה נוספת.
אנו סבורים כי לא עוד !!
לדעתנו על המנהל להפעיל גם סמכות זו כחריג בלבד, זאת במיוחד לאור קביעתו של העליון בדבר האינטרס הגובר של סופיות השומה על אי הטיפול השומתי לאור רשלנותו של פקיד השומה בטיפול, כך שמצבים בהם לא הוציא פקיד השומה שומות לקראת סוף תקופת ההתיישנות וביום 31.12. "מתקבל" אישור המנהל להארכה אינם בבחינת שימוש ראוי בסמכות.
לא כל שכן אין לקבל מצבים בהם לאחר חלוף תקופת ההתישנות מתקבל אישורו של המנהל להארכה, שכן בשלב זה לא יכול המנהל בעצמו לפתוח את השומה בשל הוראות סעיף 147(3) ולפיכך לא יעלה על הדעת כי הוא "יעקוף" את חוסר סמכותו זה דרך אישורו לפקיד השומה להאריך תקופות.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי חיבה או רו"ח ומשפטן ישי כהן ממשרדנו.
