החובה לתת הודעה מוקדמת לפיטורי עובד, או לפני התפטרותו, הוסדרה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת). החובה לתת לעובד חופשה שנתית הוסדרה בחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית).
בהקשר לחוקים האמורים ולביטוח הלאומי, קיימות הסוגיות הבאות:
- ניכוי דמי ביטוח מהתשלום לעובד, ותשלום חלקו של המעביד.
- זכאות לדמי אבטלה בתקופת ההודעה המוקדמת, או בתקופת פדיון החופשה.
- האם תקופת ההודעה המוקדמת או התקופה שבעדה שולם פדיון חופשה, היא תקופת אכשרה לזכאות לדמי אבטלה.
ביום 26.3.2008 פסק בית הדין הארצי לעבודה,בעניית חוק הודעה מוקדמת באופן שונה מעמדת הביטוחהחבות בדמי ביטוח בתקופת פדיון החופשה
הוראות הביטוח הלאומי משנת 1995 קבעו, שלא ישולמו דמי ביטוח על ידי המעביד על פדיון חופשה המשולם לעובד עקב ניתוק יחסי עובד ומעביד. כלומר, העובד פודה בכסף את ימי החופשה שלא נוצלו, והוא עושה זאת לאחר שיחסי עובד ומעביד נותקו ועקב ניתוקם.
נוסף על כך נקבע במוסד לביטוח לאומי, שימי החופשה שנפדו בכסף אינם מהוים תקופת אכשרה לדמי אבטלה ואינם שוללים דמי אבטלה.
עובדות פסק הדין : גב' סבאג תבעה דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי וחסרו לה מספר ימים לצבור תקופת אכשרה מספיקה. אם פדיון ימי החופשה שקיבלה הוא בגדר שכר עבודה שחייב בתשלום דמי ביטוח, היא היתה משלימה את מניין ימי תקופת האכשרה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע שפדיון חופשה הוא פיצוי, שניתן לעובד עם סיום עבודתו אצל מעסיקו, הלאומי.
לאור זאת, המוסד לבט"ל התאים את הנהלים לפסיקת בית הדין בחוזר. לעניין זה ראה הרחבה במבזק המס מספר 266.
בעניין פדיון ימי חופשה בית הדין הארצי לעבודה בפס"ד מיום 3.8.2008קיבל את פרשנות הביטוח הלאומי לפיה אין לראות בפדיון ימי החופשה כחלק משכרו של העובד:
חוק חופשה שנתית
סעיף 2 בחוק חופשה שנתית מחייב עובד לצאת לחופשה. העובד אינו רשאי לוותר על החופשה הזו.
על פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, כל עוד מתקיימים יחסי עובד ומעביד, העובד מקבל דמי חופשה בעד ימי החופשה (בסכום שכרו הרגיל).
על פי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, המעביד משלם פדיון חופשה כאשר לעובד לא ניתנה החופשה המגיעה לעובד עד ליום ניתוק יחסי עובד ומעביד (תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים, כאמור בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית). עבור ימי חופשה אשר לא ניצל בתקופת עבודתו, וכי אין מדובר, לעניין זה, בשכר עבור ימי עבודה בפועל.
בית הדין הארצי לא מצא מקום לסטות מן ההלכה הנוהגת לעניין זה במוסד לביטוח לאומי.
לסיכום, המוסד לביטוח לאומי תיקן את הוראותיו, בהתאם לפסיקתו החד משמעית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין חוק הודעה מוקדמת. כיום, ההוראות בעניין פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת שונות מן ההוראות בעניין פדיון חופשה.
הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת חייב בתשלום דמי ביטוח גם לעובד וגם למעסיק כשכר עבודה. לעניין הזכאות לדמי אבטלה – יש להביא בחשבון את ימי ההודעה המוקדמת כתקופת אכשרה, בין ששולמו כשכר או כפיצוי.
הפיצוי שניתן עבור ימי חופשה שלא נוצלו (פדיון חופשה) פטור מתשלום דמי ביטוח, אינו מהווה תקופת אכשרה לזכאות לדמי אבטלה ואינו שולל דמי אבטלה.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט).
