לפני כשבועיים ניתנה בביהמ"ש המחוזי בירושלים החלטה בעניין אידאל טורס ישראל בע"מ נ' פ"ש י-ם 1 (עמ"ה 9054/05). הערעור נסב על צווים שהוציא פ"ש לחברה המערערת ובהם שלל ניכוי הוצאות בסכומים ששילמה המערערת כתמלוגים לחברה אמריקאית קשורה. להלן התייחסות לסוגיות בינלאומיות שלא נדונו במסגרת פסק הדין:

על פי מסכת העובדות שהוצגה, שילמה המערערת תמלוגים לחב' האמריקאית בגין שימוש בנכסים בלתי מוחשיים (שם, מוניטין, קשרים עסקיים). בהתאם לדין הישראלי, מקום הפקת התמלוגים נקבע לפי מקוםגם בעניין שיעור המס שיש לנכותו ניתן להיעזר בכלי המיסוי הבינלאומי. לכאורה, סוג התמלוגים בהם מדובר הינו "תמלוגים תעשייתיים" אשר בהתאם להוראות האמנה, רשאית ישראל היתה למס במקור בשיעור של 15% מסכום התמלוגים (סעיף 14 לאמנה). ואולם, מאחר (בהתאם לאישור שהתקבל מרשויות המס האמריקאיות) שהסכומים הועברו על ידי החברה האמריקאית לבעל המניות לשעבר ולמעשה לא שילמה עליהם מס בארה"ב, ניתן היה לטעון שהחב' האמריקאית אינה "בעל הזכות שביושר" בתמלוגים ומתוקף זאת לשלול את שיעור הניכוי המופחת עפ"י האמנה ולהשית ניכוי בשיעור בהתאם לסעיף 170 לפקודה (הגם שסע' 14 לאמנה אינו כולל התניה שלמושב המשלם. בהתאם לאמנת המס שבין ישראל לארה"ב, נקבע מקום הפקת תמלוגים לפי מקום השימוש בהם (סעיף 4 לאמנה).

כך או כך, רשאית ישראל לחייב תמלוגים אלו של חברה אמריקאית במס, וכידוע החיוב נעשה על דרך ניכוי במקור לפי סעיף 170 לפקודה.

לא הוצג מידע בפס"ד בעניין זה, ואולם ככל שהחברה הישראלית לא ניכתה מס במקור והעבירה לפ"ש, ניתן היה לשלול ההוצאה מתוקף סעיף 18(ה) לפקודה – "סייגים לניכוי הוצאות מסוימות"."בעל הזכות שביושר", עמדת רשות המסים היא כי ניתן להחיל תנאי זה במשתמע).

נושא חשוב נוסף ש"נבלע" בין הסוגיות שזכו לליבון יסודי הוא העובדה שרשויות המס בישראל קיבלו מידע פיסקאלי מרשויות המס בארה"ב. הליך זה, המעוגן באמנה במסגרת סע' "חילופי ידיעות", שלפיו רשאיות הרשויות להחליף ביניהן מידע לגבי תושביהן משמש לעיתים כלי חשוב בידי רשויות המס לאימות נתונים שמוסר הנישום וזאת לצורך ביצוע הוראות האמנה וקיום הדין הפנימי במדינה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח גדי אלימי, או לעו"ד לילך רובין-אשרוב, ממשרדנו.