אתמול ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בעניינו של אברהם פוליטי, כפי שכבר נדון בעבר במבזקי מס 173 ו 221 השאלה הנדונה הינה שאלת חלוקתו של השבח לפני ואחרי היום הקובע, האם יש לבצעה דווקא על פי השיטה הליניארית הקבועה בחוק או שניתן לבצעה גם ע"פ צמיחתו הכלכלית של השבח על פני התקופה, במידה והדבר ניתן למדידה .

בפסק דין זה בעצם מצביע בית המשפט על הגבלת יכולתו ליתן תוקף פרשני ללשון החוק כשהיא "ברורה", ועל חוסר יכולתו לשנות את עבודתו של המחוקק, או כאמרת בית המשפט:

"..אין ליתן למילות החוק משמעות שאין הן יכולות לשאת. השופט מפרש טקסט שנוצר על ידי המחוקק וגם הגשמת מטרה נעלה ככל שתהיה מחייבת נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשונה של החקיקה..."

ועוד מוסיף בית המשפט:

"…בסופו של דבר, לא ניתן לטעמי למצוא בסעיף 48א יחד עם סעיף 47 נקודת אחיזה לשונית לפרשנות המוצעת על ידי המשיב וברי כי אין אנו רשאים ליתן לחוק פרשנות אותה אין הלשון יכולה לשאת …"

 לשיטתו של בית המשפט למעשה אין לסטות מלשון החוק במידה והינה ברורה, על אף שלעיתים עשויות להתקיים סטיות מעקרונות כלכליים, וזאת משלושת הטעמים הבאים:

• לשיטת בית המשפט מקום שהיעילות והודאות עלולים להיפגע, הרי כמעט וודאי שלשון ההוראה הכללית תגביל כל אפשרות ליתן פרשנות אחרת.
• ככל שיחלוף הזמן ילכו וידעכו מצבי הקיצון שכן כלשונו של פרופ' אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט "…פרשנות היא מסע אל העתיד על בסיס העבר וההווה…"
• הטעם השלישי והעיקרי לדעת בית המשפט הינו העובדה כי המחוקק בחר במודע בישום "השיטה הליניארית", כפי שאמצה ועדת רבינוביץ אשר בחנה את מגוון החלופות לחלוקת השבח, דבר אשר מאפשר ללמוד מה עמד בתכליתו של אותו חוק.

"…וזה עיקר: דברי חקיקה רבים הם פרי של בחירה, של פשרה ושל איזון. בענייננו בחר המחוקק בעקבות המלצותיה של ועדה מקצועית ליתן עדיפות לתכלית הפשטות, והיעילות על פני תכליות אחרות, שעמדו אף הן לנגד עיניו. בכך יש להתחשב בהבנת התכלית…"

לפיכך נמצא כי פסיקה זו של בית המשפט העליון הציבה מעין חסם עליון ביכולתו הפרשנית של בית המשפט אל מול דבר חקיקה מפורש.

אמירה נוספת ביכולתו בדבר השונות שבין הלכות כלכליות קודמות פרי יצירתו של בית המשפט העליון, כגון הלכת אינטרבילדינג או מ.ל. השקעות הינה בכך כי במקרים הנ"ל דובר במדידת הרווח, לפיכך לא יכול היה בית המשפט העליון ליתן ידו למצב בו יוטל מס על רווח שלא הופק. אולם בעניין פוליטי אין מחלוקת בדבר מדידת הרווח אלא בעניין שיעור המס שיוטל בלבד (המושפע מאופן חלוקת הרווח לשני חלקים), אשר בו לשיטת בית המשפט מוגבלת יכולתו הפרשנית ויש להיצמד במידה יתרה ללשון החוק כפי שהיא.

"…אין מחלוקת בענייננו מהו הרווח שנצבר והשאלה היא האם יוטל מס בשיעור החדש או מס בשיעור הישן. השאלה היא של שיעור המס ואין לפנינו נוסחה העוסקת בקביעת הרווח שהופק. כאשר עסקינן בשיעורי המס עלינו להיזהר שלא להשיג את גבולה של הרשות המחוקקת…"

נציין כי פרשנות מסוג זה של בית המשפט, בפרט, ככל שהיא מתייחסת לאי התערבות ביהמ"ש בעניין שיעורי המס, יכול שתחזק מקרים אחרים בהם לשון החוק מיטיבה עם הנישום גם אם תכליתו הכלכלית של הסעיף עשויה להתפרש אחרת, ובוודאי כשהתכלית הכלכלית אינה ברורה, כגון בפרשנותו של סעיף 91(ה) לפקודה, אשר למעשה מאפשר פריסת רווח הון לאחור, אשר יכול שתאפשר החלת שיעורי מס מופחתים שנהגו בשנים קודמות. לדוג' בעל שליטה המוכר בשנת 2006 מניותיו בחברה ציבורית וביקש פריסה אחורנית לארבע שנים, יכול יהיה זכאי לגבי חלקי הרווח שייוחסו לשנות המס 2003-2005 לשיעור מס של 15%, במקום שיעור במס שנקבע לגבי שנת 2006 – 25%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לישי כהן, רו"ח ומשפטן או לישי חיבה, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.