מבזק מס מספר 255 - 29.5.2008

אתמול ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בעניינו של אברהם פוליטי, כפי שכבר נדון בעבר במבזקי מס 173 ו 221 השאלה הנדונה הינה שאלת חלוקתו של השבח לפני ואחרי היום הקובע, האם יש לבצעה דווקא על פי השיטה הליניארית הקבועה בחוק או שניתן לבצעה גם ע"פ צמיחתו הכלכלית של השבח על פני התקופה, במידה והדבר ניתן למדידה .

בפסק דין זה בעצם מצביע בית המשפט על הגבלת יכולתו ליתן תוקף פרשני ללשון החוק כשהיא "ברורה", ועל חוסר יכולתו לשנות את עבודתו של המחוקק, או כאמרת בית המשפט:

"..אין ליתן למילות החוק משמעות שאין הן יכולות לשאת. השופט מפרש טקסט שנוצר על ידי המחוקק וגם הגשמת מטרה נעלה ככל שתהיה מחייבת נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשונה של החקיקה..."

ועוד מוסיף בית המשפט:

"…בסופו של דבר, לא ניתן לטעמי למצוא בסעיף 48א יחד עם סעיף 47 נקודת אחיזה לשונית לפרשנות המוצעת על ידי המשיב וברי כי אין אנו רשאים ליתן לחוק פרשנות אותה אין הלשון יכולה לשאת …"

 לשיטתו של בית המשפט למעשה אין לסטות מלשון החוק במידה והינה ברורה, על אף שלעיתים עשויות להתקיים סטיות מעקרונות כלכליים, וזאת משלושת הטעמים הבאים:

• לשיטת בית המשפט מקום שהיעילות והודאות עלולים להיפגע, הרי כמעט וודאי שלשון ההוראה הכללית תגביל כל אפשרות ליתן פרשנות אחרת.
• ככל שיחלוף הזמן ילכו וידעכו מצבי הקיצון שכן כלשונו של פרופ' אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט "…פרשנות היא מסע אל העתיד על בסיס העבר וההווה…"
• הטעם השלישי והעיקרי לדעת בית המשפט הינו העובדה כי המחוקק בחר במודע בישום "השיטה הליניארית", כפי שאמצה ועדת רבינוביץ אשר בחנה את מגוון החלופות לחלוקת השבח, דבר אשר מאפשר ללמוד מה עמד בתכליתו של אותו חוק.

"…וזה עיקר: דברי חקיקה רבים הם פרי של בחירה, של פשרה ושל איזון. בענייננו בחר המחוקק בעקבות המלצותיה של ועדה מקצועית ליתן עדיפות לתכלית הפשטות, והיעילות על פני תכליות אחרות, שעמדו אף הן לנגד עיניו. בכך יש להתחשב בהבנת התכלית…"

לפיכך נמצא כי פסיקה זו של בית המשפט העליון הציבה מעין חסם עליון ביכולתו הפרשנית של בית המשפט אל מול דבר חקיקה מפורש.

אמירה נוספת ביכולתו בדבר השונות שבין הלכות כלכליות קודמות פרי יצירתו של בית המשפט העליון, כגון הלכת אינטרבילדינג או מ.ל. השקעות הינה בכך כי במקרים הנ"ל דובר במדידת הרווח, לפיכך לא יכול היה בית המשפט העליון ליתן ידו למצב בו יוטל מס על רווח שלא הופק. אולם בעניין פוליטי אין מחלוקת בדבר מדידת הרווח אלא בעניין שיעור המס שיוטל בלבד (המושפע מאופן חלוקת הרווח לשני חלקים), אשר בו לשיטת בית המשפט מוגבלת יכולתו הפרשנית ויש להיצמד במידה יתרה ללשון החוק כפי שהיא.

"…אין מחלוקת בענייננו מהו הרווח שנצבר והשאלה היא האם יוטל מס בשיעור החדש או מס בשיעור הישן. השאלה היא של שיעור המס ואין לפנינו נוסחה העוסקת בקביעת הרווח שהופק. כאשר עסקינן בשיעורי המס עלינו להיזהר שלא להשיג את גבולה של הרשות המחוקקת…"

נציין כי פרשנות מסוג זה של בית המשפט, בפרט, ככל שהיא מתייחסת לאי התערבות ביהמ"ש בעניין שיעורי המס, יכול שתחזק מקרים אחרים בהם לשון החוק מיטיבה עם הנישום גם אם תכליתו הכלכלית של הסעיף עשויה להתפרש אחרת, ובוודאי כשהתכלית הכלכלית אינה ברורה, כגון בפרשנותו של סעיף 91(ה) לפקודה, אשר למעשה מאפשר פריסת רווח הון לאחור, אשר יכול שתאפשר החלת שיעורי מס מופחתים שנהגו בשנים קודמות. לדוג' בעל שליטה המוכר בשנת 2006 מניותיו בחברה ציבורית וביקש פריסה אחורנית לארבע שנים, יכול יהיה זכאי לגבי חלקי הרווח שייוחסו לשנות המס 2003-2005 לשיעור מס של 15%, במקום שיעור במס שנקבע לגבי שנת 2006 – 25%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לישי כהן, רו"ח ומשפטן או לישי חיבה, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.

אתמול ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בעניינו של אברהם פוליטי, כפי שכבר נדון בעבר במבזקי מס 173 ו 221 השאלה הנדונה הינה שאלת חלוקתו של השבח לפני ואחרי היום הקובע, האם יש לבצעה דווקא על פי השיטה הליניארית הקבועה בחוק או שניתן לבצעה גם ע"פ צמיחתו הכלכלית של השבח על פני התקופה, במידה והדבר ניתן למדידה .

בפסק דין זה בעצם מצביע בית המשפט על הגבלת יכולתו ליתן תוקף פרשני ללשון החוק כשהיא "ברורה", ועל חוסר יכולתו לשנות את עבודתו של המחוקק, או כאמרת בית המשפט:

"..אין ליתן למילות החוק משמעות שאין הן יכולות לשאת. השופט מפרש טקסט שנוצר על ידי המחוקק וגם הגשמת מטרה נעלה ככל שתהיה מחייבת נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשונה של החקיקה..."

ועוד מוסיף בית המשפט:

"…בסופו של דבר, לא ניתן לטעמי למצוא בסעיף 48א יחד עם סעיף 47 נקודת אחיזה לשונית לפרשנות המוצעת על ידי המשיב וברי כי אין אנו רשאים ליתן לחוק פרשנות אותה אין הלשון יכולה לשאת …"

 לשיטתו של בית המשפט למעשה אין לסטות מלשון החוק במידה והינה ברורה, על אף שלעיתים עשויות להתקיים סטיות מעקרונות כלכליים, וזאת משלושת הטעמים הבאים:

• לשיטת בית המשפט מקום שהיעילות והודאות עלולים להיפגע, הרי כמעט וודאי שלשון ההוראה הכללית תגביל כל אפשרות ליתן פרשנות אחרת.
• ככל שיחלוף הזמן ילכו וידעכו מצבי הקיצון שכן כלשונו של פרופ' אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט "…פרשנות היא מסע אל העתיד על בסיס העבר וההווה…"
• הטעם השלישי והעיקרי לדעת בית המשפט הינו העובדה כי המחוקק בחר במודע בישום "השיטה הליניארית", כפי שאמצה ועדת רבינוביץ אשר בחנה את מגוון החלופות לחלוקת השבח, דבר אשר מאפשר ללמוד מה עמד בתכליתו של אותו חוק.

"…וזה עיקר: דברי חקיקה רבים הם פרי של בחירה, של פשרה ושל איזון. בענייננו בחר המחוקק בעקבות המלצותיה של ועדה מקצועית ליתן עדיפות לתכלית הפשטות, והיעילות על פני תכליות אחרות, שעמדו אף הן לנגד עיניו. בכך יש להתחשב בהבנת התכלית…"

לפיכך נמצא כי פסיקה זו של בית המשפט העליון הציבה מעין חסם עליון ביכולתו הפרשנית של בית המשפט אל מול דבר חקיקה מפורש.

אמירה נוספת ביכולתו בדבר השונות שבין הלכות כלכליות קודמות פרי יצירתו של בית המשפט העליון, כגון הלכת אינטרבילדינג או מ.ל. השקעות הינה בכך כי במקרים הנ"ל דובר במדידת הרווח, לפיכך לא יכול היה בית המשפט העליון ליתן ידו למצב בו יוטל מס על רווח שלא הופק. אולם בעניין פוליטי אין מחלוקת בדבר מדידת הרווח אלא בעניין שיעור המס שיוטל בלבד (המושפע מאופן חלוקת הרווח לשני חלקים), אשר בו לשיטת בית המשפט מוגבלת יכולתו הפרשנית ויש להיצמד במידה יתרה ללשון החוק כפי שהיא.

"…אין מחלוקת בענייננו מהו הרווח שנצבר והשאלה היא האם יוטל מס בשיעור החדש או מס בשיעור הישן. השאלה היא של שיעור המס ואין לפנינו נוסחה העוסקת בקביעת הרווח שהופק. כאשר עסקינן בשיעורי המס עלינו להיזהר שלא להשיג את גבולה של הרשות המחוקקת…"

נציין כי פרשנות מסוג זה של בית המשפט, בפרט, ככל שהיא מתייחסת לאי התערבות ביהמ"ש בעניין שיעורי המס, יכול שתחזק מקרים אחרים בהם לשון החוק מיטיבה עם הנישום גם אם תכליתו הכלכלית של הסעיף עשויה להתפרש אחרת, ובוודאי כשהתכלית הכלכלית אינה ברורה, כגון בפרשנותו של סעיף 91(ה) לפקודה, אשר למעשה מאפשר פריסת רווח הון לאחור, אשר יכול שתאפשר החלת שיעורי מס מופחתים שנהגו בשנים קודמות. לדוג' בעל שליטה המוכר בשנת 2006 מניותיו בחברה ציבורית וביקש פריסה אחורנית לארבע שנים, יכול יהיה זכאי לגבי חלקי הרווח שייוחסו לשנות המס 2003-2005 לשיעור מס של 15%, במקום שיעור במס שנקבע לגבי שנת 2006 – 25%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לישי כהן, רו"ח ומשפטן או לישי חיבה, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.

לאחרונה פרסמה מחלקת הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים תזכיר חוק בעניין תיקון חוק העונשין (להלן: "התזכיר"), כך שיחיל איסור מתן שוחד לעובד ציבור זר: חוק העונשין (תיקון – מתן שוחד לעובד ציבור זר), התשס"ח 2008. הצגת התזכיר נועדה לאפשר לציבור, ובכלל זה למלומדים ולמשפטנים, ליטול חלק בהליך החקיקה ע"י מתן הערות לנוסח החוק המוצע.

כהערה ראשונית נציין, כי שוחד אינו מוגדר בהגדרה ממצה בחוק העונשין, תשל"ז 1977 ("חוק העונשין"). ס' 293 מפרט דרכי שוחד ואילו מלשון ס' 295(ב) ניתן להקיש מהות המונח: "המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, על מנת שיניע בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה הלוקח שוחד.

משמע, שוחד הוא מתן טובת הנאה כלשהיל"עובד הציבור" כדי שיעדיף ויפלה לטובה את הנותן (או, מתת בעלת אופי מושחת כהגדרת כב' השופט בדימוס קדמי).  ניתן לומר גם, כי אין וודאותבפסק הדין נקבע, כי אין להתיר הכרה בהוצאות תשלומי שוחד מחוץ למדינת ישראל, בין היתר על שום שהתרת ההוצאה סותרת חקיקת היסוד, עקרונות המוסר שבבסיס שיטת המשפט בישראל, מעניקה גושפנקא להתנהלות מושחתת ומשחיתה, פוגמת במרקם הכלכלי של מדינת החוץ ואף בתחרות הכלכלית בעולם. כב' השופט אלטוביה נתלה באילנות גבוהים כגון האו"ם וארגון ה- OECD, כדי לבסס את מסקנותיו.

נראה, כי בהמשך לקו שהתווה פסק דין זה, פורסם התזכיר, אשר מחיל הלכה למעשה את הרציונאל האמור גם בהיבט הפלילי. כמו בפסק דינו של כב' השופט אלטוביה, גם התזכיר מתייחס למתן שוחד לעובד ציבור זר ובכלל זה לעובד ארגון ציבורי בינלאומי. התזכיר מאמץ את הוראות אמנת האום למלחמה בשחיתות ואת הוראות אמנת ה-OECD  למלחמה בשוחד לעובדי ציבור זרים, תוך שהוא מדגיש כי "קביעת איסור פלילי על מתן שוחד לעובד ציבור זר" היא תנאי לאשרור אמנת האו"מ ולהצטרפות לארגון ה- OECD, יעד נכסף של משרד האוצר הישראלי מזה זמן רב.

ע"פ ההצעה יתוקן ס' 291 לחוק העונשין, הדן במתן שוחד, כך שיחול (תוך התאמה מתבקשת), על עובדי ציבור זרים לצורך קביעת נמען השוחד מחוץ לישראל ולהתמלאות יסודות העבירה. או אז, עבירה שכזו, כעבירת חוץ ע"ב ס' 15 לחוקשתשר ודומיו,ייחשבו לשוחד, אם המדובר בזוטות de minimis)) כהוראת ס' 34 י"ז לחוק העונשין.

משום ש"עובד הציבור" הוא בהקשר הישראלי בלבד (ס' 290 וכן ההגדרה בחלק ה' 2 לחוק העונשין, שהיא רשימה סגורה), אין לכאורה עבירה במתן שוחד לעובד ציבור מחוץ לישראל.

גם בראי המס לשאלת מתן וקבלת שוחד נפקות חשובה לא פחות וכי על אף שאין התייחסות לשוחד בפקודת מס הכנסה – לא לנותן השוחד ולא למקבל השוחד, ישנה נפקות מיסויית לשני הצדדים, שכן יש לתן את הדעת האם מדובר בהכנסה בידי מקבל השוחד.

ובידי משלם השוחד יש לבחון היכולת להתיר ההוצאה בניכוי, בעניין זה הרי שאך לאחרונה (בפברואר 2008) נדון העניין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב' השופט מגן אלטוביה (עמ"ה 1025/03 ), הדן בלגיטימיות הוצאות מתן שלמונים מחוץ לתחומי מדינת ישראל (ראו מבזקנו מיום 14 פברואר 2008).

 העונשין, תהא ברת ענישה בישראל, גם אם בוצעה מחוץ לישראל, כולה או מקצתה. ס' 16 לחוק העונשין פותח פתח להרחבת תחולה גם ע"ב אמנות בינ"ל, דוגמת אמנת האו"ממ נגד שחיתות, עליה חתומה ישראל.

כמוכן, מוצע כי הסמכות להורות על הגשת כתב אישום תהא רק בידי היועץ המשפטי לממשלה או של מספר מצומצם של בעלי תפקידים בכירים.

נראה כי כוונת מנסחי ההצעה היא לתת מענה לדרישות ה- OECD, וכך למנוע מראש בעייתיות אפשרית בעתיד בדרך להצטרפות ישראל לארגון.

נראה, כי מהלך חקיקה מסוג זה, אשר יכלול במקביל גם חקיקה לעניין היבטי המס (כך שגם לצורכי מס לא יותרו תשלומים מסוג זה כהוצאה, או שמאחר ותשלום מסוג זה יוגדר בחוק העונשין כעבירה פלילית, הרי שניתן ביתר קלות לאסור התרתו של תשלום מעין זה מאחר ומדובר בהוצאה שהיא בבחינת הוצאה בלתי חוקית בישראל), ייתן מענה כולל בהיבטי המס ובהיבט הפלילי גם יחד. לכאורה יכולה חקיקה כזו לעלות בקנה אחד עם הוראות האמנות המאוזכרות מעלה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.

לאחרונה פרסמה מחלקת הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים תזכיר חוק בעניין תיקון חוק העונשין (להלן: "התזכיר"), כך שיחיל איסור מתן שוחד לעובד ציבור זר: חוק העונשין (תיקון – מתן שוחד לעובד ציבור זר), התשס"ח 2008. הצגת התזכיר נועדה לאפשר לציבור, ובכלל זה למלומדים ולמשפטנים, ליטול חלק בהליך החקיקה ע"י מתן הערות לנוסח החוק המוצע.

כהערה ראשונית נציין, כי שוחד אינו מוגדר בהגדרה ממצה בחוק העונשין, תשל"ז 1977 ("חוק העונשין"). ס' 293 מפרט דרכי שוחד ואילו מלשון ס' 295(ב) ניתן להקיש מהות המונח: "המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, על מנת שיניע בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה הלוקח שוחד.

משמע, שוחד הוא מתן טובת הנאה כלשהיל"עובד הציבור" כדי שיעדיף ויפלה לטובה את הנותן (או, מתת בעלת אופי מושחת כהגדרת כב' השופט בדימוס קדמי).  ניתן לומר גם, כי אין וודאותבפסק הדין נקבע, כי אין להתיר הכרה בהוצאות תשלומי שוחד מחוץ למדינת ישראל, בין היתר על שום שהתרת ההוצאה סותרת חקיקת היסוד, עקרונות המוסר שבבסיס שיטת המשפט בישראל, מעניקה גושפנקא להתנהלות מושחתת ומשחיתה, פוגמת במרקם הכלכלי של מדינת החוץ ואף בתחרות הכלכלית בעולם. כב' השופט אלטוביה נתלה באילנות גבוהים כגון האו"ם וארגון ה- OECD, כדי לבסס את מסקנותיו.

נראה, כי בהמשך לקו שהתווה פסק דין זה, פורסם התזכיר, אשר מחיל הלכה למעשה את הרציונאל האמור גם בהיבט הפלילי. כמו בפסק דינו של כב' השופט אלטוביה, גם התזכיר מתייחס למתן שוחד לעובד ציבור זר ובכלל זה לעובד ארגון ציבורי בינלאומי. התזכיר מאמץ את הוראות אמנת האום למלחמה בשחיתות ואת הוראות אמנת ה-OECD  למלחמה בשוחד לעובדי ציבור זרים, תוך שהוא מדגיש כי "קביעת איסור פלילי על מתן שוחד לעובד ציבור זר" היא תנאי לאשרור אמנת האו"מ ולהצטרפות לארגון ה- OECD, יעד נכסף של משרד האוצר הישראלי מזה זמן רב.

ע"פ ההצעה יתוקן ס' 291 לחוק העונשין, הדן במתן שוחד, כך שיחול (תוך התאמה מתבקשת), על עובדי ציבור זרים לצורך קביעת נמען השוחד מחוץ לישראל ולהתמלאות יסודות העבירה. או אז, עבירה שכזו, כעבירת חוץ ע"ב ס' 15 לחוקשתשר ודומיו,ייחשבו לשוחד, אם המדובר בזוטות de minimis)) כהוראת ס' 34 י"ז לחוק העונשין.

משום ש"עובד הציבור" הוא בהקשר הישראלי בלבד (ס' 290 וכן ההגדרה בחלק ה' 2 לחוק העונשין, שהיא רשימה סגורה), אין לכאורה עבירה במתן שוחד לעובד ציבור מחוץ לישראל.

גם בראי המס לשאלת מתן וקבלת שוחד נפקות חשובה לא פחות וכי על אף שאין התייחסות לשוחד בפקודת מס הכנסה – לא לנותן השוחד ולא למקבל השוחד, ישנה נפקות מיסויית לשני הצדדים, שכן יש לתן את הדעת האם מדובר בהכנסה בידי מקבל השוחד.

ובידי משלם השוחד יש לבחון היכולת להתיר ההוצאה בניכוי, בעניין זה הרי שאך לאחרונה (בפברואר 2008) נדון העניין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב' השופט מגן אלטוביה (עמ"ה 1025/03 ), הדן בלגיטימיות הוצאות מתן שלמונים מחוץ לתחומי מדינת ישראל (ראו מבזקנו מיום 14 פברואר 2008).

 העונשין, תהא ברת ענישה בישראל, גם אם בוצעה מחוץ לישראל, כולה או מקצתה. ס' 16 לחוק העונשין פותח פתח להרחבת תחולה גם ע"ב אמנות בינ"ל, דוגמת אמנת האו"ממ נגד שחיתות, עליה חתומה ישראל.

כמוכן, מוצע כי הסמכות להורות על הגשת כתב אישום תהא רק בידי היועץ המשפטי לממשלה או של מספר מצומצם של בעלי תפקידים בכירים.

נראה כי כוונת מנסחי ההצעה היא לתת מענה לדרישות ה- OECD, וכך למנוע מראש בעייתיות אפשרית בעתיד בדרך להצטרפות ישראל לארגון.

נראה, כי מהלך חקיקה מסוג זה, אשר יכלול במקביל גם חקיקה לעניין היבטי המס (כך שגם לצורכי מס לא יותרו תשלומים מסוג זה כהוצאה, או שמאחר ותשלום מסוג זה יוגדר בחוק העונשין כעבירה פלילית, הרי שניתן ביתר קלות לאסור התרתו של תשלום מעין זה מאחר ומדובר בהוצאה שהיא בבחינת הוצאה בלתי חוקית בישראל), ייתן מענה כולל בהיבטי המס ובהיבט הפלילי גם יחד. לכאורה יכולה חקיקה כזו לעלות בקנה אחד עם הוראות האמנות המאוזכרות מעלה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.

המשרד לקליטת העלייה הכריז על מבצע מיוחד ושמו: "חוזרים הביתה ב- 60 לישראל".

במסגרת המבצע, משרד הקליטה מוביל היערכות ממשלתית כדי ליצור תנאים מיטביים, שיקלו על השוהים בחו"ל לשוב לישראל.

משרד הקליטה מציע לאוכלוסיית האזרחים הישראלים השוהים בחו"ל, אשר תבחר לשוב ארצה במהלך תקופת המבצע, מערך סיוע בתחומים שונים בהתאם לקריטריונים שקבע המשרד לתושב חוזר:

1. החזר התשלום המיוחד, ששולם באינטרנט לצורך זכאות לקבלת ביטוח בריאות ממלכתי .
2. שירותים מגוונים בנושא תעסוקה, הקמת עסקים ושילוב מדענים וחוקרים.
3. סיוע נוסף, כגון: הנחה במחיר כרטיסי טיסה בחברת אל על, השתתפות בשכר לימוד, סיוע לאמנים ולספורטאים, סיוע לחיילים בודדים, מרכזי הכוונה לתעסוקה וכו'.

ביטוח בריאות ממלכתי

הטבה מרכזית, שמעניקים לתושבים החוזרים בשנת ה- 60 למדינה, היא החזר כספי בעבור התשלום המיוחד, ששולם למוסד לביטוח לאומי, לצורך זכאות לקבלת שירותים רפואיים לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ההחזר ניתן בכפוף לשני תנאים מצטברים:

1. החוזר לארץ התחיל לשלם את התשלום המיוחד למוסד לביטוח לאומי (הראשון מתוך שישה תשלומים שווים), החל מיום 1.11.07 ולא יאוחר מיום 30.12.08.
2. החוזר חזר ארצה, החל מיום 1.11.07 ולא יאוחר מיום 31.8.09.  כפוף לתנאי משרד הקליטה, המשמעות היא כי כל אזרח ישראלי, המוגדר כתושב חוזר, וששילם למוסד לביטוח לאומי במשך חצי שנה, בשישה תשלומים, את התשלום המיוחד בעבור פדיון תקופת ההמתנה, יקבל מהמשרד (עם סיום התשלום ובתנאי ששב לישראל) את מלוא ההחזר על סך 8,800 ש"ח (נכון לחודש ינואר 2008 ואילך), עם הצגת האישור על התשלום.

מיד עם תום ששת החודשים ועם קבלת אישור התושבות מהמוסד לביטוח לאומי, התושב החוזר זכאי לקבל שירותי בריאות, ע"פ חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולהצטרף לאחת מקופות החולים על פי בחירתו.

פדיון תקופת ההמתנה ע"י התשלום המיוחד מזכה את המבוטח לסל הבריאות הקבוע בחוק. אולם, כל עוד המבוטח לא השלים את תקופת ההמתנה המקורית על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הוא זכאי לסל הבריאות הקבוע בחוק, למעט טיפולי פוריות וטיפולים רפואיים בחו"ל.

זכאות לביטוח בריאות

החזר התשלום המיוחד, אין די בו כדי לקבוע זכאות לביטוח בריאות, בהתאם למפורט בסעיף 58 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. על התושב החוזר לפנות ישירות למוסד לביטוח לאומי, לאחר שובו ארצה, ולהסדיר את מעמדו כתושב בביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר בעניין התושבים החוזרים ביום 17 בדצמבר 2007 (חוזר כללי/210/07 ). עובדי המוסד הונחו להקל על קביעת תושבותם של התושבים החוזרים.

לצורך הוכחת התושבות, על התושב החוזר להמציא למוסד לביטוח לאומי אסמכתאות, המעידות

על כך שמרכז חייו בארץ, כגון: משלוח טובין לישראל, שכירת דירה, חוזה העסקה, רישום ילדים לבית הספר וכו'. על התושב החוזר להציג בביטוח הלאומי את אישור משרד הקליטה על ההכרה כתושב חוזר. כלומר, התושב החוזר חזר לארץ למגורי קבע.

על התושב החוזר, החפץ להבטיח ביטוח בריאות לעצמו ו/או לבני משפחתו, לשוב לישראל עד תום 18 חודשים מיום התשלום הראשון למוסד לביטוח לאומי.

נכתב על ידי  רו"ח אורנה צח (גלרט)

המשרד לקליטת העלייה הכריז על מבצע מיוחד ושמו: "חוזרים הביתה ב- 60 לישראל".

במסגרת המבצע, משרד הקליטה מוביל היערכות ממשלתית כדי ליצור תנאים מיטביים, שיקלו על השוהים בחו"ל לשוב לישראל.

משרד הקליטה מציע לאוכלוסיית האזרחים הישראלים השוהים בחו"ל, אשר תבחר לשוב ארצה במהלך תקופת המבצע, מערך סיוע בתחומים שונים בהתאם לקריטריונים שקבע המשרד לתושב חוזר:

1. החזר התשלום המיוחד, ששולם באינטרנט לצורך זכאות לקבלת ביטוח בריאות ממלכתי .
2. שירותים מגוונים בנושא תעסוקה, הקמת עסקים ושילוב מדענים וחוקרים.
3. סיוע נוסף, כגון: הנחה במחיר כרטיסי טיסה בחברת אל על, השתתפות בשכר לימוד, סיוע לאמנים ולספורטאים, סיוע לחיילים בודדים, מרכזי הכוונה לתעסוקה וכו'.

ביטוח בריאות ממלכתי

הטבה מרכזית, שמעניקים לתושבים החוזרים בשנת ה- 60 למדינה, היא החזר כספי בעבור התשלום המיוחד, ששולם למוסד לביטוח לאומי, לצורך זכאות לקבלת שירותים רפואיים לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ההחזר ניתן בכפוף לשני תנאים מצטברים:

1. החוזר לארץ התחיל לשלם את התשלום המיוחד למוסד לביטוח לאומי (הראשון מתוך שישה תשלומים שווים), החל מיום 1.11.07 ולא יאוחר מיום 30.12.08.
2. החוזר חזר ארצה, החל מיום 1.11.07 ולא יאוחר מיום 31.8.09.  כפוף לתנאי משרד הקליטה, המשמעות היא כי כל אזרח ישראלי, המוגדר כתושב חוזר, וששילם למוסד לביטוח לאומי במשך חצי שנה, בשישה תשלומים, את התשלום המיוחד בעבור פדיון תקופת ההמתנה, יקבל מהמשרד (עם סיום התשלום ובתנאי ששב לישראל) את מלוא ההחזר על סך 8,800 ש"ח (נכון לחודש ינואר 2008 ואילך), עם הצגת האישור על התשלום.

מיד עם תום ששת החודשים ועם קבלת אישור התושבות מהמוסד לביטוח לאומי, התושב החוזר זכאי לקבל שירותי בריאות, ע"פ חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולהצטרף לאחת מקופות החולים על פי בחירתו.

פדיון תקופת ההמתנה ע"י התשלום המיוחד מזכה את המבוטח לסל הבריאות הקבוע בחוק. אולם, כל עוד המבוטח לא השלים את תקופת ההמתנה המקורית על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הוא זכאי לסל הבריאות הקבוע בחוק, למעט טיפולי פוריות וטיפולים רפואיים בחו"ל.

זכאות לביטוח בריאות

החזר התשלום המיוחד, אין די בו כדי לקבוע זכאות לביטוח בריאות, בהתאם למפורט בסעיף 58 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. על התושב החוזר לפנות ישירות למוסד לביטוח לאומי, לאחר שובו ארצה, ולהסדיר את מעמדו כתושב בביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר בעניין התושבים החוזרים ביום 17 בדצמבר 2007 (חוזר כללי/210/07 ). עובדי המוסד הונחו להקל על קביעת תושבותם של התושבים החוזרים.

לצורך הוכחת התושבות, על התושב החוזר להמציא למוסד לביטוח לאומי אסמכתאות, המעידות

על כך שמרכז חייו בארץ, כגון: משלוח טובין לישראל, שכירת דירה, חוזה העסקה, רישום ילדים לבית הספר וכו'. על התושב החוזר להציג בביטוח הלאומי את אישור משרד הקליטה על ההכרה כתושב חוזר. כלומר, התושב החוזר חזר לארץ למגורי קבע.

על התושב החוזר, החפץ להבטיח ביטוח בריאות לעצמו ו/או לבני משפחתו, לשוב לישראל עד תום 18 חודשים מיום התשלום הראשון למוסד לביטוח לאומי.

נכתב על ידי  רו"ח אורנה צח (גלרט)