ביום 6.1.2008 ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון בידי כב' השופט א' רובינשטיין בעניין זכאותו של הנישום לקבל לידיו את דוח גמר החקירה אשר נערך לאחר שהנישום הודה בהשמטת הכנסות ובתביעת הוצאות פרטיות, ועל כך שילם כופר בסך 50,000 ₪. לטענת הנישום יש לינתן צו גילוי מסמכים ביחס לדוח גמר החקירה שכן מהם ניתן יהיה להוכיח שבמסגרת החקירה סוכם כי לאחר תשלום הכופר לא ינוהל הליך אזרחי וכן ע"מ לבחון את נסיבות מתן ההודאה שהביאה לפסילת הספרים והוצאת השומה. נושא חיסיונם של מסמכים פנימיים מעמיד זה מול זה שני אינטרסים, האחד הינו שמירה על חופש הבעת הדעות של עובדי הציבור ללא חשש כי אלו יפורסמו אל מול האינטרס לחשוף את קיומו של הסכם במקרה דנן. ביום 2.7.06 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ונקבע בה כי יש לאפשר לנישום לעיין בדוח גמר החקירה, זאת לאור העדר טענה ראויה מצד רשות המיסים במה יפגע האינטרס הציבורי אם תיק החקירה יימסר לעיון. ביום 31.10.06 לאור בקשה להקפאת הליכים עידן בית המשפט המחוזי את אמירתו הקודמת וקבע כי רק בנסיבות הספציפיות של המקרה הנוכחי יש לאפשר גילוייו של תרשומות פנימיות. בית המשפט העליון סוקר למעשה את הפסיקה בעניין גילוי המסמכים אך קובע למעשה סדר פעולות חדש על פיו צריך שינהג בית המשפט.

ראשית – בחינת הצורך לעיין במסמך שלגביו נטענה טענת החיסיון.

על המערכת המשפטית, כך לשיטתו של העליון לעיין בעצמה במסמך ע"מ לבחון באופן מלא איזה מן האינטרסים נפגע יותר מתוכנו של מסמך ספציפי נשוא המחלוקת.

שנית – יבחן המקרה לגופו האם יש מקום לחיסיון של תרשומת פנימית אם לאו. בהתאם לדרך שנסללה ע"י הנשיא ברק, בפרשת ד.נ.ד  אספקת אבן ירושלים, הרי שאין עוד מקום לאפילה גורפת של הנתונים ורק פירורי מידע כהגדרת בית המשפט "ידלפו" אל הנישום.

המדיניות הראויה הינה מדיניות לפיה מקום שבו נדחתה השומה העצמית של הנישום, דהיינו בוצע מהלך "אגרסיבי" כנגד הנישום הינו מצב שבו הכלל הוא הגילוי ואילו החריג הינו החיסיון. את הצורך בחיסיון תידרש הרשות להוכיח בנסיבות המקרה או המסמך הספציפי המדובר.  כעקרון יש לשמר את האינטרס לפיו יוכלו אנשי הרשות לתעד דיוניהם הפנימיים מבלי שאלו יחשפו לעיני כל, אולם מקום שאין ביכולתו של הנישום לקבל את המידע האמור ממקורות אחרים הרי שיש ליתן אפשרות גם לבחון את תרשומותיה הפנימיות של הרשות. דוח גמר חקירה הינו בבחינת עיבוד וניתוח אישי, עובדתי ומשפטי שערך החוקר בדיעבד, לאחר השלמת החקירה. כאשר ניתן לקבל את חומר החקירה הגולמי ואין מקום לחשוף את המסמך המסכם.

לסיכום מטיל העליון על המערכת המשפטית לא רק את הצורך להכריע האם קיים בסיס לחיסיון או לא, אלא על בית המשפט לקרוא את החומר ועל פיו להכריע האם יש לחשוף אותו, כולו או חלקו. וכלשון בית המשפט  "…יכול – ואף צריך – בית המשפט לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע אל פתרון מידתי, יצירתי, שיאפשר שמירה מלאה על אינטרסים שביסוד החיסיון, וזאת תוך מסירת פרטי מידע שראוי למסרם. "ארגז הכלים" מגוון – וראוי לעשות בו שימוש".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח או לישי כהן, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.