ביום 21.05.07 ניתן פס"ד בבית הדין הארצי לעבודה, בנושא שמעסיק את בעלי השליטה – תיקון דוחות ניכויים רטרואקטיביים של בעלי שליטה, בביטוח לאומי.

הרקע לפסק הדין הוא כלהלן:

ד"ר אילן שדה (להלן: "ד"ר שדה"), בעל שליטה ומנהל בחברת ויפג בע"מ (להלן: "החברה"), דיווח במהלך שנת 2002 על משכורות (לפי הסכם שכר קודם ומסודר) על אף שלא משך בפועל את כל הכסף.

 החברה הגישה דוחות מתקנים, שבהם השכר ברוטו הופחת

לעניין הזכות לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, כאילו שולמו דמי הביטוח במלואם. זאת, באופן בלתי תלוי בזכויותיו של המוסד לביטוח לאומי כלפי המעביד.במקביל, המוסד לביטוח לאומי זכאי לשיפוי מהמעביד, בהתאם לסעיף 369(א) לחוק, אם אמנם המעביד לא שילם את דמי הביטוח במלואם.

בית הדין הארצי קבע כי טענתה של החברה כי אין לגבות דמי ביטוח משכר אשר לא שולם בפועל לא מתקבלת, בהסתמך על לשון סעיף 158(1) לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1955, שברורה ואינה משתמעת לשני פנים. סעיף זה מגדיר מבוטח כמי ש"זכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".

לפי שכר הנטו, שנמשך בפועל באותה שנה. זאת לאחר שהתברר לחברה כי היא לא תקבל כל מענק כספי מן המדען הראשי.

המוסד לביטוח לאומי סירב לקבל את הדוחות המתוקנים שכן לטענתו, בגין התקופה הרלוונטית ד"ר שדה היה מבוטח לפי אותה הכנסה ששימשה בסיס לגמלאות מחליפות שכר, לו היה מתרחש מאורע אשר היה מזכה אותו בגמלה כלשהי.

סעיף 365 לחוק הביטוח הלאומי קובע, שאם אדם חייב לפי חוק זה לשלם דמי ביטוח בעד הזולת ולא שילמם, יראו,

נסכם את המוצג לעיל כי אין המערערים (החברה ובעליה) יכולים להקטין רטרואקטיבית את שכר העבודה המוסכם באופן שיפחית את החיוב בדמי ביטוח לאחר שהתברר שלא קמה זכאות לגמלה בתקופה הרלבנטית, זאת מאחר וקמה זכאות תיאורטית לגמלה בתקופה הרלבנטית, גם אם לא מומשה בפועל.

לדברי בית הדין אילו אירע מאורע כאמור, אין להניח, שגם אז החברה הייתה פונה למוסד לביטוח לאומי, בבקשה לתיקון רטרואקטיבי של הדוחות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרואת החשבון אורנה צח (גלרט).