פלוני מצא את עצמו בחדרי החקירות של מ"ה, וזאת לאחר שחוקרי המס הגיעו עם צו חיפוש לביתו ולעסקו, ביצעו חיפוש מדוקדק והביאוהו עימם למשרדי החקירות. החוקרים הקריאו באוזניו את האזהרה "אנו עומדים לחקור אותך בחשד לעבירות על פקודת מ"ה. אין אתה חייב לומר דבר אלא אם רצונך בכך. אולם, כל אשר תאמר ירשם ועלול יהיה לשמש כהוכחה בכל הליך שיפוטי. הימנעות מלהשיב על שאלות עלולה לשמש כנגדך". במוחו של פלוני התרוצצו שאלות וסקרנותו גברה – מה רוצים ממני ???. הרי אני רושם בספרי ומדווח על כל הכנסה !!! הרי אני לא דרשתי הוצאות לא מותרות !!! לרגע אזר אומץ ושאל את חוקריו – מה עשיתי ?!
החוקרים המלומדים הסבירו למר פלוני, כי בתיקון 134 לפקודה, הוסף סעיף קטן 6 לסעיף 220 לפקודה והציגו את הסעיף הקובע: "אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, … הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו"
מר פלוני הגיע בסופו של יום החקירה למשרדנו והסביר לנו
כידוע, חישוב המס הוא שנתי ובעת הגשת הדוח השנתי למ"ה נוצר החיוב.
ניכוי מס במקור, כמקדמה, מהווה תשלום ע"ח המס ויקוזז כנגד המס שיוטל על הכנסתו החייבת של מקבלה. בכדי למנוע חוב גבוה בעת הגשת הדוח השנתי, חוב שאותו יהיה קשה לגבות, קבע המחוקק מנגנון של תשלום מס ע"ח המס הסופי. אולם, אין כוונתו של אחד המתחמק מחבות לתשלום מס ככוונתו של האחר המדווח על כל הכנסותיו – מבלי לשלם את המס, יתרה מכך, הראשון עובר עבירה והאחר לא !
בע"פ 92/101 מדינת ישראל נ' זאב ברנד הואשם רו"ח ברנד כי "ניפח" את דווחי מחזוריו בהוספת מיליון ₪ למחזור כל שנה. תוספת זו לא השפיעה על חבות המס ע"פ הדו"ח, אך השפיעה על חיובו במקדמות בשנה הבאה כיוון שאלה נקבעות בשיעור מן המחזור. בערכאה ראשונה הורשע רו"ח והוטל עליו קנס
שאכן הציג ללקוחותיו אישור לניכוי מס במקור עם שיעור
מוקטן מהשיעור שקבע פקיד השומה.
שאלנו את פלוני האם היה מצב שלא דיווח על הכנסותיו או לא רשם תקבולים במערכת הנהלת החשבון שלו, והנ"ל השיב ונשבע שנתן ביטוי לכל הכנסותיו ומעולם לא העלים הכנסות.
אנחנו נשמנו לרווחה. הסברנו לפלוני כי קיימת בעיה עם סעיף 220(6), מכיוון שאין קשר בין הרישא של הסעיף לס"ק 6, וזאת מהטעם שהרישא מכוונת למי שיתכוון להתחמק ממס כאשר משמיט הכנסות מהדוחות שהגיש למ"ה, או מקטין את ההכנסה החייבת בכך שהעלים קניות, ניפח הוצאות וכדומה, ואילו סעיף קטן 6 דן באדם שלא רוצה לשלם ע"ח מנימוקים שונים: קיבלתי המחאה דחויה "שוטף+60", קיים סיכוי שההמחאה לא תכובד וכו'.
אין כוונתו של מתחמק מתשלום מס ככוונתו של המעוניין לשלם מס מלא רק לאחר שהוגש הדוח השנתי. בשולי הדברים נציין, כי אי תשלום חוב למ"ה לא מהווה עבירה פלילית.
2,500 ₪ ומאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים. ע"פ חוזר מ"ה 12/93 חקירות/משפטית: ביהמ"ש קמא הקל בדינו של הנאשם תוך שהוא מציין "מהות העבירה כשלעצמה והנזק שנגרם בעקבותיה למדינה אינם גדולים", ואף כינה את מעשי הנאשם "תרגיל מבריק". המדינה ערערה על קולת העונש וטענה שמדובר בעבירת מרמה. ביהמ"ש המחוזי הרשיע בסופו של יום את מר ברנד בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה, והגדיל את הקנס לסך של 14,000 ₪ מבלי לשנות את עניין המאסר על תנאי.
מניסיוננו, קיימת נטייה שלא להגיש כתבי אישום, ולסיים בכופר כסף פרשיות בהן האשמה היא עבירה לפי סעיף 217 לפקודה שכמוה כרשלנות.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.
