ביום 14.11.07 התפרסם פסק דינו של כבוד השופט מגן אלטוביה בתיק עמ"ה 1226/02 סגנון שרותי תקשוב בע"מ נ' פ"ש פ"ת. פס"ד עוסק ברכישת מניה לאחר שהוכרזה לגביה חלוקת דיבידנד, מיד בסמוך לאחר מכן קבלת הדיבידנד (בשל הוראות סעיף 126(ב) אינו חייב במס) ומכירת ני"ע בתוך זמן קצר, תוך היווצרות הפסד מני"ע הניתן לקיזוז כנגד רווח מני"ע אחרים עפ"י סעיף 6 לחוק התאומים (מהלך זה ידוע בכינויו Stripping Dividend).

המערערת ביצעה מספר עסקאות בדפוס המתואר לעיל ורכשה בבורסה מניות של חברות ישראליות אשר הודיעו על כוונתן לחלק דיבידנד.

לטענת פ"ש לא נוצר למערערת חסרון כיס שכן המדובר בהפסד יש מאין, לפיכך יש להקטין את המחיר המקורי של המניה בגובה הדיבידנד שהתקבל ולחילופין, מדובר במלאכותיות.

לטענת המערערת פעולותיה הינן בהתאם ללשון החוק, קבלת עמדת המשיב משמעותה מיסוי הדיבידנד, פעולותיה הינן פעולות בשוק ההון עם מטרה עסקית של השאת רווחים בתקווה לירידת ערך המניה הפחותה מהדיבידנד המתקבל וכי עצם קיומו של חסרון כיס אינו מהווה תנאי מוקדם לצורך קיזוז הפסדים.

ביהמ"ש קובע בפס"ד חדשני כי כיוון שקיימת ודאות משפטית ברורה לקבלת הדיבידנד ביום רכישת המניה, הרי שהמהות הכלכלית  האמיתית של שווי המניה ביום הכרזה בדבר חלוקת הדיבידנד כוללת רכיבים, שווי הדיבידנד והיתרה, שווי המניה. כלשון ביהמ"ש: "...מקום שנכס מניב תשואה, הנמכר לאחר שפירותיו מומשו באופן ודאי…, הרי שמחיר המכירה, מחיר הרכישה בידי הקונה (המחיר המקורי), משקף מכירת – רכישת שני נכסים, האחד העץ המופשט (stripped) מפירותיו שהבשילו והאחר, הפירות עצמם."

מסקנת ביהמ"ש הינה כי דיבידנד שקיבלה המערערת אמנם אינו חייבו במס בידה אולם בעת קביעת מחירה המקורי של המניה יש להוריד את "עלות הדיבידנד" שכן מדובר בשני נכסים נפרדים. עם זאת, מסייג ביהמ"ש קביעתו זו רק למקרים בהם נרכש נכס עם הכנסה ודאית, שאז נרכשים שני נכסים: העץ והפרי המופרד. במידה ונרכש נכס עם פוטנציאללהכנסה עתידית, אין להפריד בין העץ ופוטנציאל הפרי ויראו ברכישה, רכישה של נכס אחד.

לקביעה זו של ביהמ"ש השלכות מרחיקות לכת, שכן בכל הכבוד אין אנו מצויים במצב של מיצוע אופטימלי של ההתעשרות לאורך ימי העסק כפי שמציין כבוד השופט, בו למעשה ניתן לקזז כל סוג של הפסד כנגד כל סוג של רווח, למשך כל תקופת הזמן (קדימה ואחורה) של הבעלות בנכס. לאור זאת הרי שיש ליתן משקל לעובדה כי קיימים שיעורי מס שונים והשפעות מס שונות על נכס אל מול פירות וכי יכולת קיזוז ההפסדים נתונה למגבלות רבות בשל מקור ההכנסה ובשל עיתוי ההכרה בהפסד.

בהתאם לתיאורית פיצול העלות הרי שגם במקרה הנדון נדרש לפצל את התמורה בידי המוכר ובכך למעשה לסווג חלקה כהכנסה מדיבידנד ללא חיוב במס על פי הוראות סעיף 126(ב) אם בחברה עסקינן ובשיעור של 20%/25% אם ביחיד עסקינן. כך ניתן ערב מכירת מניות חברה להכריז על דיבידנד שיתקבל בפועל בידי הקונה, מהלך זה יוביל לפיצול חלק התמורה לדיבידנד שיחויב בשיעור מס של 20%/25% במקום מס רווחי הון שעשוי להיות מחויב לינארית בשיעור מס גבוה מזה.

השלכה נוספת עשויה לחול מקום שבו נמכר בניין כשהוא תפוס בחוזה שכירות ארוכי טווח, בהתאם לפרשנות פיצול התמורות הרי שיש לגרוע משווי הרכישה לצורך מס רכישה את שווי דמי השכירות שצפויים להתקבל. גם לצורך הפחתת הנכס ניתן להפחית מרכיב זה על פני תקופת השכירות במקום כפחת על הבניין.

לפיצול זה דוגמאות אינספור אולם נסיים באחת נוספת, קחו לדוגמא מצב בו נמכרת אג"ח עם ריבית צבורה, בהתאם לפרשנות זו אין למעשה לחייב את הקונה במס בגין הריבית המתקבלת שכן אל מולה צריכה להיות מנוכה עלות הריבית ששולמה על ידו ואת יתרת העלות לייחס לעלות הנכס. לפיכך יש לבחון מתן הוראות לבנקים המנכים במקור מן הריבית כי ימנעו מלעשות כן מקום שמקבל הריבית רכש את האג"ח כאשר הריבית כבר צבורה בה. עוד מוסיף ביהמ"ש ומציין כי לטעמו במקרה דנן אין המדובר בעסקה מלאכותית שכן לדעתו שיקולי המס לא היו השיקולים היחידים ששקלה החברה כאשר רכשה מניות עם דיבידנד צבור.

לפרטים נוספים בנושא זה ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח או לישי כהן, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.