בתאריך 20.9.2007 פורסם פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 4374/05 דורון ראובני ואחרים נ' פ"ש תל אביב 4. (כהרחבה על פס"ד בביהמ"ש המחוזי ראו מבזק מספר 94).

דורון ראובני (המערער – להלן: "דורון") פעל כסוכן ביטוח עצמאי במשך שנים. בתחילת 1993 הקים את חברת דורון ראובני אחזקות בע"מ (המערערת – להלן:"אחזקות") והעביר לה את כל פעילותו העסקית כסוכן ביטוח לרבות המוניטין שצבר ומוניטין שרכש מחברה אחרת (העברה שלא דווחה לפקיד השומה). ב- 7/98 ערכו דורון ואחזקות הסכם עם חברת סלעית חברה להשקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "סלעית"), לפיו רכשה סלעית 40% מהמוניטין של אחזקות בתמורה לסך של 2.6 מיליון ₪. מיד בסמוך, הוקמה חברה חדשה בבעלות סלעית (40%) ואחזקות (60%). הן סלעית והן אחזקות העבירו את המוניטין שבידם לחברה החדשה כנגד הקצאת מניות בה. ההעברה דווחה לפקיד השומה בהתאם לסעיף 104ב' לפקודה. פקיד השומה טען כי יש לסווג ההסכם בין הצדדים כהסכם שבמהותו הינו הסכם להכנסת שותף בעסקי הביטוח ולפיכך יש לסווג את העסקה לצרכי מס כמכר מניות או זכות ראויה אחרת. כמו כן טען פקיד השומה כי לא ניתן למכור חלק ממוניטין ולחילופין טען כי מדובר בעסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודה.

ביהמ"ש המחוזי בחן את מהותה של העסקה לשלביה השונים וקבע כי לא ניתן להשתמש בכלי של סיווג עסקה כאשר פקיד השומה נדרש גם להתעלם מחלק מתוצריה ומרכיביה המשפטיים ולהשתמש בכוח המבטל והמקים של העסקה. לפיכך בחן ביהמ"ש המחוזי את העסקה בהתאם להוראות סעיף 86 וקובע כי שלביה השונים של העסקה מלמדים על מכירה ברמת ה- equity (מכירת המניות) ולא עסקה למכירת נכסי החברה. לפיכך בהתאם לסעיף 86 העסקה הינה מלאכותית.

ביהמ"ש העליון (כבוד השופט רובינשטיין) קובע כי בנסיבות המקרה ובין השאר עקב היות אחזקות והחברה החדשה שתי ישויות משפטיות נפרדות, לא ניתן להשתמש בכלי הסיווג השונה של העסקה.

ביהמ"ש העליון קובע כי יש לבחון האם העסקה היא עסקה מלאכותית בהתאם לסעיף 86 לפקודה כעסקה אשר שלביה השונים יבחנו כמכלול. ביהמ"ש קובע כי אין מקום להתערב בהכרעת בית משפט קמא ורואה בעסקה "עסקה מלאכותית" שמטרתה העיקרית הינה הפחתת נטל המס.

סוגיה מעניינת, שביהמ"ש נתן דעתו עליה, (אף כי, דברי ביהמ"ש בעניין זה הינם בגדר "אוביטר"), הינה האם ניתן למכור מוניטין לשיעורין לאחר שהורגלנו לחשוב כי לא ניתן למכור חלק ממוניטין (עקב עמדת פקידי השומה כפי שבאה לידי ביטוי גם בתיק זה), קובע ביהמ"ש שניתן למכור חלק ממוניטין ככל שיוכח כי קיימת אפשרות מעשית לכך. ובלשון ביהמ"ש: "לצורך המקרה הנוכחי, כפי שגם עולה מפסק הדין קמא, אין צורך להכריע אם מוניטין הם נכס הניתן לחלוקה, אף כי יתכן שהתשובה לכך מצריכה סיווגי משנה, ופעמים שהתשובה תהא חיובית ופעמים לא…". מוסיף ביהמ"ש ומציין, כי כאשר במוניטין אישיים עסקינן קשה אומנם החלוקה אך שונה הדבר למשל במוניטין של בעלי עסק (משותף) !

באותו אופן מציין ביהמ"ש את אפשרות פיצולם של נכסים בלתי מוחשיים אחרים כגון זכויות יוצרים.

מכאן ניתן להסיק כי באמירותיו אלו פתח בית המשפט פתח לאפשרות מכירתו של חלק ממוניטין. וברוח יום הכיפורים אשר בפתח "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".

לפרטים נוספים בנושא זה, ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח ממשרדנו.