לאחרונה הובא לידיעתנו מקרה בו הועבר נכס מקרקעין מיחיד לחברה בשליטתו, במכירה שלא באה בגדר העברה הפטורה ממס, תוך קיזוז הפסדי הון ברמת היחיד ותשלום מס רכישה על ידי החברה. תמורת מכירת נכס המקרקעין נוצרה ליחיד, בעל השליטה בחברה, יתרת זכות אשר שמשה אף לסגירת חלק מיתרת החובה של בעל המניות.

פקיד השומה טען, בהסתמך על סעיף 24 לפקודה, כי החברה אינה זכאית לחישוב הפחת בגין נכס המקרקעין מעלות הנכס לחברה אלא מעלותו לבעל המניות לפני שנים רבות. זאת, למרות שהחברה שלמה מס רכישה ועל אף הוראות סעיף 24(ג) לפקודה הקובע כי מניעת הפחת על פי העלות לא תחול מקום שבו קוזז רווח ההון מהפסדי הון שהיו למוכר. פקיד השומה בסס את טענתו על פס"ד עמ"ה 6/97 ניר יוסף, שם נקבע כי שבח מקרקעין אינו מהווה הכנסה חייבת לעניין פקודת מס הכנסה אלא אם כן נקבע כך מפורשות. לאור קביעת ביהמ"ש בעניין ניר יוסף הרי ששבח מקרקעין אינו בגדר רווח הון

ומכאן שאף אם קוזז מהפסד הון שהיה לנישום היחיד יחולו הוראות סעיף 24(א) ולפיכך תהא החברה זכאית לפחת רק בהתאם לעלות נכס המקרקעין בידי היחיד.

נציין כי עמדה חדשנית זו של פקיד השומה אינה נקייה מספקות וזו בלשון המעטה – אכן, השליטה בנכס נותרה בעקיפין בידי היחיד אך היות והעברת הנכס חויבה במס (גם אם בדרך של קיזוז הפסדים – הלכת לה נסיונל), יש לצמצם את הלכת ניר יוסף לעניינים שנדונו בפסק הדין ולא להכפיפה להוראות סעיף 24 שמקומן בפרק השני לחלק ב' לפקודת מס הכנסה.

ראוי להדגיש כי סעיף 24(ד) מקנה לחברה את האפשרות לערער לביהמ"ש המחוזי רק בשל קביעתו זו של פקיד השומה ככל ערעור על שומה לפי סעיף 152(ב) וזאת אף אם יתר השומה נמצא בהליך של השגה כמצוות סעיף 150 לפקודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרונית בר רו"ח ממשרדנו.